פרי עץ הדר/א
יום ט״ו בשבט אף כי הוא מימי השובבים אין בו תענית כי הוא ראש השנה לפירו׳ האילן ובתקון המעשה אשר יעשה היום על הפירות בו נעשה תקון צדיק חי העולמים בסוד הנזכר בזוהר בראשית ביומא תליתאה עבד׳ ארעא איבין מחילא דהאי צדיק דכתיב ויאמר אלהים תדשא הארץ וגו׳ עץ פרי דא עץ הדעת טוב ורע דאיהו עביד איבין ופרין עושה פרי דא צדיק יסוד דעלמא וכו׳.
ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בעצם היום הזה ולומר דברי שירות ותשבחות עליהן כאשר הנהגתי לכל החברי׳ אשר עמדי.
ועם כי בדברי כתבי הרב זל״הה לא נמצא מנהג זה מ״מ לדעתי תקון נפלא הוא בנגלה ובנסת׳ כי הנה הובא בירושלמי פ׳ י׳ יוחסין ז״ל ישמעו ענוים וישמחו א״ר איבון עתיד אדם לתת דין וחשבון על שראה מיני מגדים ולא אכל רבי אלעזר הוה מצמצם פריטי למיכל בהון מכל מילי חדש ע״כ.
וטעם הדבר שכשם שהנהנה מן העה״ז בלא ברכה נקרא גזלן מפני שע״י הברכה גורם להמשיך שפע עליון ע״י כח הברכות והשר הממונה על אותו הפרי הוא מתמלא משפע זה כדי לגדל הפרי שנית ולכן הנהנ׳ בלא ברכ׳ גזלן הוי כי אכל הבריה שהרוחניות היה שורה בה וכילה ומנע כח ההוא מן העול׳ והיה ראוי לו להמשיך ברכה מלמעלה והכח הממונה על זה בטל וריק מאותו השפע שהיה בידו ולכן נקרא גזלן.
וגם אמר כאילו גוזל אביו ואמו כי האוכל בכוונת הברכה של ברכת הנהנין מתקן ניצוצי נשמתו והנצוצות הנוגעים בנשמת אביו ואמו בסוד והוצאתי את בלעו מפי״ו כטעם חיל בלע ויקיאנו ואם נהנה בלא ברכה הוא כאילו גוזל אביו ואמו מניצוצו׳ השייכו׳ לנשמת׳ והוא חבר לאיש משחי׳ לפי שכל כוונת המשחי׳ לגזול נצוצו׳ ולקולט׳ ולא להחזיר׳ אל הקדוש׳ אשר זהו סוד כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה׳ וכו׳ שהיא סוד הברכה המוציא׳ מהטומא׳ להקדוש׳ ונברר׳ ע״י פי ה׳ בלעיס׳ ל״ב שיני׳ אשר המה לעומ׳ ל״ב פעמים אלהים הנאמרי׳ במעש׳ בראשי׳ כמו שביארנו בארוכה בתקון הסעודה בחלק הקודם ע״ש.
ועונשים הללו גם המה ישנן למי שרואה מיני פירות ומגדים ומצטמק ורע לו ולא אכל ומנע טוב מבעליו ולא בירך עליהם אשר הכח הממונ׳ עליהן בטל ורק מצדו משפע עליון הבא על ידי הברכה ואף גם גוזל אביו ואמו כי הואיל ולא אכל מהן לא הוציא ניצצות דשייכי לנשמתם כאמור ועל כן מטעם זה ר״א הוה מצמצם בפריטי למיכל בהון כל מיני פירו׳ חדשות להרבו׳ ברכות ולעשות התקון תכף ומיד ושלא להחמיץ המצוה.
ולתקון הדבר הזה יאותה לנו בעצם היום הזה לאכול כל מיני פירות ולברך עליהן בכוונה זו כי חביבה מצוה בשעתה.
ובזוהר פרשת שמות דף ט״ו ז״ל אמר ר׳ יהודה מ״ד גם זה לעומת זה עשה האלהים כגוונא דרקיעא עבד קב״ה בארעא וכולהו רמיזא למה דלעילא דכד הוה חמי רבי אבא חד אילנא דאיביה אתעביד עופא דפרח הוה בכי ואמר אי הוו ידעין בני נשא למאי רמיזאן וכו׳ דא״ר יוסי א׳לנין אינון דאתחזי מינהון וחכמתא כגון חרובא דקל פסתוקא וכדומה לון כולהו בחד רתיכא אתרכיבו כל אינון דעבדין פירין ואינון רברבין בר מתפוחים רזא חדא אינון בר משבילין וכו׳ דכל חד מאינון זוטרי בר מאזובא מאימ׳ חדא אתילידו כל עשבין דארעא דאתמני עליהון רברבין תקיפין בשמיא כל חד וחד רזא בלחודיי כגוונא דלעילא וכו׳.
הנה משם תתבונן כי אף על גב שהבורא ית׳ שם͏ משטרו בארץ ועל כל אחד מלאך ממונה עליו מכל מקום העיקר של כל א׳ וא׳ נאחז במדות העליונות ובמ״ש שם בזוהר ז״ל מ״ד אל גינת אגוז ירדתי א״ל ת״ח האי גנתא נפקא מעדן ודא היא שכינתא אגוז דא היא רתיכא קדישא דאינון ארבע רישין דנהרין ומתפרשין מגנתא כהאי אגוזא וכו׳ אשר ממנו נקח כי בכל עשב יהיה מותר מחברו בשורש שלו למעלה.
ומהרח״ו זלה״ה ביאר שיש ל׳ מיני פירות האילן ובעולם הבריאה עשרה מהן לעומ׳ י׳ ספירות שלה ומפני שהם רחוקי׳ מן הטומאה וקרוב לאצילות אין להם קלי׳ לא בפנים ולא בחוץ ונאכלין כמו שהן. ואלו הן ענבים תאנים תפוחים אתרוגים לימוני״ם אגסים חבושום תותים שורב״אש חרובין.
ועשרה מיני פירו׳ הם העולם היצירה והן סוד י״ס דיצירה שהם בנונים בין עולם הבריאה ובין עולם העשיה שאינן קרובות לטומאה כמו עולם העשיה ולא רחוקים כמו עולם הבריא׳.
ולכן גרעיני הזרע בתוך הפרי אינו נאכל לפי שאינן רכים כגרעינים שבתוך הפירות דבריאה. ואלי הן זתים תמרי׳ גודגוניו׳ שופאייפ״אש פרישקו״ש זירגואי״לאש משמישי״ש גינדא״ש אקאאני״ש נישפ״ולאש.
ועוד י׳ מיני פירו׳ יש בעול׳ העשי׳ לעומת י״ס ולכן נאכל מה שבפני׳ ונזרק מה שבחוץ שקליפת הפרי היא מחיצה בינו ובין עולם התמורות כדי שלא יקבל טומאה וז״ס היצר הרע והקליפה דבוקה בנפש ואלו הן רמונים אגוזים שקדים ערמונים לוזים הנקרא אלביאנ״אש אלונים הנקרא אלביו״טאש בלעז פריסין פניוני״ש פסתו״קיש מאוזי״ז.
והנה העשר מיני פירות דבריאה נתברר מהם כל הפסול׳ ונשארו כולן טוב ואילן סרק הוא להפך שהוא הכל רע שהכל הוא קליפה וכנגד י׳ מיני פירו׳ דיצירה שהמוח מלבר והקליפ׳ מבפנים שהוא הגרעין שבתוכם כנגד זה בקליפה כשנצוץ הקדושה שנפל הוא גדול ולא יכלה הקליפה לסבול כל אותו האור בקרבה נכנסה הקליפה תוך הקדושה ונעשית הקדושה מקיף אליה.
וכנגד י׳ מיני פירות דעשיה שהמוח הוא מלגאו והקליפ׳ חופפת עליו מבחוץ כנגדן בקליפה כשלוקחת ניצוץ הקדושה בתוכה לחיות אליה והיא חופפת עליו מבחוץ כקליפ׳ אל המוח ע״כ.
צא ולמד כי אין דבר גשמי פה למטה שאין דוגמתו למעלה כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם ואשר המה בעולמות התחתונים המה צל העליונים כי אם לא היה מצל לא היה צל.
ואבי ראה גם ראה נועם שיח סוד לשון הזהב אשר בחכמה דברו לאמר ראש השנה לפירות האיל״ן ולא אמרו לפירות האילנות רמזו בחכמה לאילנא קדישא אילנא דחיי וכמו שביארו גורי האר״י שכן אילן בגי׳ יאהדונה״י כמו שבא במכתבם בביאור מאמר הזוהר פרשת אחרי מות ההוא אילנא רבא ותקיפא וכו׳ אילנא דנטע שורשוי באינון חיים ע״ש וכן בכתבי רבינו הקדוש האר״י אילן במלואו גי׳ י״ב צירופי הי״ת רמז על הת״ת אילנא דחיי שכולל בו י״ב צירופי הוי״ה כמ״ש בפרשת בשלח תריסר תחומין וכולי סליקו באילנא קדישא רבא וכן עוד שם במאמר ויבאו אלימה וכו׳ ואת תקף אילנא קדישא בי״ב תחומין וכו׳.
והענין כי כמו שהיום ראש השנה לפירות האילן לענין המעשרות דחשבינן להו שנה מט״ו בשבט דהואיל וירדו רוב גשמי שנה ועלה השרף באילנות ונמצאו פירות חונטים מעתה כן דוגמתו למעלה ראש השנה לפירות האילן העליון להשפיע את שפעו הקדיש לפירותיו הם הם העולמו׳ אשר מהם ישתלשל וירד פה למטה באילנות ועל משטרם.
ומעשה ידינו כוננהו בכח סגולת התקון הזה הנעשה בעצם היום הזה בכח הברכו׳ ואשר ילוה אליהם הגות סוד שורשן תתעוררנא בקומתם וצביונ׳ למעלה.
ונוסף גם הוא כי בשפר התקון הלז מעוות לו יוכל לתקון את פגם הברית אשר לא נאמנה בבריתו והיה בעשותו התקון לעץ פרי מחץ מכתו ירפא בפגם הצדיק עושה פרי בצרוף סגולת הימים ההם הנזכרי׳ ונעשים לתקון פגם הברית כמו שנתבאר בפרק א׳.