פסיקתא רבתי/כה
עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה (דברים יד כב):
ילמדנו רבינו מהו לטלטל קופה שיש בה מעשר בשבת כך שנו רבותינו מטלטלים את הדמאי ואת התרומה טהורה ומעשר ראשון שנטלה תרומתו, ולא את הטבל ולא את התרומה טמאה ולא מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו. ולמה אינו מטלטל את המעשר בשביל התרומה שבתוכן, והרי תרומה עצמה אתה מטלטל, והמעשר שיש בו אחד מעשרה תרומה אין אתה מטלטלו? מפני שמעשר אסור באכילה עד שתעבור תרומתו ממנו - אסור לטלטלו, אבל התרומה טהורה, מפני שהכהנים אוכלי תרומה אוכלים אותה בשבת - מטלטלים אותה בשבת. וצריך הוא האדם להיות מתקן פירותיו ולא מניחם טבלים בתוך ביתו בשביל הספק, שאחד מג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה "עשרתם עירבתם הדליקו את הנר" (שבת פ"ב) הוי שכשם שאדם חייב על הדלקת הנר של שבת כך הוא צריך ליזהר על המעשרות ולא המעשר בלבד אלא עוד הפירות טבולים אסורים לטלטל בשבת היאך הכניס הפירות מן השדה סתם ולא הפריש מהם תרומה ומעשרות אסור ליגע בהם ולטלטלם בשבת עד שיפרוש מהם מעשרות מעשר ראשון ומעשר שני מעשר ראשון זהו שנותן לכהנים וללוים מעשר שני זה שמפרישין אותה בשנה ראשונה ובשנית וברביעית ובחמישית ופודין בכסף מה שהיה נאכל בירושלים ובשלישית ובשישית לעניים ומניין מן התורה שחייב להפריש מן גורנו שני מעשרות מעשר ראשון ומעשר שני ממה שקראו בעניין עשר תעשר:
עשר תעשר כך פתח רבי תנחומא בי רבי: זש"ה כבד ה' מהוניך ומראשית כל תבואתך (משלי ג ט) אמר הקב"ה: לא אמרתי לך כבדני משלך אלא משלי! כבד ה' ממה שחננך מהוניך, בן ביתי אתה. אם נתתי לך ויש לי בידך - תן לי משלי. וכן הוא אומר מי הקדימני ואשלם (איוב מא ג) מי מל לשמי את בנו שלא אני הקדמתי ונתתי לו בן? מי עשה לי מזוזה ומעקה שלא אני הקדמתי ונתתי לו בית? מי מפריש בכורות וראשית הגז שלא אני הקדמתי ונתתי לו צאן? מי עשה טלית וציצית שלא הקדמתי ונתתי לו מכסה? מי אמר לי שירה עד שלא עשיתי לו נסים? שלא תאמר מרבה עלינו מצות הוא. אמר הקדוש ברוך הוא לא בקשתי משלכם אלא משלי בקשתי. אמרתי לך שתביא לי קרבן שלא תאמר משלך בקשתי. ראה מה כתבתי לך שור או כשב או עז (ויקרא כב כז) אימתי אתה מביאו קרבן? משאתן לך "כי יולד" (שם) כך אמרתי לך עשר תעשר שלא תאמר שמא משלך בקשתי, ראה מה כתבתי לך "עשר תעשר את כל תבואת זרעך" אימתי? כשאתן לך ראשון: היוצא השדה שנה שנה. הוי אם כבדתם את הקב"ה במצוה שנתן לך אין אתה מכבדו משלך אלא משלו. כבד את ה' מהונך ממה שחננך נתן לך בן מול אותו נתן לך בית עשה מזוזה ומעקה נתן לך חצר עשה סוכה נתן לך צאן הפרש בכורות וראשית הגז נתן לך בהמה לא תחטא בהם אלא עשה מצות שלא תחרוש בשור וחמור ולא תרביע כלאים נתן לך כסף וזהב עשה בהם מצות עשר תעשר את כל מהו את כל אפילו ממונך. א"ר שמעון בן לקיש בשם ר' יהודה בן חנינא: נימנו באושא שיהא אדם מפריש חומש נכסיו מה טעם כדי תרומות ומעשרות. מעשה במונבז המלך שהיה מבזבז ממונו לעניים שלחו לו אחיו ואמרו לו מה שכינסו אבותיך אתה מבזבז אמר להם אבותי כינסו בעולם הזה ואני כינסתי במצות שמתן שכרם לעולם הזה וקרנם קיימת בעולם הבא אבותי כינסו למטן ואני כינסתי למעלן ולך תהיה צדקה (דברים כד יג) חכם לב יקח מצות (משלי י ח) ולוקח נפשות חכם (שם י"א ל'). מעשה ברבי טרפון שנתן לרבי עקיבא מאה ושמונים קנטרים של זהב אמר לו קנה לנו אוסיא הלך ר' עקיבא עשה בהם מצות הרבה אחר ימים בא אצל רבי טרפון אמר לו מה עשית יפה היא האוסיה שקנית לנו אמר לו הן ואין שבחה בעולם והיכן היא האוני אמר לו הרי היא ביד דוד פזר נתן לאביונים תהלתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד (תהלים קיב ט) וקרנו תרום בכבוד בעולם הזה, וצדקתו עומדת לעד לעתיד לבא. הוי כבד את ה' מהונך ממה שחננך וימלאו אסמיך שבע וגו' (משלי ג י) כדי שימלאו אסמיך שבע לעתיד לבא. מעשה באחד שהיה לו נכסים הרבה והיתה נפשו רעה ולא נתן מצוה מימיו פעם אחת נשתטה ונטל אש והצית בבתים שלו ונטל כספו וזהבו השליכו לים נטל קורדום ושיבר את החביות של משקים שהיו לו מי גרם לו כל זאת? ע"י שלא כיבד את ה' עד שהונו עליו. דבר אחר כבד את ה' מהונך שאם היית בעל נוי שלא תטעה אחר הזנות אלא כבד יוצרך וירא ממנו וקלסהו בנוי שנתן לך כבד ה' מהונך. דבר אחר בקולך שאם היה קולך נאה והיית יושב בבית הכנסת עמוד וכבד ה' בקולך. חייא בן אחותו של רבי אליעזר הקפר היה קולו נאה והיה אומר לו חייא בני עמוד וכבד את ה' ממה שחננך. נבות היה קולו נאה והיה עולה לירושלים והיו כל ישראל מתכנסים לשמוע קולו פעם אחת לא עלה והעידו עליו אותם העדים בני בליעל ונאבד מן העולם. מי גרם לו? על שלא עלה לירושלים בראיה לכבד את ה' ממה שחננו. למה שכבר אמרה תורה לא יחמוד איש את ארצך (שמות לד כד) אימתי בעלותך ליראות את פני ה' אלהיך (שם) ואילו עלה לא היה אובד נפשו בשביל חמדת כרמו. דבר אחר כבד את ה' מהוניך אמר רבי אליעזר כבד את רופאיך עד שלא תצטרך לו כבד את ה' מהוניך אם נתן לך שדה הפרש את המעשר ואם עשית כן וימלאו אסמיך שבע אמר להם משה הואיל והטוב תלוי במעשרות הוו זהירים להיות מפריש את המעשרות כדי שתבא טובה בעולם:
עשר תעשר מה כתב למעלה לא תבשל גדי בחלב אמו עשר תעשר כך פתח רבי תנחומא והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו תורת חלפו חוק הפרו ברית עולם (ישעיה כד ה) מהו והארץ חנפה תחת יושביה לפי שהבריות מחניפים זה לזה כיצד יוצא עמו לגורנו ותובע מחלקו והוא מחניפו ואומר לו מארי [בא] ונכנס לבית ואני נותן לך עמד עמו בעיר ואמר לו היום מארי בגורן עד שנתבייש אותו ושוב לא תבעו אמר הקדוש ברוך הוא חייך כשם שהיית מחניף בפיך ואמרת לו היום מן הבית לשדה והוצאת אותו ריקם כך אני עושה לך אתה היום רואה החורף את שדך גדילה ובאה עד שנעשית שיבולים ואתה הרי בידי מה אני עושה לך הריני מבשל את הגדיות במעי אמותיהם ורוח קדים באה ושודפת הוי והארץ חנפה תחת יושביה מי גרם שיתבשלו הגדיות במעי אמותם שלא הוצאתם את המעשרות עשר תעשר את כל תבואת זרעך למה שלא תבשל גדי בחלב אמו. דבר אחר והארץ חנפה תחת יושביה [וגו'] כי עברו תורה אינו אומר כן אלא תורות מעשר ראשון ומעשר שני חלפו חוק הפרו ברית עולם. מהו הפרו ברית עולם? אמר להם הקדוש ברוך הוא הפרתם את ברית אבותיכם אברהם יצחק ויעקב. משל אבותיכם היא, שהפרישו מאליהם. אברהם הפריש מעשר ראשון, ויתן לו מעשר מכל (בראשית יד כ). יצחק הפריש תרומה גדולה, ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' (בראשית כו יב) אמר רבי כל מקום שיש ברכה אין שיעור והוא אומר מאה שערים ויברכהו? אלא מכאן שהיה מודד כדי להפריש תרומה. ומעשר שני הפריש יעקב. מנין? אמר רב הונא אמר רבי אחא וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (בראשית כח כב). א"ר סימון בר' יודה בי ר' סימון בשם רבי יוסי בן רבי אילעאי אף אבותיכם לא ברכתי אותם אלא בזכות המעשרות ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל (שם כ"ד א) וכן ביצחק ואוכל מכל (שם כ"ז ל"ג) וכן ביעקב וכי יש לי כל (שם ל"ג י"א) אמר להם משה הואיל ואבותיכם לא נתברכו ולא זכו להתגדל בעולם אלא בכח המעשרות הוי זהירים אף אתם להוציא את המעשרות עשר תעשר. דבר אחר לא תבשל גדי עשר תעשר הראשון ודאי לאיסור בשר בחלב השני למה אלא כשבא הקב"ה ליתן תורה התחילו מלאכי השרת משליכים פירקם לפני הקדוש ברוך הוא מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו (תהלים ח' ה') ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים (שם שם ב') אמר רבי אחא אמרו לו המלאכים אישורך הוא שתתן הודך על השמים ותתן לנו תורתך אמר להם הקדוש ברוך הוא אין תורתי נמצאת אצליכם לא תמצא בארץ החיים משל למלך שהלך ללמד את בנו סילקראות והיו אצבעותיו (מקטעים) [מקוטעות] ראה אותו רבו ואמר לו לך למד את בנך אומנות אחרת שכל אומנות הזו אינה מתבקשת אלא באצבעות ובאת ללמדו סיליקראות כך אמר להם הקב"ה מה אתם (עומדים) [אומרים] אשר תנה הודך על השמים ואינה נמצאת אצליכם למה כתב בה אנכי ה' אלהיך (שמות כ' ב') כופרים אתם במלכותי לא אצלי אתם ואין אתם רואים דמות כבודי ככל יום וכן כתב בה אדם כי ימות באהל (במדבר י"ט י"ד) וכי מתים אתם כתב בה את זה תאכלו (ויקרא י"א ט') ואת זה לא תאכלו (שם שם ד') וכי אוכלים ושותים אתם שאתם מבקשים שאתן את תורתי לכם מה עשה הקב"ה לא עשה אלא מסלק אותם ונתן תורה לישראל והם כופרים בלא יהיה לך (שמות כ' ג') לסוף ארבעים יום התחילו המלאכים אומרים לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע לא כך אמרנו לך לא תתן את התורה להם לפיכך כשביקש הקב"ה לכתוב אותם להם שנית לא היו המלאכים מניחים (אתם) [אותו] אומר להם הקדוש ברוך הוא אתם הם שמקיימים את התורה תינוק הגמול בישראל מקיימה יותר מכם יוצא מבית הספר אם היה לו לאכול בשר (בחלח) [וחלב] איפשר לו לאכול חלב עד שירחץ ידיו מן הבשר ואתם כשנשלחתם אצל אברהם הביא לפניכם בשר (בחלב) [וחלב] כאחת ואכלתם שנאמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו (בראשית י"ח ח') וכיון שסלקם הקדוש ברוך הוא בתשובה (הזה אומר) [זו אמר] הקב"ה למשה עד שהשעה פנויה כתב לך את הדברים האלה לכך כתב לא תבשל גדי בחלב [אמו] ויאמר ה' למשה כתב לך (אף) [כי] על פי [וגו'] (שמות ל"ד כ"ו וכ"ז) שלא תבשל גדי. ר' עזריה פותח בם סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר (תהלים קי"א ח'):