פרי עץ חיים שער השבת פרק יד
ענין ב' פעמים ברכו של ליל שבת - בברכו א' יכוין לקבל תוספות סוד רוח, ויכוין ששם הוי"ה העולה כ"ו, אח"כ ברבוע הוא ע"ב, ואחר כך במילוי הרבוע הוא ק"ל, והנה כ"ו ע"ב ק"ל, גי' ברכו. ובברכו ב', תכוין לג' מלוים ע"ב ס"ג מ"ה, גי' ק"ב, ולג' מ"ב שלהם שהם קכ"ו, הרי הכל גי' ברכו. וז"ס המבורך, מ"ב ר"ך, מ"ב הנ"ל, ור"ך הוא יותר רחמים, והם הג' מלואים העולין ק"ב:
אח"כ תלך לביתך, ותאמר בקול רם שבת שלום, כי הוא המקבל הכלה בסבר פנים יפות, בשמחה גדולה. גם היה נוהג מורי זלה"ה, לנשק ידי אמו בליל שבת, כי כך הזעיר אנפין עולה ומנשק ידי אמו בכל ליל שבת. וסוד הענין - כי כיון שעולה בסוד ל' של צלם דתבונה, הוא עולה בין זרועות הידים ואז נושק הידים. כי בחול הוא בג"ת שלה לבד, שהוא צ' דצלם, היא נגד החזה. גם אתה תנשק ידי אמך בכל ליל שבת. וביאור הדבר הזה - כי בחול אין לזעיר אנפין רק מוחין פנימים מן צ' דצלם, שהם נה"י דתבונה כמבואר. אך בליל שבת, עולה עד מקיפים, שהם ל' דצלם חג"ת, שהם חג"ת דתבונה כאמור, ושם הזרועות של התבונה אמא דז"א, והוא עולה שם ומנשק כנ"ל:
מע"ח - וסוד נשיקות שע"ג היד הנזכר, דע כי מציאות ה"ג, והם ה' אותיות מנצפ"ך, הם ביסוד דמלכות. אמנם שרשם הראשון, היא בה' אצבעות של יד שמאל, כי ה' של יד ימין הם ה"ח. והנה סוד כל הה"ג אלו, שרשם הוא בפה העליון, שיש בו ה' מוצאות, ג' מהם בד' אותיות, וב' מהם בה' אותיות, והם דטלנ"ת וזסשר"ץ, ואלו הם ה"ח וה"ג. וכאשר האדם נושק בפיו, גורם להשפיע ולהאיר משרשן אשר בפה הה"ג כנ"ל, אל הה' אצבעות למתקן, שהם למטה חזקים וקשים. ולפיכך כשבא הקטן להתברך מן הגדול, תחלה הקטן נושק יד הגדול, כדי שיתעורר אח"כ הרחמים, ויברכהו. וכך הענין למעלה, בעת הגלות שאין זווג שלם, אין הת"ת יכול להזדווג עם המלכות בסוד היסוד שבה, שהוא מנצפ"ך. אמנם גם הוא נחית מדרגא דיליה, ונושק יד המלכות להמתיק דינה אשר שם, כטעם וישק יעקב לרחל, שאינון נשיקות פה אל פה, ובזמן הגלות, הוא יורד ומחבבה ומטפל אליה במשמוש היד, שהיא מתפייסת בו, ותאחז במשפט ידי כנודע, וע"י אצבעות אלו מזדווג עמה, ומשם היא מעלה מ"ן אליו, אשר הוא צריך אליהם בסוד אור החוזר. ואולם בהיות המלכות למעלה בבינה, בסוד ד' על ו', אמו היא יורדת ומנשקת ידו כנ"ל:
וכשתבוא מבית הכנסת תעמוד במקומך בשולחן, ותאמר, דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין, שהם דנה"י, כמ"ש ענינו בסיום הדרוש בע"ה. אח"כ תקיף השולחן דרך ימין בשתיקה, ואח"כ תקח בידך ב' אגודת הדס, ותחברם בב' ידך, ותברך עליהם, ותריח בהם. ואח"כ תקיף בהם השולחן פעם ב' בשתיקה, ואח"כ אמור זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. ותאמר הקידוש:
ואחר אכילתך, אמור איזה פרקים ממסכת שבת. ואחר בהמ"ז, תחזור ותאמר זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. ותברך על ההדס פעם אחרת. ובבוקר בסעודה ב', תעשה כמו שאמרנו בראשונה. וכן תעשה בג':
והנה בבואך מבה"כ תעמוד במקומך ותאמר דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין, כי הלא עתה המלכות יש לה ג' מוחין, נשפעת מהם, ומשם אוכלת. ואח"כ תקיף השולחן דרך ימין בשתיקה, כנגד א"מ של חג"ת, המאיר בא"מ של נה"י. ואח"כ תקח בידך אגודה של הדס, ותחברם בידך, ותברך עליהם, ותריח. ותקיף את השולחן פעם אחרת בשתיקה, כנגד א"מ דחב"ד, המאיר בא"המ לנה"י. ואח"כ אמור, זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. ותאמר הקידוש, ותכוין בויכולו:
אמנם תעמוד במקומך, ותאמר דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין, הטעם, כי הלא עתה בסוד הסעודה מקבלת הארה גם מג"ר דז"א, ואז נקרא חקל תפוחין קדישין. והטעם - כי הלא תחלה בהיותך בקבלת שבת בשדה, נקרא חקל כמבואר. (א) אח"כ בעמידה שמקבלת הארה מג"א דז"א, נקראת חקל תפוחין, כי הלא ג' אמצעים נקראים אבות, והם סוד ג' תפוחין. ועתה בקידוש נקראת חקל תפוחין קדישין, כי היא מקבלת הארה אל מוחין שלה, מן המוחין דז"א עצמן, שהם ג"ר, וכבר בארנו שמוחין נקראים קדישין, ובפרט המוחין דז"א:
הגהה (א) (מורי זלה"ה, היה נוהג לומר כל הקידושין מעומד בשבת וי"ט, ואח"כ יושב וטועם מן הכוס של קידוש, והיה נוהג להשאיר מעט יין בכוס הקידוש, ובכוס בהמ"ז, בסוד אסוך שמן, להשאיר ברכה):
אמנם להיות מקבלת עתה משם, ושם הוא הפה דז"א, והיא אוכלת וניזונית משם מן הפה של הז"א, ואע"פ שהיא למטה בנה"י שלו כנ"ל, אמנם נקרא סעודה זו דמטרוניתא, כי כשהיא מגעת ואוכלת ונוטלת מפומא דמלכא, ולכן נקרא סעודה זו סעודה דמטרוניתא, כי היא אוכלת ולא הוא. אח"כ נבאר במ"א, ענין אכילתה וסעודה בל"ב שינים:
והנה תקיף השולחן תחלה דרך ימין, ותכוין כי הלא בעמידה עלתה בנה"י דז"א, והוא בסוד א"פ, דוגמת שבת שהוא חיצונית נה"י דז"א, בבחי' א"פ. ואחר שבאת מן השדה, הקפת השולחן, להמשיך א"מ של החיצונית. וכן עתה ג"כ תכוין, להמשיך א"מ, מבחי' נה"י דז"א, נגד ויכולו ראשון שבעמידה. אח"כ תקח בידך ב' האגודות, ותברך עליהם, ותריח בהם, ותקיף בהם את השולחן, ותכוין להמשיך א"מ, מבחינת הג"א, שנמשך א"פ שלהם בויכולו הב', ולכן הקפה זו בהדס, כי הדס רומז אל ג' אבות, שהם ג"א. אמנם ב' אגודות הדס, תכוין שהם נגד זו"ן, ולכן אחר שתריח בהם, אמור זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, ותכוין לחברם יחד:
והנה נגד אור פנימי, שקבלה מג"ר עתה בסוד הקידוש כמ"ש בע"ה, אין בנו כח להמשיך המקיף שלהם, כי הם המקיפים מבחינת מוחין עלאין, ואינו נעשה על ידינו, ומעצמו נעשה. ואחר כך אמור הקידוש, וסוד הקידוש להמשיך א"פ מן ג"ר דזעיר אנפין לנוקבא, כדי שתאכל ותקבל הארה משם, ולכן נקרא קידוש, כי כוונתו לקבל הארה מג"ר שהם המוחין הנקראים קד"ש:
מע"ח - צריך למזוג הכוס, קודם שתאמר הקידוש, והכוס יהיה נגד החזה, כי משם יוצאת הנוקבא הנקרא כוס הברכה, וישתה מהקידוש מיושב, למורי ז"ל וכו' לעיל וגם צמח לקמן: