פסיקתא רבתי לט א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


א.    [ עריכה ]
ילמדנו רבינו: שופר שניקב וסתמו, מהו שיהא כשר לתקוע בו? - כך שנו רבותינו: אם מעכב הוא התקיעה - פסול, ואם לאו - כשר (ר"ה פ"ג מ"ד).

מה טעם? - דכתב "וה' אלהים בשופר יתקע" (זכריה ט יד). מה שופרו של הקדוש ברוך הוא שלם - אף שופר של ר"ה יהא שלם! למה? - שבר"ה הם נגאלים ממלאך המות. אמר רבי עקיבא: בעל מום כשר לתקוע בר"ה וביובל, שנאמר "והעברת שופר תרועה... בכל ארצכם" (ויקרא כה ט). אבל על הזבחים - לאו. ולמה ישראל תוקעים בשופר בראש השנה? - כדי שידין אותם הקב"ה ברחמים ויזכה אותם, שנאמר "עלה אלהים בתרועה, ה' בקול שופר" (תהלים מז ו). אמר אסף: הואיל ובשופר הזה הקדוש ברוך הוא מרחם על ישראל ומזכה [אותם] בדין - הוו זהירים להיות נוטלים שופרות בר"ה, ומתריעים לפני הקב"ה, והוא מרחם על ידם, ומזכה (אותו) [אתכם] בדין. מנין? - ממה שקרינן בענין "הרנינו לאלהים עוזינו הריעו לאלהי יעקב":