פרי מגדים על אורח חיים א
משבצות זהב
[עריכה]סימן א (א) יתגבר כו'. עיין ט"ז: ידוע כי החומר והצורה צרות זו לזו, אמר תי"ו התפעל להיות אדם מתגבר הנפש על החומר כי יצר לב אדם רע מנעוריו ואם כן יהיה נוצח ומנוצח בעצמו גם תי"ו תמידי כי בכל יום היצר הרע מסיתו וצריך לעמוד על נפשו נגדו. ומ"ש מקולם לא יחת (ישעיהו לא, ד). ועיין שמואל א' סי' ב' פסוק ט' רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחושך ידמו ר"מ אלשיך שם ומסיים כי לא בכח יגבר איש ר"ל כי צריך לעזר ה' רק שיהא האדם המתחיל, ואיוב סי' ט"ו פסוק כ"ה ואל שדי יתגבר יע"ש התי"ו יש תי"ו הראות כמו יש מתעשר בדמיון כו' והנה וודאי יצר הרע תקיף מאדם כמ"ש כי מי יוכל לדין עם שתקיף ממנו, אלא שצריך האדם להיות עז בדעתו ומש"ה אמר "כארי", מיותר, אלא מה ארי לא יחת מפני רועים וכמה בני אדם אף שיודע שבני אדם תקיפים ממנו מ"מ טבעו שלא יחת, כן האדם יתגבר ויהיה עז בטבע, וא"כ קשה היינו עז כנמר לזה אמר כי עז בפני המלעיג אין כל כך גבורה כי יחשוב שהוא אדם כמותו אבל נגד יצה"ר מלאך ותקיף נקרא גיבור כמ"ש איזה גבור: ר"מ אלשיך פתר יפה ב' ראשונים נגד מ"ע ב' אחרונים נגד ל"ת יע"ש:
(ב) שיהא. עיין ט"ז. קשה ליה דהיה לו לומר ויהא הוא מעורר השחר כי בטור כתוב שאל "ישיאך" יצרך (שי"ן ימנית) איך תעמוד וקור גדול או לא שבעת משנתך, ויכוחו עמך לאו אעמידה קודם עמוד השחר כי בקיץ לאחר עמוד השחר ובחורף יאמר כן. "ויהא הוא מעורר השחר" הוא ענין בפני עצמו, שאדם ירגיל עצמו במאכלים קלים וכדומה שלא יישן הרבה, כי בשינה לא שייך התגברות. על כן תירץ על פי דרוש, כי מלת שחר נדרש בזוהר ויקרא דף י"א עמוד ג"ד על כ"י כנסת ישראל יע"ש.
וכל אדם צריך להתעורר עצמו תחילה ואח"כ מסייעין משמים, כי לא בכח שלו לבד יגבר איש כמו שכתבתי לעיל. ודוד שיבח עצמו שאין צריך לו אח"כ לסייע משמים, אלא הוא מעיר השחר, נותן התעוררת ושמחה ושפע למעלה ואין השחר, כנסת ישראל, מעיר אותי לסייע אפילו אח"כ. ולפי זה אתי שפיר הכל ענין אחד, יתגבר בהתעוררת עצמו שיהא הוא מעורר, לא שיהא התעוררת תחילה משמים. ומיהו לסוף צריך התעוררת סיוע מלמעלה, כי לא כולי עלמא דוד המלך ע"ה. ומשום הכי השמיט המחבר "ואין השחר מעיר אותו". והמדפיס הבין שראשי תיבות כל״י כמו לקדושת ישראל. וטעות הוא, רק כביכול "לכנסת ישראל", או היה כתוב "לכ״י", לכנסת ישראל, והיפך המדפיס והבן:
ואתי שפיר "אעירה שחר" [(תהלים נז, ט) ו(שם קח, ג)], הא בחצות קם? ולפי הדרש אתי שפיר. ועיין רי"ף מפרש על עין יעקב ברכות דף ד ע"א בעין יעקב.
מה שכתב הרב בהג"ה: "ועכ"פ לא יאחר זמן" כו' שהציבור מתפללין, היינו אע"פ שלא יעבור זמן תפילה מכל מקום מצוה עם הציבור. ושינה מלשון הטור שכתב: זמן התפילה אשר הוא מועד לכל חי:
(ג) טוב. עיין ט"ז. עיין מג"א אות ו, וודאי כן הוא לט"ז גם כן דממעיט אין יכולת בידו להרבות כמו עני בקרבן, אלא מלת ובלבד שיכוין לשם שמים לכאורה קאי אמרבה, דממעיט פשיטא דבעי לכוין. ולט"ז אתי שפיר טפי, דקאי אדסמיך והכי פירושו: ובלבד שמה שממעט יהא לשמים שיוכל לכוין היטב, וזה שאמר כי, נתינת טעם, שריבוי בלא כוונה אין טוב.
ויש לראות מה הוא הלשון טוב כו', דמשמע דהרבה שלא כוונה גם כן טוב וזה טוב יותר, וזה אינו, כי שלא בכוונה לא אותי קראת יעקב, ולט"ז אתי שפיר לשון הטור אבל לא לשון המחבר, והבן:
(ד) פרשת. עיין ט"ז. כן כתב ב"י טעמים אלו ובאר הגולה ו' טור ובפרישה בשם רש"ל בירושלמי ברכות, כל האומר פרשת המן מובטח שלא יתמעטו מזונותיו. ועשרת הדברות כתב הב"י לזכור מעמד הר סיני ויתחזק אמונתו. ופרשת קרבנות כו' "וזאת" כו', הפרישה כתב: מלת "וזאת" מיותרת לומר, וזאת התורה כאלו הקריב חטאת. אבל רש"י מנחות קי א, מדלא כתיב "חוקת החטאת". ועיין לבוש הקשה על זה יע"ש:
(ה) ודוקא. עיין ט"ז. עיין ברכות יב א ופירוש רש"י, תרעומת המינין. שלא יאמרו לעמי הארץ כו' דבשביל המינין אין אנו אחראין, יעויין שם. ומיהו אחר כך פירש רש"י צדוקין עובדי עכו"ם, דאי צדוקים ובייתוסים הא מאמינים בכל תורה שבכתב, אם כן וודאי אין אנו אחראין לעכו"ם. ועיין דרישה בשם רש"ל שפסק לאומרו בציבור קודם ברוך שאמר, דרש"י פירש: בקשו לקבוע בקריאת שמע, היינו עם ברכות יעויין שם. ואנן פסקינן כשולחן ערוך. ומיהו בלחש אומרים כל יחיד בבית הכנסת, לא בקול רם, וראוי לומר קודם ברוך שאמר כמו שכתב מהרש"ל, כי פ"ז תיבות בברוך שאמר, וראשו כתם פז נדרש על פי דיבור א' "אנכי", יע"ש:
(ו) אלא. עיין ט"ז. המחבר שינה מלשון הטור שכתב "טוב יותר", אלא דווקא ביום, כמו פרשת התמיד במ"ז סעיף י"ג. ועיין תבואות שור י"ב. ואם אין לו פנאי ביום יוכל לומר בלילה, וכל שכן חטאת ואשם:
(ז) שהם. עיין ט"ז. הנה דעת המחבר דאחר אשם לא יאמר, דאין בא בנדבה, דאין הלכה כר' אליעזר בכריתות (כ"ה א') כי אם כרבנן דאשם תלוי אין בא נדבה. ואשם נזיר עיין מ"א י"א מ"ש מה שהקשה על רש"ל. וב"ח תירץ בא"ר י"ג דמתנה, ואם לאו יהא כקורא בתורה, וכן הסכים התבואות שור אות ט.
וכתב א"ר שם: אם ידוע שחטא, יאמר תחלה "חטאתי עויתי פשעתי", ואחר כך יאמר פרשת חטאת ואשם ויהי רצון. ואמת כן הוא ברמב"ם פרק א מהלכות תשובה, שקרבן בלא וידוי אין מכפר כמו שכתוב בתורה, וידוי הוא "חטאתי" כו', שם פרק א ופרק ב. וידוי בעמידה, עיין [סימן] תר"ז במ"א ד'.
ומ"ש ונשלמה פרים כו', הוא הדין אשם יוציא מהכלל. כתב הדרישה שיש לומר יה"ר כאלו הקרבתי כו' אחר איזהו מקומן, וכן היה אומר מורו. ועיין סימן נ בב"ח, מוקטר כו':
(ח) פסוק. עיין ט"ז. א"ר אות י"ד בשם תוצאות חיים, פסוק זה יאמר קודם פרשת הקרבנות, ופרשת הקרבנות יאמר קודם איזהו מקומן. הנה פרשת קרבנות קודם איזהו מקומן נכון הוא, דיאמר אחר כך הביאור, מקרא אחר כך משנה, ופסוק "ושחט על ירך" (ויקרא א, יא), ובב"י "ושחט לפני" (טעות סופר הוא), אנו אומרים אחר פרשת התמיד:
ראוי לומר תהלים קודם תפילה, שנקראים זמירות להכרית המקטריגים, לבוש, א"ר אות י"ד.
והנה פסוקי דזמרה הם תהילים, "תהלה לדוד" עד "ברוך ה' לעולם". אם כן, בעל תורה ילמוד קודם. ע"ש בשם של"ה, תהלים לומר במתון, לא לחטוף פסוקים; העונים חוטפים של האומר והאומר של עונים – אין זה מברך אלא ח"ו מנאץ. וכן במ"ש השירת הים פסוק אחר פסוק וחוטפים, לא טוב עושים. מ"ש הט"ז: "יאמר ונשלמה פרים במקום עבודת תמיד", אשגרת לשון הוא, דתמיד כבש, עיין תבואות שור אות ד' מזה:
אשל אברהם
[עריכה]סימן א
(א) שיהא. עמ״א לחבר יום ולילה בתחנונים. מאן דקאים בחצות למגרס יעסוק בתורה שבעל פה. א"ר א' בשם הפוסקים. מוטב לישן כל הצורך למי שצריך מלקום באשמורת ולישן בעת חתפילה כ"ג. תוי"ט א"ר ג'. עיין ב"ח מ"ש ואל ישיאך יצרך בבוקר יע"ש. באר הגולה ירושלמי רש"י ד' א':
(ב) מפני. עיין מג"א. בב"י פירש זה עמ"ש הטור שתעיז מצחך כנגד המלעיגים ולא תבוש יע"ש. אבל הב"ח ודרישה בשם רש"ל פירשו בטור לעגה בלא בושה כמו עכו"ם מלעיג על ישראל שמניח תפילין ובושה בלא לעגה אדם בינוני עומד במקום גדולים לא יתבייש מהם ללמוד ולעשות מצוה יעו"ש וברמ"א כלל ואל יתבייש מפני המלעיגים וזה רק פירוש הב"י. ומלת "גם בהצנע לכת" ברמ"א אין לו ביאור לכאורה. ומלבוש הבנתי שר"ל שלא יתקוטט עמהם שכתב ובלבד כו' שלא יבזה אותם. ולי נראה מלת גם הכי פירושו, בוודאי אם אפשר לעשות עבודת בוראו בצנעה ולא בפני המלעיגים או בפני חשובים גדולים טוב יותר. ומיהו בפני בינונים שילמדו ממנו י"ל טוב לעשות בפניהם שילמדו ממנו לעשות כמוהו:
(ג) ומיד. עיין מג"א, הביא גיטין דף ע ע"א. ובשבת דף קכט ע"ב גם כן אמרינן כן. ואליה רבה אות א הביא כן בשם לחם חמודות פרק הרואה, ועיין עטרת זקנים, וי"ל דווקא חמשה בבת אחת, מה שאין כן בגיטין הוכיחו התוס' ד"ה חמשה אפילו אחת מהן קשה. ואיני יודע הוכחתם, דלמא ששה כסדרן וחמשה אפילו שלא כסדרן ודווקא כל חמשה בהדדי. ומכל מקום המג"א בדקדוק הביא גיטין:
(ד) המשכים. עיין מג"א. הראה מקום לקל"א סעיף ב, אולי למ"ש הט"ז ה, דבביתו לעניין נפילת אפים. וי"ל דכיוון לסעיף ג במג"א אות ט ברקנטי גופא, דסמוך לאור היום אין נפילת אפים כי אם להמתין עד נכון היום. וכן לא מצאנו כעת מי שנהג כן האידנא ליפול על אפים בבקשת צרכיו. ומ"ש מברכות ג א ולתירוץ ב', דדחוק לומר למאן דגני כו', ובתוס' ד"ה למאן, ולא הונח בתירוץ א', שמע מינה דסובר כתירוץ ב' דחצות אין עת רצויה, רק בשעה שמשתנות המשמרות, וז"ש "לא משמע כן" ולא כתב "לא מוכח". ובחידושי בשם הה"ר לאכילת קדשים, א"כ לתירוץ א' נמי לא מוכח מידי.
ומ"ש בשם הזוהר הוא דבתפילה חושבין שעות זמני[ו]ת, אבל חצות חושבין לעולם לילה י"ב שעות שלימות כל שעה חלק א' מכ"ד. ולפי זה בחורף ליל ארוך ט"ו שעות, לאחר ו' שעות מתחילת הלילה זמן חצות, ובקיץ ליל ו' שעות, זמן חצות באור הבוקר מיד. ועיין סימן רל"ג במ"א ד. ומפני שיש בכאן עניין עמוק, אמרתי אשיחה וירווח לי.
הנה יש לי בכאן ד' פירושים. א' דאשמורת הם תמיד לכל משמר ד' שעות כל אחת חלק מכ"ד לא זמניות, וחצות גריר בתר האשמורת דבאמצע משמר ב' זמן חצות, ובין בחורף וקיץ זמנו לאחר שש שעות ממש. וזה כפי מה שהבין המ"א כאן. ויקשה, א"כ מה פריך סוף אשמורה אחרונה יממא הוא? הא נפק"מ בקיץ בלילות קצרות ובין בלילות ארוכות (עיין בכור שור).
הפירוש הב' כפי משמעות גמרא דילן, דאשמורת תמיד כל הלילה בקיץ וחורף, וחצות בחצי משמר שניה חצי הלילה ממש, הן בקיץ או בחורף.
השלישי הוא בגמרא, דוודאי אשמורת זמניות הן וחורף וקיץ כל הלילה אומרים ולא יותר. וקרא מסייעני, "יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי" (תהלים מב, ט), רק בלילה אומרים שירה, ומיד בקיץ כשיאיר היום מפסיקין. אבל חצות אין גריר אחר האשמורת. ואתי שפיר טובא, כי לתירוץ א' אמר לאמצעית דאמציעתא היינו חצות, ותירוץ ב' דוחק לאוקמיה למאן דגני ואמאי לא כתירוץ א'. וכי תימא דסובר דחצות לאו עת רצון, וכי יפלוג אברייתא יבמות דף ע"ב חצות עת רצון? כמ"ש בבכור שור. אלא דסובר חצות תמיד אחר ו' שעות ממש מתחילת הלילה, לא שעות זמניות, ואין נגרר אחר חצי אשמורה שניה, ומשום הכי הוכרח לשנויי למאן דגני כו'.
וסבור הייתי לומר קישור דברי המ"א שכתב ולתירוץ ב' לא משמע כן א"כ קשה מיבמות דף ע"ב, ולזה אמר דבזוהר משמע חצות בקיץ וחורף אחר ו' ממש ומשום הכי אמר ואיבעית אימא ופסקינן כתירוצא בתרא. אלא דבזוהר אי אפשר לפרש כן, שכתב שם דבחורף אחר י"ב שעות דיממא היא, אם כן אף אם נאמר דבקיץ מיד בהאיר השחר פוסקין השירה, כי "יומם יצוה חסדו" רק "בלילה שירה עמי", אכתי מה פריך יממא הוא? הא נפקא מינה ללילות ארוכות. וזה שהאליה רבה אות א' לא הקשה כי אם מארוכות, לא מקצרות (עיין מה שכתבנו בחידושינו מזה).
הפירוש הד' בזוהר הוא דוודאי בלילות ארוכות ט"ו שעות אין אומרים שירה, רק י"ב שעות ממש, ובקיץ דקצרות ו' שעות אומרים רק עד השחר, דהכי כתיב "ובלילה שירה עמי", ואם כן חצות נגרר תמיד אחר האשמורת, שבחצי אשמורה שניה חצות, ונמצא בחורף זמנו אחר שש ממש ובקיץ בחצי הלילה ממש. וקשה על מ"ש המ"א "בזוהר משמע בין בקיץ", ומנא ליה זאת? וצ"ע, ועיין זוהר שם משמע דחצות גריר אחר אשמורת, ובמ"ש כאן י"ל כן:
(ה) חורבן. עיין מ"א. בשבת תהלים קכ"ו שיר המעלות, ובחול תהלים קל"ז. והוא הדין בימים שאין אומרים תחנון יש לומר שיר המעלות, ועיין א"ר אליהו רבה תי"ח א', ואי"ה ואם ירצה ה' יבואר עוד בהלכות ברהמ"ז ברכת המזון. ובספר המגיד פירשתי (איכה ב, יח) "הורידי כנחל" ממעלה למטה "דמעה, אל תתני פוגת" ואין פועל קום באשמורת "נוכח ה'" ופועל, על דרך "העם לא שב עד" (ישעיהו ט, יב):
(ו) מעט. עיין מ"א. תיקן בזה דהמחבר שביק לישנא דגמרא מנחות קי א (ברכות ה ב וי"ז א) וכן כתב הטור, והביא רק לישנא דטור, היה לו לומר לישנא דגמרא: "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין" (המרבה), הא לאו הכי הממעיט עדיף. ולזה תירץ, בגמרא איירי שאין יכולת ביד הממעיט לרבות, ובשולחן ערוך על הרוב דיבר דודאי רובם יש יכולת להרבות ולכוין, וודאי המרבה עדיף, ורק אמר: אם תרצה להרבות במרוצה בלא כוונה, טוב יותר מעט בכוונה. עיין מ"ש בט"ז אות ג:
(ז) פרשת עקידה. עיין מ"א. העיקר שיבין מה שאומר. הבקי יש לומר הפרשה עם נגינת טעם, ועשרת הדברות יקרא בטעם התחתון, שמ"ח סה"ו. עיין מ"א תצ"ד בשם מ"ב ו' ואור תורה, דיחיד קורא בטעם התחתון וציבור בעליון, וי' הדברות ביחיד ודאי בטעם התחתון. ואי"ה יבואר בתצ"ד מהו הטעם תחתון והעליון:
(ח) עולה. עיין מ"א. הנה לא פורש אם יאמר אחר כל פרשה נסכים, ואם כן יאמר ג' פעמים נסכים, כי המביא כמה קרבנות צריך לכל אחד נסכים, עיין מנחות צ ב ורמב"ם פרק ב מהל' מעשה הקרבנות הל' ג. ומה שכתב: חוץ חטאת ואשם, שם בגמרא ורמב"ם דלא בא בנדר ונדבה. ומיהו חטאת מצורע ואשמו טעון נסכים, כדיליף מקרא שם, אלא דאין עניינו לכאן. ויש לראות אשם תלוי כפי הנראה, דהטור ספוקי מספקא ליה אם בא בנדבה ממש כר' אליעזר דאמר מתנדב אשם תלוי כעולה ממש, עיין ב"י כאן ועיין ש"ך יורה דעה סימן ה אות ז יע"ש, אם כן אשם תלוי לר' אליעזר בר נסכים הוא דבא בנדר ונדבה כעולה, ובין לטעם ר' שמעון בסוטה ט"ו דריש טעמא דקרא ומנחות ו א דלא יהא קרבנו מהודר, ואשם תלוי בנדבה טעון נסכים, אם כן יאמר אחר פרשת אשם תלוי כן וימתין על כל פנים כו'.
- [ואיני יודע אמאי לא פריך לר' אליעזר בכריתות כה א, יהא אשם תלוי טעון נסכים. גם לר' שמעון, בכור ומעשר ופסח דאין על חטא, אמאי אין טעון נסכים? והרע"ב במנחות פרק ט משנה ו, חטאת מצורע דאין על חטא כר' שמעון, ובמקום אחר משמע דפסק דלא כר' שמעון, עיין גבי אלמנה עשירה. ובר"מ הביא בהל' מעשה הקרבנות פרק ב הל' ב מקרא.
- ומיהו יש לומר דקשיא ליה בכור ומעשר ופסח. ועיין סימן תקע"א, דלדידן חטאת ואשם מצורע מקרא מרבינן, ונזיר לא אקרי חוטא. ואי"ה יבואר עוד שם.]
ומ"ש דבנודע לו שחטא יאמר חטאת קודם לעולה, הנה בזבחים פט א חטאת קודם לעולה, ז ב ר' שמעון דריש טעמא דקרא, חטאת מרצה ועולה דורון (רש"י ד"ה עולה דורון, אין כפרה ממש, ומיהו גומר הכפרה מ[מצות] עשה עם התשובה. ולר' שמעון יש לדקדק חטאת יולדת ומצורע ונזיר, למה באין קודם? דאין מכפרין, עיין תוס' פט א ד"ה אשם).
והנה אף למ"ד דלית הלכתא כר' שמעון דדריש טעמא דקרא, מכל מקום נכון הוא דמאחר עולה ודאי מכפרת אעשה וגומר כפרה וחטאת רק על הספק, משא"כ ביודע שחייב חטאת יאמר חטאת קודם, משל לריצה הפרקליט, ובהא לא מצינו חולק על ר' שמעון וסברא הוא. והתבואות שור אות ו' טען עליו, למה כתב הטור אשם אחר חטאת לשיטתיה דבא נדבה. ועל השולחן ערוך קשה, במנחה ראוי לאחר כולם כדאיתא בזבחים פ"ט דזבחים קודמין למנחה ואשם קודם לשלמים יע"ש. ורוצה לומר, דאי אשם אין נדבה להמחבר, רק כקורא בתורה, אם כן שלמים קודמין דכאילו הקריב ממש קרבן, וזה רק כקורא בתורה. ומ"ש המ"א "עולה מכפרת אעשה", רבותא קאמר. ולדידי יש לומר, אף דנאמר דכל התדיר או מקודש אפילו שניהם עומדים לפניו צריך לשחוט קודם המקודש והתדיר, ודם לאו דוקא השנוי בפ"ט זבחים שם, וכנראה מר"מ ז"ל בביאור פרק ט מהל' תמידין ומוספין הל' א-ב יע"ש, מכל מקום כאן אין שניהם מוכנים לפניו מקרי. אלא דקשיא לי דחטאת עוף קודם אפילו לעולת בהמה אף על גב דבהמה קודם לעופות כמו שכתוב במשנה שם, אלמא בחטאת הקפידה התורה, דלא תליא בתדיר או במקודש. ועל זה תירץ מה שתירץ. והרי המ"א כתב בעצמו: "יאמר פרשת עולה ושלמים ותודה", ובמשנה שם פט א מבואר דתודה קודם לשלמים, ושמע מינה כדכתיבנא. ולפי זה אשם דקודם לתודה ושלמים וידע שחייב אשם, אפילו הכי יאמר כסדר שהם כתובות בתורה, ורק חטאת כשידע יאמר קודם לעולה:
(ט) בציבור. עיין מ"א. ואליה רבה כתב בשם זקינו של רש"ל: בבוקר יאמר של פרשת יתרו, ובערב אחר ק"ש של מטתו יאמר של פרשת ואתחנן. עיין כלי יקר פרשת יתרו פסוק "זכור יום השבת" טעם השינוי בין דיברות ראשונות לאחרונות. ואם כן, בוקר וְיוֹדַע מעמד הר סיני ויהיה כאילו היום נתנה, ובערב יקרא בואתחנן.
כתיב "למען ייטב לך" לעולם הבא, וכדומה שינויים, שזה רק לישראל ונשמה עולה ורואה מקומה שם, נ"ל.
ומ"ש בענין ד' זכירות, עיין סימן ס' במ"א ב'. ומ"ש בעניין "ברוך אתה ה' שומע תפילה" שאין לומר השם, עיין ט"ז סוף סימן קל"א (אות ט"ו) ומ"ו סעיף ז ורט"ו סעיף ד:
(י) ביום. עיין מ"א. ועיין תבואות שור אות י"א סידור גזירים נמי כשר בלילה אע"ג דכתיב בבוקר בבוקר (ויקרא ו' ז') ועיין רמב"ם פרק ב מהל' תמידין ומוספין הל' ב' בבוקר עורכין ובהל' י"א הרמת דשן לכתחילה מעמוד השחר:
(יא) יר"מ יהי רצון מלפניך. עיין מ"א. האריך דעת המחבר דאשם תלוי נמי אין בא נדבה, כחכמים דר' אליעזר כריתות כה א וביורה דעה ה' עיין מ"ש בפריי שם בשפתי דעת ז' מזה. ותמה על הב"י ושאר גאונים מנזיר, אדרבה נזיר טהור מביא חטאת עולה שלמים, וטמא – עולה חטאת אשם. ומ"ש פרק א' נזירות, יראה צ"ל פרק ח'. ומ"ש בשם הב"ח ורש"ל לומר אחר חטאת יהי רצון אם נתחייבתי (ואם לאו כקורא בתורה) הקשה, דבעי ידיעה תחילה. והרגיש ברש"י שבת עא ב ד"ה למאן דאמר שכתב דלר' טרפון אשם תלוי, וכי מתידע חטאת, ולא כיפר באשם תלוי על תנאי, שזה ספיקו איל, ודאי נקיבה. הא לאו הכי הוה מתני, ובחטאת לכולי עלמא בעינן ידיעה תחילה, "או הודע אליו" כו'. ומ"ש למסקנא, איני יודע, דאין שום הוה אמינא ולא מסקנא, ובחטאת בעינן ידיעה תחילה (ובחידושינו שם הארכנו. ודוחק לומר לרש"י ידיעה תחילה לכתחילה, הא דיעבד מכפר). ואיני יודע אמאי לא הקשה על הב"י דכתב, מאחר דאין אומר יהי רצון, למה קורא? ויש לומר, שמא חטא ומכפר קצת, יע"ש. וי"ל ויש ליישב.
ומ"ש אשם לא בעי ידיעה, הרמב"ם ז"ל פסק דבעי ידיעה. ובאשם תלוי נסתפקתי בחדושינו שם. שוב ראיתי בתבואות שור אות ט העיר בזה, עיין ר"מ פרק ט הלכה י משגגות. וי"ל המ"א מיישב דעת הטור, שכתב אחר חטאת לא, ואשם משמע ודאי נמי יאמר, היינו יהי רצון על תנאי, דסובר הטור אשם ודאי לא בעי ידיעה תחילה, דלא כר"מ ז"ל. מה שאין כן חטאת בעי ידיעה ובנדבה לא בא, אם כן על תנאי לא מהני ויהי רצון כשלמים, דאין בא נדבה. והתבואות שור בשם יש מפרשים דעל תנאי, שמא ידע ושכח יע"ש.
ומ"ש בשם של"ה: בשבת ויו"ט לא יאמר יה"ר אבל פרשיות יאמר, והראה לסימן ק"ז סעיף א: תפילת נדבה אין להתפלל, ועי' תבואות שור י"ג כתב בשם של"ה: אפילו הפרשיות לא יקרא כלל, והנך רואה מ"ש המ"א דפרשיות יקרא. ומיהו אחר פרשת תמידין ומוספי צבור יאמר יהי רצון, ופשוט.
תהלים בספר מדויק לאומרו. סימן מ"ה, ביקרותיך הבי"ת חירק יו"ד נחה, רד"ק כבן נפתלי. עיין לר"ש בן מלך לבן אשר בי"ת בשו"א, וכן מצא בתהלים מוגה, מכל מקום רש"י ורבינו סעדיה העידו כבן נפתלי, יש לומר הלכה כן. ואגב מלת נצבה שגל ימינך, עיין רש"י דברים כ"ח מגילה כ"ה ר"ה ד' י"ל שחביב התורה לישראל כך בלי להוציא לתולדות לכן וכו' ערוך בערך דביון ק"ק קצרתי והבן.
בערב פסח וחול המועד פסח וערב יום כיפור לא יאמר תודה, בפסח לחם חמץ, וערב פסח וערב יום כיפור אין מביאין קדשים לפסול. ועיין תבואות שור אות י"ד, בערב יום כיפור לא יאמר כל קרבן יחיד, דאין מביאין ערב יום כיפור, דמביאין לפסול. הכי הוא ודאי, דשלמים פשיטא מכל שכן דתודה בערב יום כיפור, יע"ש. אבל אין משלח קרבנותיו, לא יאמר כל שבעה פרשת קרבנות, יע"ש.
גם נשים שייכים בקרבנות. תבואות שור י"ב סימן מ"ז בשם האגור:
(יב) מקטר. עיין מ"א. העיקר כשולחן ערוך, כי קטורת אחר דם התמיד, ועיקר כפרה בדם. ומ"ש לכן מתחלת מיד אחר שש ומחצה, עיין רל"ג מ"א ב'. ומכל מקום יתפלל עם הציבור, ויאמר קודם התפילה או אחר כך, כמ"ש אם יש לחוש שיעבור זמן ק"ש, עיין שס"ח בזה. ומ"ש דלא כעולת שבת, אין בידי כעת. ומיהו לכאורה דעולת שבת כתב דמנחה היינו מנחת נסכים עם תמיד קודם לקטורת, ועל זה כתב המ"א דאביי כו', עיין טור מ"ח, ומנחת נסכים מאוחר:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.