פסיקתא רבתי/כב
פרשה תנינותא. לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא: [כתיב] אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלקים (קהלת ח' ב') אמר ר' לוי אני פי מלך שמור פי מלך מלכי המלכים הקב"ה הפה שאמר לנו אנכי ה' אלקיך (שמות כ' ב') אותו אשמור ועל דברת (שבועת אלקים) לא יהיה לך אלקים אחרים על פני (שם שם ג') שבועת אלקים לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא: כתב האותי לא תיראו נאם ה' ואם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם לא יעברנהו (ירמיה ה' כ"ב) אמר הקדוש ברוך הוא ים גזרתי עליו גזירה שמא עבר על גזירתי ואמר הריני עולה ומציף את כל העולם כולו ח"ו לא עשה כן אלא קיים גזירתי היך דכתב ואשבור עליו חוקי ואשים בריח ודלתיים ואומר עד פה תבא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך (איוב ל"ח י' וי"א) והרי דברים ק"ו ומה אם הים שנברא [יחידי] דכתיב בושי צידון כי (אמרין מעון) [אמר ים מעוז] הים לאמר לא חלתי ולא ילדתי ולא גדלתי בחורים רוממתי בתולות (ישעיה כ"ג ד') קיים גזירתי ואתם אין אתם מקיימין גזירתי: לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא רבי יהודה בי ר' שמעון אומר למד למד אלף [אלף] למד למד דברי תורה אלף אלף דברים רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי אומר אלף אלף דברי תורה למד כרוז (שרונה לדרוש לפי שהוא גבו' מכל האותיות מ' מדין ספק ליה למי ללמד כדמפרש בסמוך והיינו דאמר הוי זהיר ואל תגרום למים) מם (ספק ליה) [ספיקלא] הוי זהיר בלמד וקנה לך חיים אל תגרום (למים שיביאו) [למם שיבא] לעולם מטרונת שאלה את ר' יוסי אמרת לו מה ראה למד להיות גבוה מכל האותיות אמר לה מפני שהוא כרוז ודרכו של כרוז להיות עומד במקום גבוה ומכריז: כמה דברות שמעו ישראל מפי הגבורה רבי יהושע [בן לוי] אומר שתי דברות ורבנין אמרין כל הדברות שמעו ישראל מפי הגבורה אחר כל הדברות מה כתב ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות (שמות כ' ט"ז) (או אני אומר אחר שני הדברות ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו וגו') מה ענה לה ר' יהושע בן לוי פליג שאין מוקדם ומאוחר [בתורה או אני אומר אחר שנים ושלשה דברות ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו וגו' אמר] ר' עזריה ור' יהודה בי ר' שמעון ור"ש בי ר' יהושע בן לוי תורה צוה לנו משה מרשה קהילת יעקב (דברים ל"ג ד') כל התורה כולה שש מאות וי"ג מצות ומניין תורה אינו עולה אלא שש מאות ואחת עשרה [תרי"א] מצות דבר עמנו משה אנכי ולא יהיה לך לא דבר עמנו משה: לא תשא אמר רבי זעירא אם בשבועת שוא הכתוב מדבר הרי אמר לא תשבעו בשמי לשקר (ויקרא י"ט י"ב) מה ת"ל לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא שלא תקבל עליך שררה ואין אתה ראוי לשררה רבי מנחמן אמר רבי יעקב (מ"ר) [משם ר'] מני מייתי לה מן הדא אל תצא לריב מהר (משלי כ"ה ח') לרב כתב לעולם אל תהי רץ אחר שררה למה כן ומה תעשה באחריתך בהכלים אותך ריעך (שם) (למה) [למחר] הם באים ושואלים לך שאילות מה אתה משיבם רבי מנחמא בשם רבי תנחום בי רבי חייא רבי מני בשם רבי יוסי בר זבידא מייתי לה הכי נואף אשה חסר לב (שם ו' ל"ב) הא כל המקבל עליו שררה בשביל ליהנות ממנה אינו אלא כנואף הזה שהוא נהנה מגופה של אשה משחית נפשו הוא יעשנה (שם) [משחית נפשו] כמשה שאמר ועתה אם תשא חטאתם (שמות ל"ב ל"א) כיהושע שאמר בי ה' (יהושע ז' ח') בי ולא בהן כדוד שאמר ה' אלקים תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך לא למגפה (דהי"א כ"א י"ז) [הוא יעשנה] אמר רבי אבהו אני נקראתי קדוש ואתה נקראת קדוש הא אם אין בך כל המדות שיש בי לא תקבל עליך שררה: [ד"א לא תשא וגו'] א"ר ביבי אם בשבועת שוא הכתוב מדבר והלא כבר נאמר לא תשבעו בשמי לשקר (ויקרא י"ט י"ב) מה תלמוד לומר לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא שלא תהא תפילין נושא (וטליתן) [וטליתך] עוטף והולך ועובר עבירות אמר רבי ינאי תפילין צריכין גוף נקי. מפני מה לא החזיקו בהם בני ישראל מפני הרמאים עובדא הוה בחדא גברא דהוה טעין ממוניה בערבות באפי רומשא על בי כנשתו אשכח גברא מצלי ותפילים על רישיא אמר ליה לית לי מפקיד הדין ממונא אלא גבי הדין דהוא עטר מצוות (שצותי' דברייא) [דברייה] נשא ואפקדיה לגביה בא לאפוקי שבתא כפר ביה אמר ליה לא לך הימנית אלא להדא שמא קדישא דהוא על רישך נתעטף טליתו ועמד ונתפלל באותו מקום אמר לפניו רבונו של עולם לא הימנית אלא לשמך קדישא (דהיה) [דהוה] על (רישין) [רישיה] מקום צלי נח ודמך ליה איתגלי אליהו זכור לטוב על ההוא גברא אמר (זול) [זיל] אמור לאיתתא דההוא גברא סימן דהוה לך (עמה) [עמיה] אכלין בלילי פסחא חמיר ובלילי צומא רבה מן ההוא מינא (יבולי) [הבי לי] מקמת פלן נסתה ויהבה ליה כיון דאתא שרי חביט עלה אמרה ליה מה את (חביש) [חביט] עלי סמנא דהוה ביני לביניך יהב לי ויהבת ליה אמר הואיל (ונתפרסמו) [ונתפרסמנו] נחזור (לאסורינו) [לסוארינו] מכאן אמרו אל תאמין בגר עד עשרים ושתים דורות: ר' ינאי הוה לובשן אחר חוליו שלשה ימים (כלומר) [לומר] שהחולי ממרק [מה טעם] הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי (תהלים ק"ג ג'): ר' יוחנן בן זכאי לא הוו תפילין זייעין מיניה לא בקייטא לא בסיתוא כך נהג רבי אליעזר תלמידו אחריו רבי יוחנן בסיתוא חזיק רישין ולביש תרויהון וקייטה לביש דעדרעיה ואינו אסור משום ערוה אמר רבי חייא בר אבא אפיקריתים הוה לביש מבפנים כד נחית מיסחי (וכיון) [כיון] שהיה מגיע אצל האולייר היה (חולצין) [חולצן] אמר רבי יצחק עד יעקר תורמוסא לבשן כיון דהוה סליק מיסחי הוי יהבין ליה וכיון דהוי מעניי מן (לחיתן) [למיתן] ליה הוה אמר הדא מילתא שני ארונות היו עם ישראל במדבר [אחד] ארונו של חי העולמים ואחד ארונו של יוסף והיו אומות העולם שואלים להם לישראל מה טיבם של ארונות הללו וישראל אומרים זה ארון המת וזה ארון חי עולמים ואומות העולם אומרים וכי היאך לארון המת להיות מהלך עם ארון חי עולמים וישראל היו אומרים המת בארון [זה] קיים כל מה שכתוב ומונח בארון זה ומה הוה ליה למימר הדא מלתא (אלא) אמר רבי חנינא בגין למימר היא דאורייתא [א"ל ר' מנא והכין לא הוה ליה מילי דאורייתא חורי] מימר אלא קנטירים הויין כלומר יוסף לא זכה למלוכה אלא על שקיים מצותיו של הקב"ה ואתון בעייה מבטלא מצוותיה מיני: כיצד מברך עליהם רבי זריקא בשם רבי יעקב בר אידי כשהוא נותן של יד אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין [וכשהוא נותן על הראש אומר ברוך אקב"ו על מצות תפילין] וכשהוא חולץ אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו ואתיא כמאן דאמר בחוקת תפלין הכתוב מדבר בר ממאן דאמר בחוקת הפסח הכתוב מדבר לא ברה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן הנותן תפילין בלילה עובר בעשה מאי טעמא דכתב ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה (שמות י"ג י') [ימים] ולא בלילות [ימימה] פרט לשבתות וימים טובים והא רבי אבהו יתיב ומתני ברומשא והינון עליו (מצדיק) [מצדדן] היה וכמין פקדון היו ואית דאמרין לא אמר אלא נותן אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר ואית דאמר מצוותן עד שתסתלק רגל מן השוק ואית דבעי נשמעינה מן הדא והיו לך לאות (שם שם ט') פרט לימים טובים ולשבתות שכולם אות אמר רבי אבהו ולהכין כתב מימים ימימה ואתייא [כהא] דאמר ר' יוחנן כל מילא דלא מחוורה מסמכינן לה מן (היגים אחריו) [אתרין סגין]. נשים מניין ולמדתם אותם את בניכם (דברים י"א י"ט) ולא את בנותיכם כל שהוא בתלמוד תורה חייב בתפילין נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה אינן חייבות בתפילין התיבון והרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפילים ואשתו של יונה היתה מעולי הרגלים ולא מיחו בידן חכמים ר' חזקיה בשם רבי אבהו אמר אשתו של יונה חושבה ומיכל בת כושי מיחו בידה חכמים: [דבר אחר לא תשא וגו'] אמר רבי סימון אם בשבועות שוא הכתב מדבר והלא כבר נאמר לא תשבעו בשמי לשקר (ויקרא י"ט י"ב) ומה תלמוד לומר לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא זו היא שבועת אמת שהיא של שוא רבי חוניא ר' יעקב בר אבין בשם ר' שמואל בר נחמן עשרים וארבע (אלות) [בולאות] חרבו בדרום על שבועת אמת שהיא של שוא חזקיה אמר אפילו אמר על הזית שהיא זית ועל התאינה שהיא תאינה הרי זו שבועת שוא רבי חגי ורבי מנחם בשם רבי שמעון בן לקיש זה שהוא עובר בשוק וראה את הגשמים יורדים ואמר (כלי) [פלי] קרי אברוכסים הרי זו שבועת שוא אמר רבי סימון אין מוסרים [את השבועה] למי שהוא רץ אחר שבועה הדא דבר תלמיון מסייעא לרבנן עובדא הוה בחד גבר דאפקיד [גבי] בר תלמיון מאה דינרין אזל בעי להון אמר ליה מה דאפקידתיה גבי מסרית בידך א"ל אתא אשבעת עליך מה עבד בר תלמיון נסיב חד קניא חקקו ויהב אילין דינרין בגוויה שרי מיסתמיך עלוי כיון דעל לכנישתא א"ל צור הדין קניא בידך ואנא מישתבע לך אמר מרי דהדין טבא מה דאפקד בידי מסרית בידך ההוא (מין כובדים) [מן כובדיה] נסב אפקא לארעא שרון דינרייא מתבדרים שרי למלקט אמר לקט לקט ומן דידך את מלקט: [כתיב] שבועת ה' תהיה בין שניהם (שמות כ"ב י') (את) [אם] המשביע משביע לשקר סופה לצאת עליו אמר ר' סימון מפני מה משביעים את האדם ונותנים לפניו נודות מנופחות ותוקעים בשופרות לומר אתמול היו מלאים גידין ועצמות ועכשיו הם ריקות מכולם כך כל מי שנשבע על השקר לחבירו סופו לצאת ריקם מכל נכסיו ר' יוסי אומר על השקר רבי יונה אומר אפילו על האמת ר' חגי הוה יתיב דרש על הדא דר' יונה עובדא הוה (בי) בחדא איתתא דאזלת מליש גבי חבירתא והוה קטיריה בסודרא תרין דינרין שיתנהון ויהבה יתהון בסודרא וגבלון בליישא אחת פתא ואזלת אמר לה בעלה יהיבי לי אילין דינרין אזלת בעיא להו לחבירתא אמרה (לא) [לה] תיקבור ההיא איתתא ברה אי איתידעא להו גרמו חובה וקברתיה אמרה אילולי דחשידא בהון לא קברתיה אזלת תבעה להון גבה אמרה לה דילמא חמית אילין תרין דינריים אמרה תיקבור ההיא איתתא ההוא ברה חורי (זה) אי איתידע בהון גרמון חובה וקברתיה (ברתיה) אמר לה בעלה לית את אזלת מנחמא נסב לה תרין עיגוליה דפיתא ואזלת לנחמה כיון דקציץ עיגולא נפקין תרין אילין דינרי מיניה (חדא) [הדא] דאנן אמרין בין זכאים בין חייבא לידי מומתא לא תיעול (שנאמר): [כתיב] והוצאתיה נאם ה' אלקים ובאה אל הגנב אל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו: [וכלתו את עציו ואת אבניו] (זכריה ה' ד') א"ר שמואל בר נחמן מלאכי חבלה (אין) [יש] להם קפיצין מה טעם משוט בארץ (ומתהלך בהם) [ומהתהלך בה] (איוב א' ז') ברם הכא ולנה בתוך ביתו. [וכלתו ואת עציו ואת אבניו] אמר ר' אבא בר כהנא דברים שאין האש שורפתן שבועת שוא מכלה אותן (דרכן) [דרכה] של אש מכלה עצים שמא אבנים ברם הכא מכלתו [ואת] עציו ואת אבניו: תני כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מן המימר והנשבע והמקלל את חבירו בשם (תוספתא מכות פ"ד) רבי יוחנן בשם ר' ינאי לית (איסר) [כאן מימר [דבדיבורו עביד מעשה ומניין שכל הנשבע על שקר לוקה ר' יוחנן בשם ר' מאיר אמר כתיב כי לא ינקה ה' הא בית דין של (מעלה) [מטה] מלקין ומנקים [קילל את חבירו בשם מנין] ר"ש בן לקיש בשם ר' יהושע כתיב אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת [וגו' ליראה את השם הנכבד והנורא הזה וגו'] והפלה ה' את מכותך ואת מכות זרעך (דברים כ"ח נ"ח ונ"ט) הדא דרבי יוחנן צריכא לר"ש בן לקיש והדא (היא) דרבי שמעון בן לקיש לא צריכא לההיא דר' יוחנן דתנא נשבע וקילל בלאו אחד על דעתיה דר' יוחנן חייב שתים על דעתיה דר"ש אינו חייב אלא אחת: מפני מה ישראל מתפללים ואינן נענים ריב"ל בשם ר"פ בן יאיר מפני שאינם יודעים סוד שם המפורש ואית ליה קרייא סגייה לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני (ישעיה נ"ב ו') וארשתיך וגו' [וידעת את ה'] (הושע ב' כ"ב) אשגביהו כי ידע שמי יקראני ואענהו וגו' (תהלים צ' י"ד וט"ו) לפי שבעולם הזה ישראל נשבעים ומשקרים אבל לעתיד לבא הן נשבעין ומקיימין שנאמר ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים בו יתהללו (ירמיה ד' ב):