פרי עץ חיים שער ראש השנה פרק א
מהחברים - ענין ארבע ראשי שנים כולם ברחל, ויום א' של ר"ה היא לאה, לכן היא דינא קשיא, כי היא בנה"י דבינה, הנקראת אלהים, דינין מתערין מינה. אך אשר יאהב ה' יוכיח אותו, וידין את דינו ביום ב' דר"ה, ואז דינא רפיא, כי פה הדינין נייחא ברישא וקשין בסיפא, כי מוחין שלה הם מנה"י דדכורא דז"א, ובלאה הוא להיפך ממש:
מ"כ במחזור מורי ז"ל כתוב מבחוץ, קודם תפילת אלול, וז"ל, בעשרת ימי תשובה יום צום, ישאל אדם חיים וכפרה, ויעמוד בשעת הוצאת ס"ת, ויקרא ג"פ י"ג מדות, ואח"כ יאמר, רבש"ע מלא כל משאלותי לטובה, ומחול כל עונותי, והפק רצוני, ותן שאלתי לי ולבני ביתי לטובה, ותן לי חיים טובים וארוכים, בכבוד ובמנוחה, ביראתך, בשלוה ובהשקט ובטחה, ופדני מכל צרה ויגון ומות, ומכל שעות רעות המתפשטות ויוצאות לעולם, והבוטח בה' חסד יסובבנהו אמן וכי"ר. ויאמר ואני תפילתי ג"פ, וכן שאלתו יאמר ג"פ, וכן במוסף ובמנחה, כדי שישלים ג"פ, ויושלם שאלתו ויקרא ג"פ. ומ"כ תיכף אחר הנ"ל, כתוב אלו שמות הכ"ד של ספרים, ואולי שצריך לכוין בהם לזוכרם תיכף אחר נוסח סידר התפילה הנ"ל. וזו נוסחה - י"פ ע"נ, י"ע בשורק, פ"נ בקמץ, עיין בשער שבועות, ובסידור כ"ד שמות של כ"ד ספרים:
העיד הרי"ס ששמע ממורי זלה"ה, שהיה אומר תמיד הסליחות שאנו אומרים בליל אשמורות ר"ח אלול עם הצבור מלה במלה. (צמ"ח, ויש לזה סמך בזוהר פרשת יתרו, ובעין יעקב) ואשר לא צדה, ר"ת של "אנה "לידו "ושמתי "לך, הוא אלול, לרמז כי חדש הזה נתנו הש"י לכפרה, לכל מי ששגג וחטא, ועשה שום עון בכל השנה, והוא קרוב לקוראיו בחדש הזה, שהוא ר"ת אלול. וכן ר"ת "אני "לדודי "ודודי "לי, ר"ת אלול. (צמח - גם "ליי "ויאמרו "לאמור "אשירה, ר"ת אלול למפרע, כי אז יצאו כל ניצוצין מהגלות):
ראוי להבין בכל אלו הימים, הראשונה למה היו ב' ימים דר"ה, ומה אלו הב' ראשים. ועוד מובא בספר הזוהר, כי יום הא' הויא דינא קשיא, והב' הוי דינא רפיא, ולמה כן. ועוד, למה היו עשרת ימי תשובה, ואלו ב' ימים ראשונים הם י"ט, והיום האחרון ג"כ י"ט, וצריך להתענות בו שהוא יוה"כ, והימים שבנתיים אנו אומרים תחנון וסליחות, ואחר זה בארבע ימים שבין יה"כ לסוכות, אין אנו אומרים תחנון, ולמה כן, כי מה הפרש בין אלו ימים, שבין ר"ה ליה"כ, ולמה אח"ז בא יום אחד שהוא י"ט הראשון של חג הסוכות, ואח"ז ו' ימים של ח"ה, ואינם י"ט ממש, וגם אינם חול כימים שבין יה"כ לסוכות. ואח"ז בא יום א' י"ט, שהוא שמיני עצרת:
אלא, להיות כי הדברים חוזרים בזמנם בכל השנה למציאת הראשון, והנה בתחלת הבריאה יצאו זו"ן אב"א ד"ו פרצופים, וגרם זה מה שלא המתין אדה"ר את הזווג עד ליל שבת, כי אז היה יורד הכל מתוקן, והמאציל העליון עשה כן שיצאו אב"א, כדי שלא יתאחזו הקליפות באחור, כי בפנים אין להם אחיזה, אבל באחור שהוא בחי' אלהים, ואחר הק"ך צרופי אלהים שיש בקדושה, בסוף יש אלהים אחרים, וינקו, לכן באו אב"א, שיהיה אחור דנוקבא דבוקה אליו, ובזה אין להם שום יניקה משם:
והנה בתשרי נברא העולם, וחזר הדבר לקדמותו, לכן צריך הנסירה, וענין הנסירה הוא, ליתן לה כל הדינין, וישאר הוא כולו רחמים, וצריך למתק דיניה בכמה מיתוקים כאשר נבאר למטה. והנה הנסירה נעשית באלו עשרה ימים, בכל יום ננסר מדה אחת, וידוע כי רישא דנוקבא הוא באחור שלו נגד החזה, ומשם ולמעלה היא מקום לאה, כנודע שעמה הוא הזווג נעשית בכל אלו הימים, כי רחל עדיין לא נשלמת נסירה עד יה"כ, ואפ"ה אינה ראוי לזווג עד ש"ע:
וביום א' דר"ה, ננסר מרישא דז"א עד הת"ת שלו ועד בכלל, ולהיות נוטלת ביום זה כל הנסירות הללו, לכן הוי דינא קשיא. ויום ב' דר"ה, שאינו ננסר אלא הפרק העליון דנצח שלו, שהיא חכמה שלה, ולכן הוי דינא רפיא, ולכן הוי ב' ראשים ממש, כי זה הוי מקומה, הא' בלאה מראש שלה, שהוא דינא קשיא. והב' מראש רחל, שהיא דינא רפיא. ועוד, כי הכתר דהיינו ת"ת שבו, שהוא כתר שלה, הוי ב' ראשית, כי נקרא ראשית חכמה, וגם הוי יום א' דינא קשיא, לפי שעדיין לא ננסרה המוח שהוא חכמה ולא נמתקה, כי בנסירה לעולם נמתקת. וביום ב' שכבר ננסרה החכמה, הוי דינא רפיא:
ולכן צריך לכוין באלו הימים, בכל יום תיבה א' מאלו שהוסיפו בברכת אבות, ביום א' זכרנו לחיים, כי זכור עולה ע"ב קס"א, ונמשך זה המיתוק אל הנסירה, דרך נ' שערי בינה, שהוא נ' של זכרנו, וגם צריך למתק מר"ת שהוא ל"ז, מלוי דס"ג. וס"ת מ"ו, מלוי דע"ב. ומלת לחיים, הם המוחין, אהי"ה הוי"ה אהי"ה, שעולין חיים. ומלת מלך חפץ בחיים, הוי מקום דלאה שהוא המלך, דהיינו המלכות. וגם מלך היא בינה, וחפץ הוא דעת, שמתגלה במצח הרצון. וכתבנו בספר חיים, רחל, שהיא הספר, והיא במקום הכתיבה, שהם הזרועות. למענך אלהים חיים, הם ב', שהם אלהים חיים:
ביוה"כ, אנו אומרים זכרנו, אף שכבר נעשית הנסירה מן החיצוניות, עכשיו ביום זה נעשה הנסירה בבחי' פנימית, בבחי' הנשמות. בר"ה ויוה"כ וסוכות, דמורה דחילו עד יוה"כ, שמאלו תחת לראשי. וביה"כ חיבוק, כדי להחזירו פנים בפנים. ובסוכות רחימו, וימינו תחבקני, לכן יש בו ניסוך המים. והמצות שבו, שהוא לולב ואתרוג, הם הארת החכמה בחסד. ויוה"כ הוא הארת אמא בחבוק השמאל, ובש"ע הזווג: