פרדס רמונים ז א

שער השביעי הוא שער הצנורות

הכוונה בשער הזה לבאר ענין הצנורות שהסכימו בהם המפרשים שהן בין כל ספירה וספירה שעל ידם שואבות הספירות שפעם זו מזו. וכן נבאר מה עניינם והכונה בהם וצורתם ומספרם.

פרק ראשון

קודם כל דבר נאמר כי לשון צנור נגזר מלשון "תהום אל תהום קורא לקול צנוריך" (תהלים מב, ח). ופירוש 'צנור' הוא סילון העשוי דרך בו יבוא המים ממקום למקום. והמקובלים כינו ענין זה אל דרך השפע הנשפע ממדה למדה. והרבה פעמים כינו המקובלים אל השבתת השפע לשון "שבירת הצנורות", וכן "קלקול הצנורות" וכיוצא בזה, ואין הדברים האלה כפשטן.

והענין הוא כי כל ספירה המקבלת מחברתה בעת רצונה לקבל - בודאי צריך שיעלה התעוררות ממנה אל העליונה, כדי שע"י התעוררותה תתעורר העליונה ותשפיע בה. וכן פי' הרשב"י ע"ה במקומות רבים. וראיית הענין מפסוק (בראשית ב, ו) "ואד יעלה מן הארץ" ואח"כ "והשקה וכו'". ויחדנו הענין הזה לבארו באור מספיק בשער מהות וההנהגה בס"ד.

ואחר היות הענין כך - לכן כאשר תרצה הספירה לקבל מספירה של מעלה ממנה, תצטרך המדה התחתונה להאיר כנגדה פנים מאירים, כדי שבאור פניה המביטים באור הספירה יעורר אותה ויושפע בה שפע רב, ויאירו פניה מאור הספירה העליונה. ולא מכל הפנים יחד תתעורר לקבל, אלא פנים מיוחדים כנגד פנים מיוחדים לפי רצון מאצילם. וכאשר יתרבו הפנים נגד הפנים - יתרבו הצנורות כאשר נבאר בפרקים הבאים.

והכלל כי האור המתעורר מזו לזו ומזו לזו, שעל ידה יושפע השפע, נקרא 'צנור'. והמשל בזה אל ראות העין. שאמרו רוב הטבעיים כי אור דק יוצא מהעין ומכה בדבר הנראה ושואב האור ההוא ומתוכו משיג הדבר הנראה. נמצא לפי דעתם כי האור המתעורר מן העין לשאוב הראות יקרא 'צנור' ע"ד המשל; כי כמו שהצנור הוא מעבר אל המים ועל ידה נשאבים המים אל מקום הנרצה -- כן האור היוצא מן העין הוא צנור אל הראות לשאוב על ידו הדבר הנראה בעין. וכן הענין בספירות; האור היוצא מהתחתונה אל העליונה ומהעליונה אל התחתונה יכונה בשם 'צנור', מפני שעל ידה נשאב השפע מן הספירה העליונה אל הספירה התחתונה. וכמו שכאשר יעלים האדם עיניו מהראות יושבת הצנור ההוא ולא ישאב העין הראות, ויכונה הענין הזה שבירת הצינור והשבתתו -- כן בענין הספירות כאשר ברוב העונות תסובנה הפנים, ולא יתעורר האור ההוא ולא ישאב הספירה השפע מחברתה, זה יכונה בשם "שבירת הצינורות והשבתתם". ועתה עם הענין הזה מה מתוק מדבש משל העליות שהמשלנו בשער העצמות וכלים פ"ד.

והנה הענין הזה פירש בזוהר במקומות רבים ובפרט בפרשת ויקרא (ח"ג טו, א) וז"ל:
"דתאנא, בשעתא דקב"ה אשגח בעלמא וחמא דמתכשרין עובדיהון דבני נשא לתתא - אתגליא עתיקא קדישא בזעיר אפין, ומסתכלין כל אינון כתרין קדישין אנפין באנפין סתימין ומתברכין כלהו. מאי טעמא מתברכין? משום דמסתכלין אילין באילין בארח מישור. דלא סטו לימינא ולשמאלא. הדא הוא דכתיב "ישר יחזו פנימו". ומתברכין כלהו ומשקיין דא לדא עד דאתברכן כולהו עלמין, ואשתכחו עלמין כולהו כחד, וכדין אתקרי ה' אחד ושמו אחד".

"וכד חובי עלמא סגיאו, אסתים עתיקא קדישא ולא משגיחין אפין באפין. וכדין דינין מתערין בעלמא, וכרסוון רמיו ועתיק יומין אסתים ולא אתגלייא. הדא הוא דכתיב "חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב כו'". דאינון כתרין עלאין דאשקיין לכלהו אחרנין - לא קיימי בקיומייהו (בזהר שלנו איתא לאוקמי בקיומייהו לא). ומאן אינון אבהן. ועתיק יומין יתיב ולא אתגלייא. וכדין מהפכי חייבי עלמא רחמי לדינא", עכ"ל.

מתוכו מתבאר בפירוש ענין הצנורות ותיקונם, שהוא בעת רצון המאציל להשפיע ואז עתיקא קדישא שהוא הכתר אריך אנפין משפיע אור ושפע לכל הספירות. והפנים שהם ענין הספירות יישירו נגדם והשפע מתרבה. אמנם כאשר תסובב הפנים אל הימין ואל השמאל בעון הדור, אז הצינורות מתקלקלים ואין שפע נשפע.
ויש כיוצא במאמר זה הרבה בזוהר המגלים הענין הזה, ואין צורך להאריך כי ניכרים הם דברי אמת.

ואחר שנתבאר מהות הצנור והנרצה בו - נבאר עוד מנין הצינורות אשר הסכימו בהם המפרשים. ומנין הצינורות הם:

ג' נמשכים מהכתר: אחד אל החכמה, ואחד אל הבינה, ואחד אל הת"ת.
עוד ג' (נ"א ד') נמשכים מהחכמה: אחד אל הבינה, וא' אל החסד (נ"א וא' אל הגבורה), וא' אל הת"ת.
עוד ב' (נ"א ג') נמשכין מהבינה: (נ"א א' אל החסד), א' אל הגבורה, וא' אל הת"ת.
עוד ג' מהגדולה: א' אל הגבורה, א' אל הת"ת, א' אל הנצח.
עוד שנים נמשכים מהגבורה: א' אל התפארת, ואחד אל ההוד.
עוד שלשה נמשכים מן הת"ת: א' אל הנצח, וא' אל ההוד, וא' אל היסוד.
עוד שנים נמשכים מהנצח: א' אל ההוד, וא' אל היסוד. ולדעת קצת אחד אל המלכות.
עוד צנור א' נמשך מהוד אל היסוד, ולדעת קצת אחד אל המלכות.
עוד א' נמשך מהיסוד אל המלכות.

נמצאו כללם כ"ב כמספר "ב"ך יברך ישראל לאמר" (בראשית מח, כ). ורצוננו לצייר צורתם הנה כדי שיקל הבנתם בעיני המשכיל וזהו צורתם:

(אמר המגיה: ציירנו הצורה הזאת המוסכמת לדעת המחבר דהיינו ד' מחכמה וג' מבינה כי כך צייר וביאר בספר אור נערב שלו בחלק ו' בפרק ב'. אבל בחבור הזה כתב דעת המפרשים וחסר ב' צינורות; א' מחכמה אל הגבורה וא' מבינה אל גדולה. והוסיף ב' צינורות; א' מנצח אל המלכות וא' מהוד אל המלכות. ואינה מוסכמת כמו שביאר בפ"ג והכריח מהזהר פ' נח):