עשרה מאמרות מאמר העיתים ט

<< · עשרה מאמרות · מאמר העיתים · ט · >>

אך טוב מראה עינים בההוא חירגא דיומא דאמור רבנן לא שמיה דכתיב וכל דארי ארעא כלה חשיבין. כדאיתא בגמרא דיומא, והמלה נגזרת מן ותלה ארץ מצרים. והכף לדמיון כנודע, והכוונה לנו בפסוק זה לדרוש ולקבל שכר, כי חשבונם של אותן החלקים דקים ונלאים בהחלט, שמנסרת החמה בכל יום בסוד חלוני רקיע, הוא כמנין כל דארי ארעא הכולל עוג מלך הבשן בעודנו חי, ודכוותיה בכל דור ודור מן הענקים, וכל האדם קטן וגדול שם הוא כטוב כחוטא, בהמה ורמש וחיתו ארץ עד הקטן שביתושים, וכל שרץ המים בימים ובנחלים בחריצין ונעיצין בורות שיחין ומערות וכל הבריות שבאויר, וגם הרואים ואינם נראים מבעלי הגשם כיון שבריאתם תחת הגלגלים והרכבתם ממשות היסודות וכבר נימוחו גם הם במבול, סברא היא שכולם שוים שדרכם לימנות בחשבון הזה, אם מת אתמול אחד מהם יחסר האי חירגא דיומא חלק אחד, ואם נולד אחד או יותר ירבו אותן החלקים כנגדם, שאולי ישאלו הטבעיים וכן התמו כי החי נולד הוא והשמש החי על כן אינו מאיר אלא למנוייו, ואוזן שומעת תוכחת חיים שלא להתגאות כלל כיון שכולם שוים במנין זה. והנך רואה כי מה שאמרנו בפסוק שאמר כלא חשיבין, להתפרש לפי המפורסם שמשמעו נחשבים לכלום, וכאלו כתיב באל"ף והיו כלא היו, ומדרשו לא זז ממקומו שיהיה לשון חשבון. וכשם שהחמה מנסרת שחרית ברקיע המשיר צרורות לעומת פניה באופק שלנו שהאמצע אליו מגדל הלבנון, על דרך שבארנוהו במקומות רבים, כך מנסרת ערבית ונופלת ההוא חירגא מאחוריה באופק שכנגדו למטה בארץ להשלים סבובה מערב עד ערב בכל כפת הרקיע, רק שביום גופה של החמה תלוי למטה בקערורית הגלגל שלה, ובלילה עולה בגבנונית הגלגל, משל לאדם המקיף ברגליו עיר חומה דלתים ובריח, חציה הקיר העיר וחוצה בצאתו מן השער המערבי, וחציה פנימה אחרי שנכנס מן השער המזרח, ואינו נמנע מהלוכו בסבוב תמיד עד תומו, כי גם כניסה ויציאה אינן לו אלא בהיקף גמור כפי מה שיסבלהו יפה יפה רוחב השערים, כן הדבר הזה. ויש לנו בו דוגמא רבתי בסתרי תורה בסוד ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם. יתבאר במקומו. והנה מציאת הדבר בעצמו מוכיח שאין חלון ולא נסירה אלא בעצם הגלגל הרביעי שגוף החמה פותח ונועל בו, ובהתערב נצוץ האור מגופה של החמה באותן החלקים דקים יחליפו כח לבקע הרקיעים התחתונים שכולם מגשם זך אוירי ונופל ההוא חירגא באויר העולם הזה ונראה לעינים, וחום השמש מושך נצוצות אלה מההוא חירגא אחריו כל אותו היום, אף על פי שהוא הולך תמיד ומתרחק מנגד לחלון עד שהיא ממסמסן ומחזירן ליסוד האש והאויר, שכן מעשה בראשית לוין זה מזה, כמו שפירש הרמב"ם ז"ל ביסודות ריש ספר המדע, הוא הדרך ישר ליוצר בראשית, שבו ערב אש ומים ועשה מהם שמים, ויש חלוף רב בההוא חירגא בין שני צדדי האופק, כי ממנו ולמעלה ירד העליון תחלה והשאר סמוך לו, וממנו ולמטה ירד התחתון תחלה והשאר סמוך לו, ואין ספק שגם זה יחשיך אור היום קצת ליושבי חציו התחתון מהכדור, כי מי יגלה להם עפר מעינים נוסף על היותו עולה ומסתלק פניו למעלה ואחוריו אליהם, לא כן ברדתו אלינו כי אז ישיש כגבור בפנים מאירות, ונוסף לקח במאמר הרקיעים: