פתחי תשובה על אבן העזר מב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סעיף ב[עריכה]

(ו) יש לסמוך אדברי המקילין. עיין בתשובת נודע ביהודה תנינא [אהע"ז] סי' ע"ה שהאריך שם בדין קדושין בעד אחד, ויסוד דבריו להתיר את הבתולה שעליה נשאל מחמת שבעה היתרים.

הא', שדעת רוב בנין ורוב מנין דאין חוששין לקדושין בעד אחד, וגם הרמ"א מיקל במקום עיגון ודחק, וכאן שהמקדש הלך לו לבית אביו רחוק ארבעים פרסאות,‏ הרי זה נחשב לדחק ועיגון. ואין לומר שראוי לנסות מקודם לכתוב לשם אולי יתרצה ונקל לשלוח גט‏, זה אינו, כי לא נכון לעשות כן, שאם יכתבו הבית דין מכאן לשם שיגרש, יתחזק הקול ביותר. ולכן נראה דעד כאן לא קאמר הרמ״א ‏להחמיר אלא בשהמקדש כאן לפנינו ויכולים לשאלו תיכף אם יגרש בנקל, אבל כשהוא במקום רחוק לא החמיר.

הב׳ ‏כיוון שזה העד המעיד על הקידושין הוא עצמו העד שקודם לזה אמר לו הבחור שלא תהיה כוונתו בשעת קידושין כלל שיחולו, רק לפנים שתסבור הבתולה שנתקדשה, הרי מסר מודעא על הקידושין, מידי דהוי אמוסר מודעא אגיטא, עיין ב״ש סימן קל״ד ס״ק ב׳. ובפרט בנידון דידן יש ‏הוכחה שלא קידשה באמת, דכיוון ‏שכבר נתקשר מקודם עם אחרת מסתמא לא יעבור חרם התנאים הראשונים.

הג׳, ‏כיוון שהעד מסופק אם אמר "לי", וכאן לא היו מדברים על עסקי קידושין כלל, ואפילו שידוכין גמורים לא היו ביניהם, ובפרט כיוון שהבחור כבר בעבותות התנאים, איכא ‏ידיים מוכיחות להפך שלא לעצמו קידשה.

סעיף קטן זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה