פסיקתא דרב כהנא כה יא

יא[עריכה]

מה כת' למעלה מן העינין, תאשם שמרון (שם /הושע/ יד: א), וכת' בתריה שובה ישראל (שם /הושע י"ד/ ב), ר' אלע' בשם ר' שמואל בר נחמ' למדינה שמרדה למלך ושילח לה המלך פורמלכוס אחד להחריבה והיה אותו פורמלכוס בקי ומיושב, א' /אמר/ להם טלו לכם ימין שלא יעשה לכם המלך כמו שעשה למדינה פלנית ולחברותיה ולאיפרכייא פלנית ולחברות', כך א' הושע לישר' בניי עשו תשובה שלא יעשה לכם הקב"ה כשם שעשה לשומרון ולחברותיה. אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים אם עושין אנו תשובה מקבלינו אתה א' להם תשובתו של קין קבלתי ותשובתכם איני מקבל, שנגזרה עליו גזירה קשה, הד"ה דכת' כי תעבוד את האדמה לא תסף תת כחה לך (בראשית ד: יב), וכיון שעשה תשובה נמנעה ממנו חצי גזירה. ומנין שעשה תשובה, ויאמר קין אל י"י גדול עוני מנשא (שם שם /בראשית ד'/ יג). ומנין שנמנעה ממנו חצי גזירה, ויצא קין מלפני י"י וישב בארץ נוד (שם שם /בראשית ד'/ יז), בארץ נע ונד אין כת' כאן אלא בארץ נד קדמת עדן. מהו ויצא, ר' יודן בשם ר' אייבו כמפשיל דברים לאחוריו וכגונב דעת העליונה. ר' ברכיה בשם ר' לעזר בר' שמע' יצא כמפייס וכמרמה בבוראו. ר' חונה בשם ר' חננה בר' יצחק יצא כמין שמח, כמה דאת אומ' וגם הנה הוא יוצא לקראתך וג' (שמות ד: יד). עם שהוא יוצא פגע בו אדם הראשון א' לו מה נעשה בדינך, אמ' לו עשיתי תשובה ופישרתי, באותה שעה היתחיל אדם הראשון טופח על פניו ואו' כך הוא כוחה של תשובה ולא הייתי יודע. באותה השעה אמ' טוב להודות לי"י וג' (תהלים צב: ב), א"ר לוי המזמור הזה אדם אמרו מזמור שיר ליום השבת (שם /תהלים צ"ב/ א), ותשובתיכם איני מקבל.

תשובתו של אחאב קיבלתי ותשובת' איני מקבל, שנגזרה עליו גזירה קשה, ה"ה דכת' ודברת אליו לאמר כה אמר י"י הרצחת וגם ירשת ודברת אליו לאמר כה אמ' י"י במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילקו הכלבים את דמך גם אתה (מלכים א' כא: יט), ויהי כשמע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק וג' (שם שם /מלכים א' כ"א/ כז). וכמה נתענה, אם היה רגיל לאכול בשלש שעות אוכל בשש ואם היה רגיל לאכול בשש אוכל בתשע. מה ויהלך אט (שם /מלכים א' כ"א/), ר' יהושע בן לוי א' שהיה מהלך יחף. מה כת' תמן, ויהי דבר י"י אל אליהו התשבי לאמר, הראיתה כי נכנע אחאב מלפני יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו וג' (שם /מלכים א'/ כא: כח, כט), א' הקב"ה לאליהו חמית אחאב עביד תשובה, הראיתה כי נכנע אחאב מפני וג', ותשובתכם איני מקבל.

תשובתן של אנשי ענתות קיבלתי ותשובתכם איני מקבל, שניגזרה עליה' גזירה קשה, הד"ה דכת' כה אמר י"י על אנשי ענתות וג' לכן כה אמר י"י הנני פוקד עליהם וג' ושאירית לא תהיה להם וג' (ירמיהו יא: כא - כג), וכיון שעשו תשובה זכו להתיחס, אנשי ענתות מאה ועשרים ושמונה (עזרא ב: כג), ותשובתכם איני מקבל.

תשובתן של אנשי נינוה קיבלתי ותשובתכם איני מקבל, שנגזרה עליהם גזירה קשה, הד"ה דכת' ויחל יונה לבוא בעיר מהלך וגו' (יונה ג: ד), ויגע הדבר אל מלך נינוה ויקם מכסאו וג' ויאמר בנינוה מטעם המלך וגדליו לאמר וג' (שם /יונה ג'/ ו, ז). א' /אמר/ ריש לקיש תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה. מה עשו, ר' חוניה בש"ר שמע' בן חלפותא, העמידו העגלים מבפנים ואמותיהם מבחוץ, שהיו אילו גועים מבפנים ואימותיהן מבחוץ, והוון אילין מגעי מיכה ואילין מיכה, אמרין אין לית את מרחם עלינו לית אנן מרחמין עליהון, א"ר אחא אף בערביא עבדון כן. מה נאנחה בהמה נבוכו עדרי בקר וג' (יואל א: יח), ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה (יונה ג: ח), מהו בחזקה, א"ר שמעון בן חלפתא חציפה נצח לבישה, כל שכן לטובתו של עולם. וישובו איש מדרכו הרעה וג' (שם /יונה ג'/), א' ר' יוחנן מה שהיה בכף ידיהם החזירו ומה שהיה בשידה תיבה ומגדל לא החזירו. וקרעו לבבכם ואל בגדיכם וגו' (יואל ב: יג), א"ר יהושע בן לוי אם קרעתם לבבכם בתשובה אין אתם קורעים בגדיכם על בניכם ובנותיכם. למה, כי חנון ורחום הוא ארך אפים (שם /יואל ב'/), ר' אחא ור' תנחום בשם ר' חייא בשם ר' יוחנן ארך אף אין כתוב כאן אלא ארך אפיים, מאריך רוחו עם הצדיקים ומאריך רוחו עם הרשעים. מאריך רוחו עם הצדיקים וגובה מהם מעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה בשביל ליתן שכרן משלם לעתיד לבוא, ומשפע שלווה לרשעים בעולם הזה ומשלם להם מעוט מעשיהם טובים בעולם הזה בשביל ליפרע מהם חוב משלם לעתיד לבא. ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יוחנן ארך אף אין כת' כאן אלא ארך אפים, מאריך רוחו עד שלא יגבה, בא לגבות מאריך וגובה. א"ר חנינא מאן דאמ' דרחמנא וותרן יתוותרון בני מעוי, אלא מאריך רוחא וגובה דידיה. א"ר לוי מהו ארך אפים, רחיק רגיז. למלך שהיה לו ליגיונות קשים, א' המלך אם דרים הם עמי במדינה עכשיו בני מדינה מכעיסין אותי והם עומדים מאיליהן עליהן ומכלים אותן, אלא הרי אני משלחן לדרך רחוקה, אם מכעיסין הם אותי בני מדינה עד שאני משלח אצלן הם באין ומפייסים אותי ואני מקבל פיוסים, הד' דכת' באים מארץ מרחק מקצה השמים וג' (ישעיה יג: ה). א"ר יצחק ולא עוד שנועל בפניהם, פתח י"י את אוצרו ויוצא את כלי זעמו (ירמיה נ: כה), עד דהוא פתח עד דהוא טריד רחמוי קריבין. תני בשם ר' מאיר כי הנה י"י יוצא ממקומו (ישעיה כו: כא), יוצא ממידת הדין למידת רחמים על ישר' ותשובתכם איני מקבל.

תשובתו של מנשה קיבלתי ותשובתכם איני מקבל, שניגזרה עליו גזירה קשה, הד"ה דכת' וידבר י"י אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא י"י עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים וג' (דה"ב =דברי הימים ב'= לג: י, יא). מהו בחוחים, ר' אבא בר כהנא א' בכירו מיניקייה. ויאסרוהו בנחשתים (שם /דברי הימים ב' ל"ג/), מהו בנחשתים, א"ר לוי בר חיתה עשה לו כמין מולי של נחשת ועשה אותה נקבים נקבים ונתנו לתוכה והתחיל מסיק תחתיו, וכיון שראה צרתו צרה לא הניח עבודה זרה בעולם שלא להזכירה, צלמא פלן אתא שיזביה, וכיון שלא הועיל כלום א' זכור אני שהיה אבא מקרי אותי את הפסוק הזה, בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד י"י אלהיך ושמעת בקולו, כי אל רחום י"י אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך (דברים ד: ל, לא), הרי אני קורא אותו אם יענה אותי הרי יפה, ואם לאו הא כל אפיא שוין. והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות של רקיע שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקב"ה, והיו אומ' לפני הק' /הקב"ה/ רבון העול' /העולמים/ אדם שהעמיד צלם בהיכל יש לו תשוב', אמ' להם הקב"ה אם איני מקבלו בתשוב' הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה. מה עשה לו הקב"ה, חתר לו כמין חתירה מתחת כסא כבוד שלו ושמע את תחינתו, הד' דכת' ויתפלל אליו ויעתר לו, ויחתר לו כתיב, וישמע את תחינתו וג' (ד"ה =דברי הימים= ב' לג: יג). א"ר לעזר בר' שמע' בערביא צווחין לעתירתא חתירתא. וישיבהו לירושלם למלכותו (שם /דברי הימים ב' ל"ג/), במה השיבו, ר' שמואל בר נחמן בשם ר' אחא ברוח השיבו, כמה דאת אומ' משיב הרוח. וידע מנשה כי י"י הוא האלהים (שם /דברי הימים ב' ל"ג/), באותה שעה א' מנשה אית דין ואית דיין. ותשובתכם איני מקבל.

תשובתו של יכניה קבלתי ותשובתכם איני מקבל, שניגזרה עליו גזירה קשה, הד"ה דכת' העצב נבזה נפוץ האיש הזה יכניהו (ירמיה כב: כח). ר' אבא בר כהנא א' כעצם הזה של מוח משעה שאת מנפצו עוד אינו יפה למאומה. ר' חלבו א' כחותל זה של תמרה משעה שאת מנערו עוד אינו יפה למאומה. אם כלי אין חפץ בו (שם /ירמיהו כ"ב/). ר' חמא בר' חנינא א' ככלי של מימי רגלים. ר' שמואל בר נחמן אמ' ככלי של מקיזי דם. א"ר מאיר נשבע הקב"ה שאינו מעמיד מיכניה בן יהויקים מלך יהודה מלך, הד' דכת' כי אם יהיה יכניהו בן יהויקים חותם על יד ימיני כי משם אתקנך (שם /ירמיהו/ כב: כד), ר' חננא בר' יצחק א' משם אני נותק מלכות בית דוד. ד"א אתקך אין כת' כאן אל' אתקנך, אתקנך בתשובה, ממקום נתיקתו תהי תקנתו. א"ר זעירא שמעית קליה דר' שמואל בר יצחק יתיב דריש חדה מילה ולא אנא ידע מה הוא. א' ליה ר' אחא אריכא דילמא דא היא, כה אמ' י"י כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו (שם /ירמיהו/ כב: ל), א' ליה אין, בימיו אינו מצליח בימי בנו הוא מצליח. ר' אחא בר אבון בר בנימן בשם ר' אבא ברא דר' פפי גדול כחה של תשובה שביטלה את השבועה וביטלה את הגזירה. ביטלה את השבועה מנין, חי אני נאם י"י כי אם יהיה כניהו בן יהויקים וג' (שם /ירמיהו כ"ב/ כד), וכת' ביום ההוא נאם י"י צבאות אקחך זרובבל בן שלתיאל /שאלתיאל/ וג' (חגי ב: כג). ביטלה את הגזירה מנין, כה אמ' י"י כתבו את האיש הזה ערירי וג' (ירמיה כב: ל). ובני יכניה אסיר וג' (ד"ה =דברי הימים= א' ג: יז), א"ר תנחום בר ירמיה אסיר, שהיה חבוש בבית האיסורים. שאלתיאל (שם /דברי הימים א' ג'/), שממנו הושתלה מלכות בית דוד. א"ר תנחומא אסיר, שאסר הקב"ה עצמו בשבועה שאלתיאל, שנשאל לבית דין למעלן והתירו לו את השבועה.