לדלג לתוכן

פרדס רמונים ח כג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק עשרים ושלש:

בתיקונים פי' הרשב"י ע"ה וז"ל "יסודא דעלמא יחודא דקב"ה ושכינתיה", וכאלה הרבה, מורה על שיחוד הת"ת והמלכות הוא ע"י היסוד והיסוד הוא השושבין הקושר ומיחד החתן והכלה ולא שושבין לבד אלא ממש הוא האמה המייחד הזכר עם הנקבה. וכן כל כנויי המדה הזאת מורים עליו וכמאמר רז"ל "גוף וברית חשבינן חד" פי' כי התפארת כנגד הגוף של אדם והיסוד כנגד האמה.

ואין ספק כי יש במלכות לענין היחוד ג' בחינות.

  • הא' בחינה אל היסוד,
  • הב' בחינה אל הת"ת,
  • והג' בחינתה אל הגדולה והגבורה והנצח וההוד.


והטעם כי כמו שביחוד איש ואשתו יש בחינה בנקבה אל האמה, ובחינה אל השדרה שהוא כלל הגוף, ובחינה אל הזרועות ואל השוקים -- כן יחוד העליון שהם מתיחדים שש כנגד שש. וכן נתבאר בתיקונים וז"ל בתקון נ"א (דף פ"ו ע"ב):

"בראשית ברא אלקים את כו' - מאי "את"? אלא הא אוקמוה קדמאין כל אתין לרבויא. ודא א"ת, אורייתא כלילא מא' עד תי"ו דבה אתבריאו שמייא וארעא."
"ועוד את השמים - 'שמים' - דא קוב"ה; הה"ד ואתה תשמע השמים. 'את' - בת זוגו עמיה, 'ואת' - דא צדיק ובת זוגיה, 'הארץ' - מאנא דכלהו לאפקא זרעין ואיבין" עכ"ל.

והנה יש לשאול ודאי כי מאי ניהו "בת זוגיה דצדיק" ומאי ניהו "בת זוגיה דקב"ה" ומאי ניהו "מאנא דכלהו", כי הכל אחד? אלא ודאי כדפרשינן כי השכינה נקרא "את" והכתוב בא להודיענו ענין היחוד בכל בחינותיו. והראשונה אמר "את השמים", דהיינו בחינת יחוד התפארת עם המלכות שהיא גוף בגוף. שנית אמר "ואת" - כי הוא"ו הוא יסוד שהוא נקרא וא"ו זעירא והיינו צדיק ובת זוגיה שהוא הנקודה האמצעית מציאות היחוד העצמי. "הארץ" - מאנא דכלהו דהיינו בחינתה אל הזרועות שהם גדולה גבורה ואל השוקים שהם נצח והוד.


וכמו שנמצא היחוד אל הת"ת והמלכות - כן נמצא היחוד אל כל בחינותיהם והאברים הרוחנים העליונים עד שנמצא היחוד והזווג אפי' במלאכין דשכינתא המתיחדים במלאכין דקב"ה. וכן נתבאר בתיקונים (תקוני זהר חדש דף קי"ג ע"ב) ז"ל:

"וכד סליקת עלייהו מיד נחית קב"ה לקבלא לה בכמה חילין ומשריין. משריין סלקין עם שכינתא ומשריין דמלכא נחתין עלייהו ואנון מרכבתא תתאין מעילאין ומקבלין אלין מאילין בחדווא בנשיקו. ורזא דמלה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו והנה מלאכים דשכינתא דאיהי אלקים עולים ומלאכים יורדים בו לגבה" עכ"ל.

והכוונה מבוארת כי בהיות השכינה עולה וכל מחנותיה להתיחד בבעלה - בעלה יוצא לקראתה. ובבואו להתיחד עמה כן מלאכיו יורדין להתיחד עם מלאכי השכינה להיות שאלו זכרים ואלו נקבות. ואפשר היות מלאכים האלה רוחות אצולים אלו מהזכר ואלו מהנקבה כעין רמ"ח אברים באדם. ואפשר היות אלו רמ"ח כוחות שרמז הרשב"י בפקודין פקודא דק"ש (בפרשת ואתחנן דף רסג.) שאמר שאל היחוד מתיחדים רמ"ח אברים עליונים כנדרש שם.

ונתבארו ב' הבחי' האלה הנדרשות בפרק זה בתקונים (תיקוני זהר תיקון י"ט דף ל"ז) וז"ל: "וכד [אינון מקבלין כל ספיראן] מקבלין דא מן דא ומלאכין לתתא מקבלין דין מן דין כד"א ומקבלין דין מן דין. וכל חד יהיב רשו לאעלאה לתחומא דחבריה כד"א ונותנים רשות זה לזה", עכ"ל. והכונה שכאשר מתיחדים ת"ת ומלכות דעלה קאי התם אלא שקצרנו דבריו. ואמר שאז הספירות מקבלות אלו מאלו וכן המלאכים. הורה על שתי הבחינות הנדרשות בפרק זה בענין היחוד שהם יחוד ספי' זכרים בנקבות ויחוד מלאכים זכרים בנקבות.


עוד מתבאר בתקונים (תיקוני זהר תיקונא י"ח דף ל"ג) היות לחכמה ובינה ג' יחודים; ר"ל יחוד בג' מקומות. וכן לת"ת ולמלכות. והם אלו.

ראשונה הם החכמה והבינה:

  • יהו"ה בחכמה, אהיה בבינה. ואהיה הוא היכל לשם בן ד', נרתיקא דחרבא כמבואר בתיקונים. והיינו שם בן ד' שבחכמה ואהיה הוא בבינה, זה אל הימין וזה אל השמאל, כדרך הזכר והנקבה שהזכר לעולם נטייתו אל הימין והנקבה לעולם נטייתה אל השמאל בסוד שכל נקבה נוטה אל הדין. ולכן זה בימין וזה בשמאל - כל אחד כראוי לו. ושניהם מתיחדים בסוד יחודם בכתר. ונרמז יחודם בשם זה יאההויה"ה כי הוא שם מורכב מב' שמות מורה שאהי"ה היכל ומכון לשם יהו"ה, וגם מורה שיהו"ה בהיכלו. ולכן להורות על יחודם בספי' הכתר שניהם מיוחדים שם בשם הנזכר.
  • וכן הם מתפרדים אל הימין ואל השמאל בגדולה וגבורה כזה: יהו"ה בחסד אהיה בגבורה. ומתיחדים באמצע שהוא התפארת כזה יאההויה"ה.
  • וכן הם מתפרדים אל הימין ואל השמאל בנצח והוד כזה: יהוה בנצח אהיה בהוד והם מתיחדים באמצע שהוא היסוד כזה יאה"הויה"ה.

ושתיהם במלכות שהיא נקרא קרית ארבע על שם שבה נכללות ד' שמות שם יהו"ה אהי"ה יהו"ה אדנ"י - שד' שמות אלה הם ד' אותיות שבשם בן ד'. ששם ראשון הוא כנגד היו"ד שבחכמה, ושם אהי"ה כנגד הה"א שהיא בבינה, ושם בן ד' השני הוא התפארת שהוא כנגד הוא"ו, ושם אדני הוא כנגד ה"א אחרונה שהיא במלכות. וראשי תיבות ד' שמות אלה הוא י"א י"א כו' שם קדוש, והוא ר"ת "יהוה "אלהינו "יהוה "אחד - שהם ד' אותיות שבשם כדפי'.


והנה יחוד יהו"ה שבחכמה ואהיה שבבינה הוא בסוד ממעלה למטה מפני ששניהם משפיעים, וסוד המשפיע הוא בסוד האור הישר ממעלה למטה. ויחוד יהו"ה אדנ"י בתפארת ומלכות הם מושפעים ויחודם הוא ממטה למעלה.

  • ולכן בנצח והוד הם מתפרדים יהוה אדני, זה אל הימין וזה אל השמאל, כדרך זכר ונקבה שהזכר לעולם אל הימין והנקבה לעולם אל השמאל. ושניהם מתיחדים ביסוד ושניהם יאהדונה"י - שם המורה שהשם אדני נעשה כסא ומכון ומעון לשם יהוה, ושם יהו"ה שוכן בהיכל שהוא אדנ"י כדכתיב (חבקוק ב, כ) "וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ". ה"ס כמנין אדנ"י וכמנין היכ"ל.
  • וכן שניהם מתפרדים אל הימין ואל השמאל בגדולה ובגבורה יהו"ה בגדולה אדנ"י בגבורה; זה אל השמאל וזה אל הימין. נקבה אל השמאל בסוד נטייתה אל הדין, והזכר אל הימין בסוד נטייתו אל הרחמים. ושתיהם מתיחדים בתפארת שהוא האמצע כזה יאהדונה"י.
  • וכן ענפים מתפרדים בחכמה ובינה ומתיחדים בכתר.


זהו העתק דברי הרשב"י ע"ה מהתיקונים בתוספות מעט מזעיר לא כביר בביאור מקצת דבריו ודי לנו כנדרש עד הנה בביאור ענין היחוד.

ומה שנשאר בענין יחודם בחול ע"י מטטרון ובשבת ע"י היסוד, לא נדבר בו הנה יען נבאר אותו בשער אבי"ע כי שם הוא המתיחס.

ונחזור לבאר ענין מהות המדות בדין ורחמים ובפעולתם: