פרי חדש על אורח חיים תיח

א ר״ח אסור כתענית כן דעת הרמב״ם והטור ז״ל ולאפוקי מסברת רבינו ירוחם שכתב דכיון דבטלה מגילת תענית דאינו אסור ויש סמך לדבריו מהא דאמרי׳ בפ׳ שלשה שאכלו טעה ולא הזכיר של ר״ח בברכת המזון אין מחזירין אותו משום דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל ומ״מ ל״נ וכדמוכח בהדיא בפ״ק דר״ה ובפרק ב׳ דתעניות דפרכי׳ התם ותיפוק ליה דה״ל יום שלפני ר״ח ומשני ר״ח דאורייתא הוא ודאורייתא לא בעי חיזוק דתניא הימים האלה הכתובים במגלת תענית לפניהם ולאחריהם אסורים שבתות וי״ט הן אסורים לפניהם ולאחריהם מותרים ומה הפרש בין זה לזה הללו ד״ת וד״ת אינן צריכין חיזוק הללו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חיזוק משמע ודאי דר״ח אינו נכנס בימים הכתובים במגילת תענית וכשבתות וי״ט דמי דאסירי מעיקר הדין והכי מוכח בירוש׳ דבתר דאסיקנ׳ דבטלה מגילת תענית מייתי התם דר׳ עקיבא בר אחא מפקד לספרייא אין אתא איתת׳ מישאל כדון אימרון לה בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים ור״ח וחש״מ חנוכה פורים ומשמע דה״ק בכל מתענין דהיינו אפי׳ ימים הכתובים במגילת תענית חוץ משבתות וכו׳ אלמא דלענין ראש חדש לא בטלה מגילת תענית וכ״כ בב״י וכן דעת התוס׳ בפ״ק דתענית דף י״ב שכתבו יש ליזהר שלא להתענות בר״ח ובחנוכה ופורים דמאלו ודאי לא בטלה מגילת תענית ע״כ ולא הוו צריכי למינקט במלתייהו חנוכה ופורים דבאלו הוי ש״ס בפ״ק דר״ה הלכת׳ בטלו והלכתא לא בטלו קשיא הלכתא אהלכת׳ לא קשיא כאן בחנוכה ופורים כאן בשאר ימים ומיהו מהא דתנן בפ״ב דתעניות אין גוזרים תענית על הצבור בראש חודש חנוכה ופורים ליכא ראיה כ״כ דדילמא הך תנא ס״ל דלא בטלה מגילת תענית.

ב ואם התחילו וכו׳ אפי׳ יום אחד וכו׳ משנה בפרק ב דמסכת תענית אין גוזרים תענית על הציבור בראש חדש בחנוכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקין ובגמרא בכמה היא התחלה ר׳ אחא אמר שלש ר׳ יוסי אמר א׳ פי׳ ר׳ אחא ס״ל דלא מיקרי התחלה אלא בשלש דהיינו שני וחמישי ושני לפי שאין גוזרין על הציבור בבציר מהכי גזירה חדא מיקרי התחלה ולכן כל שגזרו על מיעוט גשמים או על כל צרה שלא תבא על ציבור שני וחמישי ושני לא היה בהם ר״ח אין מפסיקין ואם בשני וחמישי ושני הבאים אחריהם יפגעו בר״ח וחנוכה יכולים לגזור עוד שני וחמישי ושני שהרי התחילו בהיתר שבגזר׳ הראשונה לא היה בהם יום אסור בתענית וכר׳ יוסי סבירא ליה דאפי׳ ביום אחד הויא התחלה ואם גזרו ב״ד ג׳ תעניות ולא אסיקו דעתיהו שבאח׳ מהם יש יום אסור בתענית והתענו יום אחד אין מפסיקין. מ״ש הרמב״ם ז״ל בפי׳ המשנה אם התחילו אין מפסיקין ר״ל אם התחילו להתענות שעה אחת אין מפסיקין התענית אלא משלימין היום ע״כ אינו מחוור דכי היכי דשלש דקאמר ר׳ אחא על כרחך ליכא לפרושי שעות אלא ימים הכי נמי אחת דקאמר ר׳ יוסי הוי פי׳ יום ולא שעה וכן פי׳ המפרשים ז״ל וגם הוא ז״ל חזר בו בחבורו ופסקו הפוסקים כר׳ יוסי דביום אחד הויא התחלה משום דאמרי בירושלמי דהכי נפיק עובדא ומעשה רב זהו מה שנ״ל בדין זה. אלא שמתוך לשון הרמב״ם ז״ל שכת׳ בפ״א מהלכות תעניות אין גוזרין בתחלה תענית אלא בשני בשבת ובחמישי שלאחריו וכו׳ וכן אין גוזרין תענית בתחלה בראש חדש וכו׳ משמע לי שס״ל להר׳ ז״ל דלא בעי לפרושי דהתחילו בטעות עוד מיירי מתניתין בזמן שהיו מקדשין את החדש עפ״י הראיה ולא היו יודעין אימתי יקדשו את החדש וגזרו ג׳ תעניות אולי לא יפול ר״ח בהם והדר פגע בהם ר״ח דכל זה דוחק אלא ה״פ דמתני׳ לדעת ר׳ יוסי דכל שיש להתחיל בהיתר ויום ראשון מהשלשה שגוזרין לא הוי יום אסור בתענית ואסור לגזור שלשה תעניות אעפ״י שיש בהם ר״ח משום שאפשר שיענו מן השמים בתענית של יום א׳ ולא יצטרכו להתענות עוד בר״ח ואין לסמוך על זה להלכה ולמעשה אלא כדכתיבנ׳ מעיקרא וכן מוכח בהדיא מדברי הגה״מ ומדברי ב״י ז״ל ומפסקי תוס׳ שהביא הב״י בסי׳ תקע״ב והכי נקטינן אם גזרו ב״ד להתחיל בהם אין גזרת׳ גזרה ואינם רשאין להתחיל בר״ח ופשוט הוא. בפיסקי תוס׳ בפ״ק דתענית כתבו דהאידנ' דליכא תענית צבור מפסיקין לר״ח לחנוכה ופורים ופורעין אותו יום שמפסיקין וכל הפוסקים חולקין ע״ז וכמ״ש הב״י בסי׳ תקע״ב. חה״מ הוי כר״ח וחנוכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקין הביאו המחבר ז״ל לקמן בסי׳ תקע״ה ע׳ במ״ש בסעיף ד׳ בס״ד: ומ״ש מתעגין ומשלימין הכי אסיקנ׳ בגמ׳ הלכה מתענה ומשלים ומיהו כתבו בתו׳ דלא קאי אפורים דבפורים אינו יכול להתענות דיום משתה ושמח׳ כתי׳ ואין נראה כן מדברי הפוסקים ז״ל ועיקר: