פסיקתא רבתי/יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין (שופטים ה' י"ד). ילמדנו רבינו מהו שיהא אדם צריך לברך בשעה שהוא קורא מגילת אסתר תלמוד למדונו רבותינו בשעה שהוא בא לקרות את המגילה אומר בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות קריאת מגילת אסתר וכיון שגומרה ר' זכריה טבחא בשם רבי יוחנן אומר צריך לומר בא"י אמ"ה האל הרב את ריבנו והנוקם את נקמתינו הגואל [והמושיע] מכף עריצים בא"י האל המושיע ולמה אלא זכר לישועה שעשה הקב"ה בימי המן על ידי מרדכי ואסתר בשעה שביקש המן לכלות את ישראל שנאמר להשמיד להרוג ולאבד וגו' (אסתר ג' י"ג) ולא לעצמו הוא נזדווג על ישראל אלא אף עמלק זקינו מתחלה נתגרה (על) [עם] ישראל בשעה שיצאו ממצרים שנאמר ויבא עמלק [וגו'] (שמות י"ז ח') ומה היה עושה להם עמלק הרשע א"ר יהושע דסיכנן בשם ר' לוי היה מחתך את זכרותם והיה משליך אותם למעלה ואמר בזו חפצת הרי היא נתונה לך מנין דכתיב השב לשכנינו שבעתים אל חיקם (תהלים ע"ט י"ב) זה המילה שהיא נתונה בחיק חרפתם אשר חרפוך ה' (שם) וכן הוא אומר ויזנב בך (דברים כ"ה י"ח) מכת זנב לא עשה אלא כיון שהקדוש ברוך הוא מצווה את ישראל ואמר זכור [וגו'] (שם שם י"ז) אמרו לו את הוי זכור שנאמר זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים (תהלים קל"ז ז') אמר להם הקב"ה עשו את שלכם תמחה את זכר עמלק (דברים שם י"ט) ואני אעשה את שלי כי מחה אמחה את זכר עמלק (שמות י"ז י"ד) לא עשה אלא כיון שמלך שאול אמר הקדוש ברוך הוא אין זרעו של עמלק נופל אלא ביד בנה של רחל כן אתה מוצא ברפידים נפל ביד יהושע שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק (שם שם י"ג) אמר הקב"ה לעולם השבט הזה מוכן להיפרע מן עמלק מניין ממה שהשלים בנביא מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימן: מני אפרים כך פתח ר' תנחומא בי ר' וירד מיעקב והאביד שריד מעיר (במדבר כ"ד י"ט) מהו וירד אמר הקדוש ברוך הוא כשיעמוד השליט העתיד לעמוד מיעקב אותה שעה והאביד שריד מעיר: [דבר אחר] מהו וירד זה מלך המשיח שנאמר וירד מים ועד ים (תהלים ע"ב ח') כעניין שנאמר כי הוא רודה בכל עבר הנהר (מלכים א' ה' ד') הוי אין השליטה ניתנת ביד אומה הרשעה אלא עד שיבא משיח וירד מיעקב: ד"א וירד אמר הקב"ה לא מן הבנים הגדולים של יעקב אלא מן הבנים הירודים של יעקב מי היה ירוד מכל השבטים וקטן מכולם זה יוסף ובנימן אמר הקדוש ברוך הוא ביד הירודים וביד הקטנים של יעקב אני מוסר את המלכות הרשעה ולמה כן אלא אמר הקב"ה אני יודע מה אני עושה אני יעצתי את העצה הזאת שנאמר מי יעץ זאת על צור (ישעיה כ"ג ח') אני הוא שיעצתי עליהם ה' צבאות יעצה (שם שם ט'): ד"א מני אפרים מהו מני אפרים רבותינו אומרים אמר הקדוש ברוך הוא (ממנו) [ממני] היה הדבר מימיו של משה שנאמר ויאמר משה אל יהושע בחר [וגו'] (שמות י"ז ט') וכי מדעת עצמו אמר לו לאו אלא מפי הדיבור יכול היה יהושע למחות זרעו של עמלק מאותה שעה מני אפרים שרשם בעמלק: ד"א מני אפרים למה בניו של יוסף פורעים מן עשו אלא יוסף היו אחיו שונאים אותו שנאמר וישנאו (אחיו) [אתו] (בראשית ל"ז ד') והפך השנאה לאהבה ועשו הפך את אהבתו של יעקב לשנאה אמר הקב"ה יבא יוסף ויפרע ממנו. דבר אחר יוסף חטאו לו אחיו וישטמוהו והיו אחיו סבורים ששוטמם כשם שעשו לו לו ישטמנו יוסף (שם נ' ט"ו) ולא עשה להם כן אלא פרע להם טובות תחת רעות אבל עשו כששטמו ליעקב וישטום עשו ליעקב (שם כ"ז מ"א) לא עשה לו יעקב כן אלא אמר לו [על] אותה הברכה אתה שוטניני הרי היא נתונה לך קח נא את ברכתי אשר הובאת לך (שם ל"ג יא) אף על פי כן לא עקר השנאה מתוך לבו אמר הקדוש ברוך הוא יבא יוסף שעקר השנאה מתוך לבו ויפרע מן עשו שהטמינה האיבה בלבו (מני אפרים שרשם): ד"א למה יוסף שעשו לו אחיו כל אותם הרעות כיון שראה אותם עומדים בצרה לא יכול לכבוש רחמיו עליהם אלא נזלו עיניו דמעות עליהם ולא יכול יוסף להתאפק כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה (שם מ"ג ל') אבל עשו לא נכמרו (רחמים) [רחמיו] על אחיו שנאמר על רדפו בחרב אחיו (עמוס א' י"א): [דבר אחר] מני אפרים (ד"א) מהו מני אפרים אלא שמימיו של יעקב היה השבט הזה מתוקן להיפרע מן עשו אימתי אלא כשהיה יעקב בא מפדן ארם התחיל עשו מקדים אותו ואת בניו להרוג אותם וכיון שראה יעקב התחיל מיצר ויירא יעקב מאד ויצר לו (בראשית ל"ב ח') באותה שעה נגלה הקב"ה עליו ואמר לו הא בנים של רחל עמך ואתה מתיירא חייך הם עתידים להיפרע הימנו בכל שעה שיהא עומד על בניך כיון שראה יעקב כך עמד והיה משמר לרחל ולבניה ומן הדבר שעשה יודע אתה שכך הוא אמר לו הקדוש ברוך הוא שעושה אותם מחנות מחנות שאם יבא עשו אל המחנה [האחת] והיה המחנה הנשאר לפליטה (שם שם ט') והוא עושה אותם ארבע מחנות ונותן לרחל לפנים מכולם שנאמר וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה (שם ל"ג ב') אתה רואה שהשפחות היו תחילה ואחר כך בניהם ואח"כ את לאה וילדיה אחרונים (שם). ואחר כך ואת רחל ואת יוסף (שם) אמר יעקב אם יהרגו כל בניו וישתייר בנה של רחל שאני ניצל על יד בנה של רחל והיה המחנה הנשאר לפלטה ולמה כך אלא שנימנו בני רחל להיפרע מן הזרע הרע הזה מני אפרים שרשם בעמלק: ד"א מני אפרים [וגו'] מהו אחריך בנימן אמר הקב"ה לעולם אחריך בנימן לתבוע מן זרעו של עמלק ותדע לך איש מזרעו של עמלק עמד ונזדווג לישראל ולא עמד כנגדו אלא מזרעו של בנימן ומי היה זה זה המן הרשע שנאמר גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי (אסתר ג' א') אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך [איש מזרעו] של בנימן מוכן לך לבא ולקעקע את שרשיך ומי הוא זה זה היה מרדכי שנאמר איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני (שם ב' ה'): מני אפרים כך פתח רבי תנחומא בי רבי בשם רבי אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה' גם שניהם (משלי כ' י') מאזני מרמה תועבת ה' (שם י"א א') מה כתב אחריו בא זדון ויבא קלון (שם שם ב') בזמן שישראל שוקלים (מאזני) [במאזני] צדק ובאבני צדק ובמשקלות של אמת אין שום אומה ומלכות שולט בהם ובזמן שהם נחשדים על המשקל מיד השונאים באים עליהם מאזני מרמה תועבת ה' ומה כתב אחריו בא זדון ויבא קלון: ד"א [מני אפרים וגו'] זש"ה ובצלעי שמחו ונאספו (תהלים ל"ה ט"ו) בשעה שישראל באים לידי מינות מיד או"ה שמחין ונאספין להרוג אותם בצלעי שמחו ונאספו מהו נאספו עלי נכים ולא ידעתי (שם) בעליית בית נתזה בלוד אמרו כשאני מצלעת הם שמחים ונאספים להתגרות שהם נכים וחגרים יש עושים את הדין במי שצולע ובצלעי [וגו'] קרעו ולא דמו (שם) קריעה אחר קריעה אמרו לו ישראל רבונו של עולם נכים עושים את הדין בצולעים יושבים ומצפים שאבא לידי הצלע (לבואו) [לבוא] עלי: [דבר אחר] ובצלעי שמחו ונאספו באהרן ויראו כל העדה כי גוע אהרן (במדבר כ' כ"ט) מה כתיב אחריו וישמע הכנעני מלך ערד (שם כ"ח א') אף בשעה (שיצאנו) [שיצאו] ממצרים מה כתב על ריב בני ישראל [וגו'] היש ה' בקרבנו (שמות י"ז ז') ר' יהודה אומר כך אמרו אם אדון הוא על כל האומות כשם שהוא אדון עלינו בקרבנו נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו ור' נחמיה אומר מהו היש ה' בקרבנו אמרו אם מספיק לנו מזונות נעבדנו ואם לאו לא נעבדנו. ד"א היש ה' בקרבנו א"ר אבהו אם מרחישים אנו בקרבנו דברים היש ה' בקרבנו והוא יודע מה מרחישים בקרבנו נעבדנו ואם אין לא נעבדנו כמ"ש והקרב והכרעים ירחץ במים (ויקרא א' י"ג) ראה שטות שהיה בידם השכינה הייתה סובלת אותם טעונים על ענני כבוד ומוקפין בהם ועמוד הענן מהלך לפניהם ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך (דברים א' ל"א) והם אומרים היש ה' בקרבנו א"ר ברכיה הכהן בי ר' לגבור שהיה מהלך בדרך ובנו על כתיפו והיה מוליכו בשוק והיה הבן רואה דבר של חפץ ואומר לאביו קח לי והוא לוקח לו פעם הראשון והשני והשלישי ובנו על כתפו בסוף ראה אחד אמר לו ראית לאבא מיד נטלו והשליכו לארץ אמר לו כך הדרך הייתי טוענך על כתיפי ועכשיו אמרת ראית לאבא כך ישראל היו טעונים על ענני כבוד ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך כאשר ישא איש את בנו (שם) והם אומרים היש ה' בקרבנו מיד ויבא עמלק והואיל ומפני חטייא של עונותיהם בא עמלק אומר להם זכור את אשר עשה לך עמלק לא היה לו לומר כן אלא זכרו מה שעשיתם ברפידים ולמה אמר להם זכור [וגו'] אלא א"ר אחא לאחד שנכנס בלילה לגנוב ענבים מן הכרם והיה השומר אוהבו כיון שצפה אותו השומר ראה שאוהבו היה מה עשה גירה בו הכלב שהיה עומד שם עמד ופשרו הימנו וכשהיה השומר מבקש להזכיר לאותו אוהבו שבא לגנוב ענבים היה אומר לו זכור אתה היאך פישרתי הימך את הכלב כך היה צריך לומר זכרו מה עשיתם ברפידים מהו זכור [וגו'] משמיעם מן הצד אמר הקב"ה אע"פשהכעסתם (אותו) [אותי] ובא הרשע להתגרות (לכם) [בכם] אלא עלי לשרש ביצתו מן העולם מני אפרים שרשם בעמלק: ד"א שרשם בעמלק זש"ה ויאכלו מפרי דרכם (משלי א' ל"א) מה ראה הקדוש ברוך הוא לנהוג עם עמלק במדת אכזריות תמחה את זכר עמלק (דברים כ"ה י"ט) והמתה מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק (שמואל א' ט"ו ג') אלא אמר הקב"ה (הקדים) [אקדים] לו ממה שעתיד לעשותה גלוי וצפוי לפני היאך הוא עתיד לגזור מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד (אסתר ג' י"ג) לכך והמתה מאיש ועד אשה (שמואל שם) תמחה את זכר עמלק (דברים שם) למה ויאכלו מפרי דרכם הוא שכתוב כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים הפיל פור הוא הגורל להומם ולאבדם ובבואה לפני המלך (אסתר ט' כ"ד וכ"ה) לפני ממ"ה הקדוש ברוך הוא אמר עם הספר ישוב [וגו'] (שם) איזה ספר כתוב זאת זכרון בספר [וגו'] כי מחה אמחה את זכר עמלק (שמות י"ז י"ד) למה ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו (משלי שם) ממה שיעצו וחשבו עלינו אמר לו דוד רבש"ע עשו בנו מה שאפשר גינו המילה מה שבחרת בה ושרפו את ביתך ואת תורתך והכתבת בתורה ואמרת זכור אשר עשה לך עמלק את הוי זכור שאין לפניך שכחה ואם אין אתה מבקש להיזכר מה שעשו בנו היזכר מה עשו בירושלים יום אשר נכנסו לתוכה זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים (תהלים קל"ז ז') אמר הקב"ה אני אין לפני שכחה וזכור אני מה עשו אתם שאתם בשר ודם ואתם שכיחים הוי זכורים מה עשה לכם עמלק כדי שתמחה שמו מן העולם זכור את אשר עשה לך עמלק [וגו'] תמחה את זכר עמלק אמרו לו רבש"ע לנו הוא למחות את שמו אמר להם אין גלוי וצפוי לפני כשאמסור את עמלק ביד שאול מלככם שעתיד לשייר מזרעו שהוא חס עליו ויחמול [שאול והעם] על אגג (שמואל א' ט"ו ט') לכך אני מצוה אתכם תמחה ואע"פ שחס שאול על אגג אלא בא שמואל והמיתו במיתה משונה וישסף שמואל את אגג (שם שם ל"ג) אמר לו אגג במיתה זו הנביאים ממיתים אמר לו שמואל כאשר שיכלה נשים חרבך (שם) מהו כאשר שיכלה אמר לו כשם שעשה עמלק זקינך והשחית את זכרותם והושיב את נשיהם שכולות ואלמנות כאשר שיכלה [וגו'] כן תשכל מנשים אמך (שם) אמר הקדוש ברוך הוא בעה"ז אמרתי להם למחות את שמו של עמלק אבל לעתיד לבא השבט שהכינותי לו הוא פורע ממנו ומשרש ביצתו מן העולם מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימין: