פרדס רמונים כא ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · פרדס רמונים · כא · ח · >>

פרק שמיני: והנה בעל ספר יצירה כלל ענין הבריאה בעול"ם שנ"ה נפ"ש. וז"ל בפ"ו תלי בעולם כמלך על כסאו. גלגל בשנה כמלך במדינה, לב בנפש כמלך במלחמה עכ"ל לעניינו. ועם היות דבריו אל הפשט באמרו תלי בעולם כמלך על כסאו ופי' מלך על הכוכבים ומזלות. ותל"י הוא גשם מאש ואויר ומים ואינו נראה לעין. ולפי האמת הוא הקו הישר שעליו תסובנה הגלגלים כי אותה הנקודה לא תזוז לעולם ממקומה כאלו נאמר שהוא היה גשם מאש אויר וכו'. ע"ד משל הקו שמצפון לדרום עובר בין האש הסובב העולם ובין המים והאויר ויסוד הארץ שעל אותה נקודה סיבוב כל הגלגלים ולא יחטיאו השערה לא יעלה ולא ירד זה יקרא תל"י, ולקצת התוכניים נקרא תנין. והוא כמלך על כסאו ע"י הנהגת הגלגלים כדפי'. גלגל בשנה פי' גלגל השמש שבו יתסדרו ענייני השנה בתקופות וכל העניינים והוא מלך בענייני השנה. לב בנפש הכוונה כי בחלל הלב עקר משכן הנפש החיונית ומשם מתפשטת בשאר איברי הגוף, נמצא עיקר הנפש בלב והוא מולך על שאר הכוחות המתפשטים ממנו והוא מנהיג הגוף ומתקוטט עם אויבי החיות כנודע לבעלי הרפואה והיינו כמלך במלחמה. זהו דרך פשוטו. ועם היות פשוטן של דברים אמת רמיזתן במרומי ערץ. שכן דרך הספר מדבר בעולם הזה ודבריו עומדים ברומו של עולם. והענין הוא כי עולם ר"ל בינה הנקרא עולם ע"ש ימי ההקף שהיא העולם באמיתות. ונקרא עולם על שם שהם נעלמים בה, כאשר יתבאר בשער ערכי הכנויים ב"ה. והאריכות עתה בהכרח שששת ימי ההקף הם בתוכה אין צריך, כי נודע היותה מערכה שניה אל האצילות כדפי' בשערים הקודמי'. ואמר תל"י בעול"ם מלשון (שה"ש ה, יא) קווצותיו תלתלים דהיינו מציאות הת"ת הגנוז בבינה בסוד הדעת. והיינו התל המקבץ השש קצוות הנעלמות בבינה כנודע. והוא כמלך על כסאו. שבמקום הבינה נקרא מלך. וכסאו הוא פארותיו שהם ששת קצוותיו. הנעלמים ומפני שבהיותן שם אינו חסר שפע וברכה לכן נקרא מלך על כסאו בהשקט ובבטחה. והוא על כסאו מיוחד במלכות מלך תפארת על כסא מלכות כי במציאותה הנעלם אין מיעוט כדפי' בשער המיעוט בפ"ד. גלג"ל בשנ"ה. שנה היינו תקופות הששה ימים במקומם בתפארת. ר"ל מקום אצילותם וקיבוצם ומציאותם שם יקרא שנה והתפארת בתקפו עמהם יקרא גלגל. ומפני שאין שם שקט ובטחון הדין, לכן אמר כמלך במדינה לשון דין, דדין ודאי איכא, אבל מולך עליו, והיינו שהוא מלך במדינה. והיינו יחודו נמי עם בת זוגו שהיא עיר ומדינה. ונקראת כן כשהיא מתלבשת בדין מפני היניקה מהגבורה והמיעוט. ל"ב בנפ"ש שני כנויים אלה הם במלכות. אמנם ירצה בלב בתוכיות מציאות עצמות הנקודה האמצעית. ונפש היא בחינת עצמה אל בחינות הו' קצוות שבה והיא נקודה באמצע מציאות נקודת ציון נגד הת"ת. ואחר שקודם אלינו מציאות ששה קצות בשלשה מערכות אלה והם נקראים עולם שנה נפש. והנקודה האמצעית היינו האילן האמצעי הנזכר במאמר נקרא תלי גלגל ולב וסי' עש"ן תג"ל. הנה ע"י תהיה ההנהגה בגלגול הקצוות במערכות שהם מערכה מול מערכה זו שואבת מזו וזו משפעת לזו ומכחה נברא עולם שנה נפש הגשמיות דרך המערכות שהם אצילות בריאה יצירה עשיה. ובכולם עולם שנה נפש כסדר אצילות כן סדר הבריאה כן סדר היצירה כן סדר העשייה. ואחר שנודע כי י"ב גבולים הם מכח ו' קצוות הנה נמצא היות י"ב גבולים בבינה וי"ב בת"ת וי"ב במלכות. וביארנום כי הם נחלקים לד' ג' גבולים לכל רוח כזה: ההי"ו ההו"י הוי"ה צפון: ויה"ה והה"י והי"ה מזרח: היו"ה היה"ו הוה"י מערב: הרי י"ב לבינה וי"ב לתפארת. [עתה נכתב כ"ד צירופים למלכות: אדני אדיג אניד אנדי אינד אידג דרום: דאני דאיג דינא דיאג דנאי דניא צפון: נאדי נאיד ניאד נידא נדיא נדאי מזרח: יאדג יאנד ינדא ינאד ידאג ידנא מערב: והנה שלשה פעמים לדרום שהוא הי' בחכמה שהוא בחסד דרום והיינו ג"כ א' של אהי"ה וא' של אדנ"י כי הכל א' כמבואר בהרשב"י ע"ה באמרו ענין יחוד ג' שמות אלו כזה יאהדונה"י יאההויה"ה והם ג' פעמים לצפון שהוא הה"א שהיא בבינה שהיא בגבורה צפון והם ג"פ למזרח שהוא הוא"ו שהוא בת"ת (והם גפ, למערב) אמנם ביחס ההויות וכן השמות אל הגבולים זה אין בנו כח עד יבא מורה צדק. והנה תל"י הוא שם אהי"ה, וגלג"ל הוא שם יהו"ה, ול"ב הוא שם אדנ"י. והד' רוחות הם ד' אותיות השם, אות אחת לכל רוח. והגבול הוא צרוף שם אחד כמו שציירנו. והנה לכל שם מהי"ב ששה שמות מהע"ב שמות והיינו דקאמר ששה משמותם על האבן האחת. והטעם כי כל גבול יהיה כלול מששה קצוות. כי כח כלם בכל אחד. ע"ד שבארנו בענין כללות הספירות בשערים הקודמים. וכל שם הוא מג' אותיות שהם נגד חסד דין רחמים. שבזה נכלל כל האצילות כדפי' בשער מהות וההנהגה פכ"ה בס"ד. וכן הם ג' אותיות אות א' בכל פסוק שהרמז בהם אל ג' קוים כדפי' לעיל. והנה כל אחד כלול מחבירו והכל להורות על היחוד ועל ההנהגה. כי כשם שטבע המזלות מתחלפים כן הדבר בהויות ובצירופים איש על עבודתו ועל משאו, ואיש במלאכתו אשר המה עושים. וכבר נתבאר כי הג' מדות האלה הוא הנהגת העולם עליונים ותחתונים והם נכללים בסוד יהו"ה כנודע ומהם נתפשטו ההויות כלם בכל העולמות בעולם שנ"ה נפ"ש (עד, הפשט) שהם י"ב י"ב בסוד י"ב גבולים כאשר נתבאר בספר יצירה. ונתפשטו הצורות העליונות עד היותם במלכות כ"ד. לסבה כי המלכות היא י' והת"ת ו' ושיעור ו' שני יודי"ן כדפי' הרשב"י ע"ה והעתקנוה לעיל בשער השמות בפ"ו בע"ה וכן שיעור המלכות זרת כמו שנבאר בערכי הכנויים ושיעור הת"ת אמה כאשר יתבאר שם ושיעור האמה ב' זרתות כנודע. וכן הת"ת החוצה השקל עשר הוא. ומלכות היא ה' מחצית העשר כדפירשנו בשער א' פ"ב בס"ד (כצל עפ, הפלח) וכן המלכות ה' והיינו שהיא ג' ווי"ם שהם נצח הוד יסוד כדפי' בשער המציאיות. ושיעור הת"ת כפלים שהוא ו' קצוות. הוכרח מכל זה ששיעור הת"ת כפל לשיעור המלכות, א"כ הוכרח לזה שמה שנכללו ו' שמות של הע"ב בצרוף הא' של אהי"ה או הי' של יהו"ה צריך שנים בשם אדנ"י מפני שאינה כוללת מהקצוות כ"א ג' כדפי' ולכן באו צרופי אדנ"י כ"ד שהם ג"פ כ"ד הם ע"ב, וכן פי' בספר הבהיר במ"א. ועוד פירש שם כי אפי' בשם בן ד' הם כ"ד צורות כ"ד צירופים. ואין לתמוה על זה, כי אם היותו שישתוו ההוויות באותיותיהם לא ישתוו ברמיזתם. וראייה מאותיות ה"ה שבשם ששוים בצורתם ומשונות ברמיזתם כמו שביארנו בשער השמות בפ"א בס"ד. ולכן נחשוב כאלו ה' שניה הי' צורתה משונה מחברתה, ויצא לנו כ"ד צירופים כ"ד צורות. ועם היות שידמו הי"ב אל הי"ב הם כדמות זכר ונקבה מקבל ומשפיע וכן הם י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה, של הלילה מקבלות מהיום ושל יום משפיעות בלילה בסוד מדת יום ומדת לילה. ועוד ראוי שנקדים כי תפארת ומלכות מתייחדים ומתדבקים בכל הספירות ובכל האברים העליונים פעמים כלם יחד ופעמים במקום מיוחד כאשר מתבאר מסוד התפילות. כי תפלת השחר מכונה לאברהם ושם מתרפקת על דודה ע"י החסד, ותפלת המנחה יצחק ושם יחודה עמו ע"י גבורה, ותפלת ערבית יעקב וכו'. וכסדר התפלות כן סדר המועדים כי פסח הוא חסד ושבועות ת"ת ור"ה גבורה וסוכות יסוד וש"ע מלכות וחנוכה ופורים נצח והוד כי כן ביאר הרשב"י בתיקונים (תקוני זח, דף). והכונה על יחודה עם בעלה, בעוד הענפים האלה ואין זה מקום הדרוש הזה כי נבאר אותו בס' אור יקר בס"ד. אמנם תשתנה הבחינה לפי השתנות המקום ויתגלה הדבר הזה בסוד צרוף הניקוד כי יעלה המספר לאין תכלית כאשר נבאר בשער הצירוף פ"ד בס"ד. הנה נמצא עתה היות אמת שהם כ"ד צורות כ"ד צירופים והם הם י"ב צורות י"ב צרופים שהכל א' והכל עולה אל מקום א'. ובזה יתוקן דברי ספר הבהיר במקום אחר, כי כן ביאר הוא בפי' כאשר נבאר כי י"ב זכרים וי"ב נקבות דומים אלו לאלו והם עולים כ"ד. והנה נודע היות הזכר הפך הנקבה כמו שנתבאר בספר יצירה זכר באמ"ש נקבה באש"ם. ולנו בזה שני דרכים. או אם נאמר שיהיו תיקון הזכרים והנקבות כמו אמ"ש ואש"ם ונמליך לעולם אות אחת בראש הזכר והנקבה דהיינו אות מהרוח שבו הזכר ובו הנקבה. כגון אם אנו ברוח מזרחי שהוא י' משם אהיה כמבואר לעיל הנה יהיה הזכר יאה"ה ונקבתו יהה"א. וכן אם יהיה הזכר יהא"ה יהיה הנקבה כמוהו יהא"ה אלא שהוא המליך אות ה"א ראשונה והנקבה הפכה והמליכה אות ה' השניה. וכן באדנ"י המשל אות רוח דרומי הוא א' ויהיה הזכר אדנ"י והנקבה אינ"ד, ואם יהיה הזכר אדי"נ יהיה הנקבה אני"ד, ואם יהיה הזכר אנד"י יהיה הנקבה איד"נ. זהו דרך א'. או אם נאמר י"ב צרופים ממש נקבות כי"ב הזכרים ולעולם הזכר והנקבה שוים כזה הזכר יהו"ה והנקבה יהו"ה, הזכר הוה"י והנקבה הוה"י, זה משפיע וזה מקבל. והב' דרכים שקולים אצלנו עד יבא מורה צדק. וראינו לחלק העניין הזה עוד לפרק בפ"ע לתת ריוח בין פרשה לפרשה: