פרי עץ חיים שער השבת פרק כ

בו יבואר תפלת מוסף, וחזרת מוסף. בלחש עולה הזעיר אנפין בג' ראשונות דאבא, ואז יורש מקומו לגמרי. והנוקבא עולה בג' תחתונות דאמא, והיא שם קונה בחדש, כי תחלה היתה א"ל אדנ"י, ועתה מן אדנ"י נעשית הוי"ה, ונעשית א"ל הוי"ה, רק ששם א"ל הוא ממולא, כי כבר בתפלת לחש דשחרית היה א"ל אדנ"י ממולא. והנה א"ל במלואו עם הוי"ה, גימטריא רי"א, ולכן תכוין באמרך זכר למעשה 'בראשית 'אלהינו 'ואלהי 'אבותינו 'רצה, ר"ת גימטריא רי"א:

אמנם עתה, נקרא רחל אשת חיל עטרת בעלה, והוא סוד עולם הבא, שהצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. כי הלא עתה המלכות שוה עד כשיעור מקום ז"א כולו שבימי החול, כי הוא מקומו העיקרי, ובפרט עם מה שכתבתי לעיל, כי העצמות נשאר במקומו, ואינו עולה כנ"ל. ואמנם אז היתה המלכות שוה בשוה. ואז היא נקרא עולם הזה, כי עדיין לא עלתה בסוד מקום אבא ואמא, הנקרא עולם הבא ושבת, אך עתה בלחש דמוסף דשבת, עלתה עד אמא הנקראת עולם הבא והנקראת שבת, ואז היא למעלה ממקום זעיר אנפין שבחול, בההיא רשימו הנשאר שם, ואז היא עטרת בעלה ממש, גדולה ממנו ולמעלה ממנו, וזה סוד עולם הבא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם:

מע"ח - הנה המוסף הוא ביסוד כנודע. ואנו אומרים בו, אי"ה מקום כבודו. והנה כל זה רמז בפסוק זכור את יום השבת, ר"ת אי"ה, וקודם לו בא תיבות זכור, ורמוז הזכר דהיינו בחי' יסוד. והנה יסוד הוא יוסף העולה עם הו"ק דז"א, לכן אנו תיכף אחר אי"ה, אנו אומרים מקום כבודו, והענין הוא, כי המוסף שהוא היסוד הוא הזכר כנ"ל, הנה הוא אם תחליף אות י' ביוסף בא"ת ב"ש, יהיה מוסף, כמנין מקום, הרי רמוז זכור הוא יוסף כנ"ל:

ואמנם צ"ל תקנת, על סדר תשר"ק, ולא למשה צוית וכו'. והוא סוד הארת כ"ב אתוון במוחא עלאה מתתא לעילא, בסוד מ"ש בזוהר, תי"ו רשים רשימו לעתיק יומין דלית דכוותיה. במוסף שבת, צ"ל תקנת שבת, וצ"ל תקנת בק' ולא בכ'. וצ"ל צוויי בב' יודין, כל הא"ב, ובסוף כל הא"ב יאמר מנצפ"ך, שהוא מסיני נצטוו צוויי פועליה כראוי. וצ"ל בסוף המוסף זכר למעשה בראשית, כי היסודות דזו"נ הנקראים זכר שוין הם, ומזדווגין בתפלת מוסף בלחש, שעלה הז"א בחב"ד דאו"א, נמצא עתה כי נצח הוד יסוד דאבא ואמא, שם עצמן הם הנצח הוד יסוד דז"א ממש בג"ר, ובג"ת עלתה הנוקבא לנה"י דדכורא, שהם נה"י דאבא ואמא עצמן. ובחזרת מוסף, הת"ת אינה עולה, כי כבר הוא שוה לאבא ואמא, רק שאנו חוזרין לעורר הג"ר, כדי שתעלה מלכות אח"כ מכח אור זה, מג"ת אל חב"ד דדכורא, ששם עצמן חב"ד דאבא ואמא, ואז מזדווגים זו"נ, כי עתה הם שוין בקומתן:

מה שאנו אומרים כי בחזרת מוסף עולין זו"נ עד הכתר א"א, שמעתי ממורי ז"ל פעם א', שאז עולה ז"א בכתר אבא, ונוקבא בכתר אמא, והוא יותר נכון. והנה אח"כ בחזרת מוסף, עולה ז"א בכתר אבא, כי בלחש לא עלה רק בג' מוחין. והנוקבא עולה ב' מדרגות, שהם ג"א וג"ר דאמא, ואז נקראת א"ל הוי"ה במלואו. כיצד - א"ל במלואו עולה קפ"ה, יהו"ה במלוי אלפין מ"ה, והוא גי' ב' תיבין מקום כבודו, ונשלם עם ו' של להעריצו, לכן בו' של להעריצו תכוין כנ"ל:

וז"ס כתר יתנו לך ה' אלהינו, כי עתה עולה ז"א בכתר אבא. והנה בכל התפילות אינן עולין לא ז"א ולא נוקבא רק מדרגה אחת, שהם, או ג"ת, או ג"א, או ג"ר, אך עתה עולה הנוקבא בתפלת מוסף ב' מדרגות בפעם אחת, כי היא עומדת בג"ת, ומדלגת ג' אמצעות, ועולה בג"ר, לכן שואלים המלאכים אי"ה מקום כבודו, כי הם תמהים מזה, וחושבים שעולה מדרגה אחת כשאר הפעמים, ורואים שאינה שם, ושואלין איה מקום כבודו, שהיא הנוקבא הנקראת כבודו, כבוד ו', שהוא הז"א:

אמנם ב' עליות אלו תכוין, באמרך קק"ק ג"פ, הוא נגד עלייתה בחג"ת דאמא, קדוש בחסד, קדוש בגבורה, קדוש בתפארת. ובאמרך אי"ה מקום כבודו, תכוין להעלותה לג"ר, שהם אי"ה - א' דעת, באמצע י"ה, חו"ב. נמצא, כי אי"ה הוא מקום של הנוקבא, הנקראת כבודו. ולכן צריך לומר כל זה בדילוג, בסוד הדילוג ועלייה, שהיא מדלגת מתתא לעילא:

ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל, באמרך כתר, תכוין לשם ס"ג. אמנם באמרך ימלוך יי' לעולם אלהיך ציון לדור ודור, תכוין בר"ת אצל"ו, כי המלכות היא שוה בשוה עמו ואצלו, משא"כ בשום פנים:

כתר יתנו לך ה' אלהינו מלאכים המוני מעלה, תכוין כי מלאכים והמוני מעלה, הם אבא ואמא, כדאיתא בתיקונים, כי אבא ואמא הם מלאכים לכתר דאצילות, והם יתנו כתר לז"א, שהוא הוי"ה אלהים.(א):

הגהה (א) צמח - ואולי צ"ל, והם יתנו כתר לזו"נ, שהם ה' אלהינו, כצ"ל:

והנה בתפלת מוסף בלחש, עולה ז"א בחב"ד דאבא ואמא, ואז סוד ושמרתם את השבת כי קודש הוא, כי הוא ממש שוה אל אבא ואמא עצמן, ואז המלכות עולה אל נה"י דז"א, שהם עתה נה"י של אבא ואמא. ובחזרת מוסף, מדלגת המלכות מדרגה אחת שהיא חג"ת, ועולה עוד מדרגה, שהיא חב"ד של אבא ואמא, ואז אבא ואמא וברא וברתא שוין יחד, כי הת"ת אין לו עתה עלייה אחרת. ולפי שמדלגת המלכות ב' מדרגות שלא כסדר עליות אחרות, לכן מלאכים שואלין איה מקום כבודו, כי אין יודעין איך עלתה כ"כ במרוצה. אמנם סוד אי"ה - כי א', סוד מזל עתיקא הי"ג, שהוא סוד דעת. וי"ה הם אבא ואמא, וזהו אי"ה:

ודע, כי ביום שבת, אין זווג כלל לת"ת, אלא עד עתה בחזרת מוסף. והטעם, כי הלא עד עתה לא היו שוין בקומתן, ולא היה היסוד משתוה אל המלכות, אך עתה שניהן שוין, והיסוד מזדווג עמה. ובזה תבין סוד מוסף, שהוא לעולם בסוד היסוד. ואמנם לפי שעתה הם באבא ואמא, לכך צריך עתה סוד זווגם ע"י מ"נ, ע"י ק"ה ממש, ע"ד יחוד אבא ואמא בשמע ישראל וכו' ע"ש, וז"ס שאנו אומרים בחזרת מוסף שמע ישראל והבן, ולכן צריך לכוין בזה:

מע"ח, בקדושה יאמר ה' אלהינו ה' אחד, הוא אלהינו, כי אין צ"ל ב"פ אחד אחד, כמו שנוהגים, כי טעות הוא בידם, אלא יאמר ה' אלהינו ה' אחד הוא אלהינו וכו':

ובאמרך כבודו מלא עולם, צריך לכוין, כי הנוקבא נקרא כבוד של ז"א, כבוד ו', ועלתה למעלה לקבל שפע להשפיע להו, וזה מלא העולם, דהיינו עה"ז. ובאמרו ממקומו הוא יפן ברחמים, צריך לכוין ג"כ שהוא מקום ו', ועולה למעלה, וזהו ממקומו, ממקום ו', דהיינו ממקום דז"א עתה, והם ז"א בכתר אבא, ונוקבא בכתר אמא. ואנו מתפללין, שכיון שהם למעלה, שלא ישכחנו משם, וזהו יפן ברחמיו. וגם כי הוא במקום הרחמים גמורים, דהיינו כתר אבא, לכן אומרים ברחמיו לעמו המיחלים לחסדו, שהם המיחדין שמו, וגורמין הזווג:

איה מקום כבודו, דע, כי כתיב זכור את יום השבת לקדשו, ר"ת אי"ה הנאמר כאן. ומה שנאמר במוסף, הסוד הוא, כי הנה זכור היא בחי' יוסף, שהוא יסוד דז"א, אשר הוא עולה כל אותן המדרגות שביארנו. והנה י' של יוסף בחילוף א"ת ב"ש, הוא מ', ועם שאר האותיות הוא מוסף, לכן אומרים זה במוסף של שבת. והנה מוסף כמנין מקום, לכן במוסף אחר שאומרים אי"ה, אנו אומרים אי"ה מקום כבודו, וז"ס ג"כ ממקומו הוא יפן ברחמים:

גם בשבת צ"ל פטום הקטורת, כדי שלא יתאחזו הקליפות בשפע היורד עם התפלות, כי אע"פ שאין ירידה לעולמות, עכ"ז יש שפע היורד כנודע, לכן אין אנו אומרים ובא לציון ושאר המזמורים על ירידת העולמות בחול, אבל פטום הקטורת צריך לומר לטעם הנ"ל:

והנה בסעודות שחרית, אז כבר עלו עד הכתר, דוגמת אבא ואמא עצמן, נמצא כי עתה הם נזונין מע"ק בעצמו, לכן עמוד במקומך, ואמור דא סעודתא דע"ק, ועשה כמו בלילה אותן הב' מקיפין, שהם נגד עמידת הלחש וחזרתה דשחרית. אך עמידה מוסף בלחש וחזרתה, אין בו יכולת להקיפן, כי הם למעלה באבא ואמא. אח"כ בסעודת שחרית, תכנס ותעמוד במקומך, ותקיף השולחן, להמשיך א"מ של ג' תחתונים דאבא, ששם עולה הז"א. אח"כ תקיף פעם ב' עם ההדס, נגד ג"א דאבא, להמשיך א"מ שלו. והנה כבר בארנו, כי ביום השבת רומז אל ז"א דכורא, ולכן המקיפים האלו כנגדו, ואין אנו חוששין למדרגת עליית הנוקבא, שהיא כמה וכמה מדרגות, והיה ראוי לתת א"מ לכולם, אך כוונתם רק בעליית הז"א, אשר הוא סוד יום השבת, דוגמת הקפת ליל שבת, שהוא בסוד עליית הנוקבא:

ואמנם, כמו ששם לא עשינו הקפה ג', כנגד המוחין, ג"כ בכאן אין בנו כח להמשיך לו א"מ של ג"ר דאבא. ואמנם סוד הסעודה הזאת דשחרית הוא, הלא ביום השבת בס"ת, קבלת הארת התורה שהם נה"י דאבא, וכל הז"ת שלו, כנגד מה שעלה בשחרית. אך כנגד מה שעלה במוסף שהם הג"ר, אנו עושין סעודה, לקבל הארת ג"ר דאבא עצמו, שיבקעו ויתגלו דוגמת מה שנתגלו הז"ת, ולפי שהם בג"ר ששם הוא הפה עליון דאבא, לכן הוא בסוד הסעודה:

מהחברים - כוונה לתענית שבת, דע, כי שבת עולה אדנ"י במלואו תרע"א, עם אל פשוט, ולהשלים המנין עד תענית, שעולה תתק"ל, חסרים רכ"ח, שהוא ע"ב ק"ל וכ"ו מהוי"ה, כמבואר במלת ברוך, יהיה גי' תענית, וזה סוד תענית שבת. וזה תכוין, באמרך אל אדון, כי אל אדון הוא סוד אל אדני, כי אדנ"י במלואו תרע"א עם א"ל גימטריא שבת, ובברוך הוא ומבורך, יכוין כוונה הנ"ל, ברוך, ר"ב כ"ו, ופירוש רב, היינו ע"ב ק"ל, ועם שבת גי' תענית כנ"ל. וא"ת אם כן לא נאמר נוסח זה אלא בשבת שאז מתענין בו, וי"ל, לא גרע עונג שבת בזה שהוא מייחד כל השמות אלו יותר מן התענית, היינו שנודע כי מי שהוא צריך להתענות בו, הואיל והוא מכוין לשם מצוה, מייחד זה:

וכשאומרים במוסף אי"ה מקום כבודו, תכוין ד' שמות דהויה וג' דאהיה כולם מלאים - ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, קנ"א קס"א קמ"ג, גי' תרפ"ז. וסוד ז' שמות אלו, הם סוד שארז"ל המתענה בשבת קורעין לו גז"ד של ע' שנה, שהם ז' שמות הנ"ל, שבהן ע' אותיות, כי קורעין סוד קר"ע שטן, גי' ש"ע, פי' - כי ש"ע נהורין עלאין המתגלין בשבת, שהם גי' קרע, הם קורעין גז"ד של אדם, ע"י אלו ז' שמות, שהם ע' שנים. גם ענין ע' שנים, הם ענין הז' יודי"ן דע"ב ס"ג, גימטריא ע'. ושנה הם אחוריים של ע"ב ס"ג, שהם קפ"ד קס"ו, עם ד' אותיות השם והכולל, גימ' שנה. כי נהורין קורעין נגד של אלו האחרונים שהם ע' שנה:

ותכוין לשם זה תרכוסיה וכולו בקמץ, ופי' השם - כי הנה תר"י, הוא שרשו משם הוי"ה, הכ"ח אותיות דמלוי המלוי דהוי"ה דע"ב ביודי"ן, כזה - יו"ד וי"ו דל"ת, ה"י יוד, וי"ו יו"ד וי"ו. ה"י יו"ד, גי' תר"י. כ"ו, הוא שם הוי"ה, שורש הוי"ה עצמו גי' כ"ו. ה"ס, שרשו משם אדנ"י. שנמצא כי כוונת שם זה, למתק שם אדנ"י, ע"י שם הוי"ה, ועם כ"ח דמלוי יודין. והנה אות י' שהושמה בין ב' אותיות ס"ה, היא הפסק ביניהן, ומקומן למעלה עם אותיות ת"ר, אך הושמה בין ב' אותיות ה"ס שורש אדנ"י. והנה נודע כי המתענה בשבת, צריך להתענות גם למחרתו יום א' בשבת, ואז ביום א' דשבת, תכוין בשם זה בניקוד אתה סתר לי מצר תצרני רני, כי משם שרשו תרכסה: