פרי עץ חיים/שער חג השבועות/פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


העומר שעורים ליל י"ו דניסן, ביום א' של החמשים יום. מנחת חטים, שתי הלחם בחג השבועות, ביום חמישים. והענין כמש"ל, כי ביום א' קודם חמשים, עדיין אין להמלכות רק ה"ג מנצפ"ך, שהם כמנין שער"ה כנ"ל. אך ביום השבועות מקריבין שתי לחם מן החטים, שהם טפת החסדים. והענין - כי חטה גי' כ"ב, ושם סוד הכ"ב אתוון, שהם כלולים בטפת החסדים, שמהם נוצר הולד, ואין להאריך בזה:

אמנם עד חג השבועות, נתפשטו המוחין עד המלכות באחוריו, נגד מוחי הת"ת. אמנם בחג השבועות, אז נתפשטו גם בנ"ה, והם סוד ב' לוחות התורה, שהם נצח הוד כמבואר בזוהר, ואז מזדווגים יסוד עם המלכות, וכבר נשלם בחי' זווג דגדלות גמור:

והנה סוד חג שבועות הוא, כי כבר בארנו, כי כבר נכנסו כל המוחין, והגדיל זו"ן בכל קומת או"א עלאין, ומשם ירדו החסדים כולם בז' שבועות דימי עומר. אמנם עדיין הז"א לא הגדיל, רק מן החו"ב ולמטה, שהם סוד המוחין, אך הכתר שלו לא קיבל עדיין אותו. ואמנם סוד הכתר, הוא מן אריך אנפין בעצמו, לפי שכבר ידעת, כי או"א הם חו"ג דעתיקא כנזכר, ועתה צריך ז"א לעלות עד א"א, ואז הוא סיום הז"א, כי אז לוקח מדות גוף א"א לגמרי, ונעשה כמוהו:

וכבר בארנו לעיל בסוד משנת הוא היה אומר, בן ה' שנים למקרא וכו' כי הם כמה בחי' ומדרגות גדלות דז"א, ואמנם בהיותו למעלה בא"א, אז נקרא ז"א זקן, ואז זקן שלו לבנה, כבן ע' שנה או שמונים שנה שמלבין זקנו. והענין - כי אז בזקנותו עולה ז"א עד דיקנא דא"א, וכמו שא"א זקנו לבן כעמר נקי, דיקנא חיוורא, כן הז"א בהגיע שם, זקנו לבן כמו א"א, וז"ש רז"ל כי בים סוף נדמה להם הקב"ה לישראל כבחור, זקנו שחורה כאיש מלחמה עם המצרים. אך במתן תורה זקנו לבן כזקן. (א):

הגהה, (א) א"מ - כי בחור גי' רי"ו גבורה, כי מצדו בחור כארזים ותקיף, וכבחור במלחמה:

והענין - כי בפסח היה קטן ובחור, והיה זקנו שחורה, כי סוד זקן ז"א הוא שחורה. אך בשבועות במ"ת, עלה עד דיקנא דא"א שהוא לבנה, ולכן נדמה להם כזקן לובש לבנים. לכן כדי להעלותו עד שם, שיהיה זקנו לבנה, צריכין אנו להמשיך הכתר שלו מא"א, ואז יהיה זקן ממש:

והנה כתר הזה נכנס מתחלת ליל שבועות, ואינו נגמר ליכנס עד אשמורת הבוקר, ואח"כ מזדווג עמה ביום, בתפלת שחרית ומוסף כנודע, כדרך השבתות וימים טובים, ולכן אנחנו אסורים בזווג ליל שבועות, כי גם למעלה אין זווג, ולכן המנהג פשוט בישראל לעסוק בתורה בליל שבועות, ואינן ישנים אף רגע א', כדי להמשיך אותו הכתר עליון דז"א שהיא דיקנא דא"א (ב):

הגהה (ב) צמח - ספרו לי החברים, שהיו נוהגין לקרות ליל שבועות בבית הרב הרח"ו ז"ל, וליל א' של שבועות נתקבצו החברים ז"ל כמנהגם, ולא בא חבר א', ושאלו להרח"ו למה לא בא פלוני, ואמר הרב רח"ו אולי נזדמנה לו טבילת מצוה:

ואח"כ באשמורת הבוקר, מעט קודם עלות השחר, בעת שמשחיר פני הרקיע סוד אילת השחר, אז מצוה לטבול, כדי לקבל תוספות קדושה מבחי' הכתר, ועליו נאמר וזרקתי עליכם מים טהורים, כי אז המלכות טובלות במקוה העליון, שהוא סוד הכתר שער הנ', ויתקן לה כתר בסוד הטבילה, ואנו ג"כ שושבינא דמטרוניתא טובלין עמה, ומוליכין הכלה לבית הטבילה בעת ההיא, (ואז היא טובלת בכתר שער הנ', בסוד וזרקתי עליכם) שנגמר תיקון של מקוה העליון:

ודע, שכל מי שבלילה ההוא לא ישן כלל ועיקר ויהיה עוסק בתורה, מובטח לו שישלים שנתו, ולא יארע לו שום נזק, והוראת חיי האדם הוא בלילה זה:

וזה סוד הטבילה ההיא, ארז"ל חייב אדם לטהר א"ע ברגל, בכל ערב י"ט, צריך לטבול, ויכוין הוי"ה אהי"ה ביודי"ן גי' רגל, וגם כוונת המקוה גימ' אהי"ה דההי"ן. ואחר שיטבול, יתפלל מנחה, ויכוין כי אותו שעה שמכין להתפלה, שמדת המלכות עולה למקומה שהיתה קודם הקטרוג, ולכן יכוין בכריעה וזקיפה כמו בע"ש בתפלתו תחלה וסוף כנ"ל בע"ש:

והענין - כי בלילה נכנס כתר עליון דז"א, אך היא אינה עולה עמו, רק מקבלת טהרה משם במקומה ובבוקר אז גם היא עולה עד שם ומזדווגת עמו. וז"ס הנזכר בזוהר פרשת אמור, והענין נ"ל שכך שמעתי ממורי ז"ל, כי הנה ידעת איך הכתר של ז"א, וכתר של נוקבא נעשין ברגע א', והוא כי החסד שבת"ת ז"א, היינו חסד ג', נחלק לב', חציו עולה למעלה בכתר, וחציו יוצא אל האחוריים לצורך המלכות. וכאשר עולה החסד למעלה, אז יורד הכתר של ז"א מלמעלה, ויורד עד ראש ז"א, ונתקן אז בחינת הכתר של ז"א. נמצא, כי בחי' החסד העולה, היא גורם ירידת הכתר, והנה כתר נקרא שער הנ' דבינה, לפי שאין הכתר ז"א נעשה כל עצמו, רק מגופא דבינה כנודע, והנה יש בה נ' שערים, והם סוד ה"ח, וכשנגמר תכלית כל החסדים לכנס, אז יורד הכתר. נמצא, כי הכתר כל עיקרו אינו אלא מבחינת החסדים, והוא אחרון שבכולם, ולכן באותו החסד הנחלק, וגורם לכתר לירד, הוא משפיע אל הנוקבא, וטובלת בו ונטהרת:

והנה מה שראוי לקרות בליל שבועות, כדי להמשיך הכתר הנ"ל, הוא זה, שתקרא ג' פסוקים ראשונים, וג' אחרונים, מכל סדר וסדר, ואם נזדמן לו פרשה פתוחה מד' או ה' פסוקים, בין בתחלת הפרשה בין בסוף הפרשה, צריך לקרותה. בפרשת בראשית עד לעשות, סוף פרשת ויכולו. וכן מכל נביא ונביא, וכן של כתובים, וכבר נדפס:

(זה נמצא בס"א - ויכוין בשמות היוצאים מהם, שהם כ"ד קישוטי כלה, שם אחד בכל ספר, והוא יוצא מאות ראשונה ואחרונה, של תיבה שניה, של פסוק אחרון של הספר, אות א' נקוד קבוץ, ושניה קמץ. ואם התיבה בת ב' אותיות היא השם, ובספרים שכופלים פסוק אחד, אין השם יוצא מפסוק הנכפל, אלא מפסוק אחרון ממש. ועוד יכוין שם אחד, בתיבה שלפני תיבה אחרונה ע"ד הראשון, ויצרף זה השם השני עם שם הראשון, ויכוין אותו מצורף בשם א' של ד' אותיות. ויכוין בו צרוף א' של אדני, וכה יעשה בכל הכ"ד ספרים, בספר ראשון צירוף א' של אדני, ובשני השני עד כלותם. והכ"ד ספרים, הם ה' חומשי תורה, ה' מגילות, ח' נביאים, והם - יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ישעיה, ירמיה, יחזקאל, ותרי עשר כחד חשיבי. והשם יוצא מפסוק אחרון של מלאכי. וה' כתובים והם - תהלים, והשם יוצא מפסוק אחרון דספר חמישי, איוב, משלי, ד"ה, ודניאל עזרא ונחמיה כחד חשיבי, והשם יוצא מפסוק אחרון דנחמיה ע"כ. ובכח הלימוד זה, אנו מושכין כתר לז"א, כמ"ש לעיל.):

(נ"א מע"ח - צריך לקרות דניאל קודם דברי הימים, ואחר כל הסדר נוהגים החברים לקרות אדרא רבא, מן זמן הרב רבי אפרים ז"ל. אמנם הכתובים של מגלת איכה יקרא בלחש, כי הוא י"ט. ותקרא הפטרה דיום א' דשבועות, ביחזקאל, ובחבקוק הפטורה דיום ב', ותכוין בסיום כל ספר, בהשמות היוצאין מס"ת הספרים כ"ד, שהם נגד כ"ד תכשיטי כלה, הנזכר בימי אלול, מכתב יד מורי זלה"ה, והניקוד אות א' בקיבוץ, ואות אחרונה בקמץ, והם בסוד דע"ק וכ"ע עתיקא, והם התדפ עב וכו', ה'ד'ע' בשורוק, ת' פ' ב' בקמץ, ואיני יודע מנין לו. ומה שאני עיינתי וחקרתי הוא, כי אלו השמות יוצאין מר"ת ומס"ת של תיבה שנייה של פסוק אחרון מכל ספר וספר. (מתלמידי אר"י ז"ל, כתבו כ"ד צרופים אחרים, כגון בו, ב' בשורוק ו' בקמץ, היוצא מתיבה הסמוכה לאחרונה שבסוף הספר, כגון בארון. בן, ב' בשורוק בקמץ, וכן בספר ב' בכל מסעיהם בל וכו', ב' בשורוק ל' בקמץ) מהרי"ס, שהם טובים להצלחה ולזכירה, ומסוגלים מאוד לכוין בהם) ע"כ:

ובענין הטבילה של אשמורת יום השבועות כנ"ל, אמר לי רבי יצחק הכהן, כי נלענ"ד שהם אלו השמות ואיני זוכר היטיב, והם להמשיך אל כתר שלה, שעושה עתה כנ"ל ע"י הטבילה, הם בחי' כתר זה, והם בחי' ב' אותיות ראשונים משם ע"ב וס"ג, שהם יו"ד ה"י יו"ד ה"י גי' ע', וב' מלואים של ע"ב ס"ג, שהם מ"ו ל"ז הכל גי' קנ"ג, הסר מהם ב' כוללים של הב' שמות, נשארים קנ"א כמנין מקוה, ובמקוה הזה טובלת הנוקבא:

צמח - משם הרב ר"ח ז"ל, שהיה אומר כי בלילות הללו כמו שביעי של פסח, וליל שבועות, וליל ה"ר, מצוה לפרוש ולגלות עומק החכמה, לפי שבאלו הימים הזמן גרמא והוא זמן מוכן לסודות וראוי לפרשם אז:

זה מ"כ במחזור של מורי ז"ל, של מועדים כמנהג האשכנזים, בסוף חזרת עמידה דשליח ציבור, ביום א' בשבועות, שם כתוב מבחוץ, מכת"י מורי זל"הה, ענין זה, וז"ל, יום א' דשבועות, יקרא י"ג מדות ג"פ, ואח"כ יאמר רבש"ע מלא כל משאלותי וכו', וכן יהי רצון, ויחזור התפילה ג"פ, ואח"כ יאמר ג"פ ואני תפילתי וכו', וכן יעשה במוסף, וביום ב' דיוצר ע"כ, וכן בפסח ובסוכות. ויכוין כ"ד שמות הנ"ל בניקודים הנ"ל. מ"ש בזוהר פרשת בראשית, כל שתא איקרי אל, והשתא איקרי כבוד אל, כי לכל השנה אין לה שם א"ל, אבל עתה יש לה דעת יותר פנימי, והוא שם ס"ג גי' כבוד א"ל, ודעת זה אין לה אלא בעת הזווג, שהוא יום השבת ויום שבועות שאז דוגמת שבת כנודע, לכן אינו רק יום א', ולא ז' ימים כמו פסח וסוכות. (א):

הגהה (א) א"מ - וקשה, א"כ בשמיני עצרת יהיה ג"כ כך, שהרי הוא ג"כ יום א', וא"כ היינו הך, וצ"ע:

סוד ז' ברכות שבעמידת י"ט, לעיל שער מקרא קודם, וגם ניקוד הויות שבעמידה. סוד מפני היד שנשתלחה וכו' שם, ע"ש כל כוונת תפלת: