פרי עץ חיים שער ר"ח חנוכה ופורים פרק ו
- ענין משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים.
המנות, הם חסדים וגבורות שביסוד אבא, וניתנין למלכות. והם משתלחין מת"ת שבה ליסוד שבה, וזהו "איש לרעהו". ומתנות לאביונים, הם חכמה ובינה שלה, שנעשה לה מנה"י של אבא, וכל זה הוא להגדילה ולעשותה פרצוף אחור באחור[1] ג"כ, וכל זה הוא נעשה לה מבחינת אותו הארה שאמרנו, דהיינו ממה שמגולה מיסוד אבא, דהיינו מגלה. ואח"כ אנו קוראין המגילה. והכוונה להמשיך אותו הארה ולחוץ, ולזה אמרו שפושטה וקוראה כאגרת. ואח"כ אכילה ושתייה, והכוונה - שלאחר שעשינו אותה פרצוף אחור באחור[2], בסוד מנות ומתנות לאביונים, אנו ממשיכין לה הארת המוחין בהיותה פנים בפנים מבחי' הנ"ל, שהיא אותה הארה היוצאת לחוץ:
צריך לכוין באכילה לב' י"ה י"ה במילוי יודי"ן -- יו"ד ה"י יו"ד ה"י. ותכוין שהוא משם ע"ב, שהוא כנגד מוח דחכמה. ובשתיה יכוין לב' פעמים י"ה י"ה במילוי יודין -- יו"ד ה"י יו"ד ה"י. ותכוין, שהוא משם ס"ג שהיא בבינה, עולה גימטריא יין, שהוא נגד מוח בינה. וזהו אכילה - אכל י"ה, שתיה - ש"ת י"ה. ולכוין להמשיך לה מוחין אלו; מוח החכמה ע"י אכילה - ב' פעמים י"ה י"ה - יוד ה"י יו"ד ה"י דע"ב, ומוח בינה ע"י שתיה - ב' פעמים יו"ד ה"י יו"ד ה"י דס"ג, גי' יין. כי אין לה אלא תרין מוחין. וצריך להיות השתיה מרובה מאכילה, לרמז למלכות שהיא בחינת גבורה, ומוח בינה גובר בנוקבא, לכן צריך להיות השתיה מרובה. (א):
הגהה (א) הגה"ה - לכן אחשורוש ושריו שהיתה כוונתן להרוס בנין פרצוף נוקבא, היתה "שתיה כדת" - אכילה מרובה משתיה, "אין אונס", שהוא רמז לנ"ה - אותיות נ"ס, וה' גבורות, והב' כוללים -- גימטריא אונס, וכל זה היה כדי להרוס פרצופה:
והנה מה שאמרו רז"ל שצריך אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי - הכוונה היא כי ידוע שיש ניצוץ של קדושה בכל קליפה המחייה אותה, ואם יסתלקו ממנו לא ישאר לו חיות ויתבטל לגמרי מיד. (ב):
הגהה (ב) הגה"ה צמח - ואע"פ ד"אכלו רעים" אינון אבא ואמא, ו"שתו דודים" אינון זו"ן -- עם כל זה, אע"פ שכחדא שריין, הנה אמא נותן הגבורה דנוקבא (שהם סוד היין) ואבא נשאר בסוד האכילה למעלה. לכן השתיה שנגלה למטה, הוא יותר על האכילה שהיא למעלה, ע"כ הגה"ה:
והנה ביום הגדול הזה, שיש אותו הארה גדולה, אנו רוצין שגם לזאת הנצוץ יגיע לו חיות לעצמו, מזה ההארה, אבל לא שיגיע כל כך להאיר לקליפה (ולזה צריך שישתכר האדם ביום הזה, עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, אולי ישגה ויתן ברכה לאותו ניצוץ שבקליפה ויתברך גם הוא, אבל לא תהיה ברכה כוונה שלימה, שאם יהיה כן יגיע לו הרבה, ותתברך גם הקליפה) (נ"א ולכן צריך לומר ברוך המן, להמשיך אור גם לניצוץ ההוא, לכן צריך לאומרו שלא בכוונה אחר שהוא שיכור וכבר יצא מדעתו, ואם היה בכוונה ח"ו יאיר גם אל הקליפה) ולעד"נ, כי כשאנו ממשיכין אותו מוח בינה ברחל, על ידי שתיית היין ברבוי גדול, יש הארה גדולה שיהיה זה כח להאיר גם לנצוץ ההוא שבתוך הקליפה:
- ענין משלוח מנות
אמרו רז"ל שתי מנות לאיש א', וב' מתנות לשני האביונים. גם יש לדעת למה ברעהו אמר "מנות בתי"ו" אחד, "ומתנות לאביונים" בב' תוי"ן. אמנם כבר ידעת כי היסוד נקרא 'איש', ועיקר הארה יום זה הוא גלוי יסוד אבא והוא זכר, בהיותו מלובש תוך היסוד דאמא. לכן אמר מנות בתי"ו אחד לבד, כי תי"ו הוא מצד הנוקבא, באופן שהם ב' מנות -- א' מצד אבא דהיינו אותיות מ"נ, וא' מצד נוקבא - ו"ת. ואמר "איש לרעהו", 'איש' שהוא יסוד אבא, 'לרעהו' שהוא יסוד ז"א, כי אם היות אבא גדול, בהיותו יורד למקום היסוד ז"א נקרא רעהו, על דרך זעיר אנפין כשיורד ליצירה שנאמר עליו "שלף איש נעלו ונתן לרעהו":
ומתנות לאביונים שהם מצד אמא, ולכן הם בב' תוי"ן, כי הם מצד הנוקבא. והם ב' מתנות לשני אביונים, שהם נצח הוד שהם אביונים, כאשר ידעת ענין הערבה שאין בה לא טעם ולא ריח, והם נקראים אביונים, עד הוד היא התפשטותם:
גם מה שאמרו רז"ל, כי בימי הפורים האלה נותנין צדקה לכל הפושט ידו.
הענין, כי הגבאי של צדקה - הוא היסוד. ובימי החול שהוא יסוד ז"א, צריך לראות למי נותן הצדקה, כי יש בו אחיזת דין. אבל עתה שהוא יסוד אבא הארה גדולה, ואין צריך להקפיד, אלא כל הפושט ידו נותנין לו. (צמח, מכאן לאבל בפורים, שאינו נוהג דברים שבפרהסיא, ולא דברים שבצינעה, כי גם בפורים יש יסוד אבא). והנה בברכה אחרונה של המגילה הם ה' מטבעות,
ה' פעמים נ"ו ה' פעמים נ"ו שווה 280 -- "הרב את ריבנו והדן את דיננו וכו'", כנגד ה' גבורות מנצפ"ך, בעלי הדין והמריבה:
סוד הברכה של המגילה הוא כשאר ברכת המצות המבוארים במקום אחר.
- ברוך - בבינה.
- אתה ה' אלהינו - חסד ת"ת גבורה.
- אשר - בינה.
- קדשנו - בסוד הת"ת.
- במצותיו - נצח הוד.
- וצונו - על ידי היסוד.
- על מקרא מגלה - סוד המלכות.
מגלה נקרא הארה היוצאת חוץ מן היסוד דאבא, והוא סוד "ומרדכי יצא מלפני המלך וכו'". ועטרת זהב גדולה, מסטרא דאבא, גדול על כולם, אדם קדמאה, ודי בזה למבין. וזה סוד "מלפני המלך" - שנתגלה חוץ מן המלכות. וזה "שעשה נסים" כמ"ש "ועל עמים ארים נסי", הוא הנס הגדול המתגלה בזמן הזה, אשר כמוהו לא נהיתה. גם "שהחיינו" ביסוד, "וקיימנו" בנצח והוד, וכד"א וכמו דאת אמר "ואת כל היקום אשר ברגליהם". "והגיענו לזמן הזה" - זה המלכות, שהגיענו אל ג' הנ"ל, שהם נצח הוד יסוד הזה, לצאת ולהלוך לחוץ. ודי בזה עד יערה עלינו רוח ממרום:
- מהחברים
- ברכת המגילה
דע כי שורש המן היה מן הקליפות שכנגד ז"א דבריאה. ואות ה' מורה כח ה' גבורות דמנצפ"ך, ואותיות מ"ן מורה על ב' הראשונים היותר קשות. וזרש אשתו היתה משורשת מן הגבורה השלישית, שהוא צ' דמנצפ"ך, וסימנך ז' פצירא[3]. והיא עצמה בת שבע של הטומאה, בסוד ז' תחלה שמה שהוא נגד דין של ע' שנה בפרוטרוט בסוד מוסיף גורע הם ז' דזרש, והם מתרבות ז' פעמים ע' ז' פעמים ע' שווה 490, למספר ה' מאות - הרי אלו ר"ש דזרש, סוד הדינין של אחוריים דאלהים ברבוע ושל מלוים ביודי"ן[4]:
וחכמיו שרשם באותיות פ"ך דמנצפ"ך. שהיו תחלה אוהביו, עוזרים ומחזיקים לרשעו, וכשהתחילו להמתיק בסוד ימין י"י רוממה, נקראו חכמיו. והוא חשב להשחית את מרדכי, שהיה מיסוד אבא ומתפשט בזעיר אנפין, על ידי ע"ץ גבוה, ולזה היה גבוה חמישים אמה, רמוז לה"ה דאמא, אשר יסוד אבא עובר דרך שם כלול בהם:
והפיל פור, פי' - שנעץ ו'. הרמוז לו' בין אותיות פ"ר, גי' מנצפ"ך, כדי לסבבו בגבורתו. והוא לא ידע, כי ב' פעמים קמ"ג יש באמא מימינא ומשמאלא, עולין ג"כ פור, ע"כ קראו לימים אלה פורים, כי אותיות מ"י שבבינה נשתתפה לז"א, להפוך הקללה לברכה ע"י אסתר, שהיא יסוד דאמא, לכן צריך לכוין בברכה ראשונה על מקרא מגילה, בהוי"ה ניקוד פתח שורק שורק צירי, כי מאבא שהוא י', ונקודה פתח, יורדין ה"ה סוד ה' ראשונה, מיסוד דידיה הרמוז בניקוד שורק, ומתפשטות לז"א שהוא ו', ליסוד שלו, שהוא ג"כ שורק. והכל ע"י אמא, ממלכות דיסוד שלה, שהיא אחרונה, ונקודה צירי מאמא:
וניקוד ברכה שנייה, ההוי"ה זכרים בחירק, ונקבות בקיבוץ, לכלול בנס זה נ"ה. ואע"פ שעיקרו בנצח, וחנוכה בהוד, מ"מ הרי אבא ואמא שניהן נתייחדו בנס זה, והנה אבא סוף התפשטותו בנצח, ואמא בהוד:
ובהוי"ה של שהחיינו, צריך לכוין בב' הויות, ראשונה לשלמותו. חד, כולו חול"ם שהוא אור וניקוד ז"א, וא' כולו חירק שהוא ניקוד נצח, שהוא היה עיקר הנס. ודע, כי בכל שהחיינו, צריך לכוין בב' הויות, ראשונה לעולם חולם, והשניה לפי הזמן:
ובברכה אחרונה, בפתיחתה, צריך לכוין כל האותיות ההויה שב"א, שהוא ניקוד גבורה, לרמז שהגבורה נהפכה לעזרתינו. ולכן בברכה זו יש ה' כפולות, נגד ה"ג מנצפ"ך. כי הרב ריבנו, רומז לגבורת אבא. והדן דינינו, לגבורת אמא. והנוקם נקמתינו, לגבורת ז"א. והנפרע לנו מצרינו, והמשלם גמול, לגבורות לאה ורחל. ובחתימתה, יכוין לרחל, בהוי"ה בניקוד אלהים, בסוד כוס ישועות אשא. וה' עלין תקיפין דסחרין לשושנה:
וצריך לכוין בשמות היוצאין מהמגלה, ואלו הן - "היא "וכל" הנשים "יתנו, ר"ת הוה"י. לבדו עותה המלכה ושתי, ס"ת והה"י. ושתי המלכה לפניו ולא באה, ס"ת יהו"ה. "ומלכותה "יתן "המלך לרעותה "הטובה, ר"ת ויה"ה. "יום "ובמלאות "הימים "האלה, ר"ת יוה"ה. יהודי היה בשושן הבירה ושמו, ס"ת יהה"ו. כי כלתה אליו הרעה, ס"ת יהו"ה. ראה כי כלתה אליו, ס"ת היה"ו. "יבוא "המלך "והמן "היום, ר"ת יהו"ה. זה איננו שוה לי, ס"ת הוה"י. וגדולה למרדכי על זה ויאמרו, ס"ת היה"ו. יצא מלפני המלך ופני המן, ר"ת יהו"ה. עד כאן י"ב הויות. (ג' שמות של אהוה) 'אחשדרפני "המלך "ואל "הפחות, ר"ת אהו"ה. (ס"א "המלך "והמן "אל "המשתה ר"ת אהו"ה). "את "הלבוש "ואת "הסוס, ר"ת אהו"ה "אל "היהודים "ואל "האחשדרפנים, ר"ת אהו"ה. ד' שמות אהי"ה - הבירה אל יד הגי, ר"ת אהי"ה, הנשים אל יד הגי, ר"ת אהי"ה. אשר ישלטו היהודים המה, ר"ת אהיה. את ימי הפורים האלה, ר"ת אהי"ה:
המלך ודתו ובהקבץ, ר"ת וה"ו. המלך וישניה ואת, ר"ת וה"ו וס"ת כה"ת. ויבא התך ויגד, ר"ת וה"ו. (ס"א ותמאן המלכה ושתי, ר"ה וה"ו). (ס"א והשרים ויעש המלך, ר"ת וו"ה). ויבוקש הדבר וימצא, ר"ת וה"ו. ויבא המלך והמן ר"ת וה"ו. (ס"ת ה' שמות של הה"ה) מדינה ומדינה ככתבה, ס"ת הה"ה. ובזה הנערה באה, ס"ת הה"ה. אביה ואמה לקחה, ס"ת הה"ה. ומה יעשה בה, ס"ת הה"ה. הפורים הזאת השנית, ר"ת הה"ה. יעשה בכל מלכותו, ר"ת יב"מ, שם דע"ב, וגי' ב"ן. כי גדול מרדכי, ס"ת יל"י. יתנו יקר לבעליהן, ר"ת יל"י. יד איש משרי, ס"ת שד"י. לפני המלך אחשורוש, ס"ת יכ"ש. מרדכי להסיר שקו, ס"ת יר"ו. נופל על המטה, ס"ת לל"ה. טעם הסכמת המן, לגזור הגזרה על ישראל באדר, יותר מבשאר חדשים, מפני כי י"ב חדשים הם נגד י"ב צרופי הויה, והוא החודש הזה אשר צרופו הוה"י בהיפך, אשר הוא סוד הדין. לכן הזכיר המן השם בהיפך, ז"ה איננ"ו שו"ה ל"י, ס"ת הוה"י. ואסתר רצתה להמשיך את הרחמים, והזכירה הויה ביושר, "יבא "המלך "והמן "היום, ר"ת יהו"ה. והקדוש ברוך הוא הסכים עם אסתר בבחי' א', רחמים לישראל. ועם המן לבחי' א', דין להמן, נגוף ורפוא, נגוף להמן, ורפוא לישראל:
כי כלתה אליו הרעה, ס"ת יהו"ה רחמים ביושר, ראה כי כלתה אליו ס"ת היה"ו שהוא דין, וגם הוא ביושר, ואם תדקדק בב' תבות כי ראה, ס"ת י"ה, לומר כי בשיתוף ב' שמות אלו, נפעל הכל י"ה ו"ה, כנודע אם עונות תשמר יה אדני מי יעמוד והבן זה:
פורים סוד הוד, ולזה יש במגילה הרבה ווין. גם העמוד שהוא בחי' וי"ו, לרמוז להוד שהוא בחי' וי"ו. ודע, כי נ"ד פעמים נאמר המן במגילה, וכן יש נ"ד אותיות בעשרת בני המן, צ"ל שסובר ארידי מלא. וז"ס וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ז"ס 'הצילני "נא "מיד "אחי, "מיד גי' ד"ן, ור"ת המן (עיין בכ"י ח"ג סימן י"א):
משם הרב זלה"ה - והנה צריך אתה לדעת, כי מגלה הם ג' הויות שהם ברישא דחוורתא, ומאלו ג' הויות נתפשטו י"ג ת"ד, ר"ל מי אל כמוך וכו', וגם אל רחום וחנון וכו', וגם ת"ך גספ"י וכו', שהם בא"ת ב"ש אל רחום וכו' ואלו הי"ג ת"ד הם נכנסין תוך אבא, ומאבא לאמא, ולהיותן שהם נכללין קודם ביסוד אבא, ואח"כ נכללין ביסוד אמא ג"כ, ונכנסו ג"כ אל הז"א. וכבר ידעת, כי יסוד אבא מלובש גו יסוד אמא, וידעת כי יסוד אמא הוא קצר, ויסוד אבא הוא עודף ויוצא לחוץ לתוך חלל של הגוף דז"א, ומרדכי בחי' יסוד אבא, ואסתר בחי' יסוד אמא, היינו דמלכות דיסוד אמא, ומרדכי דיסוד אבא עצמו, ולזה היה נקרא מרדכי איש ימיני, שהוא יסוד אבא כנודע, שבו מתגלין ה"ח בפום אמה. וביסוד זה יש בה בחי' יוסף ובנימין, ולהיות שמרדכי היה מבחי' בנימין, לזה היה לו הצער הגדול הזה בימיו, כי בנימין בסוד שם ב"ן, מ"ב די"ן, אלא שאינו נראה במקומו, מפני שהימין מחפהו. ובחי' זו של בנימין שהוא שדי, לכן מרדכי היהודי עולה שדי:
ולהיות שמרדכי ואסתר היו מבחי' אלו י"ג ת"ד, ואלו י"ג ת"ד הם י"ג הויות דשמות ע"ב כמנין תתקל"ו, שכן הוא מנין מרדכי ואסתר ע"ה, ומרדכי מצד ה"ח, ואסתר מצד ה"ג, ולזה הם כולל ביחד י' הויות, וה' הויות שהם ה"ח, כולם בניקוד קמץ, והם כ' קמצין, וקמץ הוא י"ו, ס"ה הקמצין של הכ' אותיות, גי' ש"ך, וה' הויות עצמן גי' ק"ל, הרי הכל ת"ן, וז"ס י"י יתן הטוב, ר"ל - שגם זה הויה שהוא בז"א, כשהוא מלא מן המוחין, שהם בסוד יודי"ן, בסוד ג' טפין, אזי הוא מקבל ה"ס, שהם ה' הויות הנ"ל עולים ת"ן, והם בחי' טוב, שהוא היסוד, והיינו שאמר ה' יתן הטוב, וטוב גי' י"ז, היינו היסוד:
וה"ג הם ה' הויות בניגוד אלהים, גי' שי"ן, ועם ה' הויות עצמן העולין ק"ל, עולה תלמוד, שהוא מצד הגבורות, איסור והיתר, קלים וחמורים. ושניהם יחד הם ה"ח וה"ג, שהם ת"ן ות"פ, ושורש החסדים שממתקין הה"ג, הכל עולה תתק"לה, כמנין מרדכי ואסתר:
וכבר ידעת, שיסוד אבא מגולה מחציו ולמטה, לכן תיבת מגלה חסר י', שיסוד אבא מגולה מחציו ולמטה, ויסוד אבא אות י' שבשם הוי"ה, מתפשט עד יסוד ז"א, וזה הטעם שצריך להתפשט המגילה כאגרת לפרסומי ניסא, דהיינו נ"ה דיסוד אבא. ולהיות שמתפשטות, ר"ל גלוי האור הזה דיסוד אבא בז"א. וכבר ידעת, שז"א דיוקן ס"ת עליונה, לכן צריך לכתוב המגלה בשירטוט ובתגין כס"ת. וכבר ידעת שטעמים ונקודות סוד ע"ב ס"ג, ואינם מתגלין בז"א מפני רבוי אורם שלא יגרמו ח"ו איזה שבירה, ולזה מתגלה שם רק מ"ה וב"ן, סוד תגין ואותיות. ולהיות שכולם כלולים ביסוד אבא לבד, כי יסוד אמא קצר, ולזה א"צ רק עמוד א' במגילה, דהיינו ה"ח ממתקין את ה"ג ונעשו א':
וכבר ידעת כי נס שאמרנו, הם נ"ה דיסוד אבא, הם ב' לוחות, מ"ס שבלוחות בנס היו עומדין, כלומר מ פתוחה בלתי קו סתומה, צורתה נ', וס' הוא ס' של נס, ונצח ענף חסד, שיש בו ע"ב ד' יודין, ה' דברות בלוח ימין, ויש בו סוד יו"ד דאבא שורש החסדים, לזה המ' נעשה נ' דהיינו חמשים. ולהיות שישראל חטאו ביסוד שלהם, ולקחו נשים נכריות, וחותם המלך העבירו לסט"א, הם ע' אומות התלוין בסמא"ל, לזה נתגלגל עליהם עון הברית ביין, בזמן סעודות אחשורוש, והיין גי' ע'. וכבר נודע משארז"ל, הבא על הגויה כאלו השתחוה לע"ז, כי כשכורע לעבירה, כאלו כורע לע"ז, לזה הוצרכו לקבל התורה שנית, כמה שכתוב קיימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקבלו כבר, היינו סוד הנס, סוד ב' לוחות, כמו בימי משה, כן בימי מרדכי ואסתר ניתנו סוד ב' לוחות:
והנה כבר ידעת ענין הדורמיטא, ובקיעות יסוד אבא לחוץ מיסוד רחל, ועל ידי כן שיצא האור הזה והאירו ברבוי בלי כבוי, ירד ההארה עד העשיה, ואלמלא זה לא היה יכול להנצל מכלייה חס ושלום, מפני פגם היסוד שלהם:
והנה כבר ידעת, כי נצח הוד דזעיר אנפין, מאירין בה הנצח בכל קו הימין שלה, בג' פרקין. וכן ההוד אפילו שהוא באחור, הוי ו' פרקין, ונמצא שיש בה ו' אורות, וה"ו וה"ו שהם בנצח הוד דזעיר אנפין, כי הנצח הוד דזעיר אנפין, הם בסוד ווין, הנחלקים לב', בסוד א' א דצבאות, כזה - א', המתפשטין בקווין שלה, ויש בהן ב' ווין, נגד נצח הוד. ואות ו' ביסוד זעיר אנפין הכוללם בקו האמצעי שלה, ואות ה' שבין ווין, הוא סוד העטרה הנשפעת מכולם. גם יש בה ה' אורות של שמות, שכל א' יש בהן ג' ההין, הה"ה, שהם בסוד תפארת נצח הוד יסוד מלכות דזעיר אנפין, שהיא העטרה שבכולם, ולזה באה בסוד ג' ההי"ן כל שם, כי השפעתן על ידי הנצח הוד יסוד, ולזה אלו השמות רמוזים במגלה כנ"ל:
ואחר כך כשנכנסין מוחין דאבא ואמא, נשלמים ונעשין י"ב הו"יות, ג' הויות בנצח אמא, ג' בהוד אמא, ג' ביסוד אמא, וביסוד אבא הוא עודף מיסוד אמא, ויש לו ג' הויות ביסודו, יותר מיסוד אמא, גימטריא מגלה. ולפי שאין אור זה מתפשט ביסודה, אלא יוצא לחוץ, לפיכך לא נגלה בפירוש הויות אלו במגלה - גם יש בה הארה בדעתה, מדעת שביסוד אבא, ג' שמות אהו"ה. ומדעת שביסוד אמא, ד' שמות אהי"ה, וכל אלו תמצאם במגלה יוצאין, כנ"ל באר היטיב:
והנה כשיוצא מיסוד אבא, מתפשט בין ירכותיה, ולכן אין הויות עצמן נכתבין במגלה בפירוש, רק בר"ת וס"ת. וצריך אני לפרש, שקודם שאלו האורות דאבא, נכנסין ברחל, היו נכנסין תחלה בלאה, וכשנכנסין בה עשו ג' הארת בג' פרקין, שהם ג' אהיה. וגם יש בה ג' אורות מהמוחין כשהיו נכנסין תוך הזעיר אנפין, דהיינו - א' של הארה דיסוד אבא לאחורי לאה, וב' מהפנים דיסוד אבא, שהם בפני הז"א, שהם בחצי הת"ת עליון א' הכולל שניהן לזה ולזה, נמצא שיש בלאה ח' הארת, ד' הויו"ת דע"ב, משולבים עם ד' קס"א, וב' כוללים של הוי"ה אהי"ה, ואחד הכולל את כולם, ס"ה גימטריא תתקל"ה, כמנין מרדכי ואסתר:
ואותיות ג' אהי"ה פשוטים גימטריא ס"ג, וי"ב אותיות של ג' הויות הם ע"ה, וא' כולל של הוי"ה, וא' כולל של אהי"ה, הרי ע"ז. ובאלף בי"ת של א"ל ב"ם, הם ה"ץ, גי' המן. והג' שלובים במלואם, של ג' הויות ואהי"ה, גימטריא תרצ"ט, וג"פ של הוי"ה ואהי"ה, גימ' קמ"א, (ר"ל פשוטים) והמן גי' צ"ה, ס"ה תרצ"ט וקמ"א וצ"ה, גימ' מרדכי ואסתר, שהם תתקל"ה:
והנה לפניך, איך בלאה נתהוו בה המוחין, אבל הם דרך העברה, ולזה מרדכי שהוא מרא דכיא, עובר מלאה לרחל:
וצא"ל, שהארת שאמרנו דרך כלל, הריני מפרש דרך פרט, שההארה היוצא מיסוד אבא, בא ליסוד פנים דזעיר אנפין, ובהארה היוצאת מצד האחור נגד פני לאה, הם בסוד ב' אהיה פשוטים, והאור שבנתיים דהיינו מהכלי עצמו, ר"ל מיסוד אבא שהוא בסוד הוי"ה, וכשמסתלקת הארה זו, נשאר זעיר אנפין בסוד דורמיטא, גימטריא מרדכי כנ"ל, כי מרדכי הנכנס בלאה, ועושה אלו הב' הארות בלאה פעם ב', ויש בה ד' הארת ד' אהי"ה, וכן יש בה במגילה ד' אהי"ה רמוזין, והוי"ה דכלי יסוד אבא נסתלק בלאה ג"פ בג' קווין, וכל קו יש בו ג' פרקין, הם ט' הויות, וג' הויות דרישא חיוורתא, דהיינו רדל"א, נמצא שהם י"ב הויות, הרמוזין במגילה הזאת, שהם במלוי ע"ב, גי' תתס"ד, וד' אהי"ה פשוטים גי' פ"ד, ס"ה גי' תתקמ"ח, (ועם י' אותיות גי' תתקנ"ח) הם גי' מרדכי אסתר, והי"ג יתרים שמרדכי ואסתר לא הוי אלא תתקמ"ה, (צ"ל תתקל"ה) תסיר מהם נגד ט' אותיותיהם וב' תיבות מרדכי אסתר וב' כוללים, לפי שאין להם עמידה בלאה, תיכף יורדת ברחל, ולכן חסרו מהם הי"ג כנ"ל, וכבר ידעת תיכף כשנכנסין המוחין בלאה בדעת שלה, ולהיות שורש כל הדעת כנודע, נעשה בו ג' שמות אהי"ה במלואן יה"א, ס"ה גימטריא תמ"ב, (ס"א, אהו"ה, דהיינו קס"ג קמ"ג קל"ו גימטריא תמ"ב, עכ"ל הרב):
מהחברים - כתיב אלה המצות, שאין נביא רשאי לחדש, מהיכן סמכו למגלת אסתר, מדכתיב כתוב זאת זכרון בספר, בי"ת סמ"ך פ"א רי"ש. ועוד בספר, במספר קטן ח"י, וד' אותיותיו גימטריא אל"ף קמ"ה, והיינו גי' מגלת אסתר עם כולל. עוד מרדכי היהודי גימ' שד"י, ברוך מרדכי היהודי, גי' ישראל עם הכולל:
כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו, גימטריא אלה בגדי כהן גדול, מכנסים כתונת מצנפת ואבנט חשן ואפוד ומעיל, והוא מוסכם עם המדרש:
שאול, גי' אג"ג מלך עמלק, זה לעומת זה. מרדכי בתוספת י' וכולל, גימ' ג' פעמים המן, וכשביקש לבולעו ולהשחיתו, לקח הוי"ה הפוכה, ובס"ת זה איננו שוה לי. ואסתר שבקשה גאולה, לוקחה לעצמה הוי"ה יש"ר, ר"ת יבא המלך והמן היום. ומלכא שלם כד הוא דאין לטב את בניו, דאין לביש את עושקיהם, לפיכך ד' תיבות אלו, שהם ר"ת הוי"ה ישר, גי' ר"ע, על שם יגמר נא רע רשעים:
ואותו הוי"ה ישרה, נתפשטה בס"ת בשעת מעשה, ונתאמצו בשם י"ה עטרה לראשה, ע"ש כי בי"ה ה' צור עולמים. וזה סוד, כי ראה כי כלתה אליו הרעה, ס"ת י"ה יהו"ה. ועוד נתאמצה במלואה הוי"ה, באומרו מאת המלך, ר"ת מ"ה במלוי השם הראשון, דאינון האתוון מתלבשין בקליפות לאכנעה לון. עוד המן העץ, גימטר' י' הויו"ת ס"ר, אכן ס"ר המות, שכולם מסכימין במפלת המן ובניו, והיינו המן מן התורה מנין וכו', אכן ס"ר מר המות, שכולם נתלו בבזיון, לכן מיתתו היתה בסייף:
עוד, שבע ועשרים ומאה מדינות היה לאחשורוש, היה מ"ס על הארץ, פי' ק' מדינות ביבשה, והשאר ואי"י הם גימטריא כ"ז הים. מחה אמחה את זכר עמלק, מ"ם בשניהן נוטריקון מיתה. ח"ה גימטריא י"ג, אח"ה גי' י"ד. מכאן סמכה אסתר לשאול מאת המלך, שיום י"ד יהיה גם כן יום הקהלה בשושן, ע"כ מהחברים):
תלתא אינון, עבד שפחה אמה, כי אמה בכורסייא בבריאה. וז"א ועבד במט"ט ביצירה, ומלכות ושפחה בעשיה. פי' - כי כל זה בנוקבא דזעיר אנפין, פי' - כי אחר המיעוט, נסתרה בכורסייא, ולא נסתרה רק במלכות שבה, והמלכות שבה עדיין ראשה מגולה, דהיינו כתר שבמלכות שבה, והוא באצילות שבא לבריאה, והוא עתיק בבריאה, ואמא מקננא בה. ואבא דלא פסיק, כלול בה. ונשאר כתר שבה מגולה, כדפירשתי. דמות כמראה אדם, והיינו בריאה, וזהו שצפה יחזקאל בבריאה שביצירה, דהיינו דמות כסא ולא כסא, וכן דמות מראה, ולא מראה היינו מלכות שבה, שהיא דמות ואדם היינו ת"ת, וזה סוד אסתר שנסתרה בכסא:
וז' נערות הראויות לתת לה, הם ז' עולמות, דהיינו ז' בחי' המלכות שבמלכות שבה, שהם הנסתרות לגמרי, דהיינו רק ג"ר שבהם קצת מגולה, והקליפה נגד הבריאה, שלא תתערב באצילות, דלא יכיל לאתערבא. ובחינת אחשורוש הוא דוכרא שבקליפה, שהיה לו אחיזה כנגדו, ועל כל זה לא היה משמש בה ממש, כמאמר רז"ל שידה ניזדמן לו כדמות אסתר, דהיינו מלכות נוקבא דקליפת נוגה:
ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, היינו בינה, ולכן אין נסתר אלא בבינה. וביום ההוא, שייך נמי בבינה, שהיא נעלמת נגד בינה, וביום ההוא הסתר אסתיר פני ומצאוהו וכו', היינו הקליפות אשר כנגדה היא בבריאה. וכוס של ברכה הוא בריאה. דכוס גי' הכסא, ויין גי' דין ה"ג שבה, מתלבשות בבריאה. וגם ה"ח הנשפעים מז"א, שהם היו שם נפרדים ונבררים, ובינה שבבריאה משפיע ה"ג לעולם העשיה, ות"ת מיצירה שבבריאה משפיע ה"ח לעולם יצירה וזהו כי ת"ת מקנן ביצירה במט"ט:
אסתר גי' שושנה, גם אסתר גי' תרע"א פחות י', והוא סוד נקודה עצמה פנימית המסתתרת, וזה סוד י' של אדנ"י, כי אדנ"י במלואו גימטריא תרע"א. אמרו רז"ל אסתר ירקרקת היתה, כוונה - שישראל קודש, ועונין אמן, מקבלין הארה מב' א"ל, א' מזעיר אנפין, וא' מאריך אנפין, שהוא מי אל כמוך וכו', כי אל דא"א, מאיר לזעיר אנפין, ואז הז"א מאיר לנוקבא פנים בפנים, לפי שא"ל הוא בפנים, והארה הוא בפנים, וב' א"ל במלואן גימ' ש"ע, והארה הנ"ל היא תלויה בעניית אמן, לכן אמר דוד מלא פניהם קלון, ס"ת אמן, דמאחר שלא האירו באמן בב' אל דאבא ואמא ודז"א, מלא פניהם קלון, שלא רצו לקבל מא"ל אותיות מלא פניהם העולה קפ"ה, יהיה להם קלון, ג"כ גי' קפ"ה ע"ה. ויבקשו שמך, ר"ל שהוא הוי"ה אדני, שעולין אמן. והנה אסתר המלכה כשלבשה בגדי מלכות, ובאה לדבר לפני המלך, שנכנסה לבתי ע"ז מקום הקליפות, הוסר הארת הא"א, ולא נשאר בה רק הארת ז"א, לכן היתה ירקרקת, שלא היה לה רק הארת ז"א, שאם לא היתה לה אפילו הארת ז"א, היתה שחורה לא ירקרקת, לכן אמרה אלי אלי למה עזבתני, שאל א' דא"א הוא מסתלק, למה עזבתני הוא אל דא"א, כי אל דא"א צריך להשפיע אל א"ל דז"א, ומשם לנוקבא. ואע"פ שז"א משפיע בה, כיון שאינו נמשך לה אור אלא מעצמו ולא מאל דא"א, הוי כאלו היא נעזבת משניהם, לפיכך עזבתני לשון יחיד, אע"פ שנכפלה מלת אלי אלי, והיא אומרת לז"א שעזב אותה מהארת אל עליון והבן ירקרקת היתה, סוד מרדכי ואסתר להרח"ו ז"ל - כתיב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. בכ"מ שנאמר ואלה, מוסיף על הראשונים. אמנם בעולם הנקודות, כח"ב לא נשברו, וגם המוחין דז"א לא נשברו, אלא נשארו במעי דבינה. א"כ יפורש אלה - א' בחכמה, ל' בינה, ה' דעת, שהיא במקום כתר בעצמו, שהוא ה"ח כולל ה"ג. וזהו פי' ואלה, שהם ג' נקודות כח"ב, וגם כח"ב דז"א נוסף על הראשונים, מלכו ולא נשברו. אבל היוצאין מאשר שהוא בינה, שייך לומר בהו וימלוך וימת, מפני שהוא בארץ אדום, אתר דכל דינין מתערין תמן:
וכתיב אלה בני שעיר החורי, אלה פסל את הראשונים פי' שעיר - שנותן מה"ד למדת שיעור, שלא יתפשטו ביותר, וזהו פוסל, מלשון ויפסול לוחות:
החורי - בחי' אלהים, היינו דינין, (הג"ה, נ"ל, כי חרי גי' אלהים ברבוע, ר'. ועם ח"י אותיות פשוט ומלא, הרי חר"י):
ונודע כי אברהם אבינו מדת החסד מאבא, ומתחלת ימיו היה העולם נמשך ע"פ הדינין, וכשראתה שרה שהיא מבחי' אבא, ובתחלה שהיה באברהם דינין, רצה למתקם ע"י הגר, שהיא תכללם בעצמה להרחיקם מגבול אברהם, קודם לידת יצחק. וכן הג"ר גי' יצחק:
והכוונה - כי הג"ר שהוא האב"ר מאברהם, ממתק מ', שהיא הם' סתומה, קודם שנעשה כלי, בסוד ם' של אברהם. כי כשהיה נכלל בה, היא מבחי' אבר, והוא מבחי' ם' וכשלוקחת הג"ר נכלל בו, הנה הוא בחי' ג"ר, והיא מבחי' ה', ואחר שנתמתק האבר שהוא ג"ר, עם הה' של אברהם שעשתה כלי, עלתה הה' ונמתק, להורות שהוא עתה ה' על מ', פי' הה' ממותקת במ' וזהו בה' חסדים:
וכן בבראשית צרופו אב"ר שי"ת, שהאבר הוא י' קטנה, והיא בחי' האצילות כולה המקפת, והנה האצילות זמנין נכלל בשית, וזמנין נכלל בארבע. וכתיב ותקשור על ידו שני, א"ת ידו אלא יו"ד, לאמר זה יצא ראשונה, ז"ה גי' י"ב, כי א' ראשונה לאותיות צורת יו"ד, וי' יש לה ג' עוקצין, ועם י' הם י"ג, ורמז גודו אילנא וקצצו ענפוהי, וכשנתגלה א' מקצץ החיצונים. וכן זה גי' י"ב, והכולל שהיא א' זעירא, זה במלוי זי"ן ה"י, ועם ה' אותיות שלהם, גי' אלהים ע"ה. והנה אלהים ברבוע ובמלוא, גי' אל"ף, הרי אלף שנעשית מן זה יו"ד, ותקשור על ידו השני, וקשירת החוט הוא צורת י' בחסד, (ס"א צורת מ') בחי' האצילות שמקפת היד, נקודה בהיכליה לאברהם, שהוא ממתק הגבורות כולם, ומפני זה היה אברהם מגייר אנשים ושרה נשים. וכשנתעברה הגר בראשונה, כוונה שרה להקל מעצמה הדין, ונתנה עיניה בעוברה, כדכתיב ותקל גבירתה בעיניה, שהקל בעיניה, שעל ידה הזמינה תקלה לאותו עובר והפילה, וע"ד ונשא השעיר עליו, והקל עי"ז הדינין משרה. ועל אברהם ארז"ל כתפוח בעצי היער וכו', כי הוא ממתיק העולם בחסדים, הנקראים בנים ובני בנים, והוא מתווך בניהם וכוללם. ועל שרה נאמר כשושנה בין החוחים שהם הקליפות, כן רעיתי בין הבנות, הם ה"ג הקדושות כוללתן שרה, פי' - אלהים ביודין גי' ש', וברבוע ר', וה' אותיות אלהים הוא ה', והם ה"ג. והנה שרה חייתה קכ"ז שנה, נגד ק"ך צרופי אלהים וו"ק דז"א שהם באמא, ולכן אמרו במדרש מה ראתה אסתר למלוך על קכ"ז מדינות, פי' - מה הארה גדולה היתה לה כ"כ, למשול עליהם. עוד מלת ראתה היא הארת, ויהיה מה הארת אסתר, כי הוקשה לו שהרי שם אלהים אינה בונה רק ק"ך בתים בלבד, א"כ איך מושלת על ז' יתירים. והשיב מפני שמקבלת מן שרה אמה, וקבלה כל כחה:
ולזה מלכות היא אסתר, ג"כ יש לה אדנ"י ברבוע קכ"ו, (ס"א ואמא שרה) יורד עמה שלא ינקו ממנה החיצונים, וכשיורדת למטה מתפשטת בנקודה עשירית שבה לאחשורוש, שהוא בראש הקליפות, לעשות ז"א כדלקמן, וידוע בשעה שיש"ס בא להתפשט בתבונה, קודם התלבשותה, נותן בינה שבו בנצח תבונה, וחכמה תבונה בהוד יש"ס, א"כ יסוד שהוא לעולם המכריע, כשהוא עתה דבר חדש בהוד יש"ס מכריע בנתיים, ומציאות הכרעה ההוא, בחי' רוח משה, מאחור דאבא ומפנים אמא, שהוא קפ"ד קס"א. וג"כ יסוד אמא מכריע כך, ויוצא משם רוח אהרן, שמזדווגת או"א למעלה, מהארת עטרת אבא, תוך יסוד אמא:
ומכאן תלמד, מהיכן רצה קין לתאומתו של הבל, ולמה לא היתה הוגנת לו, כי הוא כעין נשים המסוללות. אמנם כשנכנס ישראל סבא תוך תבונה, ויסוד שלו תוך יסוד תבונה, יצאת אסתר. לכן אמרו רז"ל אסתר מן התורה מנין, שהוא יסוד אבא, מפסוק הסתר אסתיר, שיסוד אבא מוסתר תוך יסוד אמא, שהיא עצמה בסתר המדרגה, וכשיוצא אור נחלק לכאן ולכאן, כפל ואמר הסתר אסתיר:
ולמה נקראת הדסה מפני שיושבת בין הדסים חג"ת דז"א, בין חדוי, ששם יסוד יש"ס ויסוד תבונה, ושם האור בתוכם, והאור סתום, והוא ב' הויות ושליש עולה ס', ומפני זה אנו אומרים ששליש הוי"ה זו ח', כי מדה טובה מרובה, ולכן הב' שלישים המגולים מרובים מסתומים, והם י"ח. וכתיב דורי נסע ונגלה פירש דורי, מלשון האיר, מלשון ודר וסוחרת, מאי ניהו, פירש מקובץ מן בחי' נ' וס' וע', כי נ' הוא יסוד, הכולל ה' חסדים בכללות י'. וב' חסדים ושליש מכוסה, ח"ג ושליש ת"ת, והם סתומים ומכוסים, ועולין ס', וכן ס' סתומה, ואין לה פתיחה כלל. ואחר כך יש בה ב' חסדים של נ"ה, וב"ש ת"ת, הם ב"ן וי"ח, גימטריא ע', וזה ונסע ונגלה, שאור נגלה בלי כסוי. וסימנך כי עין בעין. וזה סוד ויקרע מרדכי את בגדיו, להורות על התפשטות ה"ח היוצאין מיסוד אבא, מדתו של מרדכי, היינו יסוד יש"ס. ולכן צריך לפשוט המגילה בשעת הקריאה, להורות על התפשטות החסדים. ופירש כאהל רעי, כי ברדת נצח הוד יסוד דתבונה בזעיר אנפין, תחלה נכנסין לחב"ד שלו, אחר כך ירדו לזרועות וגוף, ואחר כך לנצח הוד יסוד שכמותם, והעליונים מניחין שרשם למעלה, ותאוותם להתפשט למטה, לכן נעשה ב"ח ושליש מכוסים, כאהל וסוכה שלא ירד האור הרבה. אמנם בעלייתו, הוא עולה למקום שרשו, ובוקע, לכן צריך דפנות הסוכה המגיע לסכך ממטה למעלה, באין מניעה, אבל הסכך רמוז לסוכה שלם, לאימא שמכסה לז"א עד שליש ת"ת, ומונעות האור שלא יתגלה ביותר, רק בענין צלתו מרובה מחמתה, וכוכבים נראים מתוכה שיראה מלמעלה אשר קצתו לא יהיה סתום לגמרי ח"ו:
ונחזור לענין מלת הדסה, כי ה' תבונה, ד' מלכות ס' ב"ח ושליש מז"א המכוסים בו כנ"ל, ה' רחל, שלייתה היוצאת מבין רגליה. ומרדכי היה מיסוד ישראל סבא, לקח אסתר בת דודו, ר"ל בת אבא, אחיו של יש"ס, שאסתר בת עטרת אבא תוך התבונה כנ"ל. ואחשורוש היה בקליפה, לעומת זעיר אנפין, וזהו ח"ש ר"ש, ר' אלהים ברבוע, ובמלוי ביודי"ן גימ' ש, הרי ר"ש ח"ש, ר"ל שהיה ח"ש וכואב בראשו, כדאמרינן שהגבורות שהם ר"ש כאמור, והוא היה מתפאר בהם בחוץ בז' תיקונים נגד ז"א, חור, כרפס, ותכלת, בוץ, וארגמן, כסף, ושש. וז' דנוקבא שהם מטות, ואלו הן - זהב, וכסף, רצפת, בהט, ושש, ודר, וסוחרת. כי יש רצפה שהיא נקודה עצמה, דלית לה מגרמה כלום, והוא תיקונים הנכללין בה. ויין מלכות רב, להפוך כל התיקונים לגבורה:
והשתיה כדת אין אונס - והשתיה כדת דוגמה לקדושה, כקוף בפני אדם, וזהו כדת, ד"ת הוא ב' פעמים ע"ב ק"ל, שהם ח"ג, ה' הויות לכל א', הרי ב"פ ק"ל. ויש בה ע"ב בחסד כנודע, ויין בגבורה, שגם הוא ע"ב, ונרמז בגבורה שגם הוא ע"ב, בסוד ביין שגו, שנהנו מסעודתו, כעין דור המדבר שאכלו ושתו לפני העגל. אין אונס, גימטריא אי"ק, דהיינו אל"ף, שממנו מתקו הגבורות:
גם ושתי בקליפה לעומת רחל, וזרש לעומת לאה, לכן המן אתרברב בכבוד עשרו ורב בניו, שהיה עשירי לאגג, לכן רצה ליתן עשרת אלפים ככר כסף, להמשיך אליו כל עשרה, ושיהיו גבורות. ככר כסף, גימ' ת', בסוד ת' איש של עשו, וכנגדו בצקלג נמלטו ת'. והקב"ה השיב, הכסף נתון לך, שעשרת אלפים ועשרת בניו אלופי עשו, יהיו על עץ גבוה נ', כמנין ל"ך. ותפסו עשרה, כולם בסוד אלפין לישראל, להמתיק הגבורות כולם. והנה המן מושך כחו ממ"ן דמנצפ"ך, שהם ב' גבורות עליונים דיסוד אבא מצד אחוריים, כי מהפנים היה משה מושך המן לישראל. ומרדכי היה משורש משה, ולשלוח יד במרדכי לבדו לא היה יכול, לכן ביקש לדון אחר הרוב, וכתיב ביה כי נפל תפול לפניו, כנגד הכלל והפרט, ובא הנס על ידי אסתר, שהיא מיסוד תבונה, ולכן מצוה לשתות יין בפורים, כי ריבוי החסדים דאבא, ממתיק היין. ומה שיכוין בשתייתו, להמשיך היין מז' יודי"ן דע"ב ס"ג, יש"ס ותבונה, לא ישתכר אלא יתבסם עד דלא ידע, כי במקום יין המשומר בענביו, לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, ולכן כי שחטיה רבה לר' זירא, בעי רחמי ואתסי, נמי חריך שקיא, לבטל דינא של גיהנם:
דרוש למהרח"ו ז"ל, וגם הוא מדבר בענין פגימת הלבנה. דע, כי שם הוי"ה, ב' אותיות ראשונות, הם או"א. ו', ז"א. ה', נוקבא. והד' אותיות עצמן, הם נגד ד' עולמות - אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. וכנגדו יש ד' קליפות, כי גם זה לעומת זה וכו'. ועל זה נאמר, אל גנת אגוז ירדתי, כי באגוז יש תחלה קליפה עבה ומרה כלענה, ואחריה קליפה ב' קשה מאד, ואחר כך בפנים יש קליפה אחרת, שמפסיק המאכל. ר"ל - שהרי אגוז מתחלק לד' חלקים, נגד ד' אותיות השם, וקליפה זו הג', מפסקת בין אלו הד' חלקים של אגוז, ולא שמסתלקת אותה מכל וכל, אלא שנכנסת ביניהן, וקליפה זו נגד עמלק, ועל זה אמרו רז"ל, אין השם שלם עד שיכרת זרעו של עמלק. ומלבד אלו הג', יש על האוכל עצמה קליפה דקה, וכשאוכל האגוז מתייבש, גם קליפה זו נאכלת, משא"כ בתחלה, שאז עם היותה דקה, היא מרה. ועל זה נאמר ומתוכם כעין חשמ"ל וכו', וחשמל גימ' מלבו"ש, ועוד אמרו רז"ל פעמים חשות פעמים ממללות, שלפעמים קליפה זו נאכלת, ופעמים אינה נאכלת. וכן האדם, אם ירצה בקל יתקן וממתק הקליפה מה שאין כן באחרות:
וכנגד אלו הד', הם ד' אבות נזיקין, וד' ידיעות הטומאה, וד' מראות נגעים, ב' שהן ד', כנגד אדום וישמעאל, ע"ז אכה כפי אל כפי כידוע, וז"ש רז"ל תרי מלכי תרי פלכי, שהם ד' מלכים, שהם ב' מלכי השרשית, אדום וישמעאל, כל א' כלול משניהן כנזכר. ולטעם הנ"ל, צוה הש"י על עמלק זכור וכו'. והנה לשאול המלך, צוה הש"י להכרית זרעו של עמלק, והוא הביא עמו מלך אגג חי. וכשבא שמואל, אמר לאגג כאשר שכלה נשים חרבך, כי אמרו רז"ל כי בלילה ההוא הביאו לו שפחה אחת בבית האסורים ונתעברה הימנו, ויצא ממנו המן, ולכן עם היותו הורג אגג, אמר כאשר שכלה וכו', כן תשכל לשון עתיד, על זרעו הנשאר ממנו, ואמר מנשים, ע"י נשים, שע"י אסתר נעשה הנס:
ותדע, כי תחלה אחיזת האויבים, הוא בשער המדרגה תחתונה, שער העשירי, כי משם נכנסין למלך. והנה המלכות, היא מדרגה אחרונה מי', והיא ה' שבשם, ונקרא דל"ת לכמה טעמים כנודע. וע"ז אמר דוד, ארוממך ה' כי דליתני, ונודע שהוא מן הנוקבא, הוא דלת ושער. גם שם אדני בנוקבא, במלוי גי' תרע"א, שהיא דלת, לכן אמר דוד, שעם היותו מהדלת, אשר שם מבקשים אויביו לבוא לאחוז, עכ"ז לא שמחת אויבי לי. לכן מדה כנגד מדה, גם אני ארוממך, וזהו ארוממך כי דליתני, ר"ל כי עם היות שאני מדלת, לא שמחת וכו'. כי ב' אותיות י"ה לא מתפרשין, אבל ו"ה כפי מעשה בני אדם, ולפעמים מתפרשין. והנה כשגורם העון, מתפרש ה' מן ו', ע"ז נאמר נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, ר"ל לקום מאליה, אבל תקום ע"י אחר, ע"י ו', ר"ל ע"י שיורד למטה, ומעלה אותה:
עליו נאמר, שבע יפול צדיק וקם, פירוש - כי הצדיק שהוא היסוד, הוא ו', הוא מלכות הז', א"כ פי' שבע יפול צדיק וקם, ר"ל צדיק שהוא יסוד, נופל במלכות שהוא ז', א"צ אחר להקימו, אך הוא קם מעצמו:
והמן הרשע, בעון שלא הרג שאול את האגג, היה קם ח"ו לכלות שונאיהן של ישראל, בימי מרדכי ואסתר שהוא מזרעו, לכן היה מרדכי משתדל בענין, ואמר על אסתר ותלבש אסתר מלכות, ר"ל שנתלבש אסתר במלכות בית דוד. ובזה נצולו ישראל, שקדם דוד והתפלל ע"ז, וזהו למען יזמרך כבוד ביום, ולא ידום בלילה, ע"ד אלהי אקרא יומם, ולכן ה' אלהי לעולם אודך:
ונלע"ד, שזהו ארוממך, ר"ל לרומם ולהעלות ה' לו', ואז לא יוכלו האויבים לאחוז, כי יורד יסוד דכורא ומעלה אותה, באופן שבהתחברות ה' עם ו', אין הקליפות יכולין להתאחז בהם כלל:
לכן המגילה נקרא ספר ומגלה, ספר נגד ו', ומגילה נגד ה'. חסד ודין, יומם ולילה, לכן נקראת ביום ובלילה. ובה תעלה המלכות הנ"ל, לנצח הוד יסוד כנודע, שאז אין החיצונים יכולין להתאחז:
ודע, כי אותיות א"ב, הם אותיות הזכר, ואחר כך כל"ם, אותיות מלך, וזה מה שמו ומה שם בנו, פי' - כי ב"פ מ"ה, גימטריא מלך. ואותיות נ"ס הם נוקבא, נגד יהודית ואסתר, חנוכה ופורים, נצח הוד. וכנגדן ב' רצועות דתפילין, אחת ארוכה השמאלית שכנגד הוד, היא נופלת, לכן נאמר סומך ה' לכל הנופלים, שהם נ"ה, שהם נ"ס, הם סומכין את הנופלים. וידוע כי ג' אחרונות שבעמידת תפלה, הם נצח הוד יסוד, לכן בחנוכה ופורים, אנו אומרים על הנסים בהודאה, שהוא כנגד ההוד, לכן אמרו בלשון נס, לכן המן הרשע עשה עץ גבוה נ' אמה, בעצת זרש אשתו, כי זה לעומת זה וכו'. ונהרגה ושתי תחלה, כדי שתרום המלכות לאסתר:
והנה מאברהם עד שלמה, היו ט"ו מלכים, והיה הלבנה במלואה, ומלך שלמה בכיפה, ודוד המלך היה הי"ד, ודוד גימ' י"ד, ושפך דמים בידו, ועל זה נאמר בי"ד הרגו בשונאיהן, ובט"ו נחו כולם, שהוא שלמה:
והשמש יצא למזרח דכורא, והלבנה ממערב, והשמש אינה משנה הילוכה, והלבנה משנה, כי היא מתחדשת, היינו חודש, ובתחלה נראית במערב, ואחר כך מתקרבת למזרח מעט מעט עד ט"ו ימים. ועל זה נאמר, יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות, דהיינו השמש שהוא האיש, ההולך תמיד בדרך ישר, כי לעולם יוצא ממזרח, ולעולם הוא מאיר באופן א'. ואחריתה שהיא הלבנה ההולכת לאחור שהיא משנה הילוכה, והם דרכי מלשון רבים, והם דרכי מות, שאח"כ נשארת בלי אור, וזהו וילך לאחור ולא לפנים, וזהו אחור וקדם צרתני:
והנה כבר ידעת, כי הלבנה מקבלת אורה מהשמש שמאיר בה, וכפי מה שתתקרב למערב, מתחשך אורה. וכשהיא ממש בתחילת הלילה במערב, מקום ביאת השמש, מתחשך לגמרי, כי השמש בגלגל הד', והיא בגלגל הראשון. ובהיותה ממש נגד השמש, כל האור באחורים, ואין בה שום אור בפנים כלל, כי מאחורים היא מאירה לנו, לכן אז יונקים החצונים, וזהו נזורו אחור, ויונקים החיצונים מהאחורים, כי מהפנים אין יכולין כנודע:
והנה כשמתחלת הלבנה להפרד מעט מעט ממערב, אז מתחלת האור להאיר בפניה, עד בט"ו ימים, יוצאת ממזרח אז השמש אל עבר פניה מכל וכל, ואין לה אור באחורים כלל:
ודע, כי הלבנה נקראת סהר, ונקראת ירח, ונקראת לבנה, וגם השמש יש לה ג' שמות כנגדם, שהוא - חרס, חמה, שמש. והלבנה בתחלת חדושה, נקראת סהר, כי אין לה אור בפנים, אלא מעט מזעיר, כי הלבנה נוקבא מכ' עליונה, וידוע כי עם היות ה' נוקבא, אינה דין גמור כנזכר, והוא שם אלהים, ר"ל הפנים שלו. ובהיות השמש כלול משם י"ה חו"ב, נאמר כי שמש ומגן ה' אלהים ר"ל - נקרא בשם הוי"ה מאבא, ואלהים מאימא, וה' אחרונה הוא שם אדני. ובתחלת חידושה יונקת מאחורים דאלהים, גי' ר', וס"ה אדני, גי' סהר. וכשאין בפניה אור כלל, היא סהר, כי לזה יוסף הצדיק שהיה ראוי להוליד י"ב שבטים מבחינת מלכות, ובעבור שהוציא י' טיפין מי' צפרני ידיו, שנאמר ויפוזו זרועי ידיו, נאסר בבית הסוהר י' שנים, ולא הוליד אלא ב', מנשה ואפרים. ואפילו אלו, לפי שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני, נתעכב עוד ב' שנים בבית הסוהר. וזהו מנשה, לשון שכחה:
באופן כשהיא חשוכה מכל וכל היא סהר, וכשהיא מתחלת להאיר נקראת סהר כנ"ל, ובכל לילה ולילה הולך ומתרבה האור שבפניה, עד ט"ו יום, שהוא מליאה, והם באחורים דאלהים ט"ו אותיות, נגד ט"ו יום. גם אותיות אלהים מלא י"ה, שהיא מלאה מן י"ה, שהוא גימ' ט"ו. ומט"ו ואילך, היא חוזרת לחשוך. וז"ס שנאמר על יצחק ותכהן עיניו מראות:
כי אברהם חסד עלאה, כי יש חסד עליון, וחסד עולם, וחסדי דוד. חסד עליון, בחכמה. וחסד עולם, בחסד, כי הנוקבא נקרא עולם כנודע. וחסדי דוד, בנ"ה, והם תרי פלגי גופא, נקרא חסדי לשון רבים. וכנגדן - כ"ג, בחכמה. סגן, בחסד. כהן הדיוט, בנצח. ואברהם לקח הכהונה ממלכי צדק, שהיה כהן לאל עליון, והוא שם בן נח. כי ג' בני נח, הם ג' קוין, שהם חג"ת, חסד שם, גבורה חם, ת"ת יפת. וכן בצד שמאל, לוים המשוררים בבינה, שהוא אומר שירה בפה, שהם ג"ר, ומנגן ביד גבורה, וכנור בהוד.(ס"א ושוער ברגלים בהוד):
והנה מאברהם יצא ישמעאל, ומיצחק יצא עשו, שהם בקליפות דין ורחמים, כי זה לעומת זה וכו', והם לבנה וחמה שבקליפות, מלשון אף וחמה. ובקריעת י"ס כתיב, והמים להם חומה, וארז"ל מה אלו עע"ז וכו'. ובחימה היה רוצה קליפות מצרים לשלוט על ישראל, כי מצרים בני חם מצד הגבורה, ולכן הבן האחד בני כושי שחור, והב' מצרים הם מעט יותר לבנים, והוא מצד דין שבקליפות חמה. והש"י עושה מהמים חומה במקום חימה, וחמל על ישראל:
ונחזור לענין, כי ביצחק כתיב ותכהן עיניו מראות, כי אחר הזקנה, כדרך שהלבנה אחר ט"ו ימים אחרונים, וארז"ל אין מברכין על הלבנה עד שתתמלא פגימתה. והענין, כי בבריאת העולם נבראים הב' מאורות שוין, וקטרגה הלבנה וכו', ולפייסה אמר הצדיקים יקראו על שמך. והענין - שיש ג"ר וו"ק ונוקבא מתחת היסוד, ובבריאת העולם היו שניהם שוין, דהיינו בו"ק, כבנים שהם בין דרועי אמא, וקטרגה שהיתה רוצה לעלות בג"ר, ונתמעטה מדה כנגד מדה וירדה למטה, דהיינו לכי ומעטי את עצמך, כי כל הרוצה להתלבש בגאוה נופל, ואם יתקן עצמו כראוי, יעלה. וכן אמר הש"י ללבנה שהצדיקים יקראו על שמך וכו', ר"ל שתעלה לג"ר, לאותו מקום שהיה רצונה בתחלה, ואז יקראו על שם של עכשיו, שהיא נקראת מאור הקטן. וזה סוד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, שהיא מתעלה יותר מהשמש. וז"ש והיה אור הלבנה כאור החמה וכו', ר"ל שאור הלבנה שיהיה שבעתים ממה שהוא עתה, ואור הלבנה יהיה כאור החמה, ויהיו שוין בחידושה, וזה לימות המשיח, ואז שניהם שוין כמקודם קטרוגה. אך מה שכתבנו, הוא לע"ל, הוא צדיקים יושבים, ותהיה היא עטרה על ראשם:
ונחזור לענין, כי בתחלת חידושה נקרא סהר, והיא אות ה'. ודע, כי העולם מצד צפון פרוץ בלי מחיצה, ואין שם ישוב, כי אות ה' יש לה ג' מחיצות לבד, ומקומה הפרוץ כנגד צפון, בהיותה הה' באורה, גם שם יש לה הארה, מאלו הג' מחיצות, ואם לאו ע"ז נאמר מצפון תפתח הרעה. אמנם מחיצה ג' פתוח, ויש בה חלון לצד מזרח, ומשם מאיר השמש, זהו ופותח חלוני רקיע:
וע"ז נאמר הכתוב, בראשית ברא אלהים, כי בב' נברא העולם, כי גם הב' יש לה ג' מחיצות, אלא שאין בה חלון, כמו אותה שיש ברגל ג' של ה'. ולכן אמר והארץ היתה תוהו ובהו וחשך, כי לא היה מקום לצאת בה האור, ולכן כתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה' בראם, ואז היה האור בעולם שבאותה מחיצה של צד מזרח שהיא פתוחה כנ"ל, משם יוצא האור המאיר לעולם, ולכן השמש נקרא חרס, אותיות חסר, כשהיה במדרגה התחתונה, שנהפך ה' של סהר לח' של חרס אותיות חסר, אין לה מקום לצאת בו האור, ועז"נ האומר לחרס לא יזרח, כי כשנקרא חרס לא יזרח כלל, והלבנה נקראת סהר, וכשהיא מתרחקת ממערב, אז תמלא אור בפניה, וכל מה שהולכת למזרח מאירה יותר, עד שבט"ו יום בהיותה במזרח היא מליאה מכל וכל כנ"ל. ובחזרה חוזרת ומחשכת כנ"ל, ועז"נ אני מליאה הלכתי וריקם השיבני, ר"ל כשיוצאת ממערב, היתה הולכת ומתמלאת מאור, וריקם השיבני ר"ל בחזרה, נמצאת אחר כך ריקם מכל וכל, א"כ למה תקראנה לי נעמי, וה' המר לי, וחזרתי להיות חשיכה מכל וכל. ולעתיד לבא שתעלה במדרגה עליונה, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן, אז יהיה אור לעולם, ולא יחסר, וזה אי אפשר כי אם לעתיד לבוא אי"ה אמן:
- ^ כאן הגהתי. ובדפוס כתוב אבא שלכאורה אין לו הבנה. והבוחר יבחר - ויקיעורך
- ^ כאן הגהתי שוב כנ"ל - ויקיעורך
- ^ לא הבנתי. ואולי כוונתו שצורת האות צ' הוא מעין אות ז' מפוצלת, וצ"ע - ויקיעורך
- ^ זאת אומרת, אות ר' כנגד האחוריים - א אל אלה אלהי אלהים, ואות ש' נגד המילוי ביו"ד - אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"מ - ויקיעורך