עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ג כד
ויעש ה' לשרה כאשר דבר. כאן לא הוצרך לבית דינו כי היתה הכונה על מעשה ההריון והלידה, וכיון שהסכים הבית דין בבריאת הכלי מחזיק ברכה הנקרא בדברי המדרש עקר מטרון כאמור, מסתמא לא תהו בראה. והושלמה עם זה הכוונה למחשבתו יתברך שקדמה לעולם, שלא נברא אלא בשביל ישראל, וזהו כאשר אמר. הרמז על המחשבה, כדכתיב אמרתי אני בלבי. ונשלם גם כן התכלית לכל מעשה בראשית דכתיב ביה בדבר ה' שמים נעשו. וזהו כאשר דבר. וידוע היות יצחק סניגור גדול לבניו גואלם חזק, כדבריהם ז"ל אצל כי אתה אבינו. כי יצחק לבדו מתאמץ לפני הקב"ה להציל בניו מן הדין, כי אברהם לא ידענו פועל עבר, וישראל לא יכירנו פועל עתיד, ירצה שאין ליצחק לסמוך על חסד אברהם שקדם אליו כטעם הקדימה והשתוף למדת הרחמים עם מדת הדין בבריאת העולם, ולא על זכות יעקב שהוא שמור לעולם הבא, כדכתיב אל בית אלהי יעקב. אלמא שני זקנים הללו כל העולם הזה כאין נגדם: