פרי עץ חיים שער הזמירות פרק ה

אשרי יושבי ביתך, הוא סוד הכתר דיצירה, וכנזכר בתיקונים שכל אשרי הוא בכתר. תהלה לדוד, תהלה ע"ה, גי' אמת. ויכוין לחתום את המלכות בחותם אמת. ועוד, הוא גי' תפלה עם ג"פ כ"ה, דאינון ג' מוחין דנוקבא דז"א. א', כ"ה דברכת כהנים דקרבנות. ב', כ"ה דברכת כהנים דעמידה. וכ"ה דקטורת. (ה):

(ה) כתב מהר"ן זלה"ה. שהם כ"ה אותיות של פסוק סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים לבנה. ברכת כהנים של מקדש הקודמת לקטורת, מתניתן היא בפ' א"ל הממונה, לכך קרינן ליה קודם כ"ה דקטורת. להודיע לבני האדם ר"ת לל"ה, והוא שם א' מע"ב שמות, והוא ג"כ גי' אדנ"י:

בדרושים, סומך ה' לכל הנופלים, כאשר תתפשט התבונה למטה, אז גם הז"א מתפשט למטה ממקומו, וגם הנוקבא תרד למטה ממקומה, בסוד המדרגות. ולהיות התבונה זו בסוד אחוריים, לכן יש אחיזה לקליפות עד התבונה זו, ואז כולם נקראים נופלים, וכאשר נתעלו כל אלו אחוריים למעלה, אזי תתעלה המלכות למעלה, וגם הז"א יעלה למעלה, וגם התבונה תחזור להיות כמו בתחלה, ואחוריים דבינה נקראים ס', ושם אין מקום אחיזה לחיצונים, ואז ע"י זאת הסמך, יהיה סומך ה' לכל הנופלים ע"ש:

ואח"כ עיני כל אליך ישברו, אינון ב' עיינין של רחל, דאינון דינא ומונעין את הפרנסה, והם ב' דמעין דנחתין לימא רבא, וכן ב"פ דמעה גי' רחל, וזהו ר"ת "לכל "חי "רצון הוא רחל, עד כאן:

פותח את ידיך. יש בו ג' כוונות - א' באשרי דזמירות, וא' באשרי ובא לציון, וא' באשרי דקודם מנחה. אמנם הכוונה של עתה היא זאת, כי תכווין בר"ת של פא"י, והוא שם א' מע"ב שמות, וגם הוא סוד חיבור הוי"ה אדנ"י גי' יאהדונה"י. והנה כבר ידעת מה שנזכר בזוהר ובתיקונים, את ידיך קרי ביה יודיך. והם ב' יודי"ן של הוי"ה ואדני וביניהם ו' אותיות, והוא צורת ו' פתח א', וזהו פותח את ידיך. ובס"ת תכווין לשם חת"ך, והוא שם קדוש ונורא, ונקרא שם הפרנסה בין המקובלים. גם תכוין כי חת"ך בא"ת ב"ש, הוא סא"ל, שם קדוש, וגם הוא גי' יאהדונה"י כמו הר"ת. והנה בשם זה, הוא החילוק שיש בשחרית בעת הזמירות ובין לאחר העמידה ובין קודם מנחה. והוא כי עתה תכוין בשם זה, שפירושו וסודו נגזר מחילוף הוי"ה בא"ת ב"ש מצפ"ץ גי' ש', וכן אלהים ביודי"ן גי' ש'. וכבר ביארנו כי שם מצפ"ץ הוא קצת רחמים ומעורב בדין, כי הוא הוי"ה הוא דין, ולכן הוא ג"כ חילוף הוי"ה, אך להיותו חילוף גי' כמו אלהים דיודין:

מהר"ן - סומך ה' לכל הנופלים, נלע"ד נתן, שטוב לכוין זה היחוד - סומך ה' לכל הנופלים - ר"ת גי' ק"ה, ב"פ ב"ן ע"ה, וג' הב"ן עצמו בציורו הם ט"ו ווי"ן, ואותיות י"ד הרי ק"ד. וס"ת גי' צ"ה, וע"ה גימטריא א"ל אדנ"י, להמשיך מדיקנא דא"א אליה:

וזוקף לכל הכפופים. ר"ת גי' א"ם, שהוא אהי"ה דאלפין פשוט ומלא ומלא המלא, הם א"ם אותיות. וע"י אם זה, תעלה רחל שהוא שם ב"ן הנז', שהיא עומדת בהוד, לבינה דז"א. וס"ת גי' ק"ן, וע"ה גי' אהי"ה דההי"ן, להאיר אליה מן הדעת דז"א שהוא יסוד דבינה שהוא שם קנ"א, שיש ביסוד הבינה. סומך, גי' קכ"ו, להמשיך ג' מ"ב דעס"מ לז"א. ואדני ברבוע ג"כ בגי' קכ"ו, להמשיך ג"כ לה. וב' הכוונות אלו הם ג"כ הוי"ה שלימה, היינו ג' מ"ב הנז' הם עס"מ שהם סוד ג' אותיות יה"ו, ושם אדני היא ה' אחרונה:

סומך אדני לכל, ר"ת גי' הוי"ה ואדנ"י, להמשיך מוחין אליה. הנפלים, גי' רט"ו, שהוא אחוריים דאלהי"ם גי' ר', עם ט"ו אותיות. והוא ג"כ גימטריא אחור:

וזוקף. גי' קצ"ט. והוא יוד פעמים הה, והוא אל עליון שהוא ייאי דס"ג, וקס"ו עם הב' כוללים, גי' קצ"ט:

לכל. גי' מ"ה יוד ה"י, שהוא מוחין די"ה לז"א שהוא מ"ה. ב"פ לכל, גי' קס"א, שהוא אהי"ה דמילוי יודי"ן:

הכפופים, גי' רמ"א, שהוא כמספר רוח הוי"ה של מצפ"ץ, תסיר ממנו פ"ו, נשאר רוח, ורוח ה' ע"ה גימטריא רמ"א. השם שלו בא"ת ב"ש צלופומי גימטריא רס"ב, שהם יוד הויות דחכמה וגבורה וב' כוללים. וניקודו יוצא מר"ת הפסוק, סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים) ע"כ מהר"ן:

אמנם סדרם כך - הוי"ה, ואח"כ מצפ"ץ, ואח"כ אלהים, לכן בזמירות שעדיין לא התפללו, ולא ירד שפע, לכן אין עדיין מתגלים רחמי הוי"ה, אך להיותו בוקר שהוא החסד, לכן אין מאיר שם אלהים שהוא דין, רק מצפ"ץ שהוא ממוצע. ואחר העמידה, אז מאיר שם הוי"ה עצמו. אבל אשרי שקודם מנחה, הוא שם אלהים, שאז מתעוררים הדינים. ואמנם שם חת"ך הנזכר, מקורו מן ג' שמות אלו. אמנם בבקר, הוא נגזר מן שם מצפ"ץ, כי הוא בגי' ש' כמנין אלהים כנז'. וכאשר תסיר משם מצפ"ץ מספר אלהים שהוא הדין, ישאר רוח, וז"ס ורוח אלהים. והנה בבקר עדיין הם בבחי' אב"א, והנה הב' אחוריים הם דינים, והם סוד ב' אלהים, והם ב"פ רוח גי' חת"ך. גם סוד הוא, כי כל האחוריים הוא סוד רבוע כנודע, וכשתרבע שם אלהים בגי' ר', ועם י"ג אותיות מילוי אלהים וכללותו, הרי רי"ד, מספר רוח. והנה ב' אחוריים שהם ב"פ רוח גי' חת"ך, והוא פי' חת"ך שהוא מקום חתך, שנחתך בעת הנסירה שהוא באחוריים והבן זה. נמצא כי שם נרמז בס"ת הנז' שהוא סוד אחורים דזו"ן, הרמוזים בר"ת פא"י. שכוונתו לשם יאהדונה"י זו"ן:

והנה פי' שם חת"ך הנז', במנחה הוא בשם אלהים, ולא בשם מצפ"ץ, כי הוא זמן דין, אך הכוונות הם שוות, כי כשתסיר מב' מלואים דאלהים, ב' אלהים פשוטים, ישאר חתך, והוא מובן. אמנם כוונת שם זה בשחרית אחר העמידה, הוא בשם הוי"ה דע"ב דיודין, כי הוא סוד החכמה, דמתמן אתא מזונא עילאה, כנז' בזוהר. וז"ס פותח את ידיך ג"כ, שהם הד' יודין דע"ב הנז', והוא גי' ת', כי כל יוד כלול מי' הרי ת', ומילוי המילוי שם ע"ב, הרי כ"ח אותיות, הרי חת"ך. אמנם כל כוונת זה הפסוק בכל הזמנים הם שווים, רק בשם זה של חת"ך, יש בו חילוק בין ג' זמנים הנ"ל. אך שאר הכוונה הם שוות בכל הג' זמנים. אמנם במלת ומשביע, צריך לכוין כי גם זה חת"ך, ותכוין ע"ד חתך הנ"ל:

ונלע"ד חיים, כי הראשון הוא ב' אחוריים דלאה וישראל, והב' נגד אחוריים דרחל וישורון:

ובמלת רצון, תכוין להמשיך מרצון העליון, הוא שם דפק, שהוא אחוריים דע"ב שהוא ביסוד דאבא שבתוך רישא דז"א. ושם קס"א הוא שם אהי"ה דיודי"ן, שהוא יסוד דאמא שבתוך רישא דז"א, ומב' יסודות אלו, תכוין להמשיך מזון ושפע לעולם, ועל ידיהם יומתקו ב' כחות הדין המונעין את הפרנסה, והוא סוד ב' עיינין הנז' בפסוק הקודם עיני כל אליך ישברו. ובב' עיינין יש ב' דמעות, שמהן יורד הדין לעולם, והם למטה בב' עיינין דרחל נוקבא דז"א, וכן רחל, גי' ב"פ דמעה. לכן ר"ת "לכל "חי "רצון, הוא רחל, ותכוין להמתיק הנוקבא תתאה שהיא רחל, וב' הדמעות היורדים בימא רבא שהוא הנוקבא. שב"פ דמעה, גי' רח"ל, הם ג"כ נמתקים ע"י רצון עילאה, שהוא קפ"ד קס"א גי' רצון כו':

והנה בכל פעם מג"פ שאומרים אשרי, היה מסיים מורי זלה"ה בפסוק, ואנחנו נברך כו' ולא כאותן אנשים שאין אומרים רק בשחרית בזמירות:

כתב האר"י זלה"ה ביחודים. והנה חת"ך הוא סוד חשמ"ל שהוא בגי' אור פניא"ל, שהוא סוד אור פני המלכות הנקרא אל. ומן החשמ"ל חסר נ' עד שיהיה בגי' חת"ך, וסוד נ' אלו הם סוד ה"ס דז"א, מחסד עד הוד, כ"א כלול מי' הרי נ'. ומן נ' זו לפעמים לוקחת הקליפות נוגה מן השם חת"ך, ונשאר חשמ"ל לבד למלכות, וכשאדם חוזר בתשובה אז מה שהיתה תחלה קליפת נוגה, נקרא אור נוגה, וחוזר אל הקדושה:

עוד כתב, מכתם לדוד שמרני אל כי חסיתי בך. חסיתי, גי' פת"ח, והוא סוד כוונת פותח את ידיך, והוא להמשיך משע"ח נהורין לשם מ"ה, שהוא בת"ת, ולשם אדנ"י שהוא גי' ס"ה, ושניהם עולים ק"י, וגם שע"ח, הרי גי' פת"ח, ע"כ. (ו):

הגהה (ו) מהר"ן - נלע"ד, שז"ס הוי"ה אלהים מצפ"ץ, עם האותיות הם בגי' חת"ך, להורות שמהם יצא, עכ"ל:

מהחברים - יש כאן י' הויות, והוא נשמה לי"ס, ויש לכוין בסוף יענינו ביום קראינו:

הללויה הללי נפשי את ה'. מלכות דיצירה הנקרא נפש. ומסיים אלהיך ציון שהוא מלכות, ויש בו ט' פסוקים ט' הויו"ת, נגד ט' נקודות. ופ"ג תיבין כשם ב"ן ושם אל, שאל הוי"ה הוא ביצירה, וכאן במלכות הוי"ה דב"ן:

הללויה כי טוב זמרה הוא יסוד, ג"כ זמרו הוא יצירה, ולפי שתוקף הדינין הם ביצירה, לכן אינם מזכירין נ"ה בפי', רק רמוזים ביסוד, בסוד ולא בשוקי האיש ירצה, פי' שאינו רוצה בשוקיים לבדו כי הם סוד דין, רק בהצטרפות עמהם היסוד) ויש במזמור הזה ק"מ תיבות כ"ח ויב"ק, הכ"ח סוד הש' המתמלא בכחו ביסוד, ומייחדים על ידו י"ה אלהים גי' יב"ק. הרופא לשבורי לב, ר"ת לל"ה, והוא שם מע"ב שמות, גם הוא גימטריא אדנ"י דיצירה. ויש בו י"ד פסוקים, נגד י"ד רמה בת"ת, ויד חזקה בגבורה. (ז):

הגהה (ז) נתן, גדול אדונינו ורב כח, יכוין ביחוד זה אוחזה בסנסיניו כו', אך לא תאמר תחלת הפסוק. ותכוין כי אוחזה גי' כ"ז, נגד כ"ז אותיות התורה, ותכוין בניקודו ככתוב בספר ממש, בניקוד אוחזה ותכוין כי אוחזה הוא שם קדוש, ואח"כ תכוין במלת סנסינו שיצא מכאן שם בסנסניו בניקוד ורב כח, ותכוין כי שם זה הוא סוד השדיים והדדים ונקרא סנסניו, ותכוין לאחוז ולקבל האור הגדול. ותכוין, כי אלו הדדים הם בהיכל האהבה כנז' בזהר פקודי, ולכן תכוין בר"ת וס"ת של אחזה בסנסניו, שהוא אוהב. ותכוין, כי אות א' נקודו בחולם וו' וה' וב' נקודים בשבא בניקוד הפ' עצמו. ותכוין, כי אוהב הוא שם קדוש, ותכוין למלואו כזה. אל"ף וי"ו ה"י בי"ת. ואח"כ יאמר פסוק גדול אדונינו ורב כח, ותכוין כי ורב כח גי' סנסניו כו'. ותכוין, כי ב' דדים אלו הם סוד אלדד ומידד, וכשתסור א"ל מ"י, ישאר דד דד, שהם הב' דדים, הראשון הוא הימין, הב' הוא השמאל. כי א"ל הוא חסד, מ"י הוא גבורה, בסוד נ' שערי בינה כמנין מי, והוא א"ל מ"י מאלהים. ותכוין, כי אות ה' הנשאר מן אלהים, הוא באמצע הדדים, וזה ג"כ תכוין קודם שתישן, אחר כל סדר השכיבה. ואח"כ בקומך משנתיך, תכוין כנ"ל, רק שתקדים פ' גדול אדונינו אל פ' אחזה בסנסניו, ואם תרצה לעשות יחוד זה בשאר היום, הרשות בידך, ע"כ הגהה:

הללויה שירו לה' שיר חדש. הוא חסד, וזהו תהלתו בקהל חסידים, ואנו כוללין עמה הגבורה למתקה בפסוק רוממות אל וכו' וחרב פיפיות בידם, כלול הגבורה גימטריא וחרב, בחסד. ויש בו ט' פסוקים נגד ט' רקיעים, וס"א תיבות נגד שם אגל"א הויה:

כתב מהר"ן שפירא, טוב לכוין בזה היחוד - "יעלזו "חסידים "בכבוד, ר"ת גי' כ', שהם כ' אותיות שיש בהוי"ה ואהי"ה דיודין. וס"ת נ', הם מ"ב דע"ב, וח' אותיות שיש בהוי"ה ואהי"ה דיודין, הרי נ'. ועוד, י"ד אותיות דע"ב וי"ד אותיות דאהי"ה, הרי כ"ח אותיות, ואלף אחרונה דאהי"ה דיודי"ן וא' עצמה דאהי"ה ויו"ד ראשונה דהוי"ה דיודין, הרי כ"ב, וכ"ח, הרי נ'. הרי ג' בחי' נ' שהם גי' קנ"א, וכ"ז להמתיק השם קנ"א:

יעלזו, גי' קכ"ג, שהם ג' א"ם, דיודי"ן דאלפי"ן דההי"ן, להמשיך כ"ז אל שם מ"ה, כדי לעשות ג' אלפין שבו, ג' אהי"ה, והם גי' ס"ג:

חסידים. גי' קל"ב, שהם ה"ג של ה' הויו"ת, וב' חסדים, להמתיק הגבורות עם החסדים:

בכבוד, גי' בוכ"ו, והשם של בכבוד בא"ת ב"ש, שלש"פק. מנוקד מן יעלזו חסידים, והוא גי' תת"י, שהם ד' מלואי הוי"ה וג' מלואי אהי"ה, הרי תרפ"ז. ובאלו תמתיק ג' א"ם הנז', שהם קכ"ג, והכל גי' תת"י, ע"כ:

הללויה הללו אל בקדשו. הם בג"ר, הרי כי ה' הללויה הם, והם כוללים כל הי"ס דיצי', ויש בו ששה פסוקים, סוד י"ס דיצי' שהם ו' אותיות ו"ק דמטטרו"ן. והכוונה, לעלות עשיה ליצירה. "כל "הנשמה "תהלל יה, ר"ת כה"ת, שם א' מע"ב שמות, וגם עולה במספר שמיע"ה שהוא באוזן, בסוד הנשמה. בדרושים כתב וז"ל, והוא יוצא מפסוק ויאמר לרשע למה תכה רעך, כי בזה השם הכה משה את המצרי, והוא בסוד ב' אלהים בסוד אחוריים וכ"ו אותיות מלואן, שז"ס על מה תכ"ו עוד. וז"ס רק בעיניך תבי"ט, עם ד' אותיות, עולה כה"ת. והענין, כי ע"ב ק"ל הם ב' עינים שהם ג' ר"ב, עם י' אותיות גי' רי"ב, וב"פ רי"ב ע"ה, עולה כה"ת. הרי כה"ת ב' עינים, שבהם מביט, בכח השם הזה היו מסתכלים ברשעים ומענישים, וז"ס ושלומת רשעים תראה, ובהכפל פסוק ז' יהיה ז"פ, נגד ז' אותיות דסנדלפון, שהוא העשיה המתחבר ביצירה:

מע"ח - הנותן שלג כצמר, הנה שלג הוא ד' מוחין שנכנסין בנה"י דאמא, ונעשין ג' לבד, ואז ג' אלפין של ג' אהי"ה שבהם, יוצאין לחוץ ללאה, והם כמנין שלג שבקדושה, וכשתסיר שורש ג' אלפין, נשאר צמר. וז"ס הנותן שלג כצמר:

(מהרנ"ש - ונ"ל, שז"ס אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו כו' כצמר יהיו, כי מתלבנים עונות ע"י אמא עלאה, ששם השלג והצמר, בסוד שמות אהי"ה הנ"ל. וז"ס יה"כ שמלבן עונות ישראל, כי יה"כ בסוד אמא, לכן אמרו בזוהר על הוא הכה את הארי ביום השלג, דאתדן בי דינא עלאה, שהיא אמא ב"ד עליון, ה' עילאה דמינה דינין מתערין. והנה משלג נעשה שג"ל שבקדושה, בסוד נצבה שגל לימניך, וכנגדו בקליפה והשגל יושבת אצלו, והיא כלבתא, ובקדושה שם ב"ן מלכות) ומשפטים בל ידעום, כי אותיות בל, הוא הרע של הבל שלקחם בלעם, והם מורים על הקליפה, לכן בל ידעום:

מהחברים - הללו כי טוב זמרה. יש בו ה' הויות, נגד ה"ח שהם ביסוד הנקרא טוב. ובו נמתקים הגבורות ונותן למלכות דרך מעבר שלו, ולזה נקרא שלום. הללו את ד' מן השמים הוא ת"ת דיצירה, יש בו ד' הויות נגד ד' אותיות השם. ולמעלה הללו מן השמים, מקור אצילות. במרומים - בריאה. מלאכיו - יצירה. צבאיו - עשיה. אח"כ חוזר ועולה ממטה למעלה, וכלל אותן זה בזה. הללוהו שמש וירח, כולל יצירה ועשיה הרמוזים בשמש וירח. הללוהו כל כוכבי אור, יצירה בבריאה, יצירה הם כוכבים של אור שהוא בריאה. הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים, הם בריאה באצילות, והאצילות משבח לעילת העילות א"ס ב"ה, וזהו הללו את שם ד' כי הוא צוה ונבראו, הוא, לההוא דסתים. הללויה שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים, הכוונה למתק החסדים שלו. בני ציון יגילו במלכם, הם נ"ה שבונים לציון שהוא יסוד. יגילו במלכם, שהוא ת"ת. או נוכל לומר, במלכם מלכות, למתק הגבורה שלה. יעלזו חסידים, הם נ"ה, נקראים חסדי דוד הנאמנים. בכבוד, זה מלכות. הללו אל בקדשו, הי"ס דיצירה מלמעלה למטה. וחותם כל הנשמה וכו'. ואומר ויברך דוד, כאן רמוזים הי"ס של בריאה, כדי לכלול יצירה בבריאה, ואלו הם - לך ה' הגדולה וכו' כי כל בשמים ובארץ אלו הם ז' ימים של הבנין. לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש - הם ג"ר:

ויברך דוד. לתקן גולגלתא הנקרא כתר דיצירה. כי הנה כבר זכרנו, כי כל הי"ס דיצירה הוא דמלכות דיצירה ואיני זוכר. אמנם נזכרו כאן מן הללי נפשי את ה' עד הללו אל בקדשו וכו', וגם ביארנו כי יש כמה פרצופים בכל עולם ועולם, לכן אל תתמה אם נזכיר הדברים כפולים ומכופלים, ולכן תמצא כי אנחנו חוזרים להזכיר כל י"ס דיצירה בויברך דוד, ולא ידעתי היכן הם. אך ראיתי למורי ז"ל, שהיה קם מעומד מן ויברך דוד עד אתה הוא ה' האלהים ועד בכלל מעומד, כי הם סוד הכתר. ולכך בר"ת, שם אהי"ה מרומז, וכל אהיה הוא בכתר, ונזכר בו י"ס, כי כל פרצוף כלול מי"ס, אך ויברך דוד הוא בכתר דיצירה:

אמנם היה נוהג מורי זלה"ה ליתן צדקה עתה באומרו ואתה מושל בכל. והטעם, כי הלא הצדקה הוא מ"ע, וראוי לעשות המצוה מעומד. גם ט"א, כי הלא הצדקה ניתנית לעני שהיא השכינה, והיא יושבת לארץ וצריך להקימה ולהעמידה ע"י הצדקה, שהוא ת"ת דכורא, והוא סוד עמידה, לכן היה נותן צדקה בשעה שהיה עומד. אמנם היה נותן באומרו ואתה מושל בכל, כי הלא בכל, הוא היסוד הנקרא כל ח"י, והוא אשר נותן הצדקה לשכינה, ולזה ראוי לכוין. גם תכוין, כי במלת בכל נרמזת השכינה, כי נתינת הצדקה מן היסוד הנק' כל, להשכינה הנקראת בכל, בסוד בת היתה לאברהם ובכל שמה, והוא שם ב"ן דההי"ן, שהוא גימטריא בכ"ל. אמנם ע"י הצדקה זו שנותן לה היסוד שהוא שם ב"ן הנ"ל, נגדלת פרצופה. (ח):

הגהה (ח) צמח. כי צדקה בא"ת ב"ש, חוזר לאותיות צדקה:

אמנם כבר ידעת היות קו המדה דז"א סוד נה"י דבינה, שהם מתפשטים דרך קוין ומדות בז"א. והנה שם אהיה שהוא בינה כנז' אצלינו, שהם ג' שמות אהי"ה, דיודין דההין דאלפין. אך המלכות שהיא מן הארת אהי"ה, הנה הקו המדות שלה הוא שם בוכ"ו, שהוא שם אהיה בחילוף כנודע. והוא ר"ת "בכל "ובידך "כח "וגבורה. לכן סמך אבתריה ובידך לגדל ולחזק, בסוד הנז' פרשה ואתחנן בזוהר במאמר קו המדות. כי הנטיעות, השם מכה בהם ואומר לו גדל, וכן בנקבה, השם המכה בה ומגדלה בסוד קו המדה הוא שם בוכ"ו הנ"ל. אמנם יש בכאן ב' ידים, והם בידך כח וגבורה, ובידך לגדל. והם סוד בכל הנ"ל, שהוא סוד ב"ן הנ"ל, המעלה מ"ן דיצירה אשר אנו עתה בו. וסוד המ"ן, הם ה"ח וה"ג, שהם מנצפ"ך כפול, והוא סוד ב' הידים ימין ושמאל, שבהם יו"ד אצבעות, נגד י' אותיות מנצפ"ך פשוט וכפול. ועיין בסוד בידך אפקיד רוחי, שם בארנוהו ג"כ:

והנה מציאת הצדקה שהיה נותן בויברך דוד, היה ג' פרוטות, א' נגד לאה, וא' נגד רחל, וא' נגד מלכות דבינה דבגו רישא דז"א, דממנה יוצאת לאה כנודע. אמנם, היה נותן תחלה ביד הגבאי שתי פרוטות נגד הב' נשים העליונים, שהם מלכות דבינה, ולאה היוצאת ממנה. אח"כ, היה משליך ומטיל הפרוטה הג', כנגד רחל שהיא תחתונה. אמנם כ"א מאלו נקרא צדק, וזהו צדקצדק תרדוף, צדק עלאה לאה, וצדק תתאה רחל, כנז' בתיקונים. וגם מלכות דבינה נקראת צדק עלאה, אך להיות כי היא עצמה סוד לאה, לכן לא נזכר בפסוק רק ב"פ צדק. והיה מכוין לעשותה צדקה, כי צדק דין וצדקה רחמים, כנודע באד"ר, כד אתער צדק בשלהובוי וכו'. ותכוין בנתינת הפרוטה, כי פרוטה פרט ו"ה, כי שורש הדין רפ"ח, והכולל רפ"ט. והדינין במלכות תתאה, וכשמתחברים עם ו"ה נמתקים. גם תכוין, כי פרוטה גימטריא מצפ"ץ, שהוא חילוף הוי"ה בא"ת ב"ש:

בפסוק ואתה מושל בכל, תכוין סוד גדול, והוא, כי כאן רמז שם בוכ"ו, שהוא ר"ת "בכל "ובידך "כח "וגבורה, כי שם זה הוא קו המדה של המלכות, והוא מוסיף חיות במוחין שלה, ואז ניתוסף בה כח המשכות חיות אל המ"נ שלה, שהוא שם שלה מלוי ההי"ן גי' בכל, וזהו ואתה מושל בכל. גם אמר, ובידך כח וגבורה, בסוד מה שביארנו בפסוק כרוה נדיבי עם, בסוד כל מיעכות של בית רבי תמר שמן, כי סוד הבינה אשר ממנה יצאה המשך בוכ"ו, הנה מן היד שלה נעשה כלי המלכות לסוד מ"נ, כי שם ה"ג בה' אצבעות היד, ודי בזה. והנה שם זה הוא קו המדה שלה, לגדלה ולחזקה ולפחות ממנה כפי רצונו, וזהו בידך לגדל ולחזק לכל, שהיא המלכות הנקראת כ"ל. והנה בידך, גי' בוכ"ו כנ"ל. בואתה מחיה את כולם, יכוין כי ואתה שהיא מלכות, הוא מחיה את העולמות, בסוד שם ס"ג, העולה גימטריא מחי"ה:

והנה נפרש אותיות צדקה. דע, כי אות צדיק, אות יוד שבה הופכת פנים מן הנ' כפופה, ומורה אב"א. ד', גם זה מורה לשון דלות ועניות. ק', אע"פ שיש איזה זיווג, אמנם רגליה ארוך ומגעת עד החיצונים, ולבסמא, צריך שיתן צדקה ולמלאה באות ה', כי הוא זיווג אמיתי. גם אות ק' מורה על קין קינא דמסאבותא והתפשטות הנחש, ובנתינת צדקה יכוין, שחוזר התפשטות רגל הק' לעלות למעלה, ונעשית ה' בסוד הבל, ושם אין אחיזה לקליפות. והנה כשהוא אב"א נקרא צדק, וכשהיא פב"פ נקראת צדקה, שהיא מקבלת ה"ח להמתיק. וזהו בכוונת הצדקה שאנו עושין להמשיך ה"ח שלו, כדי שתהיה עמו פב"פ, וזהו אוהב צדקה ומשפט, ר"ל, המשפט הוא אוהב צדקה. ודע, כי צדקה ותפלה, הוא ליחד שם י"ה הנפרד מן ו"ה, לחברם ביחד. גם צריך לכוין, כי צדקה, גימטריא אלהי"ה אדנ"י ומ"ה וד' אותיות השם, עולים צדקה ע"ה. והכוונה, על ידי שם אלהים והוא דין הקשה, ואדנ"י הוא דין הרפה, ושם מ"ה דאלפין הוא המתקת שניהם. ולכן צריך קודם שיעשה מצוה או צדקה לומר, ליחדא שמא דקב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו לחבר י"ה עם ו"ה בשם כל ישראל. ויתן פרוטה, ויכוין, כי פרוטה הוא סוד פרט ו"ה, והוא, כי שורש הדינין הם רפ"ח ניצוצין וע"ה הם רפ"ט, והם יצאו מן ו"ה בסוד י"א סממני הקטורת, שהם גימטריא ו"ה. ועיין בסוד קדיש. וע"י התחברות שם י"ה עמהם ע"י הצדקה, אז נמתקו הדינים של זו"נ שהם ו"ה, ונמתקים ג"כ הרפ"ח ניצוצין כנודע, ודי בזה: