פרדס רמונים ט ד
<< · פרדס רמונים · ט · ד · >>
- פרק רביעי
אחרי שנתעסקנו בפ' הקודם במכריע האחד שהוא הת"ת בין הגדולה והגבורה - נבא לבאר ענין מכריע האחר והוא היסוד שהוא מכריע בין נצח והוד. וכן הסכימו כל המפרשים וקראו אותו מכריע שני.
והענין שהנצח הוא ענף החסד וההוד ענף הגבורה, וכפעולת השרשים כן פעולת הענפים. ולכן כמו שהוצרך ענין ההכרעה בין שני השרשים (כנדרש בפ' הקודם) - כן הוצרך ענין ההכרעה בין הענפים. והמכריע הזה שבין ב' הענפים הוא ג"כ ענף השרש העליון המכריע, כי היסוד ענף הת"ת כמבואר בשערים הקודמים. וכן קראוהו "משך הוא"ו". ונתבאר ענין הכרעתו בזהר במקומות רבים.
וז"ל בפרשת ויקרא (ח"ג יב, ב): "א"ל ר' יהודא, תודה ידיע, שלמיו מהו תרי? א"ל תרי ווין, ו"ו, דהיינו שלמיו, שלמא דכלא" עכ"ל.
והכוונה כי תודה ידועה היותה במלכות, אבל שלמיו קשיא ליה, דהוה למימר "על זבח תודת שלמו", דהיינו ת"ת הנקרא 'שלום', שהתודה מתיחדת עמו. וביאר כי "שלמיו" הן ב' ווי"ן, כי שניהם נקראים שלום; הת"ת שלום בין גדולה וגבורה, ויסוד שלום בין נצח והוד כדפירשנו. ויש בזה בזוהר מאמרים רבים המורים על הענין הזה.
ונמצא לפ"ז כי הנצח הוא יסוד המים, וההוד יסוד האש, והיסוד יסוד האויר, והמלכות תחתיהם יסוד העפר.
וכן באר הרשב"י בבראשית רבה (בראשית רבה, יא) וז"ל:
"תנא רשב"י, אמרה שבת לפני קב"ה, לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג. א"ל הקב"ה כנסת ישראל תהא בן זוגך. וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני, אמר להם הוו זכורים לאותו הדבר שאמרתי לשבת כ"י תהא בת זוגך", עכ"ל.
ופירש ר' מנחם מריקנטי וז"ל: "זכור את יום השבת לקדשו, שבת רמז ליסוד עולם שהוא יסוד הנשמות, וקודם מיעוט לבנה שהיו שני המלכים משתמשים בכתר אחד, לא היה בן זוג לשבת לקבל ממנו כשאר ההוויות, עד שנתמעטה הירח. ואז ניתן לו כ"י של מעלה לבת זוג. איש באחיו ידובקו. כמער איש ולויות, כאיש המעורה בלויה שלו", עכ"ל.
והנה לפי הנראה מתוך לשונו שרצה לבאר כי היסוד שאל ספירה תחתיו שישפיע בה.
- וקשה שמה היה כוונת היסוד בזה? שהרי אותה הספירה שיהיה תחתיו, ישאל ג"כ מי יהיה בת זוגו. וא"א למציאות העולם אם לא שיהי' ספירה אחת מקבלת מהכל מושפעת ואינה משפעת. ומה הי' כוונתו אם יאציל המאציל עוד ספירה אחרת תחתיו -- אותה האחרת ישאל ג"כ בת זוגו. והאחרת - אחרת. א"כ אין לדבר סוף. ואם הכוונה לומר שיהיה הוא תשיעי והאחרת תהיה עשירי -- א"כ יש לשאול מה כונתו? מאי חזית דדמא דידך סומק טפי - הלא העשירי ג"כ יאמר "לכל נתת בן זוג ולי מנעת בן זוג".
- ועוד שהוא שאל "בן זוג" שנראה שהוא שואל זכר, ולא אמר "בת זוג" שהיא נקבה.
- ועוד לפי פירושו שאמר שענין שאלה זו היתה בת זוג, והשיבו כנסת ישראל היא המלכות, והיה קודם הקטרוג -- וכי נורא עלילה על נאצליו, שעדיין לא קטרגה הלבנה ונתנה לבת זוג ליסוד לכשתקטרג? אתמהה!
- ועוד גדול קטרוג זה של יסוד מקטרוגה של לבנה! וזה דוחק כי לבנה לקתה וזה נרפא.
- ועוד אחר תיקון הדבר כשהיה - מי יהיה לו לבת זוגו?!
לכן נראה לבאר כי היסוד לא שאל בת זוג להשפיע עליו. כי כן דרך הספירות להשפיע. ומה להם אם ישפיעו בספי' אחרת או אם ישפיעו במדרגה אשר תחתיהם. אמנם שאלתו היתה, "לכל" - דהיינו התפארת, "נתת לו בן זוג" שע"י שניהם תהיה ההכרעה, וליסוד "לא נתת בן זוג" אל ההכרעה, אלא הוא לבדו היה מכריע.
והשיבוהו, "כנסת ישראל יהיה בן זוגך". ואין ספק כי ענין זה היה קודם הקטרוג. ועכ"ז השיבוהו כנסת ישראל תהיה בן זוגך. כי המלכות משמשת למעלה ולמטה אל ההכרעה. כי ע"י המלכות והיסוד הוא שלום בין הנצח וההוד קודם רדתה שתהיה היא משמשת למעלה ולמטה, עם הת"ת בין גדולה וגבורה, ועם היסוד בין נצח והוד. ועם היותה עליהם ודאי. ומה גם עתה אחר הקטרוג.
וזה הענין יוכרח ע"י מה שפי' בספר רעיא מהימנא (ח"ג רמז, א) בענין "אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד", שהיו נצח והוד יונקים מן המלכות כמו שנבאר בשער מיעוט הירח. ולכן היה ההכרעה ע"י המלכות מצטרפת עם הת"ת ועם היסוד, וההכרעה משתלמת על ידיה.
ונמצא שאין הכרעת הת"ת הכרעה אלא ע"י המלכות, ואין הכרעת יסוד הכרעה אלא ע"י המלכות. ולכן הוזהרנו בענין "זכור את יום השבת", שהכוונה בו, לייחד המלכות בת"ת וביסוד, כדי שיהיה הכרעתן שלימה.
וזהו הנראה לנו בביאור המאמר הזה.
ועתה אחר הקטרוג ג"כ ההכרעה על ידה. כי אפילו מדי עלותה אל חיק בעלה - עכ"ז יהיה מציאותה נשארת למטה. וכן ביארו בתיקונים (תיקוני זהר, תקונא א, דף טז ע"ב). וכן מדי בואה למטה - מציאותה למעלה בסוד "שימני כחותם" כדפי' שם.
ויש חלוק גדול בין הכרעת הת"ת והכרעת היסוד. שהכרעת התפארת הוא אל הימין מטה כלפי חסד, והכרעת היסוד כלפי השמאל. והטעם כי הת"ת להיותו יונק מהלובן העליון יטה כלפי חסד. אבל היסוד כאשר יושפע עליו שפע מהת"ת, לא יספיקהו להטותו אל צד הרחמים, אבל נטייתו אל הדין בכוונת מאצילו כדי שלא יהיה כל הנטייה אל הימין ע"י הת"ת אלא שיהיה לו מדה נגדית קצת היסוד הנוטה לצד הדין. וכן פי' הרשב"י ע"ה בתקונים ופירשנו בשער יו"ד ולא ט' בפ"ב (פרדס רמונים א, ב).