פרי עץ חיים שער השבת פרק טו
ועתה כוס הקידוש, תקבל מיד זולתך, מב' ידיו לב' ידיך. ותחזיק אותו בב' ידיך, ותכוין בהו להמשיך המוחין מג"ר דז"א לנוקבא, כי זהו סוד הקידוש כנ"ל, שהוא המשכת המוחין הנקרא קדיש. אמנם תכוין להמשיך ג' י"ה פשוטות, בג' ידים - גדולה, וחזקה, רמה. ותכוין כי ג"פ י"ה, גימטריא מ"ה, והוא מ"ה דאלפין. והכוונה הוא, להמשיך מג"ר דז"א, ג' שמות י"ה, דרך הג' קוין, ויורדין דרך ג' הידים, שהם עד חג"ת דז"א, הנקרא מ"ה דאלפין:
אחר כך תכוין למלאות ב' י"ה מהם, ביד ימינך שהם י"ה במילוי יודין, יו"ד ה"י ביד ימין דז"א, הנמשך לשם מיוד ה"י דע"ב שבחכמה דז"א עצמו. וכן יוד הי ביד שמאלך, משם ס"ג דבינה דז"א עצמו, שהם סוד ב' המוחין, כולם משם י"ה, כמבואר אצלינו, שאלו הם מוחין דנוקבא בבחי' י"ה, והנה ב"פ י"ה במלוי יודין, גי' ע'. ותכוין י"ה פשוט באמצע, כמו שידעת שהם ב' ידים - גדולה, וחזקה. ובאמצעותה רמה, בסוד דעתה קלה לכן אין בו מילוי:
והנה ג' י"ה הנ"ל, שהם חב"ד, נמשכין מז"א לנוקבא. והנה ב' י"ה ממולאין ביודין, וא' פשוט, גי' פ"ה, שהוא גי' אלהים, שהם מוחין דנוקבא הנקרא אלהים, שהם גי' כוס. והוא סוד כוס היין שבידך, שהרי הוא רישא דנוקבא, עתה הוא מחזה ולמטה דז"א, ועתה ממשיך ג' מוחין אלו, שהם ג' י"ה הנ"ל, ב' מהם ממולאים, נגד מוחי חו"ב. אך י"ה האמצעי פשוט ואינו מלא, הוא כנגד הדעת, שדעתה קלה, וג' אלו תמשיך עד ראש הנוקבא, העומדת שם בחזה דז"א, ואז נעשית הנוקבא כוס, ע"י ג' מוחין אלו, כנודע כי המלכות נקרא כוס:
ולכן טוב להניח הכוס נגד החזה, ואז אתה מאיר בה בב' ידיך האוחזין בו, וגם מחזה שלך, כי שם החסדים מגולים, ואז נעשה כוס שלם. האמנם ודאי שכבר יש לה תחלה מוחין מנה"י דז"א, אך התוספות שאנו נותנין לה עתה, הוא בבחי' שורש מנצפ"ך שבג"ר דז"א, וזהו עיקר צורך המלכות, ולכן עיקר המשכתה הוא סוד הה"ג האלו מן דעת דז"א, ולכן תכוין כי כוס גי' אלהים. וכבר ביארנו, כי ה"ג מנצפ"ך, הם סוד אותיות אלהים עצמו כנודע, שכבר המשכנו בה ג' מוחין הנ"ל, וגם סוד המנצפ"ך כנ"ל. אז תחזיק הכוס ביד ימינך לבד, בלתי סיוע מהשמאל, כי אחר שכבר קבלת הארת מוחין מכל הקוין, אנו מניחין ביד ימין, כדי להאיר בה צד ימין, ולכלול כולה בימין, בסוד והוכן בחסד כסא:
אמנם אח"כ תכוין בסוד היין שבתוכו, כי הכוס היא הנוקבא עצמה, והיין שבתוכו הם המוחין. ותכוין, כי הלא בארנו, כי הנוקבא אינה עומדת רק בנה"י דז"א לבד, ומן החזה ולמטה. ואמנם היא מקבלת הארה ג"כ מכתר דז"א עד שם ג"כ, ולכן תכוין כי סוד היין, הוא הארה המגיע אליה מן הז"א, מן המקום שלא עלתה שם, והם ז"ס - כח"ב, דח"ג, ושליש עליון דת"ת, הם ז"ס, וכל אחת כלול מי', הרי ע', כמנין יין:
ואח"כ אמור ויכולו וקידוש, וכבר ידעת כי יש בהן ע' תיבין, ויכולו ל"ה, וקידוש ל"ה, ותכוין שהם סוד היין הנ"ל. גם תכוין, שהוא סוד הב' י"ה הנ"ל במלואם, וסוד הענין כך - כי בתחלה, הם כסוד אור פנימי של המלכות במוחין שלה, וזהו כסוד המעשה. אח"כ בסוד הדבור שהוא הקידוש, ויכולו הוא דיבור היוצא מן הבל הפה העליון דז"א. וכבר ידעת, כי כל הבל הפה הוא אור מקיף, ובזה הדיבור אנו ממשיכין א"מ אל המוחין דנוקבא. ואע"פ שלעיל אמרנו שאין בנו כח להמשיך מן האור מקיף דג"ר, הענין הוא, כי מא"מ של ג"ר דז"א עצמו, אין בנו כח להמשיך. אך מה שאמרנו עתה, שמן הפנימים עצמו דז"א, אנו ממשיכין אור מקיף ואור פנימי אל הנוקבא:
והענין הוא - כי א"פ דמוחין דז"א, אנו ממשיכין דרך הג' קוין עד החזה, ושם יוצא וניתן אל הנוקבא, בסוד היין הנכנס תוך הכוס בפנימיותו, והוא יוצא משם ממש, בסוד הג' י"ה שבארנו, בהיותו אוחז בכוס, והם יוצאין משם בקרוב, ונכנסו תוך הכוס. אך מן חלק א"פ דמוחין דז"א, היוצאין מפה ז"א בסוד הבל, אלו אנו ממשיכין עד הכוס, ונשאר שם בסוד א"מ, אך שרשו אינו אלא פנימית בהיותו תוך ז"א, וצריך שיהיה בו ג"כ דוגמת הפנימית, ולכן יש בקידוש ע' תיבין כמספר יין, שהם פנימים, וכחשבון ב' י"ה הנ"ל. ולכן קודם ויכולו תאמר יום הששי ויכולו השמים, ר"ת י"ה, נגד י"ה ג' הפשוט, שהוא נגד הדעת כנ"ל. אך ויכולו ל"ה תיבות, והקידוש ל"ה תיבות, כנגד ב' י"ה המלאים חו"ב כנ"ל. ולכן יכוין האדם, שהוא סוד הז"א עצמו, והכוס שבידו הוא המלכות שכנגד החזה שלו:
אמנם אחר שיגמור הקידוש, ישתה מכוס, וסוד שתייה זו - להורות, כי הוא בחי' אור פנימי הנכנס תוך הגוף. וא"ת, איך שותה האדם המברך, הלא הוא בסוד ז"א, והרי הנוקבא היא צריכה לשתות. והענין הוא - כי שותיהו הז"א, ונכנסין הארת אלו בפנימותו, ומשם הם עוברין דרך מחיצות דופני גופא דז"א, בתוך דופני גופא דנוקבא, וכדי שיהיה א"פ גמור. והוא כדרך שאר מוחין הפנימים, שיוצאים מגופא דז"א ממש לגופא דנוקבא, ולכן צריך שישתה אותו, כדי שירדו עד הגוף, מקום שהנוקבא עומדת כנגדו מבחוץ:
והנה ג' שביעי שבויכולו, הג' תיבין בג"ר דז"א. האמנם נבאר כוונת ויכולו, כי ראוי שתכוין, שעתה נכנסין ברישא דזעיר אנפין, ג"ר של ל' דצלם דאבא, ובזה נשלם לכנס המקיף הראשון לגמרי:
והנה בברכת בפה"ג תכוין, כי מלת הגפן, גי' יהו"ה אהי"ה יהו"ה אדני, שהוא גי' חק"ל. פי' - כי יין זה אתה מוריד אל המלכות הנקרא גפן, שהיא עומדת בנה"י דז"א כנודע, והיא נקראת חקל בהיותה שם כנ"ל, לכן עתה מוריד לה הארת מוחין דז"א כנ"ל. גם תכוין, כי יש בהם ט' תבין, נגד ט' יודין, של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, להמשיכם אל הנוקבא, לט' אותיות דב"ן שבה. ובענין ג"פ שביעי שיש בויכולו זה הג', כבר ביארנו כוונתן במקום אחר. גם תכוין כי הם בג"ר דז"א, שהם ג' שביעי הנ"ל:
כשתאמר הברכה, צריך להיות הכוס של ברכה נגד החזה, כי הכוס הוא המלכות היוצאת מאחורי הז"א כנגד החזה. גם בסוד הקידוש של הלילה, ידוע, כי יש בויכולו ובברכת הקידוש ע' תיבין, ועם י"ה דיום הששי פ"ה כמנין כוס, הם ה"ג כנודע. וג' אלהים שבויכולו תכוין להם, שהם נגד היניקת המלכות עתה מן המוחין קדישין, והם ל"ב נתיבות וג' אלהים, והם השינים, ל"ב שינים, הם נרמזים בזוהר פרשת ויקהל. והענין ל"ה תיבות שיש בויכולו עיין זוהר פרשת ראשית. ענין הקידוש ליל שבת, כבר נתבאר לעיל, ושם כתבנו סוד היין, כי הוא גימט' ע', והם ז"ס נמשכין אל המלכות ע"ש. והנה סוד אלו הע', הם ד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, וג' אהיה דההין דאלפין דיודין, והם ע' אותיות הנמשכין לה עתה בסוד המוחין. אמנם סוד הקידוש הוא, כי יש בו ל"ה תיבין, נגד ל"ב שבילי חכמה, והג' כנגד נה"י. אמנם יש בו ג' אלהים, וג' שביעי. והנה ג' אלהים, הם ממעלה למטה - בינה, גבורה, מלכות. וג' שביעי, הם ממטה למעלה - מלכות, יסוד, חסד. וסימנם - שומר הברית והחסד, כיצד - ויכל אלהים, בינה. ביום השביעי, המלכות הנקראת מלאכתו. וישבות ביום השביעי, יסוד. ויברך, חסד. אלהים, גבורה. את יום השביעי, חסד. אשר ברא אלהים, מלכות. והנה ויברך הוא סוד חסד, ואלהים גבורה, ואת יום השביעי חסד, הרי חסד מכאן ומכאן, וגבורה באמצע להמתיקם:
בליל שבת, ראוי שתאמר קודם קידוש, מזמור לדוד י"י רועי לא אחסר, ולכוין בפסוק אך טוב וחסד ירדפוני, ר"ת גי' יהו"ה, וס"ת אך טוב וחסד, גי' יהו"ה. ובכל ג' סעודות יאמר זה:
בשבת שחרית, בלקחו הכוס בב' ידיו, יכוין - י"ה, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"ה. ובמנחה, י"ה, יו"ד ה"א, יו"ד ה"א. והסימן לג' סעודות, יהא. קדושא רב"א, הוא גי' קנ"א וב"ן בענין כוונת הקידוש בליל שבת, צריך שתדע, הלא כבר אמרנו, שתחלה תכוין י"ה פשוטים. ואח"כ תחזור לכוין שהם מלאים ביודין, אך הכוונה הוא - כי י' עגול הוא כצורת הכף עגולה של יד הימין, לכן כף עשרים כמנין יוד כולל, ויש י"ד פרקין בה' אצבעות, והם סוד הי במלואו, כזה - הי, הם ה' אצבעות, ובהם י"ד פרקין עם כולל שלהם. וכן ביד שמאל, יוד הי, ע"ד הנ"ל. וגם תכוין, כי הלא עתה בסוד הקידוש, מקבלת הארה מג' מוחין שבו כנודע, ותכוין כי לא די בזה, אלא גם מכתר שלו היא מקבלת, והוא בסוד היין, שהוא ע', ז' ספירות מן ת"ת עד הכתר כמבואר אצלינו וע"ש, כי בסוד הקידוש שהם קדוש מציאות המוחין, כי כל קדוש הוא במוחין כנודע, אך היין הוא בחינת הכתר, ע"ד הנ"ל, גי' ע':