פרוזה (ביאליק)/שלשלת הדמים

שַׁלְשֶׁלֶת הַדָּמִים ^[1]

ח"נ ביאליק

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא הַשַּלְדָּג וַיִּצְעַק אל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לֵאמֹר:

אֲהָה, אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי! הֲלֹא אַתָּה הוּא אֲשֶר בִּשּׂרְתָּ שָׁלוֹם וֶאֶמֶת בְּיָמֶיךָ לְכָל-שׁוֹכְנֵי הָאָרֶץ. הֲאִם לֹא צִוִּיתָ אֶת-הַשּׁלוֹם גַּם בֵּין הַחַיָּה וּבֵין הַחַיָּה?"

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶך:

"וּמִי הֲפֵרוֹ?"

וַיַּעַן הַשַּלְדָּג וַיֹּאמַר:

"יָרֹד יָרַדְתִּי הַמַּיְמָה לָצוּד צַיִד, וָאַפְקִיד אֶת-גוּרַי בְיַד הַחֻלְדָּה, וַתָּקָם עֲלֵיהֶם וַתַּשְׁמִידֵם. וְעַתָּה דְמֵי יְלָדַי הַנְּקִיִּים צוֹעֲקִים אֵלַי: מָוֶת לָרוֹצַחַת!"

וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ לְהָבִיא אֶת-הַחֻלְדָּה לְפָנָיו וַיַּחְקְרֶנָּה:

"הַאִם רָצַחְתְּ אֶת-יַלְדֵי הַשַּלְדָּג?"

וַתֹּאמֶר הַחֻלְדָּה:

"אָנֹכִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. וְאוּלָם חַי הַמֶּלֶך אִם בְּזָדוֹן וְאִם בִּצְדִיָּה. כִּי שָׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶת-הַנֵּקָר בְּהַרְעֵם מַקּוֹרוֹ כְקוֹל הַתֹּף, כְּמַזְעִיק לַמִּלְחָמָה, וַיְהִי בְּחָפְזִי אֶל הַמַּעֲרָכָה, וָאֶרְמֹס בּלִי צְדִיָּה אֶת-הַיְּלָדִים."

וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לַנֵּקָר וַיִּשְׁאָלֵהוּ:

" הַאַתָּה הֶחֱרַדְתָּ אֶת-הָעָם לַקְּרָב בְּרַעַם תֹּף?"

וַיַּעַן הַנֵּקָר:

"אָנֹכִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. וְאוּלָם מֵרְאוֹתִי אֶת הָעַקְרָב מַשְׁחִיז פִּגְיוֹנוֹ עִשִׂיתִי זֹאת."

וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לָעַקְרָב וַיִּשְׁאָלֵהוּ:

"לָמָה הִשְׁחַזְתָּ אֶת פּגְיוֹנֶךָ?"

וַיַּעַן הָעַקְרָב:

"כִּי רָאִיתִי אֶת-הַשַּׁלְחָפָה מוֹרֶקֶת שִׁרְיוֹנָהּ."

וְהַשַּׁלְחָפָה הַנִּשְׁאֶלֶת הִצְטַדְּקָה וַתֹּאמַר:

" כִּי רָאִיתִי אֶת-הַסַּרְטָן לוֹטֵשׁ חֲנִיתוֹ"

וְהַסַּרְטָן הֵשִׁיב:

" כִּי רָאִיתִי אֶת-הַסִּרְטָתָן מְנוֹפֵף כּידוֹנוֹ."

וְהַמֶּלֶךְ צִוָּה לְהָבִיא אֶת-הַסִּרְטָתָן וִיּוֹכִיחֵהוּ:

"לָמָה הֲנִיפוֹתָ אֶת-כִּידוֹנֶךָ?"

וַיַּעַן הַסִּרְטָתָן וַיֹּאמַר:

"כִּי רָאִיתִי אֶת-הַשַּלְדָּג יוֹרֵד הַמַּיְמָה לַטְרֹף אֶת- יְלָדַי?"

אָז יִשְׁעֶה הַמֶּלֶךְ אֶל הַשַּלְדָּג וַיֹּאמַר:

" נְקִיָּה הַחֻלְדָּה מֵעָוֹן. דַּם יְלָדֶיךָ בְּרֹאשֶׁךָ. זוֹרֵע מָוֶת יִקְצְרֶנּוּ."

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.

1. הוקלד לפי מהדורת דביר תשכ"ה. המהדורה סודרה והוגהה בידי יצחק פיקסלר.