פרי עץ חיים שער השבת פרק יא

ועתה נחזור לענין, כי תלך לב"הכ, ותכוין לשם שקוצי"ת, כי שם זה גובר על כולם ביום השבת, והוא נחלק לג' חלקים - כיצד, בליל שבת כשתכנס לבה"כ, תכוין לב' אותיות ש"ק, ובשחרית תכוין לב' אותיות ו"צ, ובמנחה תכוין לב' אותיות י"ת, ופי' הענין - כי בלילה יש ג"פ ויכולו, שאנו אומרים. וכבר הודעתיך, כי הא' רומז למלכות שעלתה עד נה"י של הזכר, ובאור הענין, כי כבר ידעת, איך נה"י של הבינה הם מוחין לז"א, והם מתפשטין בכל הז"א, וב' פרקין אחרונים מהם, הם בנה"י של הז"א, ואלו נעשין עתה מוחין אל המלכות. וכנגד עלייה זו, תכוין באות ש של שקוצי"ת, כי אות ש רומזת לנה"י, בג' ווי"ן שיש בצורת ש, והם עולין גם כן בג' ווין בסוד י"ח, הרי הכל שיח סוד, וכל שיח השדה. אחר כך תכוין, כי עתה המלכות נקרא חקל, הוא סוד שדה, שהוא נצח הוד יסוד, הנקרא שיח השדה:

ובאות ק תכוין, אל ויכולו הב', שהוא עליה הב', והוא שמקבלת המלכות אור במוחין שלה, מחג"ת של ז"א, אשר שם נה"י דבינה, הוא הג' פרקין אמצעים, כי גם הם נקראים מוחין, כי כל בחי' נה"י של הבינה, נקרא מוחין. ואמנם לפי שעתה אין המלכות עולה עד שם, רק שאור חג"ת מתפשט בה למטה במקומה בנה"י, לכן נרמוז מציאה זו, באות ק:

וביאור הענין - כי אם תחלק אות ק' לג' חלקים, יהיה כל חלק מהם ל"ג, כי חג"ת הם ג"פ ל, כי כל א' כלול מי', ואלו הג' חג"ת, הם נכללין ויורדין למטה בכל א' מהג"ת שהם נה"י, ומאירין במלכות, ולכן הם ל"ג. וכאשר תכלול ג"פ הל', עם כ"א מהג' יהיה ג"פ ל"ג, הם ק' עם הכולל, כי כוונתינו להוריד חג"ת שהם ל', אל נה"י שהם ג':

ולכן אין חוזרת התפילה בערבית, כי בחזרה הם עולין בחג"ת כנודע, ועתה אין עולה לחג"ת, לכן אומרים ברכה מעין ז'. ובשחרית תכוין לאות ו', כנגד ישמח משה, שהוא אות ו', והצ' כנגד מוסף, שהוא ביסוד צדיק עולה, כי כן אות צ' רמוז ליסוד שהוא הצ', שבו תפלת מוסף. ובמנחה תכוין לאות י', באמרך ואני תפילתי, תפלת י':

והנה הענין - כי הלא עתה עולה עד דיקנא דא"א, והנה ידעת כי בהיותו למטה, היה יורד שער ראש א"א למטה, עד ראש הז"א, לתת לו שפע משם, והוא ת"י נימין, כמין י"ת של שקוצי"ת, ושם בארנו באד"ר דקכ"ה, כי הם ת"י נימין, כחושבן קדוש, ות"י עלמין, ות"י עיבר. אמנם כל מציאות אלו, הם סוד ע"ב במילוי יודי"ן, אשר הוא י' אותיות של מילוי שלו, וזהו תפלת י'. כי עתה עולין עד שם, ומשם מקבלת שפע אותן השערות, שהם נמשכות מהויה זו, שיש בה י' אותיות מלוי, כי עד עתה היה שפע השערות נמשכין ברחוק גדול, בהיות ז"א למטה, אך עתה שהוא עולה, הוא מקבל זה בקירוב גדול:

ולאות ת' תכוין, נגד תפילת מנחה, שאנו אומרים בה אתה אחד, והענין הוא - כי ד' יודין שיש בשם ע"ב הנ"ל, כל א' הוא ק' כנודע, לכן הם עולין ת', וזהו אתה אחד, כי עתה הז"א הנקרא אחד, עולה לד' יודי"ן הנ"ל, וזהו א"ח ד'. וזהו עת רצון, כי ע"י עליות הז"א בדיקנא, שיש בו כח לקבל ממצח הרצון דעתיקא:

ואז בעוד שהם אומרים הקהל מזמור שיר ליום השבת, אז קודם שיאמרו הקדיש של ברכו הראשון, אז תכוין בתוספות שבת יותר עליון, והוא מה שבארנו בכוונה הב' של ליל ו' כנ"ל פרק ב', והוא שיכוין לד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. ונלעד"ן, כי זהו עתה סוד חזרת המלכות בסוד נקודה תחת היסוד פב"פ כנ"ל, ולכן ניתוסף עתה הארה יתירה בתוספות משונה על הראשון. וסוד הזה, כי הלא תחלה לא עלו העולמות רק בדרך העליות בתפילת שחרית דחול, שהם פנימית ג"ר דעשיה בחיצונית ג"ת דיצירה, וכיוצא בזה, ולכן אינו שבת ממש, אך עתה כבר הוא שבת ממש, וא"כ עתה יכול לירד הארה מעולם לעולם, ויורדין ד' הארות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כידוע למעלה כנ"ל, ואלו נמשכין הארתן מלעילא לתתא, אך בתחילה שהיה כללות העולמות, היה מתתא לעילא:

ואח"כ כשאומרים קדיש ראשון של ברכו, יש בו הפרש מקדיש שבחול. וכבר ביארתי לך ענין קדיש של חול, שיש בכל קדיש ב' מיני עליות, של ב' מיני מ"ב. אמנם המ"ב הראשון, הוא הז' ווין שבוישתבח ויתפאר וכו', וגם יש כ"ח כנגדן, והוא כ"ח אותיות, שיש ביהא שמיה רבא עד עלמיא. אמנם כוונת מ"ב זו, שיכוין תחלה במלת יה"א שמיה רבא עד עלמיא, שיש ז' תיבין, לז' אותיות שיש באה"יה יה"ו כסדרן, א' ביהא, אות ה' בשמיה וכו', גם תכוין במילוי אותיותיהן, וכולם בסוד מילוי ההין, ותכוין לז' שמות היוצאין מהם כנזכר בקבלת שבת - יהו"ה, יהו"ה בניקוד אלהים, מצפ"ץ, י"ה, אדנ"י, מצפ"ץ, אלהים, אל:

אך עתה הם באופן אחר, כזה - יהו"ה, יהו"ה בניקוד אלהים, מצפץ, י"ה, אדנ"י, א"ל, אלהי"ם, מצפ"ץ. כי אז היו השמות מסודרים כפי הסדר של הכאתן ופגיעתן זה בזה, הנזכר בר"מ פרשת יתרו בפסוק זכור וכו'. אך עתה הוא סדרן האמיתי כפי הספירה, כמ"ש בסוד שבע ברכות שיש בתפלה, וע"ש:

נמצא כי במלת יה"א, תכוין לאות אל"ף, ושם הוי"ה. בשמיה הה' בההין, והוי"ה בניקוד אלהים. רבא, יו"ד, ושם מצפ"ץ. מברך, הה' בההין, ושם י"ה אדנ"י. לעלם, יו"ד, ושם א"ל. לעלמי, הה' בההין, ושם אלהים. עלמיא, ו"ו בלי יו"ד ובלי אל"ף בין הב' ווי"ן, שהוא מ"ב, ושם מצפ"ץ. ותכוין כי ביהא שמיה רבא יש כ"ח אותיות, ובאלו הז' שמות, נגד ז' תיבות מן יהא שמיה עד עלמיא:

אמנם תכוין, כי כל אותיות אלו של אהי"ה יה"ו, במלואם בההי"ן כנ"ל, הם גי' שם קדוש. טפטי"ה, גם תכוין כי ב' שמות אהי"ה יה"ו גי' מ"ב, הרמוז בז' ווין של וישתבח ויתפאר וכו'. הרי בזה בארנו מ"ב הראשון של הקדיש הזה. אך מ"ב הב', כדרך שבארנו בחול, לא נתבאר לי, אמנם טעם כוונת מ"ב זה, כי כל כוונת שבת, מציאותו הוא בסוד הבריאה, בסוד נתעלה וישב על כסא כבודו, דמלכא לביש לבושי דבריאה ביומא דשבתא, לכן כל כוונת שבת, בז' שמות אלו, היוצאין מב' שמות אלו, לכן הז' ברכות של תפלה מכל תפלה דשבת, כולם הם בסוד ז' שמות הנ"ל, כמבואר אצלינו במקום אחר:

מהחברים - כשעונה אחר ברכו, ברוך ה' המבורך, יכוין לקבל רוח יתירה, בה' בחי' נרנח"י, בה' תיבות - ברוך, ה', המבורך, לעולם, ועד. ולזה צריך כוונה גדולה ושלא יסיח דברים בטלים, לכבוד נשמה יתירה. ועיקר ק"ש בברכותיה, כי יש לנו קבלה, שבשעה שישראל למטה אומרים ברכו בליל שבת, אז בת קול הולכות בפמליא של מעלה לומר, אשריכם עם קדושים, שאתם מברכים למטה, כדי שיתברכו למעלה כמה מחנות קדושים, אשריכם בעולם הזה ואשריכם בעולם הבא, ואין ישראל מתברכים, עד שיתעטרו בנפש יתירה, וקורין קריאת שמע וברכותיה, עד והושיענו למען שמך, ופרוס עלינו סוכת שלומך, רומז לסוכת דוד, ואז פורסת נפש יתירה על כל העולם, וזו שכתוב הפורס סוכת שלום עלינו. ויכוין להמשיך על מדת אדנ"י, הרומז בראשי תיבות "הפורס "סוכת, להמשיך אליה מלמעלה ש"ע נהורין, שהם רומזין בר"ת "שלום "עלינו, ואח"כ מה שהשפעת עלינו נפש יתירה שאמרנו, וזהו על כל עמו ישראל ועל ירושלים אמן, שהוא כפל הענין לחזק הענין בקשר אמיץ, לפי שכבר אמר ופרוס עלינו, חזר ואומר ועל כל עמו ישראל, לחזק הענין:

ניקוד הויות של כל השבת - פתיחה וחתימה של ערבית, ניקוד בסגול לכל אחת מן הברכות קריאת שמע, לפניה ולאחריה. ברכת אמצעית של עמידה דשבת, של הד' תפלות, צירי עם אהי"ה משולבים. נ"א, ערבית חולם, שחרית צירי, מוסף שורק, מנחה קמץ. נוסחא אחרינא, ערבית של שבת, פתיחה של אבות, קמץ. וחתימה בפתח. פתיחה דאתה גבור לעולם אדני, אגל"א כנ"ל, והחתימה בצירי. ברכה ג', טעם רביע על כל אות ואות. האמצעית, יה"ו בניקוד צבאות, ואות ה' בצירי. שחרית, פתיחה וחתימה בקמץ. מחיה מתים, פתיחה סגול, וחתימה בפתח. האל הקדוש, חולם וזרקא עמו על כל אות ואות, אמצעי צירי. מוסף, ברכה ראשונה פתיחה וחתימה בקמץ, עם תג א' על כל אות מד' אותיות. מחיה מתים, קמץ בלי תגין. בהאל הקדוש, חולם ופזר על כל אות. מקדש השבת, שורק עם ב' גרשיים. מנחה באומרו ואני תפילתי, יכוין י' הויות וי' אהיה כדלקמן. ועוד, קפ"ד וקס"א גי' רצון, וגי' משה, כי שם מדתו כדלקמן. פתיחה לאבות, פתיחה וחתימה בשורק, ועם תלשא גדולה ימיני על כל אות. מחיה מתים, צירי. האל הקדוש, פתח. מקדש השבת, סגול. ולעולם בחתימת מקדש שבכל ד' תפלות, יש אהי"ה משולב עמו. ג' ברכות אחרונות שבכל הד' תפלות - עבודה סגו"ל, הודאה שבא, אחר שים שלום חולם. ושלשתן משולבים. אלא שבשבת א' קודם ליו"ד, וכן כולם. אחר כך יכוין בשם בן ד' פשוט, עם אותן הנקודים עצמן כנ"ל: