פרי עץ חיים שער קריאת ספר תורה פרק ג
אח"כ אומרים קדיש. וגם הוא כמו קדיש שלאחר עמידה כנ"ל, שהם ב' המ"ב של ע"ב. אח"כ אומרים אשרי ומסיים ואנחנו נברך וכו'. אמנם כבר בארנו לעיל, כי כמו שעליית העולמות הד', הם עולין מתחלת התפלה עד עמידה, ג"כ אחר עמידה חוזרין לירד העולמות וה אחר זה. אך בעליות הם תחלה עשייה, ואח"כ יצירה, ואח"כ בריאה. אך ברדתן הם להיפך, בי"ע, ואז כל העולמות חוזרין למקומם. אך דע, כי שאע"פ שאמרנו זה, עדיין אינן יורדין רק אחר עלינו לשבח, כמ"ש בע"ה. אך הענין הוא, כי הלא בארנו כי כל העולמות עלו ונכללו עד האצילות. אמנם טעם עלייתו הוא, כי כל העולמות עולין ליקח השפע הראוי להם, לכן אחר הזיוג העליון, יורד השפע הראוי לכל העולמות:
מהחברים - (אח"כ אומר תהלה לדוד שנתקן על הפרנסה, שנאמר פותח את ידיך. וג"כ לסוד אחר, כי מאחר שהתפללנו בעולם היחוד, צריכין אנו להביא הברכה ושפע למלאכים וחיות ואופנים, וז"ס יביעו ויגידו יספרו ירננו, שהכל נאמר על המלאכים, ואחר שהוא בשלימות עם הכל, וכולם סנגורים בעדו, ואז היא עת רצון לשאול צרכיו, לפי שבתחלה זימן המאורות החקוקים בכסא כבוד לסעודה, ולא פשט שום אחד מהם ידו עד שיהנה המלך קודם, ואח"כ ניתן רשות לשאר המאורות להנות, והאדם מוסר נפשו ונפל על פניו לעורר כחו כנ"ל, ושאר מאורות נהנין בסוד תהלה לדוד, כל אחד כראוי. וזהו יגידו ידברו וכו'):
אמנם תחלה לוקחת הבריאה, ואח"כ לוקחת השפע ליצירה, ואח"כ לקחו העשייה, אך עדיין כולם הם למעלה במקום שעלו באצילות, ושם במקום ההוא לוקחים כל עולם ועולם השפע שלו. ואחר עלינו לשבח, הם יורדין כל אחד למקומו עם השפע שלו שנטלו. וכבר בארנו, שתכוין קודם שתאמר אשרי, בשם הוי"ה דיודי"ן של ע"ב, והוא י' דהויה שהוא באצילות, ותכוין להוריד שפע משם אל עולם הבריאה שהוא שם ס"ג, והוא אות ה' הראשונה שבשם, והוא אל שדי:
ענין אשרי. הנה מה שראוי שתכוין הוא זה, כי הלא בנפילת אפים שם העלינו סוד מ"ן של בחינת נפש כנ"ל, ואז גם הז"א לא נתן בה כ"א בחינת נפש דדכורא. ותכוין, כי גם באשרי אתה מעלה מ"ן של בחינת רוח שבג' עולמות ג"כ כנ"ל, כי אין נר"ן באים בפ"א תוך הולד, ועתה בא הרוח ע"י ג' ב"ן. והנה יש ג"פ ב"ן במזמור אשרי, אחד הוא ר"ת של ארוממך אלהי, עם ס"ת של ארוממך אלהי המלך, גי' ב"ן. הב' הוא, ארוממך אלהי המלך בר"ת, עם גי' של אלהי, הכל יחד גי' ב"ן. הג', בכל יום אברכך, בכל גי' ב"ן, הרי ג"פ ב"ן, נגד ג"פ ב"ן שיש בנ"א. ותכוין בג' ב"ן אלו, להעלות מ"ן של בחינת הרוח. ותכוין, כי גם הדכורא שהוא הז"א, נותן בה מ"ד של רוח:
גם יש דבר אחד, והוא, כי הנה אמר הכתוב שארה כסותה ועונתה לא יגרע. אמנם אנו צריכין להוריד אל האשה העליונה, בחי' שאר כסות עונה, והנה ענין העונה הוא הזיווג, וכבר נתבאר שהוא סוד נ"א כנודע. וענין השאר שהוא המזונות, הוא רמוז בג' אשרי הנזכר כאן, והם - אשרי יושבי, אשרי העם שככה, אשרי העם שי"י אלהיו, הרי ג"פ אשרי, יכוין לתת לה שארה. וכמו שבענין העונה יש בה ג"פ שם ב"ן, גם השאר ג' שאר, ג"פ אשרי בסוד ג' עולמות. ובענין פסוק פותח את ידך, כבר נתבאר בסוד אשרי של הזמירות, ובאשרי של המנחה: