עשרה מאמרות מאמר חקור דין ב כג

<< · עשרה מאמרות · מאמר חקור דין ב · כג · >>

אין בית דין של מעלה מעניש פחות מבן עשרים שנה כנודע, וזכר לדבר כי שמע אלהים לקול הנער באשר הוא שם. והרמז לאלהים ולשמים, שזכר דאלו בבית דין תחתון שאלהים נצב בעדת אל, הרי כבר נאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. ולפי שאין קורבה פוסלת בבן האמה, נידון בגירושין בבית דינו של אברהם על ג' עבירות חמורות, דרשו אותן חכמים על מלת מְצַחֵֽק (בראשית כא, ט), ואף על פי שאברהם שחרר את הגר תחלה כדברי יונתן בן עוזיאל, הנה קודם מתן תורה לא היה שחרור עבדים מועיל כי אם לשומן כגרים תושבים, ועוד חזרו היא והוא לגלולי בית אביה, אלא שקשרה פתחה ולא היתה לאיש עד שעשה בה אברהם לקוחים שניים, ומן הוא והלאה היו מעשיה נאים כקטרת. ומלאכי השרת בקשו לדון את ישמעאל עוד על שם סופו, אמר להם שופט צדק שאין דנין כן אפילו לבן סורר ומורה אלא לפי מעשיו של אותה שעה, כגון שהוא זולל וסובא עכשיו וסופו מלסטם את הבריות, דטבא ליה עבדין ליה ימות זכאי ואל ימות חייב. אבל אם אין בו עון מאותו מעשה שהוא עתיד לחטוא, אין עונשין אותו אפילו בשב ואל תעשה, כגון שלא להעלות לו באר, ואף על פי שיכשל בקום עשה לאחר זמן להמית בצמא גולים כמותו והם בנים למקום, ועוד שאני ישמעאל אף על פי שהיתה בו באותה שעה תחלת הקלקלה כמו שזכרנו מדרשת מצחק, מכל מקום אין סופו להמית בצמא אלא בניו הם העתידים לחטוא, ואין דנין בן סורר ומורה רק על קלקלת עצמו תחלה וסוף. אמנם המיתה לפחותים מי"ג שנה אינה אלא בעון אבותם. ומשנת י"ג עד עשרים המיתה מהבית דין עליון היא לטובה תמיד, אם רובו זכיות וקרוב להרשיע מעבירין אותו מן העולם לתת לו שכר מצות ולחדש על פי זכותו, כמו שיבא בפרק כ"ח. כי לא אמרו שאין בית דין של מעלה ממית באותו פרק, אלא שאינו מעניש. ומיתה זו אינה על צד העונש כאמור. וגם זה סיוע שיש בו ממש לדעת התוספות שזכרנו. ואם רובו עונות ומת, הרי זה בכלל משפט שיש עמו צדקה, כמו שיקרה לפעמים גם כן לגדול מבן עשרים, להיות נספה בלא משפט מקומו ושעתו, כי אם על שם סופו למעט את התיפלה ולקרב כפרתו, ודין אמת הוא כפי רשעתו. ובן סורר ומורה בבית דין של מטה דוגמתו כדאמרן: