פסיקתא רבתי/ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרשה ט - פיסקא יהודה וישראל רבים[עריכה]

למנצח על הנגינות לדוד שמעה אלקים רינתי מקצה הארץ אליך אקרא בעטוף לבי (תהלים ס"א א עד ג'). ילמדנו רבינו אדם מישראל מהו שיהא רשאי לברך על הכוס כשאינו מודח א"ר אחא בשם ר' יוחנן כוס של ברכה מצוותו שיהא מודח ושיהא עטור ושיהא מלא מניין ולנפתלי אמר שבע רצון ומלא ברכת ה' (דברים ל"ג כ"ג) אלו ג' ברכות צריך שיהא בכוס של ברכה אמרו בשם ר' יוחנן וצריך שיהיו עיניו בכוס ושיהא בידו של ימין ושתהא ידו מן הטבלא טפח ושיהא מברך באימה ולא בקלות ראש א"ר אבא בשם רבי חייא ור' חייא בשם רבי יוחנן עומד ואוכל יושב ומברך יושב ואוכל מסיב ומברך מסיב מתעטף ומברך מהו מתעטף שאם הייתה זרועו גלוי מכסה אותו ומברך כדי שיהא עושה את המצוה באימה אין לך שהיה זהיר במצוות וירא שמים כדוד שכן הוא אומר חבר אני לכל אשר יראוך וגו' (תהלים קי"ט ס"ד) ותדע לך אעפ"י ששנו רבותינו הבא מן הדרך פטור מן התפלה וכן אם היה במקום סכנה בדרך אבל דוד לא היה עושה כן אלא אפילו בכ"מ שהיה הולך לא היה מונע עצמו מן התפלה מניין ממה שקראו בעניין למנצח על הנגינות לדוד שמעה אלקים רנתי מקצה הארץ אליך אקרא: למנצח על הנגינות לדוד שמעה אלקים רנתי כך פתח ר' תנחומא בי ר' תרננה שפתי כי אזמרה לך ונפשי אשר פדית (שם ע"א כ"ג) אתה מוצא אין לך כל אבר ואבר שלא קילס להקדוש ברוך הוא בו קילוסו בראשו ואומרים כולם כאחד וחוזר ופורט (קילוסה) [קילסו] בראשו דשנת בשמן ראשי (שם כ"ג ה') קילסו בעיניו עיני תמיד אל ה' (שם כ"ה ט"ו) אליך נשאתי עיני (שם קכ"ג א') קילסו בפיו תהלת ה' ידבר פי (שם קמ"ה כ"א) קילסו בלשון ולשוני תהגה צדקך (שם ל"ה כ"ח) קילסו בשפתיו תרננה שפתי (שם ע"א כ"ג) וקילסו בגרונו יגעתי בקראי נחר גרוני (שם ס"ט ד') קילסו בלבו לבי ובשרי ירננו אל אל חי (שם פ"ד ג') קילסו בקרבים וכל קרבי את שם קדשו (שם ק"ג א') קילסו בידיו המלמד ידי לקרב (שם קמ"ד א') קילסו ברגליו רגלי עמדה במישור (שם כ"ו י"ב) סוף דבר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (שם ל"ה י') אמר דוד אע"פ שקילסתיו בכל אלה עד עכשיו איני יודע לקלס כמו שכתב פי יגיד צדקתך כי לא ידעתי ספורות (שם ע"א ט"ו) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו (שם ל"ה י') אילו ישראל שהם נכנסים בידי או"ה והקב"ה מצילם ואין עני אלא ישראל שנאמר והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה' (צפניה ג' י"ב) אמר דוד כבש בין שבעים זאבים מה יכול לעשות ישראל בין שבעים אומות חזקים מה הם יכולים לעשות אילולי אתה עומד להם בכל שעה ושעה הוי מציל עני מחזק ממנו אילו ישראל: ד"א מציל עני מחזק ממנו [ועני ואביון מגזלו] זה יצר הרע יש גזלן מזה כמה יצר טוב יגע עד שלא מצאה ולשעה קלה בא יצר הרע ומאבדה הימנו אין גזלן יותר מזה הוי מציל עני מחזק ממנו עני ואביון מגוזלו זה יצר הרע אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד עשרה בני אדם אמרו הספר וקילסו אותי לתוכו ומכולם אין הקילוס נאמר אלא לך אמר לו דוד הואיל והקילוס נאה אני מקלסך שנאמר למנצח על הנגינות מהו על נגינות אלא נצח (הוא) [לו שהוא] נותן קילוס בפיהם של צדיקים לקלסו לכך כתב למנצח על הנגינות רב אמר מודים אנחנו לך על שאנו מודים לך: דבר אחר למנצח [נצח] למי שהנצח שלו: דבר אחר למנצח נצח למי שהוא נותן הנצח לבניו: דבר אחר למנצח נצח למי שמבקש להינצח כביכול: (ד"א) למנצח נצח למי שהנצח שלו לך ה' הגבורה והתפארת והנצח וההוד (דהי"א כ"ט י"א) וכן ה' איש מלחמה (שמות ט"ו ג') וכן ויצא ה' ונלחם (זכריה י"ד ג') וכן ה' כגבור יצא (ישעיה מ"ב י"ג): למנצח נצח למי שעושה הנצח לבניו עשה מלחמות האמורי כמה שכתב ויהי בנוסם מפני בני ישראל וה' השליך עליהם אבנים גדולים וגו' (יהושע י' י"א): למנצח (מי) [נצח למי] שמבקש להינצח כמה שכתב כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף (ישעיה נ"ז ט"ז) אל תהי קורא כן אלא לניצוח אריב למה אמר הקב"ה כשאני נוצח אני מפסיד וכשאני נצוח אני משתכר נצחתי את דור המבול לא אני הפסדתי שהחרבתי עולמי שנאמר וימח את כל היקום (בראשית ז' כ"ג) וכן דור הפלגה (ודור המגדול) וסדומיים (ואת אומרת בדעת הזו של מעלן) אבל בימי משה שנוצחת עשיתי שכר שלא כליתי את ישראל הוי למנצח למי שהוא מבקש להינצח: ד"א למנצח על נגינות שמעה אלקים [רנתי האזינה] תפלתי אמר לו רבונו של עולם עד אימתי יהיו בניך משועבדים ואין אתה שומע תפלתי ואי חדשה לך לא כבר במצרים קרינו אותך וענית אותנו כמה שכתב ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו (שמות ב' כ"ג) [וכתיב ואת צעקתם שמעתי (שם ג' ז') וכן על הים] ועד שלא עמדו להתפלל (אומר) [אמר] להם מה אתם צועקים כבר שמעתי (תפלתם) [תפלתכם] כמה שכתב ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי (שם י"ד ט"ו) וכן בעמלק קראו המקום ומיד ענה אותם כמה שכתב וידר ישראל נדר לאמר אם נתון [וגו'] וישמע ה' בקול ישראל (במדבר כ"א ב' ג') וכן בימי שמואל כשבאו פלשתים עלינו קראנו אותך וענית אותנו כמה שכתב ויצעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה' (שמואל א' ז' ט') וכן בימי שלמה כשנתפלל לפניך מיד ענית אותו באש כמה שכתב ויהי ככלות שלמה להתפלל (מלאכים א' ח' נ"ד) אמר לו דוד רבונו של עולם כשהיו בניך בבית המקדש היו קוראים אותך ואתה עונה להם עכשיו משאנו מפוזרים בגולה אתה עונה אותנו כמ"ש מקצה הארץ אליך אקרא רבונו של עולם בנה ביתך ושכנינו בתוכו מקצה הארץ אליך אקרא מה כתב אחריו אגורה באהלך עולמים (שם):