פרי הארץ/מקץ
[מתוך ספר פרי עץ] אמר רב אחא בר מניומא אמר רב נר חנוכה שהניחוה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי' הענין הוא על הסדר הבנת הפסוק' ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם וכו'. הענין היא מדרגה השמינית מן הבטחון המבואר בספר חובת הלבבות היא כי זה כל האדם שהוא במדרגת היותר שפלה ותחתונה ובטח בשם ה' הצור תמים פעלו כי הפועל הכל צופה ומביט עד סוף תכלית הכל כמאמ' מי נתן למשיסה יעקב וכו' הלא ה' זו הפועל אמת ואמונה בו ית' כי הוא הטוב הגנוז כי מאתו לא תצא הרעות ואף כי אין שום שכל מחייב ומשיג שום טובה מסיבה זו, היא מחמת העדר השגת חכמתו ית' כי החכמת מאין תמצא שאינו מושג לשום גוף ואינו גוף ונעלמת מעיני כל חי גם צריך להאמין בהשגחת פרטיות מאתו ית' על מה שבעולם קטן וגדול ואין שום דבר בלתו וע"י בטחון כזה שהוא האמונה בהשגחתו ית' ברור ופעולתו אמת ואמונה כי טוב הוא מעלה סיבה זו ומקשר אותת בחכמה העליונה שהיא מדת צדיק המקשר כל העולמות וסוד יוסף הוא השליט הוא המשביר כי בהגיעו אל החכמה העליונה היא מקור הברכות משם יתברך ומשפיע שולט ומשביר לכל.
והיא ענין התפלה שיהי' עיניו למטה ולבו למעלה. וענין עיניו למטה היא האמונה בהשגחתו ית' והסתכלות עיניו ויורדים מטה מטה מקרני ראמים עד ביצי כינים, שבדרך אמונת האדם והסתכלות בהשגחתו ית' כן ממשיך על עצמו השגחתו. אם מאמין השגחתו בפרטות, מושגח בפרטיות עד נוקף אצבעו ממש שהיא מאתו ית'; ואם מסיר עינו מהשגחתו ית' ואינו מאמין ניתן תחת הטבע ונקרא כופר. לכן ענין התפלה שהיא ההתקשרות צריך שיתן עיניו למטה שישים עיניו בהשגחתו ית' מטה מטה וממילא תהי' לבו למעלה ויהי' קשור למעלה משבעת ימי הבנין שהיא החכמה שהיא למעלה מן ההשגה שהרי אינו יכול להשיג חכמתו ית' בכל סיבה וא"כ יותר שהאדם נופל בשפל סתר המדרגת ממילא משיג ומבין הלא ה' זו שהרי אינו משיג ומבין טובת הסיבה משא"כ כשהולך לטוב' אינו משיג כ"כ חכמתו ית' שהיא נעלמה שהרי סיבותיו מושגים לטובה, וזהו יוסף הוא הצדיק הניתן בבור שהוא בעמקי הקליפות, וכ"ז שתלה בטחונו בשר המשקים שאמר כ״א זכרתני אתך, וישכחהו.
שכל ענין הטבע היא עיקר השכחה אבל מקור הזכרון הוא למעלה מהטבע, וכיון שתלה בטחונו בשר המשקים שיוציאו מן הבור על דרך הטבע לכן וישכחהו.
אם אמנם יוסף צדיק הי' שומע אף כי הַמליץ בינותם הוא הטבע שהרי הטבע ג״כ מאתו ית׳ ורצה לקשר הטבע בו ית'. ובאמת דבר זה [הוא] קיום הטבע [שהטבע משרת את ההשגחה], להעמידה על מכונה ולקיימה ולהחיותה.
אבל אין דרך נס בכך, שהרי הנס הוא ההשתנות ואין השתנות שייך כ"א למעלה מן הטבע בלי שום שיתוף טבע כלל, שהוא חוץ מן הטבע בלתי לה' לבדו. ויוסף היה צריך שינוי הטבע להעלותו מן הבור השכחה ולבוא למעלת הזכירה לכן וישכחהו שהרי בזה אדרבה קיום הטבע [הערת המעתיק: שהטבע משרת את ההשגחה באי הצלחות שלה עד כאן]. ויהי מקץ שנתיים ימים שהם שני דרגות ושני שינוים כי שנה לשון שינוי כמבואר בזוהר ופרעה חולם מלת פרעה פירוש ההתגלות [אמר המעתיק: מלשון פריעה, פרוע עד כאן] שהוא הטבע חולם היא עלמא דאתכסיא ופי' מקץ ג"כ כמבואר בזוהר שהוא קץ שם לחושך, ופי' הוא מקץ מחמת קץ וסתר המדרגה התחתונה השיג הלא ה' היא זו [אמר המעתיק: חוסר ה"מזל" כלומר השתלשלות עניינים שנוגדת את ההשתדלויות] ומי כהחכם יודע פשר דבר כי אם אלקים העושה נפלאות גדולות לבדו, והוא הטוב הגנוז ובזה התקשר בחכמה עליונה שהוא למעלה מן הטבע ב' דרגות שהם חכמה ובינה שנתים ימים שהם למעלת מן הטבע מכל כי ז' ימי הבנין שנפלו בטבע וזהו השבע פרות ושבעה שבלים היפות שנבלעו ברעות ולא נודע כי באו אל קרבנה שהוא מקום השכחה [בשיכחתו של הקב"ה מוסתרת בתוך העולם שמתנהל בטבע] וכיון שהעלה הכל היתה עליה גם לזה: ויזכור שר המשקים אותו לפני פרעה. וכיון שהגיע למקור הברכות משם נתברך הכל, וזהו אשר האלקים עושה הראה את פרעה שהוא בהתגלות.
כללא דמלתא:
כל זמן שהוא מצטער מן השפלות והירידה אל המקום אשר הוא חונה שם ורוצה להנצל ממנו הרי הוא מלובש בגוף ואינו יכול להשיג חכמתו ואין לו שום שייכות עם החכמה שהוא למעלה מכל טבע גוף והשגותיו משא"כ כשמקבל היסורים באהב' אמיתית, בהשגתו הלא ה' הוא הטוב הגנוז כנ"ל א"א להשיג טובתו אז טוב לו להיות מתקשר בחכמה (וזהו שאמרו רז"ל סמא דיסורים) שהרי כשאינו מצטער מן היסורים יצא מכלל הגוף ונתקשר בחכמה וזהו שאמרו רז"ל סמא דיסורים שתיקותא כי השתיקה היא התקשרות החכמה כמאמ' סייג לחכמה שתיקה וזהו ענין גם זו לטובה וזהו ענין קיבול היסורים באהבה.
והנה ענין החכמה היא נקראת שמן כמאמר ושמן על ראשך אל יחסר' וזהו ענין החנוכה כשנכנסו יונים להיכל, וטמאו כל השמנים שהוא ענין כל השכלים שנטמאו בקליפה ונפלו בתוכה חוץ מפח אחד שהי' בחותם כהן הגדול, שהוא ענין השגת השגחה פרטיות הכל מאתו ית' וחותמו אמת ואמונה כי הטוב שאינו מושג אם אמנם אין בו אלא כדי יום א' שהוא מדת החכמה אבל ממנו מתבררים כל השמונה שכלים שלמטה ממנו ומדליק ח' ימים ולכן נר חנוכה שלמעלה מעשרים פסולה כי ך' היא הכתר דלא שלטא בי' עינא כ"א בחכמה ע"י השגה בהשגחה פרטיות שהוא עין ה' אל יראיו כידוע וכדרך שהוא נותן עין יפה בהשגחתו משם הוא ממשיך שפע ברכה משא"כ בכתר דלא שלטא בי' עינא, והנה פליגא בזה חז"ל אם להדליק כנגד הנכנסין או כנגד היוצאין ואלו ואלו דא"ח שהרי באמת כולם בחכמה עשית מוכרח להיות כולם נכללים בו שהרי כח הפועל בנפעל ולכן הם אפשרות הויות כולם ע"י וכן למטה הימנו מוכרח להיות כלול כל עלול בעילתו הקודמת לו שאל"כ הויתו מהיכן הוא עפ"ז אם לא כח הפועל בנפעל ולכן באמת מן הראוי הי' להדליק ביום א' כל השמונה להיות כולם כלולים שם וכן אח"כ ביום ב' ז' להיות כולם כלולים בו כידוע אבל אין אנו יכולים להשיג בהיותם בכללות כ"א ע"י התפשטות והתגלות לכן אין אנו מדליקין אלא כנגד היוצאין שכל מה שיצא נתגלה יותר מוסיף והולך השגחתו להשיג ולפרסומי ניסא קא אתיינא
סליק