לדלג לתוכן

פרי עץ חיים שער יום הכפורים פרק ד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ועתה נבאר ענין השתייה, הנה ה' ענוים הם, ואם תמנה שתייה הרי ו', אך לפי שהשתיה בכלל האכילה אינן אלא ה' לבד. והענין, כי הנה האכילה הוא סוד אותן הז' יודין של ע"ב ואהיה דיודין, ועם ב' יודי"ן של א' דאהיה, הרי מ"ן, והרי אותיות מ"ן ומים, הכל ענין א', הרי כי האכילה ושתייה הכל ממקום א'. גם הז' יודין הראשונים הם שתייה ג"כ, שהם גי' יין, אמנם אמרו שתייה בכלל אכילה, ולא אכילה בכלל שתייה, והוא, כי אותיות מ"ן שהם אכילה, הם יותר כפשוטין, ד' ביודין דע"ב הוא מ', וה' יודין דאהיה הם נ', הרי מ"ן כסדר. אך במלת מים, אינן כסדרן, ולכן אמרו שתיה בכלל אכילה. והנה אכילה ושתיה ממקום אחד באים, רק האכילה שנטחנה בשיניים נמתקה. אך השתיה שלא נטחנה, היא צריכה להמתיק בשפתיו כנ"ל ע"י בומ"ף. ודע, כי אכילה להיותה יותר גדולה, לכן אין מציאותה רק שמות העליונים הויה ואהיה מן הט' יודין שבהם. אך השתיה היא מכל כללות השמות, שהם ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, שהם גי' רל"ב, והג' מלואים דג' אהיה דיודין דההין דאלפין, שהם גי' תנ"ה, וכולם הם גי' תרפ"ז. ושתיה גי' ש"ת י"ה, יש ביניהן כ"ח יתרים, מנין ח"ך, הם סוד השתיה שאינן נטחנות בשיניים כמו האכילה רק בחיך שהוא כ"ח, הרי שתיה גי' תרפ"ז וכ"ח:

אמנם נבאר זה יותר ונאמר, כי אותיות שתיה הם ת' למעלה, וש' למטה. י' למעלה ה' למטה. ותחלה נבאר ש"ת, כי ח"ך העליון הוא חכמה, לכן יש בו אות ת'. והענין כי שם כללות רל"ב, של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם ד' הויות, ואם תסיר רל"ב מן ת', נשאר קס"ח, והם ב"פ אחה"ע. אחה"ע בבינה, אחע"ה בחכמה, ושניהן נכללין כאן:

והנה אותיות אחה"ע, הם דוגמת השתייה, שהם אותיות גרונית שאין בהם טחינה ולעיסה, הרי רל"ב וב"פ אח"הע גי' ת', ומב' אחה"ע אלו נמשך, א' מהם בבינה שהוא הגרון, והב' נמשך אל החניכים, כי חנו"ך גי' פ"ד כמנין אחה"ע, והוא סוף החכמה, והש' היא למטה, והוא סוד ג' מלוי אהיה שהוא בבינה, אך התחתון, והם עולין תנ"ה, והש' מהם הוא בכאן, ויתירים עוד קנ"ה, הוא סוד כי מהם נעשה הקנ"ה היורד לריאה, שהוא שואב מבחוץ השתייה, ונמשך אל תוך הריאה, כי הריאה שואבת כל מיני משקה, אך אינם נכנסין בתוך פנימית הקנה. ואותיות י"ה, הם י' למעלה, ה' למטה, והענין - כי בד' הויות, ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שבחך העליון, יש בהם ט' יודין והם סוד מים, ואם תשים י' של שתייה הרי ימים. ולמטה בג' מלואי אהיה, יש ה' יודין, ואם תשלים ה' של שתיה הרי י' יודין, כי כבר ידעת, כי כל מים, הם גבורות גשמים, וה' זו היא ה' מן אלהי"ם, אשר ה' זו מצטרפת עם י' שאצלה, הרי ה"פ י' גי' נ', והרי הכל הם י' יודין, והם גי' ימים. הרי ב"פ ימים, אחת למעלה ואחת למטה:

והנה הם סוד מים עליונים זכרים, מים תחתונים נקבות, והלשון הוא הרקיע, המבדיל בין מים למים. והנה כל המים עליונים הם סוד יודין, שבד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כנ"ל. ומשם אהי"ה דמלוי יודין כנ"ל, משם מתחילין מים תחתונים, כנודע כי סדרן יודין אלפי"ן ההי"ן, וזהו ויה"י מבדיל בין מים למים, כי אהי"ה דיודין יוצא ממנו שם א"ל, שהם גי' יודי"ן ואל"ף, והוא גי' ויהי. גם שם אחרון הוא בההין, אשר הוא סיום כל המים, וז"ס ולמקוה המים קרא ימים, שהוא אהי"ה דההין תחתון לכולם ומקוה לכולם, אשר אהיה בההין זה, גי' מקו"ה. והנה בארנו, כי ב"פ הם ימים ימים. אמנם נמצא, שהם ד"פ י"ם י"ם י"ם י"ם. והענין - כי הרי אח"כ, מב' י"ם י"ם הראשונים שהם זכרים, נעשה חו"ב של ז"א, כי חכמה הוא ים, ובינה היא מ"י, הרי ימים. וימים תחתונים חו"ב דנוקבא דז"א, הרי בארנו מלת אכילה ושתיה היטיב:

אמנם השאר, עדיין לא ביאר לי פתרם מורי ז"ל אלי, רק בקיצור, עכ"ז רצוני לבאר תחלה הואיל ואתא לידן מאמר הסבא, על שארה כסותה וענתה, נבאר אותה - הנה שארה, כבר נתבאר היטיב. וענתה, הוא סוד הזווג, והנה טפת הזווג אינו כמו המזון, שיורדת מן הע"ב ואהי"ה, שהם רק ז' יודין. אך אלו כוללים כולם, כי בארנו לעיל, כי יש ד' אהי"ה במלוים, נגד ד' אותיות הוי"ה, ב' הראשונים ביודין, הג' באלפין, הד' בההין. אמנם הראשון של אהי"ה ביודין, בהתחברם עם שם ע"ב דיודין, כנ"ל בסדר האכילה, ויהיה בהם ז' יודין, והם ע' של ענתה. וג' אהיה האחרים הם גי' תנ"ה, הרי כולם גי' ענתה. וענתה הוא גי' י"י צבאות, והענין, כי הזווג נמשך מנה"י, הנקראים צבאות. ובאלו נה"י דבינה, הם סוד ג' מלואי אהי"ה, דיודין ההין אלפין כנ"ל, וכשתחברם עמהן הויה אהיה דיודין העליונים הנמשכים שם, אז נעשה י"י צבאות:

והנה כמו שיש עונה זה בבינה, כן היא במלכות, לכן ב"פ ענתה גי' תשמיש, לרמז, כי כשיש ב' עונות, שהם עונת ז"א עם רחל, ועונת אבא עם אמא, אז יש תשמיש. אך כשאינה רק א' לבד, שהיא עונה עליונה שהיא בינה, ולא יש עונה ב' של זו"נ, אז אנו אסורין בתשמיש המטה, הרי נתבאר תשמיש:

(מהחברים - תשמיש המטה בא"ת ב"ש, בגי' אלהים במילוי ההין. וידוע, כי תינוקות שנענשו בימי אלישע, נולדו כולם מביאה האסורה ביום הכפור, לפי שפגמו אבותיהן בב' ההין, כפורים תרי משמע, כמ"ש זהר. ונענשו הבנים ע"י ב' דובים, שנתלבשו בהם לילית ומחלת, וכבר חטאו אבותיהם ג"כ במעשה שפן וארנבת, לפיכך כתיב, ותצאן שתים דובים, שהיו מתהפכות והם זכרים לנקבות):

נעילת הסנדל של עור בי"ה אסור, דע, כי הקליפות הם מנעל השכינה, והוא סוד פסוק והדריך בנעלים. וגם ז"ס, על אדום אשליך נעלי. ואע"פ כי גם יש לה מנעלים אחרים, והוא סוד מטטרון וסנדלפו"ן, אמנם הם נעלים של שבת וי"ט. אמנם לטעם הנ"ל, התחייבנו ביה"כ ללכת מלובשים בגדי מלכות ויחפים, וסוד הענין, כי אז עולה המלכות עד הבינה בסוד הכפורים, ב' כפורים, אמא וברתא, כנזכר פרשת פנחס דרל"ג, להורות שאז אינה ננעלת בשום מנעל, רק שעולה כולה למעלה, ואין בה תפיסת החיצונים כלל, כנודע כי השטן גי' שס"ד חסר יום א' מימי השנה, והוא יום הכפרים, שאין בו אחיזה להחצונים, ולהורות זה, נאסר המנעל. אמנם לא נאסר רק מנעל עור, שהוא סוד כתנות עור של אדה"ר, משכא דחויא, שהוא החומר הזה, שהוא מצד הקליפות, כנודע אשר עליהן נאמר רגליה יורדת מות, אלו לבד נתבטלו, ואין כאן מקום ביאורו. אמנם שאר מנעלים מותרים, כי גם מנעל הקדושה לא נתבטלו ח"ו, שהם מטטרו"ן וסנדלפון:

צמח - נ"ל, מפני שאותו החטא הגורם כתנות עור, וגם נמשך המיתה וכל החרבן, לכן דין הנ"ל שייך גם באבל, ובט' באב אסור ג"כ במנעלים של עור:

נעל, גי' אהי"ה דמלוי ההי"ן, שהוא קנ"א כמנין מנעל ע"ה. סנדל, גי' קמ"ד, רבוע דב"ן, שהם קד"ם. סנדל גי' אהי"ה דאלפי"ן קמ"ג ע"ה:

סיכה, הוא כוללת אכילה ושתיה, כי אמרו במשנה, מנין לסיכה שהיא כשתיה ביה"כ וכו', וכשמן בעצמותיו. והענין, כי הוא נמשך מן אכילה ושתייה, שהם אותיות מן, והנה השם בחילוף מצפ"ץ, גי' ש', ועם מ"ן העליון הוא שמן, וזהו כשמן בעצמותיו:

מהחברים - סיכה עם המלה, גי' אל אדנ"י, בשמ"ן שגי' מצפ"ץ תמורת הוי"ה בחלוף, ויורה שהוא מעלה גדולה לפיכך אתי באתכסיא. מ"ן הם ד' יודין דע"ב, וג' דקס"א, וב' יודי"ן שבאלף שצורתו יו"י. אהי"ה גי' בי"ט, שהוא שמן בא"ת ב"ש:

רחיצה גי' י"ב הויו"ת, וכן קס"א קנ"א עם כולל א'. רחיצה גי' שי"ג, והוא שד"י ע"ה, והוא סוד ב' אהי"ה ביודי"ן ובההין, כי שניהם גי' רחיצה ע"ה. והענין, כי שם אהיה בההין היא המקו"ה, כי כן אהיה דההי"ן גי' מקוה. ושם אהיה ביודין, המים שבתוך המקוה, כי לעולם המים נמשכין ממילוי יודי"ן, ויען אשר המלכות ניזונית ביום זה, מה' קולות פנימית, בסוד הבל, לכן אומרים ביום זה בשכמל"ו בקול רם להמשיכם ע"י קולות אלו. סדר שחרית דיה"כ - בברכת השחר אין לומר שעשה לי כל צרכי, כי יום זה אסור בנעילת הסנדל. ובמזמור ממעמקים, יכוון לעומק מערב, ועיקר כוונתו לתקן המלכות דנוקבא. בעמידה דלחש, רחל עולה לחו"ג דבינה. ובחזרה עולה רחל לדעת דבינה. ומוציאין ס"ת, וקורין ו' גברי, כי הנוקבא שהיא סוד ז' כנודע, עלתה באימא כמש"ל. אח"כ מתפללין מוסף בלחש, ורחל עולה לחו"ב דבינה, ובחזרה לכתר דאימא, כמש"ל, לכן אומרים קדושת כתר במוסף זה, וישאל באי"ה, התפלה הנזכרת בסדר תפלת ר"ה ע"ש היטב:

ועתה נבא לתפלת העבודה דיום הכפורים, וחברה יוסי בן יוסי כ"ג, ששימש בבית שני כנודע, והיא מיוסדת על סדר א"ב, "אתה כוננת עולם מראש, יסדת תבל, והכל פעלת, ובריות בו יצרת. "בשורך עולם תהו ובהו וחשך על פני תהום, גרשת אופל והצעת נגה. "גולם תבנית מן האדמה יצרת, ועל עץ הדעת אותו פקדת. "דברך זנח, ונזנח מעדן, ולא כליתו למען ארך אפיך "הגדלת פריו, וברכת זרעו, והפריתם בטובך, והושבתם שקט. "ויפרקו עול, ויאמרו לאל סור ממנו, והסרות יד, כרגע אומללו כחציר. "זכרת ברית לתמים בדורו, ובזכותו שמת לעולם שארית. "חק ברית קשת למענו כרת, ובאהבת ניחוחו, בניו ברכת. "טעו בעשרם, ובנו מגדל, ויאמרו לכו ונעלה, ונבקע הרקיע להלחם בו. "יחיד אב המון, פתאום כככב זרח מאור כשדים, להאיר בחשך. "כעסך הפרת בשורך פעלו, ולעת שיבתו לבבו חקרת. "לוית חן ממנו הוצאת, טלה טהור מכבש נבחר. "מגזעו איש תם הוצאת, חתום בבריתך מרחם לוקח. "נתת לו י"ב שבטים אהובי עליון, עמוסים מבטן נקראו. "שמת על לוי לוית חן וחסד, ומכל אחיו כתר לו עטרת. "עמרם נבחר מזרע לוי, אהרן קדוש ה' לשרתך קדשת. "פארתו בבגדי שרד, ובקרבנותיו הפר כעסך. "ציץ ומעיל חשן ואפוד כתנת ומכנסי בד מצנפת ואבנט. "קרבנות פרים, ועולות כבשים, ושחיטת שעירים, ונתוח אלים. "ריח קטורת רוקח מרקחת, וביעור גחלים וזריקת דם וכפרת יושר. "שועת קטורת ותפלות אמת, וקדושתו מכפרת עונותינו. "תוכן בוץ ועריכת אבן חגור בכולם, כמלאך משרת, ואחר כך מתחיל בסדר תשר"ק - "תכנת כל אלה לכבוד אהרן, כלי כפרה לישראל שמתו, ועל ידו סליחת עון נתת. תחת אהרן מגזעו יעמוד לשרת לפניך ביום הסליחה. תורת מעשה ועבודת היום, ז' ימים בזבולינו ילמוד, ומזין עליו ג' וז' "שלומי זקני עם, וחכמי אחיו הכהנים, תמיד יסובבהו עד בא יום העשור. וערב יוה"כ שחרית, משביעין אותו במי ששכן שמו בבית הזה, שלא ישנה דבר מכל מה שאמרו לו, שמא יש בלבו צד מינות, הוא פורש ובוכה על שחשדוהו, והם פורשים ובוכים שחשדו למי שמעשיו סתומים, שמא אין בלבו כלום. ואומרים לו - "ראה לפני מי אתה נכנס, למקום אש להבת שלהבת. "קהל עדתינו עליך יסמכו, ועל ידך תהא סליחתנו. "צווהו והרגלוהו עד בא יום העשור, וערב יו"הכ היו מעמידין אותו בשער המזרח, ומעבירים לפניו פרים ואילים, כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה. "פרשו לו סדין של בוץ, בהגיע עת שחיטת כבש התמיד, לעשות מחיצה בינו ובין העם. "עשה מצוה באימה ויראה, ובודק עצמו מחוצצי טבילה. "שש על מצוה, לקיים דתו, ופשט בגדי חול, וירד וטבל, ועלה ונסתפג, כמו שהוזהר. "נתנו לו בגדי זהב, ולבש וקדש דיו מקיתון של זהב. "מיד מקבל את כבש התמיד, ושוחט בו רוב שנים, ומניח כהן אחר לגמור השחיטה, ומקבל את הדם וזורקו על המזבח כמצותו. "לפנים להיכל יכנס, להטיב ה' נרות, ולהקטיר קטרת הבקר, והטיב את ב' הנרות הנשארות, ויצא והקריב את הראש ואת האברים כמצותן, ומקטיר מנחת התמיד כמשפטה. "ככל יום יעשה מנחת סלת ומנחת חביתין. "ינסך את היין בכל כלי שיר, ואחר התמיד מקריב פר העולה, וז' כבשים של מוסף היום, וביום השבת מקריב קודם מוסף היום, שני כבשים של מוסף שבת, ובא מיד לבית הפרוה, ובקדש היתה, ויפרשו לו סדין של בוץ בינו לבין העם כבראשונה. "טרם יפשוט בגדי זהב, מקדש בנקיות ידיו ורגליו. "חל ופשט בגדי זהב, וירד וטבל כמו שהוזהר, ועלה ונסתפג. "זהבים מעביר ולבנים לובש, שעבודת היום בבגדי לבן. "ומיהר וקידש ידיו ורגליו, ובא לו תחלה אצל פרו, ופרו היה עומד בצפון כנגד, בין האולם ולמזבח, ראשו לדרום ופניו למערב, והכהן עומד במזרח ופניו למערב. "הוא עומד באימה לפני אל עליון, ואומר עליו דברי וידוי, וסמך ב' ידיו עליו והתודה:

וכך היה אומר - אנא השם, יהו"ה, חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי. אנא בשם, יהו"ה, כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים, שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי, ככתוב בתורת משה עבדך, כי ביום הזה יכפר עליהם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יהו"ה תטהרו:

והכהנים והעם, העומדים בעזרה, כשהיו שומעים את שם המפורש, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, יוצא מפי כ"ג בקדושה וטהרה, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם, ואומרים בשכמל"ו. ואף הוא היה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכים, ואומר להם תטהרו. ואתה בטובך מעורר רחמיך, וסולח לאיש חסידך. דרך ובא לו לשער נקנור, והוא למזרח עזרה, לצפון המזבח, הסגן מימינו, וראש בית אב משמאלו, ושם שני שעירים פניהם למערב, ואחוריהם למזרח, א' לימינו וא' לשמאלו. טרף בקלפי, והעלה ב' גורלות, גורל ימין כשהוא של שם, יתנהו על השעיר, ואומר לה', יהו"ה חטאת, נ"א יהו"ה. והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעין את השם המפורש יוצא מפי כה"ג בקדושה ובטהרה, שם מ"ב דאנא בכח כו', ושם מ"ב דמ"ה, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם, ואומרים בשכמל"ו. ואף הוא היה מתכוון לגמור את השם נגד המברכים ואומר להם תטהרו:

בשעיר עזאזל לשון של זהורית, משקל ב' סלעים, בין קרניו יקשור, ויעמידהו בשער המזרח נגד בית שלוחו. אף בשעיר שהוא של שם, יקשור לשון של זהורית נגד בית שחיטתו בצווארו, ובא לו שניה אצל פרו, ואומר עליו וידוי ביתו, ווידוי אחיו הכהנים, וסמך ב' ידיו עליו והתודה:

וכך היה אומר, אנא השם, יהו"ה, חטאתי עויתי פשעתי לפניך, אני וביתי ובני אהרן עם קדושך. אנא בשם יהו"ה, כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים, שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך, ככתוב בתורת משה עבדך, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יהו"ה. וגם יכוון כאן מ"ב דס"ג, תטהרו:

והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעין את שם המפורש יוצא מפי כה"ג בקדושה ובטהרה, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם, ואומרים בשכמל"ו. ואף הוא היה מתכוין לגמור את השם נגד המברכים, ואומר להם תטהרו, ואתה בטובך מעורר רחמיך, וסולח לשבט משרתיך:

ומעתה נתחיל כ"ב בסדר א"ב. "אחר וידוי שקד בעצמו לעשות חטאתו וחטאת העם. "בדק סכין, ושחט פרו רוב שנים, ומרק אחר שחיטה, וקיבל דמו במזרק טהור. "גם לחבירו יתן מיד למרס בדמו שלא יקרוש. "דם זה הניחו ביד מי שממרס בו על הרובד הד' של היכל מבחוץ, ונטל מחתה של זהב אדום קלה מחזקת ג' קבין, וידה ארוכה ועלה לראש המזבח, ופינה גחלים שמחציתן גחלת, ומחציתן שלהבת, אילך ואילך, וחתה מן הלוחשות מצד מערב המזבח. "הורידה מלאה גחלי אש לוחשות, והניחה על הרובד הד' שבעזרה, הוציאו לו כף ריקן, ומחתה מליאה קטרת דקה מן הדקה. "וחפן ממנה מלא חפניו, לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות, ונתן לתוך הכף, ונותן בימינו המחתה של גחלים. ובשמאלו הכף של קטרת. "זרז עצמו ונכנס לקדשי הקדשים עד שמגיע לארון, והניח המחתה בין ב' בדי הארון, ובבית שני מניחו על אבן שתיה. "חפן כל הקטרת שבכף בחפניו, ונתן על הגחלים לצד מערב, וממתין שם עד שנתמלא הבית כולו עשן "טהור לב פסע ושב לאחוריו, פניו לקדש ואחוריו להיכל, עד שיצא מן הפרוכת, ומתפלל בהיכל תפלה קצרה סמוך לפרוכת:

יהי רצון מלפניך ה' או"א, שתהא השנה הבאה עלינו ועל כל עמך בית ישראל, בכל מקום שהם, אם שחונה גשומה, ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לענין הגשם, בלבד בעת שהעולם צריך לו, ושלא יצטרכו עמך בית ישראל בפרנסה זה לזה, ולא לעם אחר, שנה שלא תפיל אשה פרי בטנה, ושיתנו עץ השדה את תנובתם, ולא יעדי שלטון מבית יהודה:

"יצא ונטל דם הפר ממי שממרס בו, ונכנס למקום שנכנס, ועמד במקום שעמד, והזה ממנו לפני הכפורת בין בדי הארון, אחת למעלה, וז' למטה, ולא היה מתכוין להזות לא למעלה ולא למטה, אלא כמצליף:

וכך היה מונה. אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע:

"יצא מקדשי הקדשים והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל. "כצאתו הביאו לו שעיר חטאת, שחטו וקבל דמו במזרק טהור. "לפנים יכנוס להזות מדמו בין ב' בדי הארון כסדר דם הפר, אחת למעלה וז' למטה, ולא היה מתכוין להזות לא למעלה ולא למטה, אלא כמצליף:

וכך היה מונה - אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. יצא והניחו על כן הזהב הב' שהיה בהיכל:

"מיהר ונטל דם פר מן הכן שהניח עליו, וטובל אצבעו על כל הזיה, והזה ממנו על הפרוכת נגד הארון מבחוץ, אחת למעלה וז' למטה, ולא היה מתכוין וכו':

"נחץ והניח דם הפר, ונטל דם שעיר, ועשה לדמו כאשר עשה לדם פר, והזה על הפרוכת נגד הארון מבחוץ, אחת למעלה וז' למטה, ולא היה מתכוין כו':

"שש ועירה דם פר לתוך המזרק שבו דם השעיר, ונתן את המלא בריקן, כדי שיתערבו יפה זה בזה, ובא ועמד לפנים ממזבח הזהב, בין המזבח והמנורה, ומתחיל להזות מדם התערובות. "על ד' קרנותיו יתן כסדרן, מתחיל מקרן מזרחית צפונית, ומסיים בקרן דרומית מזרחית, וחותה הגחלים והאפר שבמזבח הזהב הילך והילך, עד שמגלה זהבו, ומזה מדם התערובות על טהרו של מזבח ז' פעמים:

"פסע ויצא לצד דרום חוץ לאולם, ושפך את השיריים על יסוד מערבי של מזבח החצון. "צעד ובא לו אצל השעיר המשתלח לעזאזל להתודות עליו אשמת קהלו, וסמך ב' ידיו עליו, והתודה:

וכך היה אומר, אנא השם יהו"ה, חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל, אנא בשם יהו"ה, כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים, שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל, ככתוב בתורת משה עבדך, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יהוה, ויכוון כאן מ"ב דע"ב ומ"ב דקמ"ג, תטהרו:

אכתריאל, והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעין את השם המפורש יוצא מפי כה"ג בקדושה וטהרה, היו כורעין ומשתחוים ונופלים על פניהם, ואומרים בשכמל"ו. ואף הוא מתכוין לגמור את השם נגד המברכים ואומר להם תטהרו. ואתה בטובך מעורר רחמיך וסולח לעדת ישורון:

"קרא לאחד מן הכהנים המזומן מאתמול להוליכו, ומסרו לו והוליכו אל ארץ גזירה למדבר שמם, וכשהגיע לצוק, חולק לשון של זהורית, חציו קושר בסלע, וחציו בין קרניו, דחפו בב' ידיו לאחוריו. והוא היה מתגלגל ויורד, ולא היה מגיע לחצי ההר, עד שנעשה איברים איברים, ואומר כך ימחו עונות עמך בית ישראל:

רץ לו אצל הפר ואצל השעיר הנשרפים, וקרען, והוציא אימוריהן, ונתנם במגיס להקטירן ע"ג המזבח, ובשרן קלען במקלעות, ומשלחן ביד אחרים להוציאן לבית השריפה:

"שב לעזרת נשים, אחר שהגיע השעיר למדבר. מברך לפניה לקרות בת"כ הפרשה אחרי מות, ובאך בעשור, וגולל ס"ת ומניחו בחיקו, ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן. ובעשור שבחומש הפקודים קורא ע"פ, ומברך אחריהם ח' ברכות - על התורה, ועל העבודה, ועל ההודאה, ועל מחילת העון, ועל המקדש, ועל ישראל, ועל הכהנים, ועל שאר התפילה:

"תכן צעדיו ובא לבית הטבילה, וקידש ידיו ורגליו, ופשט בגדי לבן, וירד וטובל, ועלה ונסתפג, הביאו לו בגדי זהב, ולבש, וקדש ידיו ורגליו, ועשה שעיר הנעשה בחוץ, שהוא ממוסף היום. ובשבת עורכין לחם הפנים, ומקטיר הבזיכין, ועושה מנחת המוספין, ונסכיהם כמשפטן. ואח"כ מקריב את אילו ואת איל העם, ואח"כ מקטיר אימורי החטאת, ועושה מנחת המוספין ונסכה. ואח"כ מקריב תמיד של בין הערבים ומנחתו, והנסכים ומותר מנחת חביתין ועושה אותן כהלכתן:

אחר כלותו עשות כל אלה, עוד בא לו לבית הטבילה, ומיהר וקידש ידיו ורגליו, ופשט בגדי זהב, וירד וטבל, ועלה ונסתפג, הביאו לו בגדי לבן, ולבש, וקידש ידיו ורגליו, נכנס לבית קדש הקדשים להוציא את הכף ואת המחתה שהכניס בשחרית:

ועוד בא לו לבית הטבילה וקידש ידיו ורגליו, ופשט בגדי לבן, וירד וטבל, ועלה ונסתפג, הביאו לו בגדי זהב, ולבש, וקידש ידיו ורגליו, נכנס להיכל להקטיר את הקטורת של בין הערבים, ולהדליק את הנרות של בין הערבים כשאר הימים, וקידש ידיו ורגליו, ופשט בגדי זהב, והביאו לו בגדי עצמו ולבש. ומלוין אותו עד ביתו. וי"ט היה עושה לאוהביו בצאתו לשלום מן הקדש, אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלהיו. ובכן כמו ששמעת תפלת כה"ג בהיכל, כמו כן מפינו תשמע ותושיע:

י"ר מלפניך שתהא שנה זו וכו', ועתה ה' אלהינו חרב מקדש, ובטלה העבודה, אין לנו לא אשם וכו', ואתה אמרת ונשלמה פרים שפתינו, יהי רצון מלפניך ה' או"א, שיהיה שיח שפתותינו, חשוב ומקובל לפניך, כאלו הקרבנו היום קרבנות חובתינו לפניך, ונאמר זאת התורה לעולה וגו', ונתת לנו ה' אלהינו את יום הכפורים הזה וכו', וירבה בסליחות ותחנונים. ובזה נשלם סדר העבודה: