פרדס רמונים כד טו
<< · פרדס רמונים · כד · טו · >>
פרק חמשה עשר: הרמב"ם ע"ה האמין היות ענין מראה המלאכים אל אאע"ה וכיוצא בהם שהיה במראה הנבואה. וזה מפני שהאמין שהם דקים תכלית הדקות רוחניים בלתי מתגשמים ועל זה הוקשה לו רבויים. ותירץ שהם מתרבים בדרך עלה ועלול כמו שפי' בס"ד בשער סדר עמידתן בפרק ו'. ולזה הבאים אחריו הקשו לדעתו שאם כן חוייב שלא יהיו המלאכים כ"א י' נאצלים מאחד לא' מאחר שאין הפרדס אלא מעילה לעלול. ומדרגתם הם י', חיו"ת אופנים אראלים חשמלים שרפים מלאכים אלדי' בני אלדים כרובי' אישים. והנה נודע היותן יותר ויותר. ונדחקו בכמה עניינים לישב ענין זה ולא עלה בידם. ואנו אין לנו אלא קבלת הרשב"י ע"ה שפירש שאפשר אל המלאכים להתעבות ולהתגלם באויר וז"ל בפ' וירא (דף, קא.) ת"ח (בשעתא,) [בתר] דאתגזר אברהם הוה יתיב וכאיב וקב"ה שדר לגביה תלת מלאכין באתגלייא וכו'. וכי מאן יכיל למחמי למלאכין, והא כתיב עושה מלאכיו רוחות וגו'. אלא ודאי חמא לון דנחתי לארעא כגוונא דב"נ. ולא יקשה לך האי, דהא ודאי אינון רוחין קדישין ובשעתא דנחתין לעלמא מתלבשין באוירין וביסודי דגולמין ואתחזין לבני נשא ממש בחיזו דיוקנא דלהון. ות"ח אברהם חזא לון כחיזו בני נשא. ואע"ג דהוה כאיב ממילה רהיט אבתרייהו בדיל דלא למגרע מה דהוה עביד מקדמת דנא עכ"ל. והנה בפי' אמר שאפשר למלאכים להגלם ולהראות לזכי המדות והצדיקים זכי הראות. עוד למדנו שם בענין המלאכים שאינם יודעים בעה"ז ובענייניו אלא איש על עבודתו ועל משמרתו וזולת זה אין להם ידיעה בעולם וז"ל (שם, עב) איה שרה אשתך. וכי לא היו ידעי מלאכי עלאי דשרה הנה באהל, אמאי כתיב איה. אלא לא ידעי בהאי עלמא אלא מה דאתמסר להו למנדע ומה דלא אתמסר להו למנדע לא ידעי. ת"ח כתיב ועברתי בארץ מצרים אני ה', וכי כמה מלאכין ושליחין אית ליה לקב"ה. אלא בגין דאינון לא ידעי בין טפה דבוכרא לההיא דלא בוכרא בר קב"ה בלחודוי. כגוונא דא (יחזקאל, ט) והתוית תיו על מצחות האנשים, ואמאי צריכין. אלא בגין דאינון לא ידעי אלא מה דאתמסר לון למנדע ידעי, כגון כל אינון מלין דזמין קב"ה לאייתאה על עלמא. ומ"ט, בגין דקב"ה אעבר כרוזא בכלהו רקיעין בההוא מלה דזמין לאייתאה על עלמא, ואינוי שמעי מלה וידיע. כגוונא דא בשעתא דמחבלא אשתכח בעלמא, בעי בר נש לאתכסייא בביתיה ולא יתחזי לבר בשוקא בגין דלא יתחבל כד"א ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. מנייהו דיכול לאסתתרא אין, אבל מקמי קב"ה לא יכיל לאסתתרא מה כתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' עכ"ל ומבואר הוא. עוד למדנו משם לימוד שלישי בענין המלאכים שעיקר מזונם הוא מצד החסד וז"ל (שם דף, קד) ת"ח ויקמו משם האנשים, מההיא סעודה דאתקין להו אברהם וזכה בהו. ואע"ג דמלאכים הוו זכה בהו וכל ההוא מיכלא לא אשתאר מניה כלום בגיניה דאברהם ולמזכי ביה דהא כתיב ויאכלו באשא דלהון איתאכיל. ואי תימא הא תלת מלאכין הוו, האי אשא והאי מיא והאי רוחא. אלא כאו"א כליל בחבריה, ובג"כ ויאכלו. כגוונא דא ויחזו את אלהים ויאכלו וישתו, אכילה ודאית אכלו דאתזנו מן שכינתא. אוף הכי ויאכלו גרמו לאתזנא מההוא סטרא דאברהם אתדבק בי' ובג"כ לא אשתאר ממה דיהיב לון אברהם כלום. כגוונא דא בעי ב"נ למשתי מכוס דברכה בגין דיזכי לההוא ברכתא דלעילא. אוף אינון אכלו ממה דאתקין לון אברהם בגין דיזכון לאתזנא מסטרא דאברהם, דהא מההוא סטרא נפיק מזונא לכלהו מלאכי עילאי עכ"ל. הורה בפי' שמזונות המלאכים כלם מצד החסד. עוד מצאתי בתיקונים בענין זה כי המלאכים קצתם יונקים מצד הגבורה וקצתם מצד החסד וקצתם יונקים מצד הת"ת וכן מכל הספי', ועכ"ז לא פליגי כי לענין מזונם הוא מצד החסד לכלם בשוה. עוד בארו המפרשים שכל מלאך שסוף שמו אל כמו מיכאל יניקתו מצד ספי' החסד, וכל שם שסופו י"ה יניקתו מצד הת"ת, וכל שם שסופו ן' פשוטה יניקתו מצד הגבורה ואין לחפש אחריהם שכולם יוצאים מהפסוקים. אמנם יש להם סמך בפסוק ע"ד המספר וכיוצא בו. ושאר שמות שאין להם סימן מאלו הג' יוצאים מהפסוקים עכ"ל. עוד למדנו בתקונים שיניקת המלאכים מספירות ידועות ופעולתם כפעולות הספירות ושמם על שם הספי' כמו גבריאל על שם הגבורה וכן חסדיאל ע"ש החסד וכן אהביא"ל ע"ש החסד הנקרא אהבה. וכן ע"ש כל שאר הפעולות. והטעם מפני שעשר מאורות מתפשטים מבריאה אל היצירה וע"י המאורות הפעולות נפעלות כמבואר בשער אבי"ע. והנה מי' מאורות אלו מתפשטות בריאת המלאכים. לכן הם מכונים על שם הספירות ועל שם פעולת הספירות: