פרי עץ חיים שער הלולב פרק ח
<< · פרי עץ חיים · שער הלולב · פרק ח
שמיני עצרת ושמחת תורה[עריכה]
מנהג ישראל, שביום ש"ע עושין שמחה גדולה לפני הספרים, ומקיפין ז' הקפות עם הספרים, וקורין אותו שמחת תורה. וזהו שנזכר בזוהר פרשת פנחס דרנ"ב, ונוהגין בני ישראל למעבד עמה חדוה, ואתקריאת שמ"ת. ומעטרין לס"ת בכתרין דילה. ואני ראיתי למורי ז"ל, שהיה הולך לפני הספרים, והיה מרקד ומרנן ושמח בכל יכלתו בכל הז' הקפות בלילה, וביום לא ראיתיו. אחר כך כשהיה הולך לבה"כ אחרת, שהיו מתאחרין שם, והיו עושין ההקפות עם הספרים כנ"ל, ג"כ מורי ז"ל היה מסבב עמהן, ומרקד ומרנן בשמחה גדולה, וכן אם נתאחרו בבה"כ אחרת, היה עושה גם כן:
ביום ש"ע, נעשה זווג דרחל, במוסף בחזרה, לכן אומרים אז משיב הרוח ומוריד הגשם, כי אז יורדה גשם, כי אז הזווג והורדת טיפת הזרע כנ"ל. לכן בליל שמ"ת אסור בזווג, כי אין זווג אלא בתפלת מוסף, וזווג זה נמשך עד יום ז' דפסח. בליל ש" ת אסור בזווג, כי אין המטרוניתא מזדווגת עד הבוקר בתפלת מוסף, ואיך יזדווג האדם. ואע"פ שבשאר הימים שבין ר"ה לש"ת מותר הוא, כי יש זווג אחר של לאה. אבל עתה בש"ע, אין הזווג רק לרחל לבדה, ואינו רק במוסף:
אמנם ענין ש"ע כבר נת"ל, כי אז הוא הזווג עצמו, ונותן לה ה"ג של המ"נ שלה בסוד הזווג, וניתנין לה ע"י ז"א, ואחר כך בעת הזיווג, נותן בה טפה זרעית:
ונלע"ד ששמעתי, כי ביום ש"ע נותן לה ה"ג לבד, וזהו גבורות גשמים משיב הרוח ומוריד הגשם שאומרים ביום זה. אח"כ בפסח נותן בה בחי' הה"ח, לכן פסח הוא בחסד. אך מה שמ"כ הוא זה, כי הלא ראוי לומר משיב הרוח וכו' בש"ע, כי אז הורדת טפת הזרע במעי הנוקבא, וכל הטפה תחלה בשרשה נקראת אור, ואח"כ מים ברחם הנוקבא, וז"ס מוריד הגשם ביום זה, ואח"כ נעשה רקיע, שנגמר הולד, כמ"ש בזוהר פרשת תרומה. אמנם מים אלו, הם באים מלובשים עם החותם שבנוקבא כנ"ל, אשר הם סוד הצללים כנ"ל, ולכן הגשם גי' ג' מלואים של ג' אהיה, שהוא סוד החותם כנ"ל ע"ש:
סוד ש"ע וש"ת, עצרת מלשון כי עצר עצר ה'. והענין - כי זיווג ישראל ורחל הוא ביום זה, והיא מקבלת זרע העליון, ואינה מפלטת ח"ו, ונקרא עצרת וקולטת את הזרע, לכן נקרא עצרת. וכאשר אינה עוצרת וקולטת זרע העליון, והיא מפלת אותן ח"ו, משם הם שורש הנפילים אשר הם בארץ בימים ההם, כי הפיצם המלכות בסוד נפילים, והבן סוד הגדול הזה, לכן היו משחיתים גם הם את זרעם על הארץ לבטלה דוגמתן, שבאו מהשחתת זרע שלא נקלט בנוקבא, וטעם הדבר לפי שידוע לפניו יתברך שאין בהם תועלת והם דינין קשים, לכן הפילתן:
ונחזור לענין, כי עתה עוצרת הזרע, לכן נק' עצרת. אמנם קליטת זרע הוא בג' ימים, הרי אם תפלוט הזרע ביום ג' טהורה, כמ"ש במשנה, כי היא נסרחת הזרע, ואינה ראויה:
(א"מ - כי עצרת גי' תש"ס, כמנין ה"פ חסד, שהם ש"ס, ות' היינו ד' יודין דע"ב. והנה ג' ימים אלו, הם סוד ג' מדות חג"ת, שמשם מקבלת המלכות טפה עליונה. ואלו הם ג' בני נח היוצאין מתיבה. ונגד ג' מראות הקשת, ואין להאריך):
הנה נגד ג' בחי' אלו צריכה ג' ימים, לקלוט ג' בחי' אלו. והנה היסוד ההוא, כי טפת הזרע, הוא החסדים, וחסד גי' ע"ב, ויש ג' בחי' ע"ב, שהם כ"ד כ"ד כ"ד, הם ע"ב. וכנגדם ג' ימים לקליטה להצטייר שם ע"ב זה, וסוד שם ע"ב זה בציור והנה בזה השם יש כ"ד עיינין, המצטיירין כזה ג' הויות כאלו שהם ג"פ כ"ד כ"ד כ"ד, הם ע"ב אחד בחסד, ואחד בגבורה, ואחד בת"ת, הם ג' הויות של כ"ד כ"ד, וכולם בחי' חסד שהוא ע"ב:
והנה סוד אסרו חג, הוא קליטת הזרע, וכמבואר. אמנם יום א"ח, יש בו ג"כ שמחה כנודע, והוא כי הוא יום ב' לקליטת זרע, וקושרות שם ברחם הנוקבא, וזהו פי' א"ח, ר"ל - תקשרו ותחזקו אותו זווג שנעשו בחג. אך בהכנס יום ג' מקצת היום ככולו, וכבר נקשר ואין לעשות שמחה יום ג', רק יום ב', שהיא א"ח. וכל ו' חדשים חורף עד יום ז' של פסח, היא מעוברת מזיוג זה, ואז יולדת בסוד קריעת י"ס מן העיבור הזה. אך שאר העיבורים של אמצע החורף, אינן מתעכבין כ"כ. ואפשר כי בו ביום של העיבור היא יולדת, אך העיבור זה נמשך עד אז, כן נלע"ד ממורי זלה"ה: