פרי עץ חיים שער יום הכפורים פרק ב

בענין שלשה ספרים, שמוציאין בליל יה"כ, ואומרים עליהם התרת כל נדרי. אמר לי הר"י משעון יצ"ו, כי ציווהו מורי ז"ל ליל יה" כ, שיקנה הוא הספר הראשון, הנקרא ספר כל נדרי, בכל ממון שיפסקהו עליו, כדי שתהיה באגר שלים, כי הוא צריך לו מאוד, ונתן לו כוונה רבה ע"ז, וכפי הנראה יש סמך גדול בספרים אלו:

מהחברים - וזהו הכוונה שיכוין כל דבר, כי הנדרים הם באמא עלאה, המשפעת בז"א, שהוא הז"ת. ואח"כ ז"א, משפיע באמא תתאה. והנה הוא פגם בנדרים, וגרם מניעת ההבל היוצא מפי ז"א לנוקבא. ונודע כי צריך שיהיה הזווג ע"י הנישוק והחבוק והבל, לכן יקח עתה הס"ת, ויחבקה בב' זרועות, לתקן עון החיבוק, שז"א יחזור ויחבק לנוקבא בב' זרועותיו, ויחזיר וישפיע השפע מאו"א בז"ת, ויוציא ההבל מפיו וינשק לס"ת, וכן יוצא ההבל מפומא דז"א להאיר לנוקבא:

וכנגד מה שפגם בענין קרי, יכוין להעלות אותו טפה מהקליפה להקדושה, בזכות הס"ת, מה שפגם בנדרים ובשבועות, ויכוין גי' ש"ם, שהוא כנגד שם י"י אלהיו, ותחזור המלכות למקומה הראשון. ויאמר פסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ויכוין כי ס"ת קר"ע. ולצדיק, גי' ע"ב קס"א, שמה שהיה צריך להתענות הנ"ל תענית, כמספר לצדיק ע"ה, עתה יכוין לקרוע ולעלות מתוך הקליפה, אותן הטפות דאזדרקו למגנא, שיצאו מהיסוד הנקרא טוב, עתה יתעלו שנית בזכות התורה, ויתקן הטוב שהוא היסוד, וזהו ולישרי לב שמחה, ס"ת גי' טו"ב. סוד חכם מתיר את הנדר, משום דנדרים הויין בבינה, וחלין על דבר מצוה, אמנם בעלה שהוא החכמה בעל הבינה, מפר לה הנדר, דברשות בעלה קיימא. (להרח"ו ז"ל, ביוה"כ אומרים זכרנו אחר הנסירה, והוא בסוד בחי' נשמות שבאו להמתיק כי עד עתה היה כוונה להמתיק אותן הגבורות בעת שהיו הולכת אליה) ביה"כ לוקחת רהל הה"ג לצורך תיקון פרצופה, וז"ס ה' ענוים, וזה רמוז בזוהר פרשת פנחס דרל"ט ע"ב, כפורים לשון רבים, והם מלכות העולה עד אמא, ומתחברים שניהם. בענין כפור נלענ"ד ששמעתי, שהוא כ"ו פ"ר, שז"א נקרא הוי"ה כ"ו, ונוקבא לוקחת ביום זה ה"ג מנצפ"ך, גי' פ"ר, הרי כי הארת זו"נ ביום זה, הוא כפור כ"ו פ"ר. (מהחברים, כי ביה"כ היא עולה עד בינה, ואז כ"ו פ"ר, הה"ג שיש בשכינה מנצפ"ך העולה פ"ר, והשם העולה כ"ו ממתיק אותן.) מ"כ, אותיות כפור, הוא כ"ו פ"ר, כף וו מלוי גי' יב"ק, ופ"ר הם מנצפ"ך, כי כל זה מקבלת רחל עתה מבינה עצמה שלא על ידי ז"א:

מה שאנו מתעטפין בטלית גדול ליל יוה"כ, מפני שלעולם טלית הוא דבינה המקפת לז"א, אם בבחי' ג' גו ג', כשהוא בתוך העיבור בתוכה, והיא מקפת עליו. וזהו בחינת ציצית קטן, והוא נגד עשייה. ואם בבחי' ו"ק, שהוא ט"ג בסוד יניקה, ולכן ביה"כ בלילה, שאז שולטת המלכות רחל, לפי שמדת הלילה גוברת בלילה, ואז עלתה המלכות לראש התבונה, ואז בינה מקפת את המלכות לכך צריך ט"ג. אך בשאר הלילות, אין ציצית לנוקבא שהיא מדת לילה. ולפי שנעשה מעצמה למעלה, לכך א"צ לברך עליו. ואם יתעטף קודם הלילה, יברך עליו. הטעם שאנו אומרים ברוך שם כמל"ו בקול רם ביוה"כ, כי אז הנוקבא מלכות הנקרא שם, עלתה עד הבינה, הנקרא קול פנימי, ומקבלת השפע ממנה, על ידי התפלות, שהם בחי' קול. ולכן בהיותה שם למעלה, שם במקום קולות מים רבים, אין פחד לומר אותה בקול רם, כי המקטריגים אינן יכולין לקרב שם, במקום הקולות העליונים, שהיא שם עתה:

עוד טעם אחר, כי ענוי גי' צום, גי' קול, לפי שנמשכין ה' קולות העליונים במקום העינוים ביום זה, ומשם נזונית המלכות בסוד הבל הפה, לכן אנו אומרים בשכמל"ו בקול רם, להמשיכה ע"י קולות אלו, וכנגד זה הם ה' תפלות:

להרח"ו ז"ל - בליל יוה"כ אחר ערבית, נוהגין לומר ד' מזמורים ראשונים של תהלים, והכוונה הוא, כי באלו המזמורים יש תיבין כמנין קרי, ור"ת וס"ת של אלו המזמורים עם ד' כוללים והכולל, עולה מנין סמאל, ויכוין להשליך מעליו הסמאל ע"י המזמורים אלו, כי מצדו בא הקרי. וזשארז"ל הרואה קרי ביוה"כ ידאג וכו', ונוהגין לומר מזמורים הנ"ל כדי להנצל מקרי, ע"י התיבות שלהם, ומסמאל, בכוונה דר"ת וס"ת שלהם כנ"ל. (מי שראה קרי ביוה"כ, טוב לומר ל' יום רצופים אחר יוה"כ, בכל יום ד' קדושות המסודרים לקלירי ביוה"כ, בהכנעה גדולה ובדמעות, וינצל. ואחר כך יאמר פסוק אמרתי אשמרה דרכיך, ובכוונה הידוע ביחודים):

בבוקר אצ"ל שעשה לי כל צרכי, שאז הכל אסורים בנעילת הסנדל. בשחרית קודם הוצאת ס"ת, יאמר י"ג מדות ורבש"ע ג' פעמים, וכן יעשה במוסף ובמנחה, מכת"י מורי ז"ל, בחזרת מוסף דש"ץ, על אי"ה מקום כבודו, הכוונה כנ"ל במוסף ר"ה ע"ש. גם מ"כ בסידור מוסף, וכתב מורי ז"ל, האוחז גי' הוי"ה כ"ו, ויוצא מפסוק אוחזה בסנסניו. הבחן צריך להגיה בלא ויו, והוא גי' אדנ"י, והוא שם מעולה על ע"א שמות. הגאל צריך להגיה הגאל, גימ' כוז"ו, גם גי' יהו"ה אחד, גם גי' ט"ל, וגם ידידי. וכולם טובים לגאולה וישועה. הדן וכו', ההגוי, גי' אזבו"גה. ונלענ"ד חיים, שאותיות הגוי לבד עולין כך, חוץ מה' ראשונה שהיא שימוש התיבה, וכן תבין מזה קצת שאר שמות הבאים אח"כ, הודאי וכו'. בסידור החתך, צ"ל חסר ו', שהוא שם הפרנסה. הטוב וכו'. בסידור היודע, גימ' המלך, והוא שם של כתר דהקב"ה, עד כאן מצאתי:

מהחברים - ניקוד הויות, הויה בניקוד אלהים. (נ"א) הויה ערבית, צירי פתח. שחרית, צירי קמץ. מוסף צירי שורק. מנחה, צירי שבא. נעילה, צירי סגול. (נ"א) בלילה, צירי ואהיה פשוט. שחרית, אי"ק, פי' - י"ג שמות דע"ב דא"א, דאינון גי' שלום, בסוד ם' דלמרבה המשרה הוא ו' מאות, ועוד ע"ב וס"ג ויה"ו דאלפין, הרי אלף ק"י, מנין אי"ק. במוסף, קמ"ג. במנחה קנ"א. בנעילה ע"ב קס"א, והויה בניקוד אלהים. וכשאומר יוה"כ, יכוין יוה"כ מלא, כ"ח אותיות דמלוי המלוי דהויות דיודין, וכנגדן דאהי"ה עם דלית במלוי יוד, דאינון ב' כפורים, וב"פ כ"ח גי' יום:

נ"א, יה"כ, אלהים, ב' הויות בצירי, ג' בניקוד פתח. ערבית צירי פתח, שחרית צירי קמץ, מוסף צירי שורק, מנחה צירי שבא, בנעילה צירי סגול:

בענין הזכירה, בין מי שבא מכתף ימין של אדה"ר, ובין מי שבא מכתף שמאל, יכוין לשם זה, והוא טוב לזכירה, כזה - י י ו ד ד, ה י יהי יו ו ד ד ה ה, וזמן כוונה זו, ביוה"כ במוסף ובנעילה, כשאומרים איה מקום כבודו, ותכוין זה במלת אי"ה, כי אלו השמות הם די"ה. גם בכל בוקר בעלות השחר תכוין בזה, ותכוין כי שם הא', הוא ה' ביודין, ותכוין כי הוא כתף ימין, הגובר על י"ה דההי"ן. אך השם ב' בכתף שמאל, אשר בו גובר מלוי ההין. ותכוין כי שם הא' הימיני, ניקודו גי' ע', וניקוד שם ב', ניקודו גימט' ק"ל, כי כתף השמאל בו סוד ה"ג, שהם גי' ק"ל, ה"פ כ"ו, ה' הויות, ה' גבורות, ושניהן הם ר', סוד ומאתים לנוטרים את פריו, כי אלו הנקודות אשר גימ' ר', הם נוטרים ושומרים את הזכירה, וז"ס האלף לך שלמה, הוא שם י"ה שהוא גי' אלף. והוא, כי יה דיודין בכתף ימין, ויה דההין בכתף שמאל, וכתף גי' ת"ק, וב' כתפות גימט' אלף. ועיין לקמן ענף ד' שער היחודים גם כן יחוד זה באורך, ובספר מ"ש ש"ג ח"ב פ"ז תבין באריכות היטיב:

בענין י' נקודות שמזכיר הכ"ג ביוה"כ, אנא השם וכו', כבר נדפסו בספר מ"ח. (מע"ח - דע, כשהיה מזכיר כ"ג שם המפורש, היה יוצא מאליו מפיו, ולזה לא אמר כשהיה מזכיר, רק יוצא מפי כ"ג, כי מאליו יוצא, והיו כולם שומעים אותו, וז"ס בכל המקום אשר אזכיר וכו', ולא אמר תזכיר ר"ל אינו מזכירו.) עוד מ"כ, כשמזכיר כ"ג שם מפורש יוצא מפי כ"ג, פעם א', יכוין לשם מ"ה בניקוד חולם כל אות. פעם ב', יכוין למ"ב דאבגית"ץ, עם מ"ב דמ"ה כנודע. פעם ג', יכוין מ"ב דס"ג ומ"ב דאבגית"ץ. פעם ד', יכוין ע"ב ומ"ב שלו, ומ"ב דאהיה באלפין:

ויש לכוין באומרו אחת ואחת באופן זה - אחת, כתר. אחת ואחת, כתר ומלכות. אחת ושתים, מלכות ויסוד. אחת ושלש, מלכות והוד. אחת וארבע, מלכות ונצח. אחת וחמש, מלכות ות"ת. אחת ושש, מלכות וגבורה. אחת ושבע, מלכות וחסד. ונ"ל שאינו מהרב ז"ל, ובזוהר ובתיקונים משמע, אחת כתר, אחת חכמה, ואחת בינה. אחת ושתים, בינה וח"ג. אחת בינה, ושלש ת"ת. אחת בינה, וארבע נצח. אחת בינה, וחמש הוד. אחת בינה, ושש יסוד. אחת בינה, ושבע מלכות, עכ"מ: