עשרה מאמרות מאמר העיתים ה
<< · עשרה מאמרות · מאמר העיתים · ה · >>
ודע כי העת הנופל תחת הזמן אינו רק חצי רגע מן הרגעים הקטנים ששיערו חז"ל בפרק קמא דברכות, ואמרו שהם בשעה אחת חמשה רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמונים ושמונה, וסימן עת חפץ. כי אמנם הרגע הוא העתה, והעת הוא חצי העתה, והמבטא מעיד על זה, כי רגע כמימריה, אמור נא עת והשמע לאזניך, אשר איננו במוחש כי אם חצי מימריה של רגע, ועל השיעור המיעוט הזה שמציאתו ובטולו באים כאחד אמר יחזקאל, וכתועבותיהן עשיתי כמעט ק"ט. והוא בגימטריא הד"ק, דכתיב גבי קטורת ושחקת ממנה הדק. ותנו רבנן כשהוא שוחק אומר הדק הדק היטב היטב, יעויין במאמר המילואים שלנו דרוש נחמד מתייחס מאד אל המקום הזה, לרגעים יבחן הזמן היקר שבנמצאות, כי גז חיש ונעופה. וטעם מלת ק"ט בדקדוק הוראתה על העת הזאת, שהוא קרוב במעוטו לאחד מק"ט לעתים הגדולים, שהשעה תתר"ף מהם. וכאן כתיב עשיתי, וקרי עשית. כטעם כי רגע באפו. שמטריחים אותו לצור צורות דלא הניין ליה, והנה כמע"ט ק"ט גימטריא רמ"ח, שהוא שיעור קומתן לאותן הצורות אשר היו עליו לטורח, ובאה מלת כמעט בכ"ף הדמיון, בשביל הבדל פרוטרוט אשר בין עת לקט, והוא סוד מכיש אחרון ואין בו שוה פרוטה, שבא בדברי חכמים ז"ל אצל עושי מלאכה באסורי הנאה, ששכרו מותר בדיעבד אף על פי שעשה שלא כהוגן ואסור לעשותו לכתחלה. וממנו נלמד לבריאת המזיקין ערב שבת בין השמשות כמבואר לנו במקומו אצל סוד עברה לשמה, כי הנה שו"ה פרוט"ה הוא בגימטריא תור"ה, שהיא אמצעי"ת במספר שוה בין המרומם על כל ברכה ותהלה, והנבראים כולם חוץ מן המזיקין, כדי שלא יהיה להם קיום מצד הבריאה לולי החטא גורם, ודוקא חמדה גנוזה היא שבת עצמה שלא השלימה לבריאתם, אבל כלי חמדה שהוא בתוספות שבת, אי אפשר זולתו לשום נברא. עיין במאמר השבתות. ומאי ניהו כלי חמדה הכתב והמכתב והלוחות שהם הכלל עשרה דברים שנבראו בין השמשות, אלא שכל אלה בשעורא רבא דר' יהודה, חמדה גנוזה השלימה עמם, והמזיקים לבדם מבלעדיה, רק על ידי כלי חמדה, כדי שלא יבעטו בשיעורא זוטא דר' יוסי לא זולת:
יד יהודה
[עריכה]בפרק קמא דברכות - גבי אל זועם בכל יום. וכמה זעמו רגע. וכמה רגע א' מחמשת רבוא וכו'. ומנלן דרתח, דכתיב כי רגע באפו וגו':
וסימן עת חפץ - ש-'עת' הוא החצי מש"ה עת לכל חפץ, שבמלת חפץ נרמז חץ מנין פ', וכן לשארי:
והמבטא- ודבור שפתים:
וכתועבותיהן וכו' - ושיעור ק"ט הזה בגימטריא 'הד"ק' דכתיב גבי קטורת, מרמז שכל חלק הדק ממנה יכפר על כמעט ק"ט, כנוי למשחיתים המתהוי' מעונות כמו שיבוא בסמוך, והקטורת מבטלתן. וע"כ כשהוא שוחק אומר, הדק הדק היטב היטב. כלומר שהדק הזה יהיה להטיב ולכפר על הרע של כמעט קט:
על העת הזאת של חצי רגע - שהוא לפי הנזכר אחד מי"א רבוא, ז' אלפים ז' מאות ע"ו. וזה קרוב לאחד מק"ט חלקי' של עתים הגדולים מתתר"ף לשעה, כי ק"ט פעמים תתר"ף עולין י"א רבוא ז' אלפי' ז' מאות ועשרים:
וכאן כתיב וכתועבותיהן עשיתי - שלא כקרי, הכוונה על המשחיתי' המתהוי' מתועבותיה', שכפי תועבותיהם עשיתי, ובראתי מהן משחית לחבל:
כטעם מש"ה כי רגע באפו - כי יעשן אף ה' באותן המטריחי' אותו ית' בעונותיה', לצור מהן צורת החצוני' שמציאותן כמו רגע:
והנה גם מ"ש - סיפא דקרא כמעט ק"ט. מרמז לזה ששתי מלות הללו הן בגימטריא רמ"ח, רמז לרמ"ח שייפין מסאבין שהוא השיעור קומה של אותן הצורות:
בשביל הבדל - קטן מאד שבין עת לקט, כי עת קטן מקט, ע"כ אמר כמעט בכ"ף הדמיון ולא קט ממש:
והוא סוד וכו' - ר"ל הא דאמר כמעט קט שהוא חצי רגע, ושם נאמר כי רגע באפו. הוא סוד מכיש האחרון, שהוא בחצי רגע. וכביכול זה נעשה לו ית' כהיתר למציאת המשחיתי':
שבא בדברי חז"ל - בפ"ק דע"ז מתניתין הגיע לכפה שמעמידין בה ע"ז, אסור. ובגמרא (י"ט:), אמר ר"א אמר ר' יוחנן אם בנה בה שכרו מותר. פשיטא משמשי ע"ז הן ומשמשי ע"ז בין לר"י בין לר"מ אינן אסורים עד שיעבדו. לא נצרכה אלא במכיש האחרון. מכיש האחרון לית לן בה שוה פרוטה. פירש"י לא מתסר, דההיא לאו שכר ע"ז הוא:
וממנו נלמד - שמשום מכיש האחרון הותרה בע"ש בין השמשות בריאת המזיקין שאין בהן מועיל כדי שוה פרוטה, שכן סמכינן בריאתן להיתר על פי הדין כמבואר לנו במאמר חקור דין ח"ג פי"א ע"ש:
כי הנה וכו' - ר"ל שעוד יש פרפרת לחכמה בענין זה, כי כן שו"ה פרוטה בגימטריא תרי"א. כמו תורה, וכמו אמצ"עית מרמז שהתורה היתה אמצעית בין הבורא יתברך ובין הנבראים כולם, שיש בהן שו"ה פרוטה, כי היא היתה כלי אומנותו של הקב"ה בבריאת העולם כידוע:
חוץ מן בריאת המזיקין - שאין בהן שוה פרוטה, לא היתה התורה אמצעי וכלי אומנותו ית':
ודוקא וכו' - ר"ל שעם ההיתר הנזכר, מ"מ לא היתה בריאת המזיקים בשבת עצמה, כי הוא חמדת ימים, לא יאה לתעבה בבריאת המזיקי', אבל הוצרך להיתר בתוספות שבת, והיינו בין השמשות שהוא כלי חמדה ע"ש שכל י' דברים שהן ודאי כלי חמדה נבראו בו:
אלא שכל אלה וכו' - ר"ל דליכא להקשות מאי בינייהו לי' דברים לבריאת המזיקי', דאיכא בינייהו שעורא רבא ושעורא זוטא, וכדאיתא בפרק במה מדליקין, איזהו בין השמשות, משתשקע החמה. וכל זמן שפני מזרח מאדימין וכו'. דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר בין השמשות כהרף עין. והנה כל אלה י' דברים נבראו בכח בשעורא רבא דר' יהודה מששקעה החמה, והמזיקי' לבדם נבראו מבלעדי חמדה, ששבת לא השלימה עמהם רק ע"י תוספות שבת, ומטעם ההיתר הנז' כדי שלא ינהגו קלות בשעורא זוטא, ועיין מאמר חקור דין ח"ג פי"ג: