פסיקתא רבתי/מז

וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן (ויקרא ט"ז א'): ילמדנו רבינו אי זו גדולה מזו התפילה או התשובה [תלמוד למדונו רבותינו רבי] יהודה בן רבי חייא אומר [התשובה מבטלת חצי הגזירה והתפלה מבטלת כל הגזירה] ורבי יהושע בן לוי אומר התפילה מבטלת חצי הגזירה והתשובה מבטלת כל הגזירה א"ר יהודה בר חייא מניין שהתשובה מבטלת חצי הגזירה שנאמר בקיץ נע ונד תהיה בארץ (בראשית ד' י"ב) כיון שעשה תשובה גדול עוני מנשוא (שם שם י"ג) בטלה ממנו חצי הגזירה שנאמר וישב בארץ נוד קדמת עדן (שם שם ט"ז) א"ר יהושע בן לוי התשובה מבטלת כל הגזירה והתפילה חצי הגזירה שכן אתה מוצא ביכניה מלך יהודה שהקדוש ברוך הוא נשבע אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה (ירמיה כ"ב כ"ד) אמר רבי מאיר (בימיני) [בימינו] נשבע שנאמר בימיני כי משם אתקנך (שם) ומה נגזר עליו שימות בלא בנים שנאמר כתבו את האיש הזה ערירי (שם שם ל') וכיון שעשה תשובה ביטל הקב"ה את הגזירה שנאמר ובני יכניה אסיר [שאלתיאל בנו] (דהי"א ג' י"ז) וכן הוא אומר [ביום ההוא וגו' אקחך זרבבל בן שאלתיאל וגו'] ושמתיך כחותם (חגי ב' כ"ג) הרי שהתשובה מבטלת את כל הגזירה ומנין שהתפילה מבטלת חצי הגזירה שכן אתה מוצא באהרן שנאמר ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו (דברים ט' כ') אמר רבי יהושע דסיכנן בשם ר"ל אין להשמידו אלא עקירת בנים ובנות שנאמר ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת (עמוס ב' ט') לא עשה אלא כיון שנתפלל משה עליו שנאמר ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא (דברים שם) אמר לו הקדוש ברוך הוא הואיל שנתפללת עליו ביטלת חצי הגזירה ממנו ואל אלעזר ואל איתמר הנותרים (ויקרא י' י"ב) מלמד שאף הן היו בכלל הגזירה אמר רבי מנא דשאב בשם ר' יהושע ב"ל הצל לקוחים למות (משלי כ"ד י"א) נמצאת אומר שעל ידי התפילה ניצולו אלעזר ואיתמר אמר הקב"ה חייך כך הייתה הגזירה שימותו כל (בנים) [בניך] והואיל שנתפלל משה הריני מבטל חצי הגזירה ומבטל שנים ומניח שנים מניין [ממה] שקרינן בעניין אחרי מות שני בני אהרן: אחרי מות שני בני אהרן כך פתח ר' תנחומא בר' חייא אלקים [אלי] אתה אשחרך צמאה לך נפשי [וגו'] כן בקודש חזיתיך [וגו'] כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך (תהלים ס"ג ב' עד ד') מהו אלקים אלי אתה בשעה שגזרו המצרים על ישראל כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שמות א' כ"ב) היתה בת ישראל בזמן שהיתה מרגשת [שהיא] קרובה לילד היתה יצאה לאשפה ויולדת שם מיד הוה הקב"ה יורד ומרחיצו (ומניקו) [ומנקהו] ומלבישו וארחצך במים ואשטוף דמייך מעלייך ואלבישך רקמה ואנעלך תחש (יחזקאל ט"ז ט' וי') לפיכך דוד אמר על כנסת ישראל אלקים [אלי] אתה אשחריך כשעשית את הדין במצרים בים וראינו אותך ואמרנו זה אלי ואנוהו (שמות ט"ו ב') ושיחרנו אותך ולא (נזקתי) [נזקנו] משעשית את הדין במצרים חילקת [לנו] את כבודיך והייתה נפשנו צמאה לראותך וכך (את) כמה לך בשרי והיכן במדבר בארץ ציה ועיף בלי מים כן בקודש חזיתיך כשם שראיתי אותך בים כך ראיתי אותך בסיני ואין קודש אלא סיני שנאמר ה' בם סיני בקודש (תהלים ס"ח י"ח) וכשם שראיתי אותך בים ולא (ניזקתני) [נזקתי] [וכן בקדש חזיתיך] שנאמר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו (שמות כ"ד י"א) (וכן בקודש חזיתיך) מהו לראות עוזך וכבודך אמר אהרן ישראל שהיו הדיוטים ראו אותך בים ובסיני ולא הוזקו ואני שהרשיתני אצלך במשכן ומפתח אוהל מועד לא תצאו (ויקרא ח' ל"ג) והזהרת את ישראל והזר הקרב יומת (במדבר א' ל"א) נכנסו (בניו) [בניי] לראות עוזך וכבודך ומתו אמר הקדוש ברוך הוא למשה אמור לאחיך אהרן חסד גדול עשיתי עמך וכבוד גדול חלקתי לך שנשרפו בניך אני נתתי אותם לפנים מכל המחיצות אפילו (משה) [למשה] אחיך היאך ישראל מקיפין את הלוים ומשה לוי והלוים יחנו סביב למשכן העדות (שם לג) נמצאת למד אהרן ובניו לפנים ומשה בחוץ וראה מה כתב למעלה מן הפרשה פרשת זבין מצורעים וכל (שהוא) הנכנס לאוהל מועד שלא ברשות נצטרע וכך היית מבקש שיהיו בניך מצורעים מן יושבים לפנים מכל המחיצות היית מבקש שיהיו יושבים לעצמם חוץ לכל המחיצות והצרוע אשר בו הנגע [וגו'] בדד ישב (ויקרא י"ג מ"ה ומ"ו) כיון ששמע אהרן [כך] אמר מודה אני לפניך במה שעשית עמי שטוב היא לי בחסד שעשית עמי שימותו ולא שיהיו חיים מצורעים על כן אני חייב להודות לך ולשבחך כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך והכל ממך להיות אומר שבאהרן הכתוב אומר ראה מה כתב אחריו כן אברכך בחיי ובשמך אשא כפי (תהלים שם ה') אמר הקדוש ברוך הוא למשה הואיל ופגעה באהרן מדת הדין ועוד שהוא מודה לי על החסד שעשיתי עמו לך נחמו ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך (ויקרא ט"ז ב') ואין דבר אלא תנחומים: וידבר ה' אל משה אחרי מות אשרי אדם שנגעו בו ייסורים וכבש (רחמיו) [כעסו] ולא קרא תגר אחר מדת הדין אלא כיון שבאו ייסורים על איוב אילו כבש כעסו ולא קרא תגר אחר מדת הדין למידה גדולה ומשובחת היה בא א"ר חנינא בר פפא אילו לא קרא תגר כשם שאומרים עכשיו בתפילה אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב כך היו אומרים ואלקי איוב שעצה נטל הקב"ה לעיני קדושים של מעלן אמר להן איוב עבדי זה ד' מדות גדולים יש בו איש תם וישר ירא אלקים וסר מרע (והגיעו) [יגיעו אותו] כל אלו הייסורים אם עומד בהם ולא קורא תגר מייחל אני שמי עליו כשם שייחלתי על האבות לא עשה אלא כיון שהגיעו אותו ייסורים התחיל מבעט ואומר מי יתן ידעתי ואמצאהו (איוב כ"ג ב') מיד אמר לו הקדוש ברוך הוא (האיוב החשבתה) [הא איוב החשכת] עצה שנטלתי למעלן ויען ה' את איוב (שם ל"ח א') ומה אמר לו מי זה מחשיך עצה במילים [בלי דעת] כמה (החשבתה) [החשכת] את העצה במלים בל ידעת (בעלים) [במילים] שהוצאת מפיך היית אומר אם אתפשנו מה יש לו (להושיבני) [להשיבני] אדעה מילים יענני ואבינה מה יאמר לי (שם כ"ג ד') אמר איוב הלכתי לכל מקום לבקש אותו ולא מצאתי אותו הלכתי למזרח ולא מצאתי שנאמר קדם אהלך ואיננו (שם שם ח') הלכתי למערב לבקשו ולא מצאתיו ואחור לא אבין לו (שם) הלכתי לצפון לבקשו ולא מצאתיו שמאל בעשותו ולא (אחוז) [אחז] הלכתי לדרום לבקשו ולא מצאתיו יעטוף ימין ולא אראה (שם) אמר לו הקדוש ברוך הוא מה [אתה] חוזר ומתייגע הריני נגלה עליך אמור (לו) [לי] מהיכן אני נגלה עליך העליונים והתחתונים אינם מחזיקים כבודו של הקב"ה וצמצם עצמו לתוך הסערה ויען ה' את איוב מנ השערה (שם ל"ח א') ד"א מכל שיער ושער שבראשו היה הקב"ה משיח (עצמו) עמו אמר לו הקדוש ברוך הוא (למי) [למה] אתה קורא תגר שהגיעוך הייסורים שמא אתה גדול מן האדם יציר (כפים) [כפיי] שעל מצוה אחת שביטל גזרתי עליו מיתה ועל תולדותיו ולא קרא תגר אלא אברהם שנסיתי אותו כמה נסיונות על שאמר במה אדע (בראשית ט"ו ח') אמרתי לו ידע תדע כי גר יהיה זרעך (שם שם י"ג) ולא קרא תגר אלא אתה גדול מיצחק על שאהב את עשו הכהיתי את עיניו ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות (שם כ"ג א') אלא גדול [אתה] מן משה שע"י שאמר שמעו נא המורים (במדבר כ' י') גזרתי עליו שלא יכנס לארץ ולא קרא תגר אלא גדול אתה מן אהרן שלא חילקתי כבוד לבריות בעולם כיוצא בו שהיה לבוש שמנה לבושי קודש ונכנס לבית קדשי הקדשים ומלאכי השרת בורחים מלפניו וכל אדם לא יהיה באהל מועד (ויקרא ט"ז י"ז) אילו מלאכי השרת ודמות פניהם פני אדם (יחזקאל א' י') שהיו חולקים לו כבוד ובורחים מלפניו וכבודי היה מלא הבית ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת [מפני הענן] כי מלא כבוד ה' (מלכים א' ח' י"א) ובזמן שהוא נכנס הייתי חולק לו (כבודו) [כבוד] ומסלק את כבודי (בין) [מבין] שני הכרובים הוא שאמר איוב אם על פיך יגביה נשר (איוב ל"ט כ"ז) אמר ר' תנחומא על פיך היה הקב"ה מגביה את כבודו (בין) [מבין] שני הכרובים בכניסתו של אהרן יגביה נשר זה הקדוש ברוך הוא כנשר יעיר קנו (דברים ל"ב י"א) וכי יעיר קנו סלע ישכון ויתלונן [על שן סלע ומצודה] (איוב שם שם וכ"ח) אע"פ שהייתי מרים (ראשי) כבודי בכניסתו אלא סלע ישכן משהיה יוצא היה חוזר וממלא את הבית. ד"א סלע ישכן בבנין הראשון שהיה שם ארון ואפי' בבנין השני שלא היה שם ארון אלא אבן (היה) שם היה כבודי על שן הסלע ומצודה. ד"א סלעי ישכון תשובה למי שאומרים הן שאמר הקב"ה (שם) אני בונה ביהמ"ק ובנה אותו וחטאתם והחריבו ועוד אינו נבנה אמור לו סלע שכן אינו אומר כן אלא סלע ישכן לן אינו אומר כן אלא ויתלונן היכן הוא (אומר) מלין על שן סלע ומצודה ומהו מצודה היא [מצודת ציון שנ' וילכד דוד את מצדת ציון] (שמואל ב' ה' ז') משם חפר אוכל (איוב שם כ"ט) משם (תייר לו) [מאלל] את השנה אם טובה ואם רעה וכשהיה כהן מתפלל (ואומר) [היה אומר] יהי רצון מלפניך ה' שתהא השנה הזאת וכו' ואין חפר (אוכל) אלא לשון (יליל) [מאלל] ויחפרו לנו את הארץ (דברים א' כ"ב) למרחוק עיניך יביטו (שם) שהייתי מגלה [לו] מה אני עתיד לעשות לרחוק ואחר כל הכבוד הזה כשנכנסו בניו להקריב לפני שלא ברשות לא הקפתי להם אלא חנקתי שני אפרוחים שנ' ואפרוחיו יעלעו דם (שם שם ל') ואף על פי כן לא (סילקו) [סלקתי] כבודי מהם אלא ובאשר חללים שם הוא (שם). קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש (ויקרא י' ד') כאדם שאומר (לחבירו) [לחביריו] הכנסו העבירו את המת מפניו של אבל ויאמר ה' אל משה [דבר אל אהרן אחיך וגו']: דבר אחר אחרי מות כך פתח רבי תנחומא ברבי אבא כי בתחבולות תעשה לך מלחמה (משלי כ"ד ו') התחבולות מיתרגם ויקרא אליו רב החובל (יונה א' ו') למה הספינה הזו מהלכת בים אם אין לה קברניטין אובדת היא [כך הם ישראל] אפילו הם (המה) [כמה] אוכלוסים אם אין להם מנהיג אינם יכולים לעמוד. כי בתחבולות זה משה בדורו יהושע בדורו שמואל בדורו. ד"א כי בתחבולות זה אהרן בדורו אפי' כמה צרות באות עליהם הם עושים מלחמתם ואף אהרן כשהיה נכנס לבית קדשי הקדשים אילולי (כמה) זכיות הרבה שהיו (נכנסים) [נכנסות] עמו ומסייעות אותו לא היה יכול לעמוד שעה אחת [מפני] מלאכי השרת [שהיו] שם ועוד שהיה נכנס ביום הכיפורים והיה השטן בא לקטרג וכיון שהשטן היה רואה אותו היה בורח מלפניו למה (שזכות) [שזכיות] הרבה היו נכנסות עמו [זכות האבות הייתה נכנסת עמו] וזכות האימהות היתה נכנסת עמו וזכות מנשה ואפרים היתה נכנסת עמו וזכות השבטים היתה נכנסת עמו וזכות המילה היתה נכנסת עמו וזכות התורה היתה נכנסת עמו וזכות ישראל היתה נכנסת עמו זכות אברהם מניין שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקודש בפר בן בקר (ויקרא ט"ז ג') ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר וגו' (בראשית י"ח ז') ואיל לעולה (ויקרא שם) זכות יצחק וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו (בראשית כ"ב י"ג) ומניין שאף בזכות יעקב שנ' ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים (ויקרא שם ה') אותן שאמרה לו אמו וקח לי משם שני גדיי עזים טובים (בראשית כ"ז ח) מהו טובים אמר רבי ברכיה אמר רבי חלבו טובים לך טובים לבניך טובים לך שאתה נכנס (טובים לך שאתה נכנס) ומאכיל את אביך ונוטל הימנו את הברכות טובים לבניך שהם מתלכלכין בעונות כל ימות השנה ומביאים שני שעירים ביוה"כ והם מתקרבים ומתכפר להם ומנין שאף בזכות האמהות שנאמר כתנת בד קודש ילבש ומכנסי בד [וגו'] ובאבנט בד [וגו'] ובמצנפת בד [וגו'] (ויקרא שם ד') הרי ארבע אימהות. ד"א בזאת יבא אהרן א"ר ברכיה רמז רמז לו שאין בי"המק עושה אלא ארבע מאות ועשר שנים בזאת ב' שנים ז' שבעה א' אחד ת' ארבע מאות אמר לו בזאת יבא אהרן [וכי] ארבע מאות ועשר שנים חיה אהרן אלא אמר לו שמנה עשר כהנים (שימשו) [שישמשו] בבנין הראשון מפני שהוא בנך ובן בנך הרי הוא כמותך בזאת יבא אהרן ובבנין השני מפני שהיו כהנים מעלים זה על זה שמונים כהנים משמשים בו הוי יראת ה' תוסיף ימים (משלי י' כ"ז) כהני בנין ראשון ושנות רשעים תקצרנה (שם) כהני בנין שני. ד"א בזאת יבא אהרן א"ר יצחק זכות השבטים הייתה נכנסת עמו שנים עשר אבנים שהיו ניתנות על לבו של אהרן מה טעם שיהא הקדוש ברוך הוא מסתכל בהם בכניסתו של אהרן ביום הכפורים ונזכר לזכות השבטים שנ' והאבנים האלה לזכרון ואין זאת אלא שבטים שנאמ' כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת (בראשית מ"ט כ"ח). ד"א בזאת זכות התורה היתה נכנסת עמו וזאת התורה (דברים ד' מ"ד). ד"א בזכות ישראל שנא' זאת קומתך דמתה לתמר (שה"ש ז' ח') א"ר פנחס אף משה שעלה למרום ושבה את התורה והורידה לא בכוחו אלא בזכות ישראל שנ' עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם (תהלים ל"ח י"ט) בזכות ישראל שנאמר ואתן צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל ל"א ל"ד). דבר אחר בזאת יבא בזכות מנשה ואפרים שהיתה נכנסת עמו א"ר יאשיה שתי אבני שהם שהיו ניתנות על כתיפיו של אהרן כנגד מנשה ואפרים ולמה אבני שוהם שגדלו בתוך מצרים ולא למדו ממעשיהם. דבר אחר בזאת יבא אהרן א"ר חנינה בנו של ר' ישמעאל זכות המילה היתה נכנסת עמו וזאת בריתי אשר תשמרו (בראשית י"ז י') וכתיב בריתי הייתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב' ה):