עשר צחצחות/ב

מערכת ב' זקנינו הרה"ק רבי ר' משה ליב מסאסוב:

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

א

חותני זקיני הגאון הקדוש איש אלקי אוהב ישראל רבי ר' משה יהודה ליב מסאסוב זצוק"ל הנה מביא בשה"ג החדש כי הי' בן הגאון מו"ה יעקב אבד"ק איטינגא זצ"ל ולא כן הדברים והוא טעות גמור^[1]. וכן כתב לי נכדו ש"ב הרב הגדול הצדיק החסיד בנש"ק מו"ה נחמי' שפירא שליט"א האבד"ק סאסוב שמעולם לא הי' אביו של זקנינו הרמ"ל רב באיטינגא וכל ימיו עד עת זקנתו הי' בבראדי. ולעת זקנתו קבע דירתו בסאסוב ושם מ"כ וזה נוסח המצבות פ"נ ג' ד' שבט תקס"ז לפ"ק הרב הגדול החריף ובקי בוצינא קדישא ופרישא קדוש יאמר לו. משים לילות כימים בעבודת ה' ובתורתו ועשיית מצותיו המפורסם מורנו ורבינו מו"ה משה יהודה ליב זצללה"ה בהרב הגדול המפורסם מו"ה יעקב נר"ו מבראד תנצב"ה. ובמצבת אביו זה לשונו. פ"נ הרב הישיש המופלג בתורה הבקי והחריף המפורסם שנה התורה בכמה פנים. עסק בתורה כל הימים. אב לחכמים מו"ה יעקב בהרב הגאון מו"ה יוסף זצ"ל נפ' ו' ניסן שנת תקע"א לפ"ק תנצב"ה עכ"ל המצבות^[2]:

ממדריגותיו הנוראים.

ב

רבינו חו"ז הררמ"ל הנז' הי' תלמיד מובהק להגאון האלקי רשכב"ה רבי ר' שמעלקא מנ"ש וכתב לי ידי"נ הגאון מפלונסק שי' וזה"ל כ' אלי ש"ב הרב מ' שמחה הגאבד"ק קלימנטוב שי' שמעתי מכאדומו"ר הה"צ מו"ה יוסף ז"ל אבד"ק טארלא. שפ"א נסע הרבי ר"ש מנ"ש בספינה עם תלמידו הרבי רמ"ל ויעמוד רוח סערה ותרומם גליו יעלו שמים וירדו תהומות. וכל הנוסעים אמרו נואש כי בא קץ לחייהם. ונעשה צעקה גדולה ומרה. וכ"א קרא בשם אלקיו. והביט הגה"ק הרבי ר' שמעלקא אל תלמידו הק' הנז' והיה עומד בזוית ומפזז ומכרכר ושמח. ושאלו רבו הק' בזה"ל משה ליב לעבין. מה זאת תעשה לעת כזאת ולשמחה זו מה עושה. ויען תלמידו הק' בלב שמח מדוע לא ישמח לבבי. כי עוד מעט ואשיבה לבית אבי. והשיבו רבו הק' א"כ אפוא שמח בני וייטב לבך וישמח לבי גם אני. ותיכף קם סערה לדממה. והגיעו למחוז חפצם לחיים ולשלום:

ג

עוד מהנ"ל כתב בפתיחה לס' מנוחת אשר וזה"ל ויש כמה בעלי תורה יתחברו עם אנשים ריקים למקום אשר יוכלו להתענג בדברי העוה"ז ולהראות חכמתם גם בלשונות אחרים ויצדיקו עצמם לאמר כי כוונתם בזה למנוע אחרים מעבירה וילמדום מוסר ולהראות להם עם כי המה בעלי חכמה חיצוניות בכל זאת לא יפסקו עול תורה ומהם ילמדו אחרים להתנהג כמוהם. וכבר הי' בפולין חסיד גדול ר' משה ליב סאסיווער זצ"ל הי' שמו ובימי נעוריו הי' ירא וחרד ושוקד על התורה בכל יום עד איזהו שעות בלילה. ואח"כ קם וילך אל בית וועד הבחורים הפריצים במקום אשר ירקדו ויאכלו וישתו וישחקו ויתעיבו. וילבש גם הוא בגדים אחרים כאחד מהם ויבא בתוכם וירקד וינגן בקולו הערב והמתין עד עלות השחר וישב לביתו וילבש בגדיו הראשונים ויקם להתפלל וכן עשה כ"פ ועי"ז הצילם והרחיקם ממעשה זימה וערוה^[3] ולאחר איזה שנים נעשה אילן גדול ויאספו אליו אנשים למאות בשבת ומועד ויבא שמה גם אחד מהבחורים הפריצים אשר רקדו ביחד בימי נעוריו. וירא את רמ"ל ויכירו ואת קולו ואת פניו וידמה בלבו איך גבר המרמה כי יודע לרמות את העולם כי זכור אני כי שחק ורקד עמי ביחד והוא איש כמוני. ואח"כ כששמע את חכמתו ותורתו ושפתיו נופת תטופנה אז אמר בל"ס גם אז היתה כוונתו להצילני מחטאים ויקם וישתחו לאפיו ויאמר יחי אדוני הא לך אלף תודות על אשר הצלתני אז מאלף חטאים. הנה אם יאמר אדם לעשות כמעשה רמ"ל ז"ל להתערב בחוטאים למען יצילם מעון הנה מוסר עצמו בסכנה כי לא כל הרוצה ליטול השם יבא ויטול כיון שאין זוכה לזה רק האיש אשר לבו חלל בקרבו והי' מנעוריו שמור מכל עבירה קלה וקדוש מרחם לכן אין התנצלות לאלה שיאמרו שילכו לבית וועד פריצים למען יצילם ולמען הורות להם המעשה אשר יעשון כי מי ערב בעדו עכ"ל ועיין בהערה למטה:

ד

עוד כ' לי מחו' הגאון החסיד מפלונסק שי' שמעתי מאיש אחד אשר שמע בעצמו מהרה"ק מטשאטרקוב שסיפר אשר הרבי רמ"ל יצק מים ולמד שבעה שנים אצל הגה"ק רר"ש מנ"ש. ואחרי כלות ז' שנים אמר לו רבו מנ"ש שיכול עתה ליסע לביתו. ונתן לו צדה לדרך מטבע אחת דינר זהב [רענדל] וככר לחם. ובגד לבן הנקרא חאלאט. זה הי' הצדה אשר נתן לו. ויהי בנסוע בדרכו מנ"ש שמע קול מר צורח והלך אחר הקול והגיע לבית ושמע מהמרתף איך שם הי' יושב יהודי אסור במשמר וצועק ובוכה. ושאל אותו הררמ"ל מפני מה הוא אסור. וא"ל מחמת שלא הי' לו ליתן הסך שלש מאות רו"כ להאדון מכפר בער הראטע של השענק. וקודם כל זרק הרבי רמ"ל את הלחם להמרתף כדי שיהי' לו להחיות נפשו. ותיכף הלך להאדון מהכפר ודיבר עמו אודות היהודי הנ"ל. ורצה ליתן להאדון את הרענדל של זהב אשר הרר"ש נתן לו. ולא הסכים האדון ע"ז. לפטור חוב של סך שלש מאות רו"כ בעד דינר זהב א'. והלך משם הרבי מסאסוב בפחי נפש. ותיכף רץ פעם שנית אל האדון. כי לא יכול להתאפק ולסבול הצער של היהודי האסור שם. ודיבר עוד הפעם אם יקבל את הדינר זהב. ובימים מקדם הי' אדון הכפר כמו מושל ומלך בזה"ז ודנו את הרמ"ל למיתה כמו מורד במלכות. ואופן מיתתו יהי' שהתגרו בו כלבים רעים בבית מסוגר שיאכלו את בשרו. אבל על הק' רמ"ל לא חרץ כלב לשונו. וכשראה האדון אשר הכלבים לא עשו לו מאומה. צוה להובילו אל מקום החיות שהיו לו שם בארמונו. וכאשר ראה הרמ"ל את החיות הרעות שרצים נגדו. לבש במהרה את הבגד לבן שנתן לו הרר"ש. וברחו כולם ממנו ולא עשו לו מאומה. וכאשר ראה האדון את כל הנ"ל אז הלך הוא בעצמו לפתוח הדלת והמסגרת של המרתף ואמר להיהודי צא ולך לביתך לשלום. וסיים הה"צ מטשארטקוב וויא נעמט מען היינט אזוי א חאלאט:

ה

עוד מהנ"ל בשם הרה"ק ר"מ מראזוודאב שסיפר בשם זקינו מראפשיץ כי אחר הסתלקות הרר"ש בא הרבי רמ"ל מסאסוב אל הר"ר אלימלך והקשה הרר"א קושי' בתוה"ק אז אמר הרמ"ל תירוץ^[4]. אז לא אמר מאומה ובלבו דן אותו למיתה על שנוטל עטרה בפני רבו. באותה לילה בא הרר"ש בחלום להרר"א ואמר לו פרידה אחת יש לי ביניכם בעולם הזה מתלמידי ואתה רוצה ליטלה ממני הנח לו ואל תעשה לו מאומה ונתפייס. ובאותו ליל ש"ק בא ג"כ בחלום לתלמידו הרמ"ל וא"ל הצלתיך היום ממיתה. ויותר הזהר מרבך כי אש בוערת הוא ומאז התחיל לירא שלא ליטול עטרה לעצמו:

ו

בס' ויקהל משה צד 20 סיפר הרה"ק מפארסאוו שדרכו של הר"ר משה ליב הי' בכל יום אחר ת"ש לילך לכל אלמנות שבעיר לומר להם גוטמארגין:

ז

בשו"ת הד"ר סי' כ"ט אות רכ"ד שבעת שהי' השריפה הגדולה בבוטשאטש בש"ק והגה"ק ר' אברהם דוד התאנח על הכתבי קודש שלו ואח"כ נתבשר שהתיבה עם הכתבי קודש עומדת ברחוב העיר ונשתנה פניו ואמר איני מרגיש זכות רק מה שהי' מונח שם אגרת הק' ממורי הק' רמ"ל מסאסוב:

ח

כתב לי ש"ב הרב הגדול מו"ה נחמי' שפירא הנז"ל וזה"ל במשך הימים שהי' זקנינו הרמ"ל דר פה ואביו בבראד. קיים בו בכל יום מצות כיבוד אב ע"י ששלח לו בכל יום ע"י הנוסעים לשם לחם ומזון:

ט

בס' רמ"צ א"ז פכ"ב אות ט' וזה"ל כמו ששמעתי מפ"ק אדומו"ר מפרשיסחא שסיפר איך שהרה"ק מלענטשנא ז"ל שאל אותו בילדותו אם מכיר איזה צדיק שיהי' לו לב נשבר ושיהי' לבו שלם ואמר לו שהכיר הצדיק הגדול ר"ר משה ליב מסאסוב והוא הי' לו זו המדריגה ממש עיי"ש.

י

אם אמרתי אספרה כמו ממדריגותיו הנוראים תקצר היריעה מהכיל כי כבר נודע ע"פ תבל אשר רבינו התייר הגדול חו"ז תלמידו הגאוה"ק רשכב"ה מוהרצ"ה ז"ל מזידיטשוב אמר עליו שבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו כידוע ומפורסם המעשה מהיולדת עני' סוערה בחורף ובקור. והרבי רמ"ל התלבש א"ע במלבושי נכרי בחצות ליל ונשא על שכמו עצים להיולדת לבל תכירו וחטב בעצמו העצים ועשה האש ובישל עבורה חמין ואז אמר תיקון רחל ותיקון לאה ורבינו צבי הלך אז אחריו בלאט וראה כ"ז ואמר עליו פסוק הנ"ל:

יא

וכל צדיקי דורו התפארו במדריגותיו באהבת ישראל עד שהי' משתתף תמיד בצער כל איש כאלו בא עליו ממש הצרה. והשתדל על יתומים לפרנסם ולכלכלם. ובידו הקדושים הי' חופף ראשם וריפא אותם בעת אשר הוכו בשחין ר"ל. ועשה להם רטיות עד שהוא הי' אומר כי האיש אשר לא יוכל למצוץ דמי המכות והשחין מילדי בנ"י לא הגיע עוד לחצי אהבת ישראל:

יב

כתב לי ידי"נ הרב הגדול מוהר"א איטינגא סג"ל שי' וזה"ל שמעתי כי בימי בחרותו בהיותו לומד בישיבת הרה"ק רר"ש מנ"ש. הי' יושב פ"א בבהמ"ד ולמד. ושמע כי איש אחד עני מדבר עם חבירו העני ושופך לפניו מרי שיחו שיש לו בת שכבר הגיעה לפרקה והיא למעלה משלשים שנה וגם היא שוטה גדולה ומכוערת ואין לו מקום מוצא לכסף אשר יהיה לו לתת לה נדה להשיאה לאיש. ואמר ידעתי כי שום איש לא ידור עמה רק אם הי' איש אחד אשר יאבה לישא אותה כדי לכסות את ראשה כי לא יוכל לסבול את הבושה אשר יש לו מזה. ויכמרו רחמי הרה"ק רמ"ל עליו וישלח לקרא לשדכן אחד ויאמר לו לך אל האיש העני פלוני ואמור לו כי רצוני ליקח את בתו לאשה. השדכן דימה מתחלה כי מהתל בו אך הרה"ק אמר לו כי באמת ובתמים רוצה ליקח אותה והלך השדכן אל האיש ההוא ויספר לו כדברים האלה. והאיש משתאה ולא האמין לו אמנם השדכן נשבע לו על דברתו כי כן הוא האמת ותיכף הביא השדכן את הדבר לידי גמר וכרת ברית החיתון עם העני ההוא ואח"כ נשא אותה. וכאשר נודע הדבר לאביו נסע לנ"ש והתקוטט עמו ובקושי גדול פעל אצלו שיגרש אותה:

יג

עוד מהנ"ל שמעתי מפי דודי הגאון מו"ה אברהם בנימין קלוגר שליט"א כי הוא הי' מכיר את הגבאי של הרה"ק מוהרמ"ל והראה לו חידושים ע"ד הפלפול בכת"י שהיו לו מאת הרה"ק וכמדומה לי שאמר לי שהחידושים היו על מס' כתובות ועיין בם והם כפתור ופרח בפלפול רב ועצום:

יד

עוד מהנ"ל פ"א בא לעיר מולדתו בראדי וכאשר עבר דרך הרחוב הנקרא לעמבערגער גאססע אמר שהוא מריח כאן ריח טוב ובודאי יש שם איזה צדיק ושאל את האנשים תושבי בראדי אשר הלכו עמו אם אינם יודעים מאיזה צדיק שהוא גר שם ברחוב ההוא ויאמרו לו יש כאן אברך אחד ושמו ר' שמואל אוסטרהא והוא ירא שמים גדול יוכל להיות כי הוא זה. וישאל אותם אי' מקום מגורו והראו לו וילך אליו. והנה דרכו בקודש של הרב ר' שמואל הי' כאשר יבא אליו איש הי' בודק את הציצית שלו אם הם כשרים וכאשר נכנס הרה"ק רמ"ל רץ לקראתו ובדק ג"כ את הציצית שלו ויאמר הרה"ק הנ"ל אל האנשים שהלכו עמו הוא האיש אשר נתן ריח טוב כמוהו והרב ר' שמואל הוא הרה"ק ר' שמואל אוסטרהא בעהמח"ס תורת אדם וכתב יושר נכר הרה"ק ר' משה אוסטרהא בע"ס דרש משה זי"ע:

טו

עוד מהנ"ל פ"א נסע הרמ"ל על המדינה לאסוף מעות לפדיון שבוים ולא הי' יכול לקבץ הסכום הנדרש וחשב בלבו הן ביטלתי עי"ז מתו' ותפלה ולא פעלתי כלום. מהיום והלאה אשב בבית על התו' ועל העבו' ואירע מקרה בו ביום אשר יהודי א' גנב חפץ ונתפש בכנף ונלקח לבית הסוהר והכוהו הכה ופצוע ובהודע זאת להרה"ק רץ תיכף לבית המשפט והשתדל להוציאו לחפשי. אח"כ אמר הה"ק אל האיש הגנב ההיטב יכאיבו לך המכות אשר הֻכֵּיתָה בבית האסורים. השמר לך מהיום והלאה לבל תעשה כמעשיך הרעים. ויען הגנב מדוע לא? אם לא עלתה בידי בפעם אחת מה בכך אקוה כי יעלה בידי בפעם השני. ומיד הרגיש הרה"ק ויאמר הדיבורים האלו יכונו גם עלי אם לא עלתה בידי לקבץ מעות בפעם זה אתבטל ח"ו ממצוה זו? לא לא. יוכל להיות שיעלה בידי בפעם השני:

טז

הרה"ק בימי עלומיו עוד בטרם נתפרסם לרבי. בא פ"א מן המרחץ ופגע באברך אחד אשר הי' דר בכפר א' סמוך לשם. ופרנסתו הי' כי בא העירה לחטוב עצים וכדומה שיהי' לו לצרכי שבת. והתגורר א"ע בכל השבוע ולא מצא שום מלאכה להחיות את עצמו. ובעש"ק אחר חצות נזדמן לו לחטוב איזה חתיכות עצים עבור ששה צל וחלק אותם לצרכי שבת. בעד ב' צל יקח ב' חלות. בעד ב' צל יקח יין לקידוש. בעד ב' צל יקח נרות לכבוד ש"ק. ורצה לילך לביתו זה אשתו למקום דירתו בהכפר הסמוך לעיר הזאת. ופגש אותו הרה"ק ז"ל ואמר לו אברך! אם תקח לי טהייא עבור ב' צל אזי הנני מבטיחך על עולם הבא. דימה לעצמו האברך העני הנ"ל הלא שבת הוא רק מעין עוה"ב. ומה כולי האי כי יחסר לו ב' צל על ש"ק ויקנה בהם עוה"ב גופא כן עשה. אמר לו הרה"ק החייתני. רק אם תקח לי עוד טהייא בעד ב' צל אז אברכך בכל מיני ברכות. חשב בנפשו האברך הנ"ל עבור ב' צל אוכל לקבל ברכות וישועות לו יהי כן כדבריו. ולקח לו עוד כוס טהייא. וברך אותו ואת ביתו בכל מיני הצלחות וישועות וברכות. אמר לו הרה"ק אם תקח לי עוד כוס טהייא בעד ב' צל אזי אברכך בכל מיני ברכות לדורי דורות אמר לו זאת לא אוכל מעתה עשות כי לכל הפחות ב' צל על נרות על ש"ק מוכרח אני להביא הבית. הרה"ק ברכו בברכות טובות. ושאל אותו מה יש לכי בבית. ואמר לו כי פרה אחת יש לי וזה פרנסתי. אמר לו הרה"ק כי ימכור הפרה ויבא לכאן ביום א' בבגדי שבת מלובש ומעותיו בידו ויבקש ויחפש אותו [את הרב] תוך הרחוב. ואח"כ יראה הבטחתו כי ברכת ה' היא תעשיר. ושלח לחמך ע"פ המים וכו'. האברך, כי בא לביתו וסיפר לאשתו את אשר קרהו. ואת אשר גדלו וברכו האיש הלז. וכי ירצה למכור הפרה. ואשתו צעקה עליו. החסר משוגעים אתה כי כל פרנסתינו הוא מן הפרה הלז. ואם מכור תמכרנה ומי יודע מה יאמר לך האיש ההוא אולי יאמר לך עוד כי תתן לו מעות הפרה. ואתה בל"ס תתנם לו. אבל האברך אמר נראה מה יהי' מזה. ואם יזדמן לי איזה סוחר כי יבא אצלי לשאול האם יש פרה למכור אזי אדע בל"ס כי מן השמים ואמכרה ואעשה כמו שאמר לי איש הלז. הבוקר אור יום א' בא איש אחד ואמר לו מכור לי הפרה שלך. הן ענהו. מה מחירה? אמר לו מ"ב כסף [ודמי' שוי' הי' לכל היותר י"ב או ט"ו כסף] הסוחר ביקש מאתו הנחה. והוא לא רצה להניח לו אפילו זוז כל שהוא כי גם זאת לקח למבחן באם יבא סוחר וירצה לקנות מאתו הפרה במחיר אשר יבקש מאתו אזי רואה בעליל כי נסבה זאת מן השמים וכי בודאי יצמח מזה ישועה גדולה כאשר ברכו זה האיש מבית לוי. הסוחר לקח הפרה ושילם לו מ"ב כסף כמבוקשו. וראה האברך כי הלא דבר הוא. מעתה לבש בגדי שבת והלך תוך העירה. וצרור כספו בידו. ביקש וחיפש בתוך הרחוב את הרה"ק ולא מצאו. הלך אנה ואנה וראה כתות אנשים הולכים. ושאל מה זאת? ואמרו לו כי יהי' ליציטאציע על איזה פיסעסיא. התיישב בדעתו והלך גם הוא בתוך הבאים והי' אצל הליציטאציע. וחשק נפשו ג"כ להיות מן הליציטאנטען. ונתן מעות ערבון (אנגאבע) (קאוואציאן) כי הלא הי' בידו מ"ב כסף והתחיל עלות בדמים על הפיסעסיע הלז ובאו אליו הפריצים ורצו ליתן לו מאה אדומים למען לא יעלהו בדמים. והוא [כאשר ראה כי הצלחתו התחיל לזרוח] לא רצה בזה. ואמר כי כמוהם כמוהו כי גם הוא רוצה ליקח הפיסעסיע הלז. וחרה אף הפריצים עליו ודימו בנפשם היתכן כי להיהודי הלז יהי' לשלם עבור פיסעסיע הנ"ל. והסכימו בדבר כי יניחו את היהודי כי יקח הפיסעסיע. ואח"כ יאמרו להפראפעקט. כי יתן לו ארכא איזה שעות לשלם כל הסכום. ובאם לאו ילך לו לאבדון מעות הערבון אשר נתן. ומסתמא לא יהי' להיהודי לשלם וממילא ילך לו לאיבוד הערבון ואח"כ יקחו המה הפיסעסיע. כן עשו ונשאר המקח קיים ע"ש היהודי. בעד איזה עשרת אלפים. והפקיד (הפראפעקט) נתן כרוז כי אחר הצהרים בין שש לשבע מוכרח לסלק חצי בדמים. וחצי היותרת יסלק במשך עשרה ימים ובאם לאו ילך מעות ערבון לאיבוד. כל הפריצים הלכו לאכול ולשתות. היהודי הנ"ל [כאשר נתן מעות ערבון מ' כסף ונשארו בידו עוד ב' כסף] הלך ג"כ בבית המאכל (גאסטהויז) וביקש לאכול ולשתות והי' בבטחונו כי הש"י יעזור לו בודאי כי ראה והבין כל הנעשה כי הלא דבר היא. עכ"ז בשעת האוכל חישב מחשבות שונות כי מה עשה? הלא הפריצים רצו ליתן לו מאה אדומים ועוד יותר ומדוע שפך מים זכים וברורים ועתה אין לו אף סרוחים. עכ"ז חיזק בטחונו בה' ובהבטחת איש הלז [כי דימה בנפשו בל"ס איש הלז הוא איזה איש מפורסם] ויהי כמחריש לדעת ההצליח ה' דרכו. פתאום בא שמה כומר ושאל לבעל האכסניא האם יש שם איש יהודי הלז אשר לקח הפיסעסיע על הליציטאציע? כן ענהו. בא אצלו הכומר. ואמר לו דבר סתר לי אליך. ואמר לו דבר. וסיפר לו כי גם הוא הי' ברצונו לילך וליקח פיסעסיע הלז אולם יען כי כומר הוא ולפי נימוסיהם אין לו רשות לבא וליקח. לכן יבקש מאתו שיקח אותו לשיתוף והוא נותן לו כל הדמים. רק יתן לו כתב כי הוא עמו בשותפות. האברך הלז אורו עיניו והתיישב בדעתו ואמר לו אם תתן לי עוד ריוח על דמים הנלקחים איזה אלפים אדומים אני אשתתף עמך. כי הלא אני הנני יודע ואתה יודע כי הפיסעסיע הלז שוה עשרת מונים מכפי הדמים שאני נותן עבורה. רק הפריצים דימו כי אין לי מעות לכן הניחו אותה לי בעד סכום הנ"ל. בקיצור כי הכומר נתן לו עוד ריוח איזה אלף אדומים ונתן לו שמה כל המעות עד גמירא ונתן לו כתב כי הוא בשותפות עמו. אחר הצהרים באו הפריצים לשחק מן היהודי כי בל"ס אין לו מעות. והנה היהודי בא ושילם בפ"א כל הסכום אף כי הי' די ליתן חצי הסכום כי הי' לו מעות די והותר. הפריצים תלשו שער ראשם אבל הכל הי' צועק לשעבר. כאשר הלכו מבית הוועד [מקום הליציטאציע] ושמע קול מבשר ואומר כי הכומר האדיר [אשר עשה שותפות עם היהודי הנ"ל] פלוני ופלוני מת פתאום במיתה חטופה באיזה חולי רח"ל אשר הוא מסוכן אף להתעסק עמו ולשהותו אף רגע כמימריה. והרופאים צוו כי יקחוהו ככה במלבושיו ובמנעליו שעל רגליו ולקברו חוץ העירה במקום הנדחת. וכן עשו עפ"י הרופאים ובמלבושיו הי' שמה גם כתב השותפות אשר נתן לו האברך הנ"ל ושום איש לא ידע מעסק השותפות שנעשה ביניהם במשך שעה אחת מקודם. האברך כאשר שמע זאת ממילא נתגדלה השמחה בלבו והלך ברחוב בשמחה וששון ופגע את הרה"ק. והרה"ק אמר לו מזל טוב. ואמר לו כי לולי היית לוקח לי עוד הכוס שלישי עם טהייא אשר בקשתי מאתך אזי הי' בא לך ההצלחה ביותר נקל ולא היית צריך לבא לידי העגמת נפש אשר הי' לך בשעות אחדות האלו. רק העבר אין ושוב בשלום לביתך צלח ורכב ע"ד אמת והאברך הנ"ל הי' גביר עצום:

יז

פ"א בבא הרה"ק חו"ז רבינו צבי מזידיטשוב על שבת לסאסוב וראה הרבי מזידיטשוב כי הרב מסאסוב הולך חוץ לעיר בעש"ק אחר המרחץ והטבילה והיו עוד ב' שעות עד הערב והלך אחריו הרבי מזידיטשוב מרחוק בלאט לבלי לראותו. וראה כי אדון ואדונית שלו וילד שלהם נוסעים בעגלה. והאדון הי' מכיר את הרבי מסאסוב וכראותו אותו עמד עם העגלה ודיבר עם הרה"ק מסאסוב בלשון אונגאריש כי הרבי הי' יודע בטוב לדבר אונגאריש ושאל אותו הרב אם זאת זוגתו ועל הילד ושיבח לפני האדון את זוגתו ואת הילד ואח"כ שאל אותו הרב מי הוא זה הפארמאן שאתה נוסע עמו. והשיב לו האדון זהו יהודי והי' דר כמה שנים בקרעטשמי שלי ולא שילם לי הראטי ולקחתיו לעבד עולם אמר לו הרב ולמה הוא לך הלא הוא איש עצל ולא נאה לאדון גדול כמוך ליסע עם בזוי כזה תן אותו לי אמר לו האדון איני יכול לעשות זאת כי הוא רע ובליעל שלא שילם לי הראטי. ועתה מוכרח הוא להיות לי לעבד עולם. האדון נסע מהרב איזה פסיעות והפארמאן הפך את העגלה עם האדון והאדונית והילד. והרב רץ תיכף ועזר להם להגביה אותם. והאדון התחיל לחרוק בשיניו על הפארמאן הלז והרב ביקש עוד מהאדון ליתן לו הפארמאן ואמר לו כי לא נאה לאדון כמוהו ליסע עם איש נבזה ושפל כמוהו. והאדון לא רצה בזה וישבו א"ע שוב על העגלה ונסעו עוד איזה פסיעות והפך שוב את העגלה והרב הי' רץ שוב אליהם להגביה אותם והתחיל שוב לבקש מהאדון שיתן לו הפארמאן ואמר לו הלא בנסיעתך עמו תוכלו ח"ו להיות נהרג על ידו ואמר האדון להפארמאן לך לטייוויל איני רוצה בך ובנסיעתך. והרב ז"ל לקח אותו ושלחו תיכף עם איש א' למרחץ ולטבול ולהסתפר כללו של דבר הרב ז"ל גייר אותו כי הי' נשכח מלבו אם הוא יהודי ואכל אצל האדון טרפות והצדיק קירב אותו וצוה ללמוד עמו ענין יהודית. והתפלא מאד הרה"ק מזידיטשוב על דרך הזה של הררמ"ל ז"ל:

יח

פ"א בעיוה"כ בעת שנקהלו כל החסידים המסתופפים בצלו בבית התפלה של הרה"ק וממתינים עליו והוא לא בא. ואולם דרכו בקודש הי' שלא ימתינו עליו המתפללים. ואם יאחר לבא היו מתפללים בלא הרה"ק לכן התחילו לומר כל נדרי ואח"כ בא לבית התפלה וידרשו החסידים אחרי שרש דבר מה הי' ויוודע להם כי בעת הליכתו לבית התפלה שמע קול ילד אחד בוכה וצועק עד למאד וירץ למקום הזה וירא כי אין איש כי אֵם הילד הלכה לבהכנ"ס והניחה הילד בוכה ויחמול הרה"ק על הילד וידבר עמו ועשה עמו שחוק עד כי שינה נפל על הילד ואז הלך להתפלל כל נדרי:

יט

הגאון ר' מאיר ז"ל אבד"ק בראד נשא אשתו השני' וילדה לו בכל שנה בן זכר וכאשר בא כן הלך רח"ל. פ"א ילדה זכר ובאו אליה איזהו אנשים מחסידי בראד ואמרו לה אם רוצים אתם שבניכם יחי' ויהי' לו אריכת ימים תראו שהרה"ק רמ"ל מסאסוב יהי' על הברית מילה ובודאי הילד יאריך ימים. וסאסוב היא קרובה לבראד. והרה"ק רמ"ל נוסע עד ט"ו פרסאות על ברית מילה כשמכבדין אותו. בבא הרב מבית התפלה אמרה לו אשתו שרצונה שיבקש את הרבי מסאסוב על הברית וימאן. ונשבעה אשר לא תתן התינוק למול עד שיהי' הצדיק מסאסוב על הברית והוכרח לשלוח לבקשו ובא. וקודם התפלה טבל בנהר ואז הי' ימי החורף והקור הי' גדול ואחר הטבילה רחץ ידיו והלך לבהכנ"ס להתפלל ושם אין תנור בית החורף וגם שם הקור הי' גדול מאד וראה כי יושב על הספסל והתפלל וראה אך שפתיו נעות בלי שום תנועה כן הי' דרכו בקודש תמיד כשהי' מתפלל יחידי. והרבה אנשים רצו רק לראות החידוש הזה מן הנהר לבהכנ"ס. ויושב מתון מתון וכאשר עמד לויברך דוד ראו כולם כי זיעה מבצבצת מבין מנעליו. והילד חי והאריך ימים וזה הי' הרב הגאון ר' יחיאל מיכל קרייז רב מבראד:

כ

סיפר הרה"ק ר' פיבוש מבאלשוועץ ואמר אנכי שמשתי כל צרכי את מו"ר הרה"ק בעל נועם אלימלך עד כי הגעתי לעת זקנתי ומורי ורבי עלה לג"ע העליון ונשארתי באין מורה ומנהל עלה על רעיוני לנסוע לסאסוב. ויבא גם השטן במחשבתי לאמר לא נאה ולא יאה לפניך לכתת רגלך לפני איש אחר מות רבך הקדוש והבנתי כי הוא דברי המסית השטן ולא הטיתי אזן לזה. אח"כ אמר לי השטן המסית הלא איש זקן אתה ורפה כח והקור גדול וכל הדרכים בחזקת סכנה. וגם בזאת לא שמעתי לקולו ונסעתי בחורף בעת קור גדול. ועלי דרך נכנס ספק בלבי אולי אין הרבי רמ"ל בביתו כי הי' דרכו ליסע למקומות אחרים מטעמים שונים. והספק הזה העציב רוחי כי לא יכולתי לסבול הקרירה הגדולה שהי' אז וחשבתי אולי כל התלאה הזאת בחנם כי אין הצדיק בביתו. באותו עת הי' הרה"ק מוהרצ"ה מדידיטשוב אצל הצדיק מסאסוב. פתאום קרא אותו רבו הצדיק מסאסוב ויאמר לו תסע לביתך ברגע ההוא. ויבקש הה"ק רצ"ה מלפניו שיעכב שמה עד אחרי עבור הקרירות הגדולות אבל לא נתנוהו והלך בעצמו ושכר לו עגלה ונסע משם עד בואו באם הדרך וירא מרחוק עגלה אחת מתגוללת בשלג כי נהפכה מחמת הדרך הרע למאד. והנה העגלה היתה העגלה עם הרה"צ ר' פיבוש הנ"ל כי נהפכה והזקן נעצב מאד מתלאותיו העצומים ויאנח מאד בחשבו כי כל התלאה בחנם כי אולי אין הה"ק הרמ"ל בביתו. ויהי כראות הה"ק מוהרצ"ה את העגלה מתגוללת בשלח וידלג כאיל לעזור אנשים מבנ"י וירא כי הרה"ק ר' פיבוש מונח בשלג ויקימהו ויתן לו שלום. וישאל הרב ר"פ את הרב ר"צ אם הרמ"ל בביתו ויאמר הן ויספר לו הרב ר"פ כל דאגותיו. והרב ר"צ סיפר לו איך רבו הקדוש לחץ אותו ליסע מהר ויבינו שניהם מחשבתו הקדושה כי נגלה להרב כל הנעשה עמו בדרך לכן שלח תלמידו לקראתו ואז הסכים הרב ר"צ לחזור עם הרב ר"פ לסאסוב ויבאו שניהם יחדו בשלום בחזרה לסאסוב. בבא הצדיק לסאסוב וישמע כי בא אגרת מבארדיטשוב שהרה"ק משם חלה מאד וכי הרה"ק מסאסוב ישא תפלה בעדו ויזכירהו תמיד בפרט בשעת הריקודין בשבת קודש בלילה. ויכין הרב ר"פ א"ע להתבונן היטב ולראות ענין הריקודין מה המה. ויהי בש"ק בלילה ויקח הרה"ק הרמ"ל מנעלים חדשים יקרים מסאפייאן ונעל אותם והתחיל לרקד וסיפר הרב ר"פ כי הריקודין היו דברים של מעלה מאד בכל תנועה ותנועה היו יחידים נוראים ונפלאים עד שנתמלא כל הבית אורה שכמעט כל הפמליא ש"מ רקדו עמו דבר שאין השכל משיג כלל:

כא

פ"א בא הרה"ק ר' ישראל מפיקאב [בן הגאוה"ק מבארדיטשוב] לסאסוב להרבי רמ"ל. ואמר אליו. פיקיווער רב. הנה יש לי רינדאריס טובים ואני רוצה ליסע אליהם. לכן תסעו עמי. ונסע עמו ובדרך בבואם לכפר אחד התחיל לירד גשם חזק מאד והם נסעו בעגלה פשוטה בלי מכסה וראה וואנער אחד [העושה יין שרף] את הרבי רמ"ל והכיר אותו. ואמר לו רבי בואו לביתי כי הגשם שוטף עליכם ונכנסו אליו. והוואנער לקח את הפרה לחוץ. וכיבד הבית. והרמ"ל אמר בכל פעם רבש"ע לבל תשבית לי את השמחה. והרב מפיקאב חושב בדעתו מה שמחה זו רק שידע שדרכו של הרמ"ל אין להבין. והגשם הולך בכל פעם יותר אח"ז התפללו מנחה ומעריב והוואנער נתן להם לכ"א צנצנת חלב חם והביא תבן והשטיח על הארץ ולנו שם. והעגל מהפרה שהי' בבית שכבה ג"כ על התבן ביניהם. הרבי ר' משה ליב קם בבוקר בשמחה ואמר [לבעלת הבית] ראסי [כי ידע שמה] מה תתן לנו לאכול סעודת שחרית אמרו לו רבי תתפללו ואתן לכם סעודת שחרית. אמר הרמ"ל להרב מפיקאוו. פיקיווער רב נעמוד להתפלל. והתפללו אחר התפלה נתנו להם קערה עם דוחן מבושל בחלב. הרבי רמ"ל התחיל לאכול ואמר להרב מפיקוב אכלו כי הדוחן טוב מאד האם הרגשתם טעם טוב בדוחן כמו עתה. והרב מפיקוב הי' איש מפונק מאד ומעולם לא אכל מאכל כזאת. והרבי רמ"ל אמר בכל פעם אכלו אכלו. וטעם עוד מעט. אח"ז אמר הרבי רמ"ל לאשת הוואנער. ראסי. אנה לקחת הדוחן הטובה הזו אמרו לו רבי לוויתי אצל המילנערין. אמר לה. והיא אשה טובה שהלוויתה לך? אמרה לו הן. שאל אותה והמילנער הוא ג"כ איש טוב? אמרה לו המילנער הוא כלב רע והוא מכה אותה בכל פעם ודרכה לברוח אלי. אמר לה ויש לה עוד מדוחן הזה? אמרה לו לא הי' לה רק המעט דוחן הלז שהלוויתה לי. אמר לה ואם הי' המילנער יודע מזה מה הי' אומר? אמרה לו אם הי' יודע הי' מכה אותה עד למות אמר לה הרבי שמע נא ראסי את אשר אומר אליך. המילנער יבא לביתו וישאל על הדוחן ויכה אותה ותברח אליך ותאמר לה שדמתה להתגייר אז תבא עמה אלי. ואח"ז נסעו לביתם ולא נסע להרינדארס וכן הי' המילנער הכה אותה וברחה לשם. ונסעו להרבי רמ"ל ושלחה לעיר אחרת ונתגיירה ויצאו ממנה בנים גדולי הדור:

כב

פ"א עשה נשואין לחתן וכלה עניים והי' הוא עומד מצד שניהם ושמח מאד בהכנסת כלה לחופה בכלי זמר. והי' אומר מי יתן שכשיגיע יום פקודתי יוליכוני עם הניגון הזה לבית מועד לכל חי. ועברו הרבה שנים מאד מזה ונשתכח הדבר ויהי בבא יום פטירתו ד' שבט תקס"ז נסעו אז בעלי מנגנים עם כלי זמר שלהם לק' בראדי על איזה חתונה ופתאום התחילו הסוסים לרוץ עם העגלה והמנגנים. יעלו הרים ירדו בקעות שלא הי' באפשרי לעכבם ממריצתם עד שבאו סמוך לבית עלמין ועמדו הסוסים וראו המזמרים עם רב מישראל. ושאלו איזה מקום זאת. ומי הוא כאן הנפטר. ונזכרו המעשה אשר שמעו אומר מפי קדשו כנ"ל ונזכרו גם הניגון שהיו אז מזמרין על החתונה והושיבו בית דין ע"ז ואמרו להמזמרים שיזמרו זה הניגון וכן עשו:

כג

מצאצאיו הנודעים לנו הוא רק בתו הצדיקת הרבנית המפורסמת בעולם מרת פעסא לאה ע"ה (אשת הרה"ק מו"ה דוד זלה"ה מזאבלטוב) אמו של חו"ז הרה"צ ר' יעקב האגיר זלה"ה מזאבלטוב וגם בנו הרה"ק מו"ה יקותיאל שמעלקא זלה"ה שיבא להלן במדור בפ"ע. וכפי הנראה הי' לו עוד בת אחת ושמה טעמערל [הנזכרת להלן במכתב מאביה הק'] אבל של"ח בעוד אבי' הק' בחיים חיותו:

כד

מתלמידיו הק' הנודעים בעולם (א) הגאוה"ק היהודי מפרשיסחא (ב) הגאוה"ק חו"ז מוהרצ"ה ז"ל מזידיטשוב (ג) הרה"ק המפורסם מאד חו"ז מוהרמ"מ מקאהסוב (ד) הגאוה"ק מו"ה אברהם דוד זצ"ל מבוטשאטש (ה) הרב מו"ה משה חיים אפרים אבד"ק קאליש גאון עולם וצדיק גדול מחותנו של הגאוה"ק מברדיטשוב (ו) הרה"ק המפורסם מאד מו"ה מאיר מפרימישלאן ז"ל אשר בסוף מכתבו לחו"ז הרה"ק ר' דוד מזאבלטוב (הנדפס להלן במערכת שלו) כותב בזה"ל ודובר שלום לכל זרעו של הרב הגאון החסיד אדומו"ר מו"ה משה יהודא ליב זצוקללה"ה:

כה

עיין בס' עשר אורות (דף ע"ז ע"א) במכתב ג' מזקנינו הרה"ק רצ"ה ז"ל מזידיטשוב כותב להפאחטרים מזראוונא בזה"ל ידוע תדעו אשר אכתוב ואכתת רגלי אל צדיקי הדור הקרובים והרחוקים כמו לכבוד מו"ר הרה"ק המגיד מקאזניץ ומו"ר מורי מלובלין ומורי מהר"מ מרימינוב וכו' ובעזה"י יש לנו שלוחים לשלוח לגן עדן אל כבוד אדומו"ר מו"ה ר' משה ליב מסאסוב עכ"ל:

משיחותיו הקדושים.

כו

סיפרו לי מגידי אמת ששמעו מפי צדיק וקדוש עליון שסיפר כי פ"א בעש"ק בתחלת ליל שבת בעת התפלה באסיפת מרבית האנשים ופתאום נעלם הרבי רמ"ל מנגד עיניהם ולא ידעו אנה הוא כי בושש והמתינו עליו באמירת כגוונא קודם ברכו דערבית. והענין הי' כי אדון נכרי אחד אשר בר ישראל הי' חייב לו מעות ולא הי' יכול לשלם לו. הנה לקח האדון את איש ישראל הנ"ל עם אשתו ובניו וקשר אותם בחבלים אל מרכבתו שיגררו עצמם עם המרכבה עד שיתפרקו עצמותיהם רח"ל ונסע כן חוץ לעיר והרה"ק הרגיש בזה. ורץ אליהם חוץ לעיר והאדון והאדונית הנוסעים על המרכבה בראותם את הרה"ק שהי' גם יפ"ת מאד העמידו א"ע עם המרכבה והקדוש לקח מהם הילד שלהם שהוליכו עמהם וחבקו ונשקו והפליא בשבח הילד לאמר כמה הוא נאה ויפה. והאדון והאדונית בקשו ממנו ברכתו שיברך הילד שלהם כי גם הנכרים ידעו מגדולת צדקתו וכן עשה. ובתוך כך שאל מי המה האנשים הנגררים אחרי מרכבתם וסיפרו לו מהחוב אז אמר אליהם הרה"ק כי לא נאה לאנשים מכובדים כמותכם להתזלזל עם פחותי ערך כאנשים הנ"ל. וגם הסביר להם כי בכייתם יוכל להזיק ח"ו לזרעם הילד היקר וחבקו ונשקו שוב עד שהאדונים התירו החבלים ונתנו להם חופש זאת הי' אז עבודת הצדיק הזה בליל שבת. ובבאו בחזרה לבית מדרשו בטרם שהתחיל לומר כגוונא התחיל להתנצל בקול רם לאמר פה שנשק ילד ערל בן הנדה ונעשה מאוס ונמאס איך יפתח עתה פיו לומר כגוונא דאינון מתיחדין וכו' נור משה ליב דער מאנט זיך אז עס שטייט אז דיא כלבים זאגין אויך שירה. ועל כל פנים איז משה ליבס מויל נישט ערגער פון א כלב זאגט משה ליב כגוונא וכו'. ושמעתי מפי מגידי אמת הנ"ל שהצדיק וקדוש עליון הנז"ל כשסיפר מעשה זאת מרבי רמ"ל הנה בסיומו אמר עס קומט צינוטץ ידין יוד צו גידענקין דיא מעשה:

כז

בהיכל הברכה (דף ק"ט) וז"ל ופ"א הי' הצה"ק רבי ר' משה ליב אצל שר אחד לפדות שבוי אחד והוא עדיין לא טעם כלום באותו יום והי' עומד בבית התבשיל הנקרא קעך. והעבירו לפניו מאכל אחד שהי' שוויו שמונה מאות פוליש גולדן ועלה הריח בנפשו עד שאחזו בולמוס וסיפר זה לתלמידו מורי דודי רבינו צבי ואמר בזה"ל משה ליב האט זיך דער מאנט נשמת כל חי האט ער פיעל מער תענוג ממש ונתיישבה דעתו עכ"ל:

כח

אמר הרה"ק למדתי אהבת ישראל מכפרי אחד שהי' במסיבה עם כפריים אחרים וכטוב לבו ביין אמר לרעהו. אהבת אותי או לא? ויענהו אהבתיך למאוד. אח"כ שאל אותו הידעת מחסורי אשר יחסר לי והשיב לו מאין אוכל אנכי לדעת את אשר יחסר לך והשיב לו איך תאמר כי אהבתני אם אינך מרגיש מה שחסר לי. מזה למד הרה"ק כי אהבת ישראל הוא להרגיש כל מחסורם ולסבול כל מכאובם ובצרתם לו צר:

כט

אמר הרה"ק נודע מס"י כי אין לך מדה שבעולם שלא נברא לתועלת גדול בעבודת ה' אפילו המדות רעות והמגונות כולם הם לצורך גדול עד"מ השנאה לשנוא הרשעים. והקנאה בקנאת סופרים. והגאות ויגבה לבו בדרכי ה' כו'. וצריך להבין איך אפשר להשתמש במדת האפקורסות לצורך קדושה. ואמר הוא ז"ל באם שיבא אליך עני מבקש ממך עזר וסעד אל תהי צדיק הרבה לאמר מסתמא יוושע מהשמים יש לנו אלקים קרובים אלינו. אך אז תהי' בדעתך כאלו כביכול אין מי שושיעהו כ"א אתה ואתה תשתדל בכל מיני השתדלות להושיעהו מצרתו וש"י:

ל

אמר הרה"ק כי י"ג שנים רצופים למד אצל הרה"ק רר"ש מנ"ש. ופ"א שמע שהרה"ק מסדילקוב בעל דגל מח"א נוסע ללבוב להרופאים דשם. והוא לא הי' מכירו ונכספה נפשו לראותו. ונסע ונפגשו באמצע הדרך ודלג הרה"ק הרמ"ל על עגלת הרב מסדילקוב ונתן לו שלום. והחזיק הרב מסדילקוב את ידו ואמר ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים ונסעו יחדו ללוותו ללבוב והי' להם לנסוע כמה פרסאות דרך יער והגיע זמן המנחה ודאג הרמ"ל כי דרכו הי' להתפלל תמיד במנין ובין כל האנשים הנוסעים עמם מצדו ומצד הסדילקאווער לא נמצא רק תשעה אנשים ועד עבור דרך היער יעבור זמן המנחה. אמר הרה"ק רמ"ל מה עשה משה ליב עמד באמצע היער וצעק בקול לכו לביהכנ"ס עד ששמע איש אחד ממרחק ורץ אחר הקול עד שהגיע לזמן מנחה למקום תחנותם. ואמר אפשר אתם חושב שאז הי' קול כאשר שמעתם אותי מתפלל לפני התיבה בבראד. תדעו שזהו קול נמוך עוד. אבל לעת הזאת ביער הי' לי שאגת אריה כמו ליב:

1. וכתב לי ידי"נ הה"ג שלשלת היחוס מו"ה אברהם סג"ל איטינגא שי' מדוקלא כי הטעות נצמח לו כי בספר יפה עינים על התורה נמצא הסכמת הרבי רמ"ל. ולמעלה מהסכמתו נדפס הסכמת הג"מ יעקב אבד"ק איטינגא והרבי ר' משה ליב מזכיר בהסכמתו כי מעולם אינו נותן הסכמה רק בעבור שהמחבר הביא מכתב מאביו החריף ר' יעקב מבראדי לכן נותן לו את הסכמתו. וחשב בעל שה"ג שכוונתו על הג' מוהר"י אבד"ק איטינגא שנדפס הסכמתו לעיל והוא טעות גמור כאשר בארתי בספרי אנשי מופת:
2. והנה כתב לי ש"ב הרה"ג הנ"ל מוהר"נ מסאסוב שכפי הנשמע והנראה הי' אביו של זקנינו הרמ"ל בנו של הגאון ר' יוסף יוסקא האבד"ק פודקאמין בעמ"ח ס' אוהל יוסף אשר על שער הספר אוה"י מובא כתב יחוסו ט"ו דורות דור אחר דור גאונים מפורסמים. והס' הלכה אדם מישראל חידושי מסכתות מהג"מ ישראל האבד"ק זוואניץ הי' אבי הג"מ יוסף יוסקא הנז' ועפי"ז נסדר במגיו"ח שלי הראשון כל הט"ו דורות הנ"ל. ואמנם ידידי הרה"ג מוהר"א איטינגא הנ"ל בירר בכמה ראיות כי אביו של הר"ר משה ליב הרה"ק מו"ה יעקב מבראדי הי' בן הגאון מו"ה יוסף אבד"ק זלאטשוב יש לו הסכמה בס' נטע שעשועים על ש"ס ומובא בארוכה סדר יחוסו במגיו"ח שלי החדש:
3. וכתב בס' תורת משה נתן פ' וישב וזה"ל ויתן שר בית הסוהר ביד יוסף את כל האסורים ואת כל אשר המה עושים הוא הי' עושה. והוא פסוק מוקשה מאד. גם מש"כ אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו מחוסר הבנה. וגם התרגום שפירש לית רב בית אסירי חזי כל סורחן בידיה צ"ב. ונ"ל עפימ"ש כ"ק אאמו"ר מופה"ד זצ"ל בפתיחה למנוחת אשר שהי' רב חסיד גדול שמו רמ"ל סאסיווער זצ"ל כו' וכו' ע"כ אף שלפי מעשיו נראה עושה דבר מגונה אבל באמת ע"י מחשבתו הזכה הי' מצוה גדולה אשר הציל רבים מחטאים חמורים. וי"ל שגם יוסף עשה כן כי בבית הסוהר היו כמה אנשים פחותים ויתאספו בבית אחד לעשות כל התועבות שבעולם. ועשה יוסף הצדיק כמו הרבי רמ"ל הנ"ל ושחק עמהם למען הרחיקם מן העבירות כי גם בני נח נצטווה על העריות. והנה כל רואה מעשה זה הי' דן שגם יוסף עושה כמעשיהם. אבל שר בית הסוהר הבין כי הוא עושה זאת לשם שמים והוא באשר ראה כל מעשיו מוצלחין שלא כדרך הטבע ובודאי מן השמים מצליחין אותו. ועכר"ח שכל כוונתו לטובה. וז"ש את כל אשר הם עושים הוא הי' עושה [היינו מעשה נערות שחק ורקד עמהם. והגם שדבר זה נראה כעבירה ולכן אמר הכתוב] אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה [היינו שראה ובחן והבין שלא נמצא בו שום שמץ דופי והיינו תרגום לא חזי סרחון. רק] באשר ה' אתו [שמתכוין לש"ש והא ראיה] ואשר הוא עושה ה' מצליח. ודפח"ח:
4. נוס"א שדיבר הרר"א על איש אחד שעשה איזה דבר שלא כדת. ואהבת ישראל של הרמ"ל ידוע והעולם אומרים שהרר"ש מנ"ש נתן במתנה את אהבת ישראל להרמ"ל. וכאשר שמע הדברים שהרר"א מדבר על איש ישראל. קם והלך מהשלחן כדי שלא ישמע הדברים הללו והקפיד הרר"א וכו' ככתוב בפנים: