צדקת הצדיק/מו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · צדקת הצדיק · מו· >>

ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי (תהילים, נ), ועל דבר זה ידוו כל הדווים (דף פא:), כי העובר על דברי סופרים נקרא רשע, כמו שאמרו (דף כ.).

אבל על זה אמרו הקדמונים מאמר חז"ל בפסחים (דף פו:) כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא. ולא לחנם כתבה תורה ענין המעפילים בפרשת שלח, אשר כבר האמינו בדברי משה, ולמה לא שמעו לו בזה שאמר להם אל תעלו וגו'. אלא שהם חשבו שזה בכלל 'חוץ מצא'.

ועיין בזהר ‏‏(ח"ג קס, א) המליץ כל ענין מרגלים על התורה, והיה העונש שלא ישיגוה. ועל זה העפילו לעלות אף נגד רצון השי"ת, כמו שאמרו ז"ל (דף קה.) חוצפתא מלכותא בלא תגא. [ולמדוה מבלעם שאח"כ הסכים הש"י; כי בלעם נסתכל עד עקבתא דמשיחא ולכך ידע סוד זה.] פירוש כידוע 'מלכות' הוא כנסת ישראל, ו'כתר' הוא שורש רצון הש"י, ורוצה לומר ממשלה מעצמו בלי רצון הרוצים, והתקרבות כנסת ישראל מעצמה.

והם לא הצליחו בזה מפני שאכלוה פגה, כמו שאמרו ז"ל (דף מט:) בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא, שאז הוא העת לזה [ולעתיד נקבה תסובב גבר ואין כאן מקומו]. ולכך אמר להם משה "והיא לא תצלח", נראה שעצה היא אלא שלא תצלח. ודייק "והיא" שבכל מקום דרשו רז"ל היא ולא אחרת, שיש זמן אחר שמצליח והוא זמננו זה שהוא עקבי משיחא.