פרוזה (ביאליק)/בי יקננו נחשים
ח"נ ביאליק
- בי יקַננו נחשים וצפעונים, אך הנחשים רצוּצים המה, מדי הגיחו את ראשיהם רִצצו מוחם וידכּאום וירמסו עליהם ברגל.
- אך יש שיגיחו את אלפי ראשיהם, תוססים בחֵמה שפוכה, פותחים אלפי פיותיהם ושולחים לשונותיהם השחורות וּבלחישת שָׂרָף וּבַחֲמַת פתנים תובעים הם את עלבונם, אשר את ביציהם בִּקעו ויָזוּרוּ וידכּאום לפני עִתּם.
- והם מה ישׂישׂו לקראת שמש, מה יֹאבו להתחמם כנגד אורהּ! הה מדוע דִכּאתם אותנו? מדוע רִצצתם אותנו על חִנם?
- ואנחנו לא לרַעַל הִטַפנו ולא למרוֹרה אֵש הֻשְׂקָה בעינינו.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.
- ^ מתוך הכתבים הגנוזים של ביאליק – מן העזבון