עשרה מאמרות מאמר חקור דין ד ח
הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון והכל לפי רוב המעשה כך שנה רבי עקיבא במסכת אבות פרק ג' וממה שזכרנוה בריש הפרק הקודם מבואר נגלה שאין המציאות הפשוט בגזרת עירין מחייב המעשה העתיד וראיה גם כן מאורים ותומים דקעילה כי אף על פי שנאמר שם ירד יסגירו וכבר יצא מן הכח הפשוט אלא מה שבינו ובין הפועל מכל מקום לא ירד ולא הסגירו כי אין בזה פועל דמיון שיתעצם בו הנרצה ממנו וכל הנגזר על דברת בני האדם הוא על תנאי בלי ספק ועל דרך זה יצדק מאד שנאמר כי התורה הכתובה לפניו יתברך במרום אלפים שנה קודם העולם איך שיובן היא מימר קדישין על המצות העתידות להתקיים על ידינו ובמעמד הר סיני יצאה לפועל דמיון על כל המעשה שם ודוק אמרנו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע בקריאת ספר הברית בפרשת משפטים רז שמלאכי השרת משתמשים בו מושאל אליהם בבחינת היותם משרתי עליון על דרך משה עבדי והוא עצמי לבני עליון שבשבילם נברא העולם ונדבר עוד מזה בסמוך וששים רבוא מלאכי השרת קשר לכל אחד ממנו שני כתרים אחד לכבוד הצלם ואחד לכבוד הדמות וכבר זכרנו מזה בחלק השני סוף פרק ט' עמוד עליו ועדיין היינו מקוים לסבול את הדבור מפי הגבורה אמנם רעדה אחזתנו ואמרנו למשה קרב אתה ושמע ואת תדבר אלינו בחוזק השמיעה ורפיון הדבור על כן נתהפך הסדר כדכתיב ושמענו ועשינו. והנה המעשה האמור כאן יצדק על הצלם כשם שיאות בבריאות האדם שם אלהים אומנא דמעשה בראשית למלכא שהוא שם בן ארבע הנעלם בתוכו כמו שנזכיר ובאה השמיעה על הדמות ויהיה נעשה ונשמע כמו בצלמנו כדמותנו והשמוש לאלהים הנזכר בכתוב ולשם המיוחד עמו תמיד ושמענו ועשינו הוא כמו בדמותו בצלמו הנזכר בלידתו של שת אחרי שהושלמה לאביו תשובה מעלייתא כמו שזכרנו בפרק ה' וזו מדת העבדים עצמית למלאכי השרת שהמה מחיצה לעצמם מוגבלים שלא לעשות שתי שליחות ומוכרחים לשמוע מה יצוה ה' לפני העשייה אלא שהמה משתמשים באותו רז המסור לבנים המיחלים לשכר מצוה שהוא מצוה אחרת לא זולת וההבדל ביניהם כי בן בין הבנים דבריו קיימים לא כן העבדים עד שישוו כלם לדעת אחת. ועוד חביבים הבנים שכל העולמות מסורים בידם לשנות הטבע לרצונם כגון פי הארץ וכן שמש בגבעון דום הרי נעשה ואחר כך נשמע כמו ועמשא לא נשמר הדא הוא דכתיב לשמוע ה' בקול איש והיא הנותנת שגם אנחנו נשמע לעתיד להתמיד הנגון המוסיף כח בגבורה של מעלה ושבח רב נשתבחו ישראל להיות כל אחד מהם דומה למלאכי השרת להשתמש ברז זה אשר איננו מסור אלא ליחידי סגולה כאמור. וגדולה היא אלינו מה שנפלינו שתי פעמים בקבלת עול מלכות שמים אחת בפרשת יתרו ויענו כל העם יחדו בהשואת הפרצופין והדעות כלן אשר דבר ה' נעשה ובהתיחדות המעולה הזה אין צורך לשמיעה דממילא אתיא ועל זה נאמר וישב משה ושוב נאמר ויגד משה שהיא הגדה רצונית גדולה מתשובה והיא משך חכמה כנודע ולא פירש מה היא ואחת בפרשת משפטים דכתיב ויען כל העם קול אחד כאן הפלגנו ההתיחדות במענה אחת ובקול אחד שהן פעולות הצלם והדמות ביחוד גמור ומופלא ואמרנו נעשה בלבד פעם אחרת וכנגדן ויברא אלהים את האדם בצלמו הרי בריאה אחת משם אלהים בצלם אלהים ברא אותו הרי בריאה שניה ולא פירש מי הבורא כי הוא השם הנעלם יתברך לעד מלבד מה שפירשנו בו בפרק ה' ויצדק בזה גם כן מה שזכרנו שם כי נכלל הדמות בצלם ונשנה בפסוק כשם שנכללה בדברינו זה פעמים השמיעה במעשה והוא טעם ויאמר אלהים בלבו נמלך זה שם בן ארבע אותיות ברוך הוא מבלעדיו אין אלהים וזו אחת מן ההשואות המופלאות והעמוקות אשר למעשה בראשית עם מתן תורה שמענה ואתה דע לך כי נעשה בלבד מכוון לצלם אלהים כי נשגב שמו לבדו והדמות נכלל בשרשו ודומה לו. נעשה ונשמע בממשלת הצלם על הדמות ושמענו ועשינו בקדימת הדמות לצלם. ובשעה שאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים נתעלם הצלם ונשאר הדמות והיא שגרמה לנו הורדת עדינו מהר חורב וההתרוקנות ממנו זכרנוהו בחלק השני פרק ט' וזה מקום התבוננות בהבדל אשר בין אמרנו ונשמעה עתיד בצורתו ובין ושמענו שהוא עבר מהופך לעתיד ואנו עתידים לרמוז מזה בסוף פרק עשירי והפלא במלת ונשמעה המתפרשת יפה במובן עבר ונפעל לנקבה הוא שהוכיח משה להלן על מה שאמרו לו ואת תדבר אלינו כמו שזכרנו בפרק זה ואם נפרש וא"ו של ונשמעה שתהפך המלה מעבר לעתיד לנקבה הנשמעת והיא פי הגבורה גם זה מכלל השבעים פנים וכמוהו ונקתה ונזרעה זרע. והנה כאן קבלו ישראל עליהם גם תורה שבעל פה העיונית כגון מדרש ואגדה והמעשית כגון מצות ואזהרות דרבנן יש מהן אשר נודע מי סדרן כגון שלמה שתיקן ערובין משום רבוי אוכלוסין שהיו בימיו בירושלים ונטילת ידים לרבוי הזבחים שהיו נאכלים בכל העיר. ויש מהן שלא נודע לנו מי אביהן כגון שבות ומוקצה ושניות לעריות ודומיהן. אלה איפה הן גופה של תורה שבעל פה הכל מבית דינו של משה מפ"י גבור"ה שהוא בגימטריא מדרבנ"ן וכן מש"ה עם המלה שמ"ו של הקב"ה ואולם על השמיעה לבדה כתיב ואעידה בם את השמים ואת הארץ בשמיעה והאזנה שבאה במקום מעשה לחסרונו והנה קודם החטא נתיחסה האזנה לשמים ושמיעה לארץ כדברי הרב כטעם אענה את השמים תחלה והם יענו את הארץ ואחר החטא נתיחסה שמיעה לשמים והאזנה לארץ כדברי התלמיד כטעם שובו אלי ואשובה אליכם: