פרי עץ חיים שער הסליחות פרק י
אנשי אמנה אבדו וכולי - פירוש למורינו האר"י
[עריכה]למורינו האר"י זלה"ה:
"אנשי אמנה אבדו..." "תמהנו מרעות..." "אל תעש עמנו כלה..." -- מיוסדים בסוד ג' א"ב (ג).
- אנשי אמנה - הם אותיות אבג"ד ישרות, הם כנגד חסד.
- תמהנו - הם דרך תשרק, כנגד גבורה.
- אל תעש - בסדר א"ת ב"ש, נגד ת"ת שהם ישר והיפך. וכן הוא הסדר של שמות ע"ב:
- (ג) אמר החכם צמח - כל זה דרך רמז.
ה' הוא אלהים, ב"פ, הוא נגד ד' אותיות הוי"ה, והם נגד חו"ב תו"מ. כי חכמה ות"ת, נקראים הויה, ובינה ומלכות, נקראים אלהים. ויכוין, כי ארבעתן יחוד א'. נמצא, כי ב"פ ה' הוא האלהים, אינו נקרא אלא פעם א', וחוזרין אותו ז' פעמים. לכן צריך לכפול "אלהינו שבשמים" - בינה, הרוכב על ז"א, ת"ת, הנקרא "שמים":
ה' שמעה, ה' סלחה, אדני הקשיבה - ר"ת שס"ה.
- ש', נגד בינה, כי היא כוללת ג"ר, וגם כי יש לה נ' שערים, ו' פעמים נ' עולה ש', נגד הת"ת שבה העולה ש'.
- והוא"ו שבת"ת, אינו עולה רק לס' שהוא י' פעמים ו'-- הם ס'. כי אות ו' זעירא דיסוד אינו עולה כי אם ו'.
- וה' דהקשיבה, היא ה' אחרונה.
וגם כי שמעה - בבינה, והקשיבה - במלכות, וסלחה - בת"ת. וג"פ השם, ג"כ רמוזין לאלו הג', וזהו ממש שם בן י"ב, שג' שמות הם י"ב אותיות, והוא שם בן י"ב הרמוז בפסוק ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך. והם: ה' מלך - בינה; ה' מלך - ת"ת; ה' ימלוך - מלכות.
- וענין נקודות מֶלֶך בסגול בבינה, הרמוז להויה, כי שגם הם ג' רישין, אין לומר בהם שכבר עברו ח"ו, כי היום הם. ונקודת מָלַך בפתח, לשון עבר בת"ת, הוא כי גם שהם אמצעים אינם ח"ו מחודשין, רק בלשון עבר שייך בהם. ונקודת ימלוך במלכות, שלא נאמר ח"ו שיש להם קץ וסוף ופה נשלמו, רק ימלוך לשון עתיד, כי אין בהם סוף וקץ.
לכן צ"ל "המיוחד באהיה וכו'... הוא היה והוא הוה והוא יהיה" לרמז על ג' שמות שהזכרנו, ולא כאותן האומרים "הוא יהיה" קודם "הוא הוה והיה". וגם אין לומר "מיוחד אהי"ה", אלא "באהי"ה"-- ר"ל, כי א"ס מיוחד בכח"ב, שהם אהיה אשר אהיה.
"תן זרע לזורע ולחם לאוכל"-- הוא שפע הנשפע לצדיק, הנקרא אוכל וזורע, כי הוא אבר ההולדה, ונקרא צדיק אוכל לשובע נפשו.
"תן שלום בארץ"-- הוא חבור יסוד ומלכות. וכן "תן שלום במלכות", "תן ט"ל ומטר"-- ט"ל הוא הנשפע על ידי הת"ת או החסד, ומטר הוא דרך גבורה, כי ישפיעו כל האורות בה הנקרא "בעתו" ר"ל, עת ו', הוא יסוד, בחבור מלכות נקרא עת"ו. ואח"כ "בארץ"-- היא מלכות לבדה, לכן אין לומר "בעתם", אלא "בעתו".
"עננו ופחד יצחק"-- הכוונה, כי אין אנו שואלין בגבורה בפ"ע, רק שתשתתף עם הימין ותכלל בו, ואז ענינו, וזה אומרו ופחד יצחק, בוא"ו, כלומר מוסיף על אלהי אברהם הנ"ל, ולכן לא נזכר בו אלהי כמו בכל האחרים:
סוד ויעבור מכת"י רח"ו
[עריכה]ה' ה'
[עריכה]מ"ב, מכת"י להרח"ו זלה"ה. סוד ויעבור. דע לך, כי הלא בפ' ויקהל דר"א בפרקי המרכבה שכתבתי שם, זכרתי כי הם ו"ק הת"ת, וכל אחד כלול בחבריה, הרי י"ב. והם סוד הוא"ו שבשם אשר בת"ת, דאפיקת ו' אחרא הם י"ב. והדעת, הוא ראש המלך מושל על כולם, ונרמז זה באות א', שבאה בין ב' ווין, הרי הם י"ג, כמנין אחד. ואלו עצמן, הם הי"ג מדות.
והנה כבר אמרנו, שהם ו"ק לבדם וכל אחד משפיע שוה. אמנם, יש בכל א' ימין ושמאל, לכן ו"ו הם י"ב. א"כ, צד הימין של החסד יהיה ראשון, ואחריו בא צד שמאל. נמצא, כי צד הימין, בהכרח יקדים אל השמאל, כי סדרם הוא חסד, ואח"כ גבורה כו', וא"כ בכל ספירה מאלו הו', יבואו בה ב' מדות, הראשונים רומזים לצד ימין, והוא החסד שבה. והשניה לצד שמאל, והוא הגבורה שבה. והמדה הי"ג, הוא בסוד הדעת, ושם אין ימין ושמאל, כי הכל הוא אחדות א', והכל הוא ימין כי הוא ראש המלך הנגנז בבינה. אמנם בגוף, יצדקו בו זרוע ימין ושמאל, ושוק ימין ושמאל וכו', וסידורם כך - השם הא' הוי"ה, הוא ביסוד. והשם הב' הוי"ה, הוא בת"ת בדעת. והוא, כי כוונתינו לחבר מעלה ומטה, הסוף עם הראש, להיות אחד העולה י"ג כנ"ל, ויהיו כולם לאחדים.
והנה, אלו ב' שמות הנ"ל, הם שני מאורות הגדולים הכלולים בת"ת, והם ב' שמות הויה שהם בת"ת, כי כמו שיעקב נקרא הויה כן יוסף נקרא הויה הקטן בסוד גוף וברית. אך השם של הויה שביסוד, הוא בחלק הימין והראשון של הרחמים והחסד. וכן ג"כ שם הויה שבת"ת, הוא בדעת, שהוא הראש. ואותו השם נקרא מאור גדול, והיסוד מאור הקטן. לכן אנו מתחילין ביסוד, חלק הראשון ממנו שהוא החסד, ולכן הוא פסיק טעמא כי הוא מאור קטן חסר האורה, ואנו מחברים אותו עם המאור הגדול שבדעת, ושם לא פסיק טעמא, כי שם הוא שלימא דכולהו.
אל רחום
[עריכה]ואח"כ אנו מחברין שאר הספירות שביניהן, כי מאחר שנתחברו ראש וסוף, אז יש יכולת באמצעים להתחבר. ואז מתחיל בחסד להתחבר צד ימין שבו עם צד שמאל שבו והם "אל רחום וכולי". ונודע כי "אל" הוא תכלית החסד, בסוד כי א' הוא האור קדמאה, והל' הוא רומז להארת הבינה בו;
ואחריו בא מדת "רחום", שסתם רחמים הוא הכרעת החסד והדין, ועתה נתחברו שניהם, ונתחברו ספירת החסד בכל צדדין.
וחנון ארך אפים
[עריכה]ואחר כך נתחבר גבורה בכל הצדדים, והם "חנון ארך אפים"-- מדת חנון, הוא לשון חן השייך בלוי, שהוא בגבורה. אמנם, הוא הרחמים שבגבורה וחסד שבה, כי חן זה בא לה מצד הבינה, מהארת פניה, כי החן מעורר חדוה ושמחה, ואז בינה מאירה פניה בשמאל, והוי יין המשמח. ובא מלת ו' יתירה, וחנון, ע"ד שכתבתי לעיל, באמרו "ופחד יצחק", כי בכל עת שאנו אומרים ומעוררים את השמאל, צריך תיכף לחברה אל המכריע, הוא הת"ת הנרמז באות ו' המחברה עם הספירה חסד, שהזכרנו ב"אל רחום", וזהו "וחנון":
אמנם, אח"כ ב"ארך אפים" אין לחברה עם הקודם, כי הקודם לפניה היא שמאל ג"כ, ולכן אנו אומרים "וחנון ארך אפים", כי אין הכרעה בין ב' שמאלים, רק בין ימין ושמאל, ואז ב' שמאלים נעשין א', כי מתחבר צד השמאל שבה עם צד הימין שבה, הנרמז בחנון, הארת פני הבינה, ונעשה הכל א' ימין. והנה, "ארך אפים" הוא גרוע מ"חנון"; חנון הוא מתנת חנם, כמארז"ל, והוא הארת הבינה. וארך אפים, מורה שיש כעס ואף. אמנם שהוא מאריך אפו וכעסו, ואחר זמן גביה דיליה כמארז"ל, מאריך רוחו וגביה דיליה; וא"כ, הוא גרוע מחנון, אבל גם הוא רחמים, שאינו פורע עתה החוב: