עשרה מאמרות מאמר הנפש א א
אבותינו ספרו לנו באותיות השם הגדול דמינייהו פרחין נשמתין לזרע יעקב בחיר שבאבות, כי לו להתייחס דמות הדיוקן העליון כדאיתא בפרק חזקת הבתים, ואדם הראשון אב אחד לכולנו מתואר שם בדיוקן עצמו, כי שופריה הוא מעין השכינה, וגם חוה קודם החטא נשתתפה עמו בזה, ולא אמרו שהיה בפני השכינה כקוף בפני אדם אלא אחר החטא, וגם אישה ירד פלאים כי בחטאו מת עודנו חי, כמו שביארנו במקום אחר, שהגדילוהו עליו במדרשות לגדלות החוטא בו, ואמרו שיש בו מעין ג' עבירות חמורות שנאמר בהם יהרג ואל יעבור, לא הן ולא כיוצא בהן ח"ו אלא מעין ג', לדוגמא בעלמא שהן על הסדר, שגם החסד והרחמים והדין באכילה אחת היא המדה הכוללתן והוא רחום יכפר, ובמערת המכפלה שפשט כתנות עור חזר להיות הוא הדיוקן, ונתחבר לאבות העולם שתקנו בשלשתן, ותחמול עליו השכינה תכלית החנינה והחמלה, שלא סרח אנוש בימיו עד אפס מקום לשום עבודה נכריה בעולם כל ימי חייו, ולפי שהכל צפוי זכה מעיקרא להיות דמותו כמראהו על דמות כסא העליון, ומפני שלא נתמלאו ימיו ושנותיו כמו שאירע לאברהם אבינו, והיה זה לטובת שניהם, כדי שלא יראו בני בניהם יוצאין לתרבות רעה, נאמר בכל אחד מהן אשר חי, כי לא השיגו מספר ימי חייהם הקצובים לכל נוצר מיום הולדו, ומה שהשיגו מהן היו חיים אמתיים, לא נעצבו בם כי לא הכלמו, תדע שבדוקא הובטח אברהם תקבר בשיבה טובה, כי תיכף אחר שנקבר וחלה האבילות על יצחק, האכילו יעקב נזיד עדשים, ועי"כ בו ביום ובאותו שעה שט עשו ית בכורתא ויצא לתרבות רעה, ומה יותר לאדם שלא היה בעולמו זבחי מתים, לא נמצא אז נעבד כלל בשמים ובארץ בים וביבשה בסתר ובגלוי ואפילו במחשבת הלב בלעדי ה' אלהים אמת, כי הוא לבדו מרום וקדוש ה' בדד ינחנו ואין עמו אֵל נכר. פירוש עם המושגח, דאי סלקא דעתך על המשגיח, פשיטא דלאו כל אפייא שוין, וזה נרמז בזוהר פרשת ויקרא ד' ה' על פסוק אדם כי יקריב מכם. לאפוקי אדם הראשון, כי הוא לא הוצרך להזהר במלת מכם לאפוקי בן נכר, הואיל וכל בניו בחייו למודי ה' וצאצאיהם אתם, אשרי הדור ומאושר פרנסו שכּלו מן הברכיים אשר לא כּרעו לבעל ולא נחשלו אחריו, וכּלו מן הפה אשר לא נשק לו, לא חשיק שפתותיו לדבר ולא סר לבבו להרהר בו, כי גם זה בכלל שפתים ישק, בסוד פומא לדבור הנגלה, כטעם אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו. רוחא ברוחא לרעותא דלבא, דאמר רבנן מסור לב ללב.