עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ב כו
ועל זה אמר ישעיה: הִנְנִי מֵעִיר עֲלֵיהֶם אֶת מָדָי אֲשֶׁר כֶּסֶף לֹא יַחְשֹׁבוּ וְזָהָב לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ (ישעיה יג, יז). וקשה למה לא זכר פרס כל עקר, שהרי בדברי הימים שלהם ספרו לנו כי כורש בחור גבור חיל העיר את דריוש הזקן החלוש נגד בלשאצר, ומפס ידא די כתבא לקבל נברשתא דבלשאצר הראנו לדעת במלת 'ופרסין' היות פרס עיקר ומדי טפלה לו, ולא יספיק אמרנו שדריוש מלך תחלה כי היה זה מענותנותו של כורש לפי המסופר שחלק כבוד לזקן חותנו ומורישו ואחי אביו לדברי קצת. ועוד יונח שצפה הנביא כי יקר פדיון נפשם של בבליים וחדל לעולם ולא יועילום אוצרות רשע, למה פרט שניהם והפך הגזרה, יאמר זהב לא יחשובו עם היותו דבר חשוב והכסף לא יחפצו בו כלל. אמנם עם מה שקדם בפתרון חלומו של נבוכד נצר היות הזהב מיוחד לבבל והכסף למדי ופרס, יפה אמר הנביא כי אויבי בבל לא יחשובו מלכותם ונחלת אבותם למאומה, והיה זה לטובים שבהם מעצת דניאל על הכניעה לאלהינו כאמור, וכמו שהוכיח לבלשאצר לָא הַשְׁפֵּלְתְּ לִבְבָךְ (דניאל ה, כב). ולשאר העם נמשך מגודל לבב בנפש רחבה ורוח גבוהה לרשת משכנות לא להם: