פרי עץ חיים שער יום הכפורים פרק ה
מה שנעשה ביום הכיפורים היא, שהיא עולה עד כתר אמא, ושוה אליה, ולוקחת משם בחי' הה"ג ממותקות מאמא עצמה שלא ע"י ז"א. והנה סדר עלייתה הוא, במדרגות התפילות ממש, בקונטרס ה"ר גדליה יצ"ו, כי הנוקבא מתחלת לעלות בלילה, כי אז זמנה מדת לילה, עד חזרת תפלת מוסף, שאז היא בכתר אמא, ועדיין הז"א לא עלה, כי עיקר יום זה לצורך בנין המלכות ותיקונה מאמא עלאה דילה כנודע, ולכן היא עיקר ביום זה, והוא טפל אליה:
ואח"כ הוא מתחיל לעלות מן המנחה ולמטה כנזכר שם, עד חזרת הנעילה, שאז זו"נ ואמא שלשתן בדיקנא דא"א, וזהו חזרת הנעילה שאחר יו"כ, אומרים ז"פ י"י הוא אלהי"ם. ואני שמעתי ב' דברים ממורי ז"ל, כי י"י בעתיקא, ואלהים בז"א. ב', י"י הוא בז"א, ואלהים בנוקבא:
ונלע"ד ליישב, מה שאנו אומרים י"י הוא אלהי"ם ז"פ כפול, והענין - י"י הוא אלהים נגד ז"א, שעולה עד נוקבא, שהוא טפל אליה ביום זה, והיא עלתה תחלה, ואח"כ עולה הוא, וזהו י"י הוא אלהים, י"י הוא הז"א, שעולה לנוקבא הנקראת אלהים:
ואח"כ אנו חוזרים לומר י"י הוא אלהים לגבי עתיקא, י"י עתיקא, אלהים ז"א שחזר עתה להיות אלהים, כי ז"א עתה במקומו, וכבר ידעת באד"ר כי ז"א אתקרי אלהים לגבי עתיק, ובשם אלהים זה נכלל זו"נ ואמא, כי כולם נקראים בשם אלהים כנודע, הרי כי ב"פ שאנו אומרים י"י הוא אלהים, הכל נקרא פ"א, וצ"ל הוא י"ד פעמים שהם ז' כפולים, ואינן נקרא רק ז"פ לבד. ענין מה שאנו אומרים וחתמנו, וחתום בתפלת נעילה לפי שאינה לוקחת ה"ג דאמא, רק אחר תשלום ה' תפלות, לכן אז בנעילה, נשלמו הה"ג, ואז נעשה בה סוד היסוד נקודת ציון שבה, שנקרא חותם כנ"ל, והוא מה שנחתם בה"ק שלה, מחסד עד הוד שבה, שמתפשטה שם ה"ג, והארתם נתקבצו ביסוד שלה, ונחתם החותם שהוא הכלי אשר שם נתונין קיבוץ המ"ן, והם ה"ג להעלותם לקבל מ"ד, וזה נעשה מג' אהיה דיודין ההין אלפין שבנה"י דאמא כנודע, והם בגי' חותם כנ"ל, וזה נגמר בתפלת נעילה. וחותם ב' שהוא המלכות שבה, נגמר ליל ה"ר. מע"ח - והנה חותם נעילה, נתבאר באורך שער ליל ה"ר על נכון, כל חותמות דר"ה וי"כ וה"ר דרשהו משם. אמנם בקיצור, כבר נודע, כי יש תחום, וחותם, וחומת. והנה ביום הכיפורים עולה רחל באמא, ונודע כי אהיה בבינה, ויש אהיה בג' מלואים, קס"א קנ"א קמ"ג גי' תנ"ה, ועם ג' כוללים גי' חותם. והוא ב' אלפין דב' שמות אלו, הם סוד ב' אלפים אמה דתחום שבת, כי אלף דאהיה דיודין שהוא עיקר ושורש, מורה על הילוך אלף אמה שבתוך העיר, וב' אלפים דאלפין וההין, מורה לאלפים אמה, שמותר לילך לכל רוח שירצה:
ופי' מעיין חתום, כי המלכות בעלותה ביום זה באמא, מקבלת ממנה הגבורה, הרומזת בה' אותיות מנצפ"ך, כי אע"פ שמקבלת ה"ג דז"א בזמן הנסירה, עכ"ז עתה יום זה מקבלת ג"כ ה"ג דאמא, שלא ע"י ז"א, שורש הגבורה שהם למעלה באמא, דמינה דינין מתערין. לכן תקח ממנצפ"ך, מנ"ץ עולה גי' מעיין. חתו"ם, נעשה ע"י ג' שמות דאהיה כנ"ל, וזהו מעיין חתום. ג"כ ב"פ מ"ן דמנצפ"ך, עולה מעיין. גם המלכות לוקחת ביום זה ד' מלויים דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, והוא נקרא ב"ן, הרי מ"ו ל"ז י"ט כ"ו ב"ן, כמנין מעיין. ומעין שהם סוד השתיה, הוא חתום ביום זה, לכן אסור בשתיה ביום זה, כי המעיין חתום:
הטעם שאין מברכין מוצאי יה"כ, אלא על אור ששבת, מפני שמלת השטן עולה שס"ד, וימות השנה הם שס"ה, משום שאין לשטן שליטה ביום הכפורים, וכנגדו שס"ה גידין שיש באדם, וכנגד יום הכפורים הוא הקנה, שהוא מעין עה"ב, שאין בו לא אכילה ושתיה, וזה קנה חכמה קנה בינה, ב"פ קנה עולה י"ש, להנחיל אוהבי יש בעה"ב. ויום ט"ב, אז הוא לבדו שולט, וכנגדו באדם גיד הנשה, וע"כ אין לאכול בט"ב, שלא להנות ממנו, והאוכל, עונותיו חקוקים על עצמותיו, כי נהנו עצמותיו מכח הטומאה, כן ביה"כ, אין ראוי לאכול, שלא ליתן חלק ביום זה, כי האכילה זה הנאה לו, והנאה מצדו הוא. ואנו מברכין בורא מאורי האש כל מ"ש, מפני שנכנסין אז ימי החול לשלוט, וכולם נאחזים מן הגבורות דהיינו האש, ולכן אנו מברכין אל הבורא שבראם, כי הוא אלהינו ואין לנו חלק בהם, לכן עכשיו בי"כ שלא היה להם שלטנות, אין ראוי לברך על האש החדש, שהוא גופא דע"ז, כדי שלא יתגבר על אור ששבת, שהוא נכנע אל הקדושה: