פסיקתא רבתי/יח
וידבר ה' וגו' דבר אל בני ישראל וגו' והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן (ויקרא כ"ג י'). מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש (קהלת א' ג') אמר רבי בנימן בר לוי בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהם מטים לצד מינות אמרו כך הוה שלמה צריך לומר מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש יכול אף עמלה של תורה בכלל חזרו ואמרו וכו' כל המדרש כדכתיב במדרש רבות עד ואין אתם מביאין לי העומר אמר רבי אבין בא וראה כמה היו ישראל מצטערים עצמן על מצות העומר דתנינן תמן קצרוהו ונתנוהו בקופות הביאוהו לעזרה והיו מהבהבים בו את האור כדי לקיים בו מצות קלי דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בקנים ובקולחות חובטים אותו כדי שלא יתמעך נתנוהו לאבוב והאבוב היה מנוקב כדי שיהא האור שולט בכולו (מנחות פ"י מ"ד) תמן תנינן שטחוהו בעזרה והרוח מנשבת בו נתנוהו לרחים של גרוסת והוציאו ממנו עשרון שהוא מנופה בשלש עשרה נפה (שם) אמר ר' לוי הרי שעמלת וחרשת וזרעת וניכשת וכיסחת ועידרת וקצרת ועימרת ודשת ועשית אותה ערימה אם איני מוציא לך מעט רוח שתיזרה מהיכן אותו האיש חי הוי אין אתה נותן לי שכר הרוח מה יתרון לו שיעמל לרוח (קהלת ה' ט"ו) אמר רבי אלעזר [כתיב] לא אמרו בלבבם נירא נא את ה' אלקינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו [שבעת] חוקת קציר ישמר לנו (ירמיה ה' כ"ד) הנותן יהב לכון כולא לית אתון צריכין ליה מן הדין שבועות חוקות [קציר] ישמר לנו מן השרב ומן הרוחות קשים ומן הטללים הקשים ואלו הן שבע שבתות תמימות שבין פסח לעצרת תני ר' חייא שבע שבתות תמימים תהיינה (ויקרא כ"ג ט"ו) אימתי הן תמימים בזמן שאין ישוע ושכניה ביניהן אמר רבי יהושע בן לוי סנטירך אנא ולית את יהיב לי סנטרותי א"ר ברכיה מגירסך אנא ולית את מטעם לי מן תבשילך דנידע (לך) מה אינון צריכין הוא שדוד אמר גשם נדבות תניף אלקים נחלתך ונלאה אתה כוננת (תהלים ס"ח י') אם גשם היא צריכה נדבות אם טל היא צריכה תניף אלקים נחלתך ונלאה א"ר בנאה אמר הקב"ה לישראל בניי כשהייתי נותן לכם את העומר הייתי נותן לכל אחד ואחד מכם עומר לגלגולת מספר נפשותיכם לאשר באהלו תקחו (שמות ט"ז ט"ז) ועכשיו שאתם נותנים לי את העומר אין אתם נותנים לי אלא עומר אחד משל כולכם ולא עוד אלא שאינו של חיטין אלא של שעורין לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם והבאתם עומר: [והבאתם את עמר וגו'] אשר קצירו רעב [יאכל] ואל מצינים יקחהו ושאף צמים חילם (איוב ה' ה') אשר קצירו זה נמרוד רעב יאכל זה אבינו אברהם ואל מצינים יקחהו לא בזיין ולא במגן אלא בתפלה ותחנונים שנאמר וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר וגו' וירדפו עד דן (בראשית י"ד י"ד) ר"ש בן לקיש בשם בר קפרא אומר אליעזר לבדו היה בגמטריא שמנה עשר ושלש מאות ושאף צמים חילם מי דחק בממונו של נמרוד אברהם וכל המצומתים לו: ד"א אשר קצירו זה פרעה רעב יאכל זה משה ואהרן ואל מצינים יקחהו לא בזיין ולא במגן אלא בתפילה ותחנונים שנאמר ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי (שמות י"ד ט"ו) ושאף צמים חילם מי דחק בממונו של פרעה הרשע משה ואהרן וכל המצומתים להם. ד"א אשר קצירו זה סיחון ועוג רעב יאכל זה משה ואהרן ואל מצינים יקחהו לא בזיין ולא במגן אלא בתפילה ותחנונים שנאמר ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו וגו' (במדבר כ"א ל"ד) ושאף צמים חילם מי דחק לממונם של סיחון ועוג משה ואהרן וכל המצומתים להם. דבר אחר אשר קצירו זה סיסרא רעב יאכל זה דבורה וברק ואל מצינים יקחהו לא בזיין ולא במגן אלא בתפלה ותחנונים שנאמר מן שמים נלחמו הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא (שופטים ה' כ') ושאף צמים חילם מי דחק לממונו של סיסרא דבורה וברק וכל המצומתים להם: דבר אחר אשר קצירו זה סנחריב רעב יאכל זה ישעיה וחזקיה ואל מצינים יקחהו לא בזיין ולא במגן אלא בתפילה ותחנונים שנאמר ויתפלל יחזקיהו המלך וישעיהו בן אמוץ הנביא על זאת ויזעקו השמים (דהי"ב ל"ב כ') ושאף צמים חילם מי דחק (לממונם) [לממונו] של סנחריב חזקיהו וישעיה וכל המצומתים להם: דבר אחר אשר קצירו זה המן רעב יאכל זה מרדכי ואסתר ואל מצינים יקחהו לא בזיין ולא במגן אלא בתפילה ותחנונים שקו אפר יוצע לרבים (אסתר ד' ג') ושאף צמים חילם מי דחק (לממונם) [לממונו] של המן מרדכי ואסתר וכל המצומתים להם: דבר אחר אשר קצירו אילו שלשים ואחד מלכיות רעב יאכל אילו יהושע וכלב ואל מצינים יקחהו לא בזיין ולא במגן אלא בתפלה ותחנונים שנאמר ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך (יהושע ז' י') ושאף צמים חילם מי דחק לממונם של שלשה ואחד מלכים יהושע וכלב וכל המצומתים להם (וכו') [וכי] באיזו זכות זכו ישראל (ליקן) [ליתן להם] את ארץ כנען בזכות העומר לפיכך משה מזהיר את ישראל והבאתם את עומר: והניף את העומר לפני ה' לרצונכם (ויקרא שם) כיצד היה מניפין רבי חמי בר עוקבא בשם רבי יוסי בר חנינא מוליך ומביא כדי לבטל רוחות קשות מעלה ומוריד כדי לבטל טללים קשים ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אומר מוליך ומביא למי שהעולם כולו שלו מעלה ומוריד למי שהעליונים והתחתונים שלו ור' אבין אמר דרבי יודא ור' נחמיה היא: רבי יעקב בר אביי בשם רבי יודא בר סימון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר לעולם לא תהא מצות העומר קלה בעיניכם שעל ידי מצות העומר זכה אברהם וירש את ארץ כנען שנאמר ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך וגו' (בראשית י"ז ח') על מנת ואתה את בריתי תשמר (שם שם ט') ואיזה זה מצות העומר רבי שמעון בן לקיש אמר לעולם לא תהא מצות העומר קלה בעיניך שע"י מצות העומר עשה הקדוש ברוך הוא שלום בין איש לאשתו הדא היא דכתב והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירית האיפה קמח שעורים וגו' (במדבר ה' ט"ו) ואיזה זה מצות העומר. רבי אבהו ואמרי לה רבי יהושע בן לוי ורבי שמואל בר נחמני ורבנן רבי יהושע בן לוי אמר היא שעמדה להם בימי גדעון שנאמר ויבא גדעון והנה איש מספר חלום ויאמר הנה חלום חלמתי והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדין ויבא עד האהל ויכהו ויהפכו למעלה ויפל האהל (שופטים ז' י"ג) מהו צליל לחם שעורים רבנין אמרין על שצליל עליהם אותו הדור מן הצדיקים ובזכות מה ניצלו בזכות לחם שעורים ואיזו זו מצות העומר ר' שמואל בר נחמן [אמר] היא שעמדה להם בימי חזקיה והיה כל מעבר מטה מוסדה אשר יניח עליו בתופים במחולות ובמלחמות תנופה נלחם בם (ישעיה ל' ל"ב) וכי יש מלחמות [תנופה] באותו הדור הוי אומר זו מצות העומר ורבנין אמרין היא שעמדה להם בימי יחזקאל ואתה קח לך חטין ושעורין ופול ועדשים ודוחן וכוסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם ללחם למספר הימים אשר אתה שוכב על צדך שלש מאות ותשעים יום תאכלנו (יחזקאל ד' ט') מהו ללחם ריבה בה שעורים רבי שמואל בר נחמן אמר דברים שהם מצירים את בני מעים שמואל אומר תמן אמרין עבדיה מיניה חררא לכלבא ולא (טעמאי) [טעמיה] שאלה מטרונית את רבי יוסי בן חלפתא אמרה לו כמה צער נצטער אותו הצדיק כמה עבדים וכמה שפחות יש לו והם מבזין בו במאכל בסוף אמר לה להודיעך שבכל מקום שישראל בצער הצדיקים הווין עמהם בצער רבי לוי אמר היא שעמדה להם בימי המן בזמן שראה מרדכי להמן שבא לקראתו והסוס בידו אמר דומה אני שרשע זה להרגני בא ואמר לתלמידיו בירחו לכם שלא תכוו בגחלתי אמרו בין לחיים בין למות עמך אנו מה עשה התעטף בטליתו ועמד לו להתפלל אתא ההוא רשע ויתיב להון גביהון אמר להון במה אתם עסוקים אמרו לו במצות העומר שהיו ישראל מקריבין בבית המקדש אמר להון ודמה הוה הדין עומרא דכסף וזהב או דחיטין ושערין ואמרין ליה דשערים אמר להון וכמה הות טימי דידיה בכ' קנטירין או בי' קנטירין אמרין לו סגין בי' מנין אמר להון קיימון דנצחין עשרת (מיניכון) [מניכון] לעשרת אלפין קינטרי דכספא כיון דחסיל (מה מצלי) [ממצלי] אמר סב לבוש הדין לבושא אמר ליה ומה את מבזה מלכותא אית בר נש דילבש (כלילא) [לבושא] דמלכא אי לא סחי אזל בעי בי בני ולא אשכח מה עבד אסר זוניתא על ואסחיי בתר דנפק אמר ליה סב לבוש הדין [כלילא] אמר ליה מה אתה מבזה מלכותא אית בר נש דילבש כלילא אי לא מספר אזל [בעי] לספר ולא אשכח מה עביד אזל לבייתיה ואייתי מאני ספר ויתיב ליה מספר ליה ושרי מיתנח אמר ליה מה לך מתנח אמר ליה ווי ליה דאבוה דההוא גברא מיעביד קומספנטון קומסקרטור עבד בלני וספרא אמר ליה ומה הוא שאילה לך לית אנא חמיתיה אבוה דההוא גברא עבד בלני וספר עשרים ושתים שנה בכפר קרינוס ואת משכח דאילין מאני ספרא דידיה א"ל קום רכיב על הדין סוסיא אמר ליה לית בי חילא דאנא גבר סב ואת הוא דגרמת לנפשך אמר ליה קום סק דאנא מאמיך קדלי ואת דריס עלי וסליק ורכיב למקיימא לכון ואתה על במותימו תדרוך (דברים ל"ג כ"ט) כיון שרכב על הסוס התחיל מקלס להקב"ה ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי ה' אלקי שועתי אליך ותרפאני ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור (תהלים ל' ב' עד ד') תלמידיו מה היו אומרים זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רנה וגו' (שם שם ה' וו') אותו הרשע מה היה אומר ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ה' ברצונך העמדת להררי עוז הסתרת פניך הייתי נבהל (שם שם ז' וח') אסתר מה הייתה אומרת אליך ה' אקרא ואל שדי אתחנן מה בצע בדמי וגו' (שם שם ט' וי') ישראל מהו היו אומר שמע ה' וחנני ה' היה עוזר לנו הפכת מספדי למחול לי וגו' (שם שם י"א וי"ב) א"ר יצחק אמר ר' פנחס בקריאת שמע היה עוסק ולא הפסיק שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלקי לעולם אודך (שם שם י"ג):