עשרה פרקים לרמח"ל פרק א
א. עד שלא נברא העולם, היה הוא ושמו אחד, רצה וצמצם אורו לברוא את הבריות, נתן להם מקום כי אין לך דבר שאין לו מקום, נמצא המקום שוה לכולם. וא"ס ב"ה מקיפו לכל הצדדים. וקו יוצא ממנו לצד אחד, בוקע ונכנס ועושה כל המדרגות. עשר מדרגות הן, מדתם שאין להם סוף. עשר עגולים, ויושרם באמצעיתם, שבהם מדותיו של מקום, מנהיג כל בריותיו במשפט, ומעניש ומשכיר, ומחזיר כל רעה לטובה. ומביא בריותיו לרצונו. וכן הוא אומר אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים. וכל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ואומר ה' ימלוך לעולם ועד. ב. עשר ספירות, פנימיות וחציניות, דמיונם כמראה אדם. הראשון שבכולם הוא אדם קדמון, וממה שנגבל בפנים, יוצאים לחוץ ארבע חושים חלק ממנו, והם: ראיה, שמיעה, ריח, דיבור. ג. ד' אותיות הוי"ה: בכל ד' מלואם: ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. והם: טעמים, נקודות, תגין, אותיות. נכללים אלו באלו. ע"ב בגלגולת, וענפיו נעלמות, מן השערות הראש הם יוצאים. ויצא ס"ג מן האזנים ולמטה, וטעמים שלו הן ג' מינים: עליונים תחתונים, אמצעים. עליונים באזנים, אמצעים בחוטם, תחתונים בפה. ויצאו עליונים מן האזנים, עשרה מהימין, ועשרה מהשמאל אלו פנימים, ואלו מקיפים לגביהם. נכללים באות ה' אחת, שצורתה: ד' ו', והם יורדים עד כנגד שבולת הזקן. ויצאו אמצעים מן החוטם, עשרה מהימין, ועשרה מהשמאל, אלו פנימים, ואלו מקיפים לגביהם. והרי נתקרבו זה לגבי זה, ונתגלתה אות ו' שבה, בו' אלפין יוצאין ויורדין עד החזה. ויצאו תחתונים מן הפה י' ספירות פנימיים וי"ס מקיפין, ונתגלתה הד' שבה' בד' אלפין, שנים יו"י. ושנים יו"ד. מב' אזנים ומב' נחירים. ב' הבלים מימין הפה, וב' הבלים משמאל, נשרשים בשני לחיים עליון ותחתון, יוצאין ויורדין עד הטבור. ד. יצאה מלכות בראשונה, וזא אחריה. וכן כולם, וכח הכלי בלוע בהם. וראשון שבהם חזר ונכנס, כתר בתחלה, וכולם אחריו. נתעבה הנשאר ונעשה כלי, מנצוצות שנפלו בו מהכאת אור חזרתו של עליון ברשימה של תחתון. בראשונה היו כולם בחי' נפשות לבד. הרויחו זה מזה ביציאתם, וכן בחזירתם, כל אחד הראוי לו עד מקיף ב'. נשאר הכתר בפה דא"ק ושאר הט' יצאו, עד שנמצא מלכות כלי בלי אור. כל הכלים הם כלי אחד, אלא שעשרה אורות יש בו, וזהו עקודים.