פוקד עַקָרִים/ג
[א] וגם יציאת מצרים היתה לשון פקידה - פקוד פקדתי. כי גם גלות מצרים להיות בעבדות הוא יציאה מסדר הבריאה שבבריאה נמסרו רק הבעלי חיים לעבדות לאדם ושירדה בהם אבל לא שיהיה אדם עבד לאדם. רק כנען בחטאו , נתקלל על זה וכן אצל בני ישראל היה לעונש כל הזמן הנגזר עליהם ובהגיע המועד לצאת - היציאה לחרות היתה חזרה אל מה שהוא ראוי בחוקי הבריאה. ועל כן בפקידה ושימת לב השגחתו יתברך עליהם נגאלו ממילא כי שבו למה שהיה בשורש התחלת הבריאה.
[ב] ואמרו ז"ל כי היה סימן זה מסור בידם דמי שיבוא בלשון זה הוא גואל האמיתי. ולכאורה מה זה סימן כיון דהיה מסור בידם כך הרי כולם ידעו ממסורת זה ובודאי מי שיבוא ויתפאר שהוא יגאלם יאמר הלשון כפי המסורת דהרי לכל ישראל היה מסור זה ואם כן מה ענין הסימן. אבל באמת ידוע מה שאמרו ז"ל על פסוק ה' צילך שהוא כמו הצל שעושה מה שגוף הדבר עושה וכל מדותיו יתברך מדה כנגד מדה ולא בחנם הוא אלא שהם פוקדין אותו גם כן רק שהשי"ת רוצה שיהיה האתערותא דלתתא קודם שובו אלי ואשובה אליכם. ואנו מבקשים השיבנו אליך ונשובה דאין בכחינו להתחיל רק אתה השיבנו באתערותא דלעילא ואז ונשובה. וכך היה במצרים על ידי אתערותא דלעילא דהש"י שלח להם פקד פקדתי ועל ידי זה ושמעו לקולך שהם תיכף יאמינו לדבור זה. והיינו דבדבור משה רבינו ע"ה להם פקד פקדתי הכניס בלבם האמונה הגמורה בהשגחת השי"ת עליהם ועל כן לקולו דייקא שמעו על ידי קולו הכניס בהם השמיעה והיינו על ידי אותו הקול והדבור של פקוד פקדתי שהכניס דבר זה בלבבם ומיד שנכנס דבר זה בלבבם אז הבינו האמת דודאי השי"ת פוקדם כי אחר שנגלה במעמקי לבבם שהש"י משגיח עליהם והאמינו זו באמונה שלימה - ודאי כן הוא במשפט שהש"י ישגיח עליהם. דהסרת ההשגחה וזכירת השי"ת מהאדם הוא רק כאשר גם האדם בהעלם מהש"י אבל כאשר האדם זוכר בהש"י ומאמין בה' שהש"י עמו ומשגיח על כל ענייניו - ודאי גם הש"י זוכר בו ומשגיח עליו. אלא דהם היו במצרים בתכלית ההשתקעות והשכחה וסימן זה היה בידם שהגואל שיאמר בלשון פקידה היינו שיכניס בלבבם הפקידה והזכרון שיש בורא יתברך מנהיג ומשגיח ויכול להוציאם ממצרים שבזה באה ממילא הפקידה למעלה גם כן ואי אפשר להיות פקידה למעלה מבלי שיהיה זכירה בלבבם גם כן אלא שיש שהאתערותא דלעילא קודמת אבל מכל מקום אח"כ על כל פנים צריך שיהיה האתערותא דלתתא וזהו סימן הגואל שיאמר לשון פקידה דהם יוכלו להרגיש זה מיד בלבבם אם יהיה גם בלבבם פקידה. וכן היה דויאמן העם וישמעו כי פקד וגו' (שמות ד לא) על ידי השמיעה כי פקד - על ידי זה נכנס האמונה בלבבם.
[ג] ומשה רבינו ע"ה לא האמין בעצמו שהוא ראוי להיות גואל אמיתי ושהוא יוכל להכניס אמונה בלבבות דבני ישראל ועל כן אמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי לי ובקולי דייקא שלא חשב עצמו כדאי ושמצידו ומצד קולו אין ראוי לשמוע. וזה שאמר גם כן אח"כ לא איש דברים אנכי היינו שאין לי כח בדבורים שלי שיהיו נכנסים אל לב השומע לפעול אצלו וזה נקרא איש דברים מי שיש לו כח בדבורו להכניס חיות בו עד שיפעל שינוי בחיות השומע. ואז במצרים היה הדבור בגלות וקודם שנגאלו לא היה עדיין כח זה בהתגלות. ועל כן אמר לו ואנכי אהיה עם פיך ועל ידי זה יהיה בפיו כח הפעולה ליכנס ללבבם.
[ד] וזהו סימן הפקידה כאשר הוא נכנס בלב אמונה זו שהקב"ה פוקד ומשגיח. ועל כן נתלית הפקידה בשרה אע"פ שהיתה גם לאברהם דאף שכבר הוליד ישמעאל מכל מקום נאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע ואין ישמעאל קרוי זרעו כלל כמו שאמרו בנדרים (לא א) אבל אברהם אבינו ע"ה האמין מיד בהבטחת הש"י וחדי - ושמח ואין כאן פלא עוד שהש"י הושיעו. רק עיקר הישועה לשרה שצחקה ולא האמינה שהש"י יעשה כן ואי אפשר להיות פקידה בחסרון אמונה והוצרך השי"ת להכניס אמונה בלבה. וזהו עיקר עשיית הפלא בישועה זו להושיע גם מי שאין מאמין - להכניס האמונה בלבו. וכך רצה הש"י שיהיה פקידת שרה ולידת יצחק שהוא בנין אומה ישראלית מאתערותא דלעילא לגמרי כטעם משכני אחריך נרוצה. וכענין כפיית הר כגיגית במתן תורה שהש"י הכריחם להכניס אמונת התורה בלבבם והכל להראות שהם מושרשים בעצם שרשם בקדושה שאין יכולים לנתק עצמם מקדושת ישראל ויהדות כלל וכמו שנאמר והעולה על רוחכם היו לא תהיה וגו' וביד חזקה וחמה שפוכה אמלוך עליכם (יחזקאל כ לב-לג). וזהו דרגא דיצחק במדת הגבורה והוא ראשון הנימול לשמונה שהוא נכנס לחלקו של הש"י בעודו קטן שאין לו דעת ובחירה כלל כי מלידה ומבטן הוא מיוחד לשמו יתברך בעל כרחו ובלא דעתו כלל. וכל פקידת עקרות הוא על ידי הכנסת אמונה שלימה דבלב שהשי"ת משגיח ופוקד ויכול וכאשר הוא מקדים באתערותא דלתתא באמונה זו אז הישועה קלה מאוד.
[ה] ונראה לי כי זכירת יציאת מצרים היא סגולה להפקד בבנים גם כן כי בזכירות אותו נס הוא מעורר כח הפקידה וגורם גם כן פקידת עקרים. וגם יציאת מצרים היתה בסוד הלידה כמו שאמרו ז"ל (שוח"ט קז ד) על פסוק גוי מקרב גוי - כעובר הנשמט מבטן אמו וכידוע מהאריז"ל בפרי עץ חיים שער חג המצות שבגלות מצרים היו בסוד העיבור יעויין שם ובראש השנה גם כן בטלה עבודה מאבותינו במצרים כמו שבראש השנה נפקדו שרה רחל וחנה כי הכל היה על ידי פקידה ואז זמן פקידה לכל הוא והכל פקידה אחת.