עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ב ל
נחזור על הראשונות למלת 'את' שיש בה סגולת הרבוי לדבר חשוב כמו שבארנו ולכל מה שאפשר להתרבות ממנה, כדדרשינן ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. שזכות כל אחד מהם כדאי לעצמו. והוא טעם 'את' האמור בהם. ובמלת את בריתו נתרבית שכינה השורה על ישראל בזכות הברית כדלעיל, ולכבודה ניתנה לנו מצות פריעה, ולהקבלת פניה נהגו כל ישראל לקיים את המצוה הזאת ברוב עם הדרת מלך. ובימי יהואחז בן יהוא דכתיב למען בריתי את אברהם יצחק ויעקב. כי באותו הדור תמה כמעט זכות אבות וחסד אברהם נתאמץ להם להצלת פורתא, אלא שהוא רגיל לשתף עמו זכות חבריו שלא להחזיק טובה לעצמו כמו שנזכיר בריש החלק השלישי, אף על פי שזכות יעקב נחלה בלא מצרים היא ושנותיה לא יתמו, הרי כבר נאמר ישראל לא יכירנו (ישעיה סג, טז). שאינו מתחזק עמנו עכשיו בהצלתנו כדי לחלוק כבוד לברכת הוריו, כי הא דתנינן כבדוני בשביל אבא. ונדבר בם לקמן בסיעתא דשמיא: