עשרה מאמרות מאמר חקור דין ג א
עד הנה עזרונו ה' לחקור בדיני העולם הזה ממה שחשבנוהו מועיל למי שראה וידע דברי חכמים כמסמרות נטועים לעמוד על כוונת דבריהם באמת וישר. ואולם ביום המות אשר יקראוהו רבנן קמאי לכל איש יומו יומא דדינא רבא, ידין אלקי המשפט על גמול הנשמה אם תכנס לגן עדן אם לגיהנם וכיצד תענש ובמה תתעדן. וכן אם תלך לקץ ותנוח או אם היא צריכה לשוב בדרך הזה עוד, ועליו מפורש בדברי קהלת וזכור את בוראך עד אשר לא יבואו ימי הרעה (קהלת יב, א). ונרוץ הגלגל אל הבור (קהלת יב, ו). ורבותינו דרשו בו בארך בורך בוראך, כי הא דתנינן דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון (ויקרא רבה, יח). שכנגדן בסוטה מים ועפר וכתב, ומן המפרשים מי שנתעורר על הכפל שבא אחר כן בדברי התנא, ולא ניחא ליה למימר תני והדר מפרש, אלא דברישא אחשביה למחצב הנשמה שבאה מתחת כסא הכבוד ואליו היא שבה ללכת לפי המפורסם. והזהיר שלא יזלזלו בה כי בת מלך היא, ובסיפא אתרי ביה על פחיתות הגוף ומאורעיו ונכון הוא. אפס כי עדיין צריכים אנו להתבונן על הבבא השלישית לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, שלא פירש בה דבר בטעם הכפל, ואפשר לפי שטתו לומר כי ברישא כיון לדין שיתן על העשה טוב אם השלים חקי נשמתו, ובסיפא מתרה על הסור מרע שלא יבא בחשבונו לדבר מטנופי הגוף ותאוותיו.
אבל מה שנראה לנו פשוט בכוונת התנא הוא כי שומר נפשו בטהרה כשהוא נותן דין וחשבון, הקב"ה משתבח בו בכל פמליא דיליה, כדכתיב ישראל אשר בך אתפאר. וקורא לאבות העולם ובניהם עמהם ואומר אשריכם שיצא זה מחלציכם, לפיכך סתם לן תנא ברישא ואמר לפני מי ותו לא, כי הדבר ידוע דכלהו עלמין חדאן בהדיה, ובמות אדם רשע אינו כן אלא הקב"ה לבדו מעיין בדינו, כי הוא יודע נסתרות ונגלות, וכמה מן הגנאי מגיע לגורם שמלך גדול על כל אלהים יטפל בכלי מלא בושה וכלימה, לפיכך האריך בתארים גבי סיפא בלבד, דאילו לגופיה מימרא בעי: