פרדס רמונים כז י

פרק עשירי:

באות ז פי' בספר התמונה, כי צורתה בנצח והיא רמז לכלי זיין לנצח בדין. וכן היא מדתו של משה ובה היה נוצח במלחמת עמלק כי היה מרים ידו ואז וגבר ישראל והוא הרמת יד ימין שהוא נצח על השמאל שהוא הו"ד ואז גובר כח הרחמים וכן בנשיאות כפים צריך להגביה הימין על השמאל וכאשר ירים האדם ידו יראה כזיי"ן בפשיטות אצבעותיו והוא נרמז בנצח ששם הנצחון ע"י הזיי"ן.

ואמר כי ממשלתה בשעת החמה מטעם שגובר עליו כח הרחמים ע"י הת"ת ולכן מושל בשעת ממשלת חמה שהוא ככ"ב הת"ת.

הקצור רוחניות האות הזה רומז בצד הנצח לבד. ויש מי שפירש כי הזיין הוא יסוד והא סוד הברית והוא סוד שבת וכמו ששבת עטרה על ששת ימי המעשה כן בזיי"ן עטרה על הוא"ו והעטרה הזאת היא עטרה שבברית. וכמו שהשבת נותן מזון לכל שאר ימי השבוע כן האות הזה נק' זיי"ן על שם המזון הנשפע ממנו והוא הברית הנמשך מהת"ת שהוא הגוף הנרמז בוא"ו והזי"ן ברית והחי"ת נקבה העומדת לקבל ופוסקת את רגליה לקבל שפע הזכר. ויש שפי' בענין אחר זיין עומדת בזו הצורה כדי לתקן ההשוואה וחלוק לגולם הנאצל והנעשה מן החומר.

ויש מי שפי' ז' רומזת למדת הגבורה שלוקח כלי זיין להלחם ברשעים ולכן זיין מפורסם בדברי הרשב"י ע"ה בתיקונים בענין האות הזה הוא היות צורתה רמז אל ו' וי'. והנה היא מתפרשת על ב' דברים כי המלכות בעלותה אל מקומה הא' אל בית אביה כנעוריה הלא תעלה דרך מדרגות הסולם ובעלותה בראש צדיק אז היא עטרה בראש כל צדיק. והכונה כי לבוש הצדיקים בעולם הבא הוא מצד המלכות וזהו ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה, א) כי ראתה עולמה בחייה.

אמנם זהו מצד מלכות שהוא בהיותה למטה מולכת בעה"ז אבל בעלותה למעלה מצד הבינה כי ע"י שהיא האם תעלה אל בית אביה היא עטרה בראש צדיק יסוד עולם וזהו עוה"ב אין בו לא אכילה וכו' אלא צדיקים יושבים ועטרותי' בראשיהם כי עולם הבא היא הבינה כאשר נתבאר בערכו.

וזהו ומרדכי יצא מלפני המלך (שם ח, טו) שהיא הבינה בלבוש מלכות מצד המלכות כמבואר ועטרת זהב גדולה מצד עטרה בראש כל צדיק וצדיק. וזהו שראה עולמו בחייו. ובזה יובן למה לא נתנה עטרה לאסתר אלא כתר מלכו"ת. ומפני שעטרה בראש הצדיק נמצא י' על ו' והוא ז' ע"כ הוא יום הז' ואין זה מקום ביאורו. וזאת הזי"ן זעירא כי לא נתפרסם שמה.

ועוד יש עטרה בראש ס"ת והיא נקרא בלשון הרשב"י ע"ה (בתקונא י, דף) תג"א דס"ת וזהו בעלותה דרך המדרגות עד החכמה למעלה וזהו עטרת בעלה ואז היא י' על ו' והיא זיי"ן ואל הזיינין האלה הם רמז התגין וזהו שג"כ הוא תפארת יום הז'.

ולפעמים תתיישב היו"ד הזאת בראש ג' אבות ויעשו ג' זיונין כענין ש' וכן בנצח הוד יסוד. וכל זה שבלי הלקט משדה הרשב"י עליו השלום: