פרי הארץ/שמות

וישב משה אל אדני ויאמר אדני למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני. ופרש"י ז"ל וא"ת מה איכפת לך, קובל אני על ששלחתני. והנה המוסר פשוט והשכל שאין לשום אדם לשאול ולהכניס עצמו בדבר שאינו שלו, ואפי' מרע"ה שהיה אפשר לומר שהוא מצטער בצרת ישראל, כי הוא הכולל הכל כלל ישראל, ואעפ"כ מה איכפת לך, כמאמר על בני ועל פועל ידי תצווני כו'. שהוא כמתעבר על ריב לא לו, מה איכפת לך. אבל האמת הנה העיד הפסוק על מרע"ה והאיש משה עניו מאוד, ובמקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, בשעה שאמר לו הקב"ה למשה, לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי ב"י. ויאמר משה בי אדוני לא איש דברים אנכי וכו' שלח נא ביד תשלח. שהיה משה שפל בעיניו מלעורר את בני ישראל, כידוע מבלתי אפשרות הגאולה אא"כ באתערותא דלתתא, כמאמר למען יאמינו כי נראה אליך ה'. שהוא הגואל האמת כידוע שעיקרו היא האמונה, ובזכות האמונה נגאלים. להיות כל עיקר הגלות הוא העדר אמונה ושכחתה, כי אם להשגיח על הטבע, כידוע מענין גלות מצרים שהיו נטבעים בנפשותם בעומקי הקליפות, ואלו לא הוציא הקב"ה את ישראל באותה שעה, היו משועבדים ח"ו לעולם בהם יעבודו, כידוע שכבר היו בתכלית עומק הקליפה ולא היה אפשרות הגאולה אא"כ שיתהפכו מקצה אל קצה, שהוא ממ"ט שערי טומאה אל נו"ן שערי בינה, שהוא הגאולה השלימה שיאמינו בה' לדעת אותו, ואחרי היותם דור דעה אז יצליחו לגאולה, כמאמר וזה לך האות כו' בהוציאך את העם תעבדון אלהים על ההר הזה. והנה מרע"ה שיוכל להכניס בדבורו דברים היוצאים מן הלב להכניס בלבם האמונה תכליתית, לא שיער בנפשו מגודל השפלות, שלא הי' מחזיק את עצמו לכלום, כארז"ל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין. וענין היראת שמים הוא הדביקות ויחוד גמור אמתי כל המדות אליו ית', שהוא ענין יראה שהוא מדה א', ושמים היא מדת אהבה כידוע, ואחרי ביטול כל המה"ג אליו ית', האלהים יעננו בקול ודבריו נשמעין. לכן אפי' ירא שמים בזמן שהוא ירא שמים דבריו נשמעין, ובעידנא דלא עסיק בה לא. אבל מרע"ה אמר ואתחנן אל ה'. שלא תלה במע"ט אלא במתנת חנם, מגודל השגתו אותו ית' איך הוא א"ס וכולם כאין נגדו, וגשמים עכורים אפי' כתר חשוך הוא קמי' עילת העילות. ואיך אפשרות הדביקות ויחוד גמור בו ית' להיות דבריו נשמעין, ולהיותו מגושם לא די שלא יועיל בדבריו עליהם, אלא אף כי יפסידם לנתק את לבם אל הגשם להיות דבריו גשמיים, ודבור גשמי הוא כארס אם נכנס בלב, אפי' הטוב והמובחר שבדבורי' אפשר להתגשם על ידם בגדולת ואמונה כוזבות, ומתגברי' ההתנגדות ע"י כך. והנה אחר שהכריח הקב"ה למשה ודבר אליהם, והיו דתן ואבירם נצבים ומתריזים כנגדו, כפרש"י ז"ל על מלת נצבים לקראתו, ותלה מרע"ה החסרון בעצממו שעל ידי דבריו שדבר הוא אליהם, הכניס בהם ארס ההתנגדות והתגברות את זה לעומת זה, לכן היה קובל ויאמר למה הרעות לעם הזה. פי' שהכנסת בהם רע יותר, במה ופי' למה זה שלחתני. פי' במה ששלחתני, ואנכי שפל ומגושם, נתגשמו הם בדברי, והשיבו הש"י עתה תראה. פי' הראיה וההתגלות צריכה להיות על ידי התנגדות, ובלא"ה אינו ניכר כידוע מסדר בריאת העולם, לכן ויכבד את לב פרעה כו'. למען תספר. משום פרסומי ניסא.