פרוזה (ביאליק)/המערה והכובסת

הַמְּעָרָה וְהַכּוֹבֶסֶת
ח"נ ביאליק

אִשָּׁה כּוֹבֶסֶת הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם יִרְאַת אֱלֹהִים וּתְמִימַת דֶּרֶך. וְהִיא אַלְמָנָה מִבַּעְלָהּ וּשְׁכוּלִה מִבָּנֶיהָ. וַתְּחַיֶּה אֶת-נַפְשָׁהּ מִיגִיעַ כַּפֶּיהָ בְּכַבְּסָה שְׂמָלוֹת וּלְבָנִים לַעֲשִׁירֵי הָעִיר, וְגַם לַשּׁוֹטֵר הַיִּשְׁמְעֵאלִי הָעוֹמֵד לַמִּשְׁמָר עַל יַד קֶבֶר דָּוִד כִּבֵּסָה. וַיְהִי הַיּוֹם, וַתָּשֶׁב הַכּוֹבֶסֶת לַשּׁוֹטֵר אֶת-שִׂמְלוֹתָיו הַמְכֻבָּסוֹת כַּשֶּלֶג לָטֹהַר, וְהוּא לְבַדּוֹ עִמָּה בַּחֲצַר הַקֶּבֶר. וַיִּשָׂא אֵלֶיהָ אֶת-עֵינָיו וַיַּחְשֹׁב עָלֶיהָ מַחֲשֶׁבֶת בְּלִיַעַל, וַיֹאמַר אֵלֶיהָ בְּעָרְמָה:
"הִנֵּה אִשּׁה יְקָרָה וְטֹובַת שֶׂכֶל אַתְּ וּמְלַאכְתֵּך בֶּאֱמוּנָה, וָאֹמַר: אֶגְמְלֵך טוֹב. הֲיֵש אֶת-נַפְשֵׁךְ לִרְאוֹת אֶת-כְּבוֹד הַחֶדֶר הַפְּנִימִי בְּקֶבֶר דָּוִד אֲשֶׁר לֹא רָאַתְהוּ עוֹד עֵין אִישׁ מִבְּנֵי עַמֵּךְ?"
וַתַּעַן הָאִשּׁה בְּתֻמָּתָהּ:
"לוּ תַעֲשֶׂה עִמִּי אֶת-הַחֶסֶד הַזֶּה וּבֵרַכְתִּיךָ כָּל-הַיָּמִים."
וַיֹּאמֶר הַשּׁוֹטֵר:
"אִם כֵּן, אֵפוֹא, קוּמִי וּלְכִי אַחֲרָי."
וַיֵּרֶד לְפָנֶיהָ בַּמַּדְרֵגוֹת בִּמְבוֹא הַמְּעָרָה וְהַכּוֹבֶסֶת אַחֲרָיו. הֵם בָּאוּ עַד פֶּתַח הַמְּעָרָה אֲשֶׁר מִתַּחַת לָאָרֶץ וְהַשּׁוֹטֵר פָּתַח אֶת-הַדֶּלֶת וַיֹּאמַר אֶל-הָאִשּׁה:
"בֹּאִי."
כִּמְעַט דָּרְכוּ כַפּוֹת רַגְלֶיהָ עַל הַסַּף, וְהַשּׁוֹטֵר דְּחָפָה אֶל הַמְּעָרָה פְּנִימָה וַיָּבֹא אַחֲרֶיהָ, וַיִּסְגֹר הַדֶּלֶת, וּבְעָמְדוֹ בַחֲשֵׁכָה צָהַל בִּצְחוֹק פָּרוּעַ וַיִּקְרָא:
"הֲנִלְכַּדְתְּ, יוֹנָה פּוֹתָה? עַתָּה הִנָּךְ בְּיָדִי!"
וַיִּשְׁלַח יָדוֹ לְתָפְשָׂהּ, וַתֵּט הָאִשּׁה מִפָּנָיו וַתָּנָס בְּאֵימָה וָפַחַד, וְאוּלָם הַשּׁוֹטֵר רָדַף אַחֲרֶיהָ וַיַּשִּׂיגֶנָּה, וַיֵּאָבְקוּ שְׁנֵיהֶם בַּאֲפֵלַת הַמְּעָרָה. אֵין קוֹל וְאֵין הֶגֶה, בִּלְתִּי-אִם כֹּבֶד נְשִׁימָה וְנַפְתּוּלֵי גְוִיּוֹת מִתְגּוֹשְׁשׁוֹת. כִּמְעַט כָּרְעָה הָאִשּׁה מִתְעַלֶּפֶת תַּחַת הַנָּבָל. פִּתְאֹם נָפַל הֵד רָחוֹק בַּמְּעָרָה וְאוֹר חִוֵּר הִבְהִיק רֶגַע וַיַּךְ אֶת-הַשּׁוֹטֵר בְּתִמָּהוֹן. עוֹדֶנּוּ מִשׁתָּאֶה וְנִדְהַם – וְהָאִשּׁה נֶחֶלְצָה מִיָּדָיו וַתִּתְחַמֵק, וּבְבַקְשָׁהּ לָהּ מָנוֹס בָּאֲפֵלָה, וַתִּפֹּל מִבְּלִי רְאוֹת אֶל אַחַד הַכּּוּכִים אֲשֶׁר בַּקִּיר וַתֵּעָלֵם, וְהַשּׁוֹטֵר גִּשּׁשׁ מִשֵׁש וְלֹא מְצָאָה, כִּי גָדְלָה הַחֲשֵׁכָה מִשֶּהָיְתָה וְאלֹהִים הֶעְלִימָהּ מֵעֵינָיו. וַיַּרְא הַנָּבָל כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה מְזִמָּתוֹ, וַיַּחֲרֹק שֵׁן וַיְּחָרֵף אֶת-הָאִשּׁה, וַיְקַלְלֶנָּה קְלָלָה נִמְרֶצֶת וַיִּקְפֹּץ אֶגְרֹף רֶשַׁע וַיֹּאמֶר בְּזָעַם:
"הַמְּבִישָׁה, עַתָּה תִרְאִי אֶת-נִקְמָתִי מִמֵּךְ."
וַיֵּצֵא מִן הַמְּעָרָה וַיָּגֶף אֶת-דַּלְתָּהּ בָּחֲרִי אַף, הָגֵף הֵיטֵב, וְנָעָל. וְהַכּוֹבֶסֶת נִשְׁאֲרָה לְבַדָּהּ בֶּאֱשׁוּן חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה.
וַיָּרָץ הַשּׁוֹטֵר אֶל הַקָּדִי, הוּא הַשׁוֹפֵט לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וַיְרַגֵּל אֵלָיו בַּכּוֹבֶסֶת לֵאמֹר:
"הִנֵּה הִתְגַּנְּבָה אִשָּׁה יְהוּדִיָּה לָבֹא אֶל קֶבֶר הַנָּבִיא דָוִד, אֲשֶׁר לֹא כַדָּת, וּבְהִוָּדַע לִי וָאֶסְגְּרֶנָּה שָׁם עַל מַסְגֵּר וָאָרוּץ לְהַגִיד לַאדוֹנִי."
וַיִּחַר אַף הַקָּדִי וַיֹּאמַר:
"חֵי הַנָּבִיא, כִּי בְנַפְשָׁהּ חָטְאָה הַיְּהוּדִיָּה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף."
וְהַכּוֹבֶסֶת שָׁמְעָה בְּדַבֵּר הַשּׁוֹטֵר בַּמְּעָרָה אֶת-דִּבְרֵי זַעְמוֹ, וַתֵּדַע כִּי רָעָה גְדוֹלָה נֶגֶד פָּנֶיהָ, וּכְפֶשַׂע בֵּינָהּ וּבֵין הַמָּוֶת, וַתָּגָר מְאֹד, וַתִּתְנַפֵּל אַרְצָה, וַתִּפְרֹשׂ כַּפֶּיהָ בַחֹשֶׁךְ, וַתֵּבְךְ וַתִּתְפַּלֵּל לְאמֹר:
"מַלְטֵנִי אֱלֹהִים לְמַעַן דָּוִד עַבְדֶּךָ."
עוֹדֶנָּה בּוֹכָה וּמִתְפַּלֶּלֶת וְהִנֵּה אִישׁ יָשִׁישׁ עָמַד פִּתְאֹם כְּנֶגְדָּהּ בַּהֲדַר שֵׂיבָתוֹ, וְזֹהַר פָּנָיו כְּזֹהַר הַחַמָּה, וַתִּמָּלֵא הַמְּעָרָה זִיו יְקָרוֹ. וַיֹּאחֶז הַיָּשִׁישׁ בְּיָדָהּ בְּנַחַת, וַיְנַהֲלֶנָּה בְּאָרְחוֹת מַחֲשַׁכִּים וַעֲקַלְקַלִּים בַּמְּחִלָּה מִתַּחַת לָאָרֶץ עַד צֵאתוֹ עִמָּהּ אֶל פְּנֵי שָׂדֶה שָׁמֵם, אֶל מְקוֹם עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת עָפָר וְעִיֵּי חֳרָבוֹת. וַיֹאמֶר הַיָּשִׁיש אֶל הָאִשָּׁה:
"מַהֲרִי, בִּתִּי, רְדִי אֶל בֵּיתֵךְ, אַל תִּתְמַהְמָהִי, וְנִצַּבְתְּ אֶל הַשֹׁקֶת לְכַבֵּס אֶת-הַשְּׂמָלוֹת כְּמִשְׁפָּטֵךְ ,וְאַל יִוָּדַע לְאִישׁ מִכָּל-הַמֹּצְאוֹת אוֹתָךְ מְאוּמָה."
וּבְטֶרֶם תּוֹדֶה הָאִשָּׁה לְמוֹשִׁיעָהּ – וְהוּא נֶעְלַם מֵעֵינֶיהָ וְאֵינֶנּוּ.
עַד כֹּה וְעַד כֹּה – וְהַפֶּחָה וְהַשׁוֹפֵט וְשׁוֹטְרֵי הָעִיר וְעִמָּם עַם רַב מִן הַיִּשְׁמְעֵאלִים בָּאוּ אֶל הַמְּעָרָה וַיְחַפְּשׂוּ בְּתוֹכָהּ בְּכָל-פִּנָּה מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-הַפּוֹשַׁעַת, לְיַסְּרָהּ כְּדֵי רִשְׁעָתָהּ, וְלֹא מָצָאוּ, וַיִּקְצֹף הַקָּדִי מְאֹד וַיֹאמֶר לַמַּלְשִׁין בָּחֲרִי אָף:
"הַלְהָתֵל בִּי הֲבִיאֹתַנִי הֲלֹם?"
וַיַּעַן הַשּׁוֹטֵר וְשִׁנָיו צָלְלוּ בְּפִיו:
"חַי הָאֱלֹהִים וְחֵי נְבִיאוֹ, כִּי רַק אֶמֶת דִּבַּרְתִּי, וּבְעֵינַי רָאִיתִי אֶת הַיְהוּדִיָּה בְּתוֹך הַמְּעָרָה. הֲלֹא הִיא הַכּוֹבֶסֶת פְּלוֹנִית אַלְמוֹנִית..."
וַיִּקֹב אֶת-שֶׁם הַכּוֹבֶסֶת. וַיְמַהֵר הַקָּדִי וַיִּשְׁלַח מִקְצָת נְעָרָיו אֶל בֵּית מְגוּרֵי הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נִקְּבָה בְּשֵׁם לִרְאוֹתָה וּלְחָקְרָה. וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים אֶל בֵּית הָאִשָּׁה וַיִּמְצְאוּהָ שׁוֹקֶדֶת עַל מְלַאכְתָּהּ כְּיוֹם בְּיוֹם, לֹא שֻׁנָּה דָבָר. וַתִּשְׁאַל הָאִשָּׁה אֶת-מְשָׁרְתֵי הַקָּדִי, וְהִיא כְמִתְנַכֶּרֶת:
"מַה-תְּבַקְשׁוּ בָזֶה?"
וַיֹּאמְרוּ לָהּ:
"הַעוֹד לֹא יָצָאת הַיוֹם מִפֶּתַח בֵּיתֵך הַחוּצָה?"
וַתִּתַּמָּם הָאִשָּׁה וַתֹּאמַר:
"הָעֵת לִי לָצֵאת וְלָבוֹא? וְהַמְּלָאכָה רַבָּה וּכְבֵדָה, וְהַיּוֹם קָצָר, וּמֵאָז עֲלוֹת הַשַּׁחַר וְעַד עַתָּה אֶת-מְקוֹמִי לֹא הִנַּחְתִּי, וּמִי יוֹדֵעַ אִם אֲכַלֶּה אֶת-מְלַאכְתִּי עַד הָעָרֶב."
וַיֵּצְאוּ הַנְּעָרִים וַיָּשוּבוּ אֶל הַפֶּחָה וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת אֲשֶׁר מָצְאוּ הָאִשָּׁה עוֹשָׂה בִּמְלַאכְתָּהּ עַל הַשֹׁקֶת וְאֶת אֲשֶׁר עָנָתַם לְתֻמָּה. וַיִּשְׁמַע הַפֶּחָה וְכָל-הַנִּצָּבִים עָלָיו אֶת-דִּבְרֵי הַנְּעָרִים וַיֹאמֵרוּ:
"אֵין זֹאת כִּי-אִם שֶׁקֶר עָנָה הַשּׁוֹטֵר בָּאִשּׁה?"
וַיצַו הַקָּדִי וַיִּתְפְּשׂוּ אֶת-הַשּׁוֹטֵר וַיַּשְלִיכוּהוּ אֶל הַמְּדוּרָה אֲשֶׁר עָרְכוּ שָׁמָּה לַכּוֹבֶסֶת מֵעַנְפֵי זַיִת יְבֵשִׁים, וַיְהִי לְמַאֲכֹלֶת אֵשׁ.
כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לָאִשָּׁה הַתְּמִימָה כֵּן נַעֲשָׂה לוֹ.
וְאלֹהִים הֵיטִיב לַכּוֹבֶסֶת מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה, וַיִּתֵּן אֶת-חִנָּהּ בְּעֵינֵי כָּל-יוֹדְעֶיהָ, וַיָּבִיאוּ לָהּ כָּל אַנְשֵׁי-הָעֵדָה מִקָּצֶה אֶת-שִׂמְלוֹתֵיהֶם לְתִכְבֹּסֶת, וַיַּרְבּוּ שְׂכָרָהּ כִּי אָבוּ כֻלָּם לְהַצִּיל מִפִּיהָ שֶמֶץ דָּבָר מִן הַתַּעֲלוּמָה הַכְּמוּסָה עִמָּהּ; אַך הִיא שָׁמְרָה פִיהָ וּלְשׁוֹנָהּ, וּבְנַסּוֹת אִישׁ אֵלֶיהָ דָבָר, וְזָעֲפוּ פָנֶיהָ, וְחָדַל הָאִישׁ מִמֶּנָּה וְלֹא יוֹסִיף.
וְאוּלָם סוֹדָהּ לֹא יָרַד אִתָּהּ אֶל קָבֶר. כִּי בִמְלֹאת יָמֶיהָ לָמוּת וַתְּסַפֵּר לִשְׁכֵנֶיהָ הָעוֹמְדִים מִסָּבִיב לְמִטָּתָהּ אֶת-כָּל-דְּבַר הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לָהּ אֱלֹהִים בַּמְּעָרָה וַיַּצִילֶנָּה מִמָּוֶת אַכְזָרִי.
וְאֶת-הוֹנָהּ הַמְעַט אֲשֶׁר צָבְרָה בַעֲמַל כַּפֶּיהָ עָזְבָה לַעֲדַת יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלַיִם לְמַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה וְהַחֶסֶד, וַתְּצַו לְהוֹעִיד אִישׁ עִתִּי, בֶּן-תּוֹרָה וִירֵא אֱלֹהִים, אֲשֶׁר יִפְקֹד שָׁנָה שָׁנָה, לִתְקוּפַת יוֹם מוֹתָהּ, אֶת-קִבְרָהּ וְהִתְפַּלֵּל עַל נַפְשָׁהּ לְאלֹהִים. וְכֵן יֵעָשֶׂה לָהּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָנָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
יְהִי זִכְרָהּ בָּרוּך!

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.